שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 29

מכתבו הגיעני ואם כי אפפוני מסבות מתהפכות ע"פ תבל לא אמנע מלהודיע דבר אמת להלכה לפע"ד והנה תורף השאלה ז"ל גיגית גדולה עומדת בחדר על הקרקע וניקב כשפ"ה כדינה ומחוברת בקרקע ובתוך הגיגית ישאבון המים לתוכה מפלומפ ובאים לתוכה ע"י צינור מתכות אשר אינה מחוברת לקרקע והפלומפ נ"ל דנקראין מים שאובין דלא כתשו' זכרון יוסף וכ"כ בס' תשו' פ"מ וכ"נ להגאון חו"ד ולכה"פ באים המים ע"י אדם וסילון של מתכת הולכת מגיגית אל המעיין לעשות השקה ולטהר את המים שאובין והמעין עומדת כב' קומות איש תחת הגיגית וזה צורתה עכ"ל השאלה: $$גיגית גדולה ניקב כשפ"ה סילון של מתכות מעין כב' קומות איש תחת הגיגית- בתוך ציור בספר$$

והנה באמת מה שפלפל כ"ת בדברי התוי"ט שכ' במקואות פ"ו מ"ח מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון כו' וכ' התוי"ט וז"ל ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפי' יהי' קטפרס דהא אנן אמרינן דקטפרס אינו חיבור במ"ו פ"ח דטהרות ומסיק בתוי"ט דמה"ט שכ' התוס' בגיטין דאם סופו לירד אמרינן הוי חיבור אפי' קטפרס ומה"ט אפי' גוד אסיק נמי אמרינן כו' ומצאתי ראי' מפורשת דקטפרס אינו חיבור דאי' במס' יומא (דף ל"א א') אמר אביי ש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות כו' וא"א דקטפרס כשר קשה דלמא הי' החיבור ע"י קטפרס עכ"ד. ובאמת כפי הבנת מעכ"ת דהי' יכול להיות במקדש שאובי' וע"י חיבור ולזה מקשה מעכ"ת דלדברי התוי"ט הי' יכול להיות ע"י קטפרס ולא ידעתי דלדעת מעכ"ת אכתי קשה דמהיכן מוכיח אביי דהי' גבוה כ"ג אמות דלמא לא הי' רק כ"א אמות והי' שאובי' בהמקוה ונתערב עם עין העיטם דבזה ודאי לא מקרי קטפרס במה שמים הגבוהים נחים על תחתונו כמו שידוע לכל מבין דזה אינו קטפרס כלל וגם בלא"ה הלא א"צ כלל מ' סאה כמבואר במשנה במקואות דמעין שנתחבר למקוה או לשאובין מטהר במשהו אך באמת המעיין בגמ' דזאת ידוע להם בפשוט דהמקוה הי' מעין עיטם וכ"ע ידעו זאת בפשוט ורק אביי השמיענו דעין עיטם היה גבוה כ"ג אמות ומשום דעשאו המקוה לכ"ג באופן שלא יצטרך לישב ולא לשכב כמבואר בתוס' שם אך באמת התוי"ט ז"ל לא כתב זאת רק לפי סברתו ולפי שיטת התוס' בגיטין דבכה"ג קטפרס חיבור אך באמת לפי שיטת הב"י ז"ל ורוב האחרונים אין קטפרס חיבור בשום אופן. והנה באמת נראה דדעת המורה שהקיל בחיבור כזה דהוא קטפרס הוא משום דלרוב הפוסקי' כשר באם ניקב כשפ"ה ונקבע בקרקע הגם שרבו סברות האחרונים לאסור כבר גם אני בעניי הכרעתי להתיר וכנראה מהלשון של כל הראשונים והאחרונים שלפנינו רובם הסכימו להתיר כמבואר להמעיין בספריהם וא"כ נהי דאנן מחמרינן לכתחלה עכ"פ די בחיבור כזה כן נראה לכאורה דעת הזקן המורה ז"ל. אך לפע"ד הכא פסול דאורייתא לכ"ע ולא מהני חיבור והוא משנה מפורשת במקואות דהנה ידוע שמי מקוה אפי' מקוה כשרה אינו מטהר בזוחלין והנה לפי ציור מקוה שצייר מעכ"ת וכנ"ל שזוחל המים מן המקוה לתוך הצינור שיחברו למעין הנמוך ממנו כקומות שני אנשים וא"כ נהי שנימא דקטפרס חיבור מ"מ הלא ידוע שמעין העומד אינו מטהר רק במקומו ואפי' מעין עשוי כנדל המושך ג"כ אינו מטהר שלא בדרך מהלכו כללו ש"ד בזוחלין ובכה"ג לא מהני החיבור מטעם המבואר בתה"ד מביאו הט"ז ז"ל [סי' ר"א ס"ק ג'] או מטעם הט"ז ז"ל והרבה טעמים נאמרו בזה אך יהי' מה שיהי' המשנה מפורשת שאין המעיין מטהר בזוחלין רק במקום שהי' יכול להלך בתחלתו וא"כ כאן דהמקוה למעלה ומחברה למעין א"כ בשעת טבילה שהוא זוחל בודאי פסול מה"ת לכ"ע ולכן לדעתי מקוה זו פסולה ומעכ"ת יזהיר לנשים שלא יטבלו במקוה זו וגם אם יחזרו ויסתמוה בשעת טבילה ג"כ לפע"ד פסולה לכ"ע כיון דלא נקרא עלה שם כשרות דמתחלתו הי' פסול משום זוחלין ולאח"כ נפסק החיבור לפע"ד פסולה מקוה זו לכ"ע ויוכל לתקן בקל ורק לא יכולתי לבאר האיך התיקון כי בזה למראה עיני המקום ישפוטו האיך לעשות באופן שלא יבואו לידי מכשול באיזה פעם:

ומה שנסתפק מעכ"ת בענין השליבות וכתב ז"ל ב' נסתפקתי בענין הגיגית שנתחזק השליבות הנקראים רייפין ע"י שליבות של ברזל אם הוא כשר אפילו שהוא מחובר לקרקע והוי כקרקע אפ"ה שהכלי מתחלה נעשה לשמש בקרקע והוא מקבל טומאה א"כ עיקר עמדו ע"י ברזל והוא מקב"ט. וכן הוא בתוי"ט מס' כלים ולא ידעתי מקומו עכ"ל. הנה לדעתי אשר מעכ"ת נמשך אחר דברי החתם סופר [סי' קצ"ח אות י"ג ור"ה ור"ו] ותלמידו מהר"ם א"ש ששני הגאונים רצו לומר דאם נעשו מתחלה לקבוע בקרקע מקבל טומאה ובאמת הוא נגד כמה משניות בכלים וברמב"ם ז"ל בפ"ך מכלים מבואר בהדיא בפה"מ דלא כוותי' ומה שתלה החתם סופר ז"ל בנא"י שמביא התוי"ט במקואות במחכ"ת שאינו כאשר הוכחתי בעזהי"ת בארוכה [בס' דברי חיים על הל' מקואות אות ל"ו] ולכן אין בזה חשש לפע"ד אך מפני שיצא הדבר מפי אותו צדיק יוכל לעשות השליבות מתחלה ע"ז לעשותן לשמש לקרקע שלא ע"י כלי בית קיבול הגם שבמתכות אין חילוק ואפי' בפשוטי כלי מתכות מק"ט מ"מ בכה"ג שנעשה על אופן לבטלו ממש בקרקע לא אמר מעולם שיהי' מק"ט וק"ל: סימן מד

הנה ראיתי מכתבו דמר בנידון המקוה שהיא מיוסד בטסים של מתכות שלא יאבד המים כי לולי הטסים הי' נתמעט המים ולא נשאר בו כשיעור ומעל"כ כתב להכשיר משום דל"ד לנוזלים דכאן אין שם נוזלי' עליהן שמתמעטים לאט לאט שזה לא מיקרי זחילה ומטעם שמציל את המקוה שלא יתמעט [מכשיעור] בזה לא איכפת לן במה שהוא בדבר המקבל טומאה. ושוב כתב עוד היתר דמחובר לקרקע אין תורת כלים על הטסים והנה באמת כדבריו ממש מבואר בנ"ב מ"ת [סי' קל"ז] וחתם סופר [בסי' ר"ד] קלסי' בסברא זו אולם לפע"ד צ"ע מה שחידש הנ"ב לומר דבשלמא בזוחלין דעתה שם פסול על המקוה והדבר שמק"ט מונע מפיסולו הוי כמו שמהוה מקוה ע"י דבר שמק"ט ופסול מגזה"כ דהוויי' ע"י טהרה בעינן אבל במקוה דנ"ד שלע"ע כשירה בכל ענין רק הדבר שמק"ט מחזיקו להמים שלא יגרע זה לא איכפת לן ע"כ סברת הנ"ב ומעכ"ת כתב ג"כ כזה ולדידי צ"ע טובא דבהדי' איתא בתוספתא מביאה הר"ש [בפ"ב משנה ד'] דגיסטרא המשוקעת במקוה פסולה משום שנגדר ע"ג הכלים ומפרש הר"ש ז"ל דאיירי בבור סיד שאין מחזיק המים אם לא ע"י הגיסטרא והוי כאלו המים היא בגיסטרא וא"כ לענין דבר המק"ט נמי כיון שאם לא ע"י הגיסטרא הי' המים מתמעטים א"כ עיקר המקוה ע"י דבר המק"ט יאנן בעינן הווי' ע"י טהרה. והנה באמת לפ"ד התוי"ט סוף פ"ה דמקואות שכ' שם וז"ל ואשיב לעיקר הקושיא ואומר דל"ק קרא כלל דיהי' טהור כתיב ודרשינן הווייתן תהא עי"ט ולא מקרי הוי' אלא מה שמהוין ועושין ולא מה שמונעין שהמניעה היא הפך ההוי' ואעפ"י שע"י זאת המניעה נעשה דבר מ"מ קא חזינן דהתורה לא הקפידה אלא על הוי' המתהוים ולא על מניעה עכ"ל אלמא דבדבר המק"ט אינו אסור רק אם מושך המים למקוה ע"י אבל מה שעושה מעשה מניעה שלא יחסר הגם כי זה הוי כמעשה בזה לא אסרה אבל לענין שאובין כיון שעכ"פ המים אינם גדורים בבור רק ע"י הגיסטרא הוי כשאובים בגיסטרא הגם דלפ"ד הר"ש דטעמא דשאיבה פסול משום שמהוה ע"י דשמק"ט א"כ לא יהא טפל חמור מן העיקר דשאובים דהוא רק דרבנן משום גזירה יפסול בגיסטרא דהגיסטרא אינו מק"ט בעודו במים כמבואר בהראב"ד והר"ש בפה"מ ורק משום שאוב פסול ובדהמק"ט יהי' כשר כיון שלא נתהוה ממש בדבר המק"ט אולם זה אינו כ"כ קושי' דמצינו כזה במקוואות כגון משוכה ברובא [ר"ל דשאובין שנמשכו רובא פסול ובדבר המקב"ט כשר כשנמשך אח"כ בדשאמקב"ט כמבואר בש"ע סמ"ח] ודו"ק אך בלא"ה אני חוכך להחמיר בנ"ד לסמוך על סברת הנ"ב ז"ל הנ"ל דהנה ע"כ לא קא מכשיר שם הנ"ב רק בנסתם ע"י נסרים והנסרים גופא כשרים ואין בהם ק"ט כמבואר שם בתשו' דקיי"ל כמהרמ"פ ויתר הגדולים שהכשירו בנסרים ורק הפסול משום היתידות שנקבעו בהנסרים וע"ז חידש הנ"ב סברתו הנ"ל אבל בנ"ד אם הטסים מק"ט והמקוה כולה מרוצף בטסים לפע"ד פסול מה"ת דהנה מבואר שאין טובלים בכלי' הוא מה"ת והגם שלא מצינו בקרא כלי ורק הטעם הוא דאינו דומי' דמעין ובור דמפסיק הכלי בין הקרקע להמים והנה לפ"ז בשלמא באם השליבות מונח במקוה אזי העומד ע"ג כטובל במקוה דהרי אפי' כלי בתוך כלי מותר לטבול וכן אם כל המקוה נבנה בבנין כשר הגם שהבנין מפסיק בין המים להקרקע מ"מ בבנין לכ"ע מחובר לקרקע כקרקע לענין מקוה וכמו שהארכתי אבל בכלי מתכות כטסים אם המה כלי לא נבטלו מתורת כלי בזה שנקבעו בבנין עדי נשתנו ע"י מעשה כמבואר בשבת ומביאו שם הנ"ב וא"כ אם טובל ועומד ע"ג הטסים א"כ ל"ד למעין ובור דהא כלי מפסיק בין המים לקרקע ומה"ת לאו טבילה היא ולכן לפע"ד באם הטסים לא נעשו מתחילה להעשות בקרקע בודאי אסור לטבול במקוה זו שכולה מכוסה בטסי' כאלו ולפע"ד ז"ב. ואין עתה רק היתר הב' שכתב הנ"ב [מה"ת קל"ו] כשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה יעשה בו הוי כנעשה לקרקע והוא (מח"ל) [ממל"מ] יעי"ש ולפע"ד אין ראי' מוכרחת משם ובפרט החתם סופר מחמיר בכה"ג [היינו כשנעשה לשמש עם הקרקע גרע לדידי' ולא בטל שם כלי מיני' לענין טבילה בכלי עס"י קצ"ח אי"ג ור"ה ור"ו] ואחריו החזיק תלמידו הגאון מהר"מ ז"ל בספרו וגם אינני בקי בענין עשיית טסים כאלו למה נעשו מתחלתן אם אולי נעשו לצורך דבר תלוש דוקא ולכן אם מתחלה נעשו בפירוש לקרקע כשר המקוה ואם לא נעשה בפירוש מתחילתו לכך לדעתי נכון הדבר להחזירם ולתקנם בשינוי מעשה ע"מ לקבוע בקרקע דאז אין שם כלי עליו ובטל לגבי קרקע דהוי כקרקע כמבואר בפה"מ להרמב"ם ז"ל בכלים פ"ך הגם שהחתם סופר ז"ל מחמיר בזה כבר הארכתי לבאר שלא כדבריו ובאמת אם לא כל המקוה נתכסה בטסים יש מקום לומר דהוי כמו הכלי הוא בהמקוה והוא מקוה מבלעדי מה שתחת הטסים ואז הוי כטובל בתוך כלי במקוה וצ"ע בזה לכן נלע"ד כנ"ל: סימן מה

הנה שמעתי אשר יש מהנדזין בדברי שאמרתי לפסול הבתי מקואות במרחץ אובין מחמת שנכשרו ע"י גדולים שלפנינו ואמרתי להתנצל עצמי שח"ו אין כוונתי לחלוק על גדולי הדור כי ידעתי מיעוט ערכי ועפר אני תחת כפות רגליהם. אולם רבותינו שהכשירו ידעו מאיזה [טעם] הכשירו והיו באופן הנאות להכשיר אולם כפי מה שהמה בנויים כעת פסולים ולית דין צריך בשש. והנה אבא לפרש שיחתי כי הנה צורת המקוואות המה עד"ז שיש בור מרוצף באבני שיש ובתוך הבור נוזל מים חמים או צוננים ממעיין מרחיק ע"י צינורות של ברזל המונחים על בנין כותל של הבור והמה מחוברים בכותל ובתוך הצנורות ההמה יש כלי הנקרא (שרויף) אינו מחובר רק תחוב בתוך הצנור להתגלגל להוריד המים כרצונו והמים נוזלים תיכף בשעת פתיחת השרויף מכל הצדדים כאשר עיני ראו ובתוך הבור בתחתיתו יש נקב גדול להוציא המים לנקות המקוה ויש פקק של מתכות הסותם הנקב הזה שלא יפתח זולת בעת הצורך לנקות הבור ובעת נפתח הפקק של מתכות הנ"ל אזי נשאר הבור ריק בלא מים זה הוא תורף בנין המקוואות ההמה כאשר עיני ראו בכמה בתים הנ"ל. והנה לפ"ז כל מעמד מי המקוה הוא ע"י מתכת הנ"ל נמצא כי קיום המקוה ע"י דבר המקבל טומאה דפשוטי כלי מתכות מקבל טומאה. והנה בקרא כתיב מקוה מים יהי' טהור ואסמכו אקרא זה דצריך שהוויית המקוה יהי' ע"י דבר שאינו מקב"ט מה"ת כמבואר בר"ש מקוואות ובהרא"ש ז"ל בהל' מקוואות ובהרשב"א ז"ל בתשו' ובהר"ן ז"ל וכן פסקו הש"ע וכל האחרונים דאם הוויית המקוה ע"י דבר שמק"ט פסולה מן התורה ואין חולק בזה זולתי הרמב"ם ז"ל ומעט אשר עמו. ולהלכה פסקינן כרובא דרבוותא שהיא פסולה מה"ת. וא"כ הרי מקוה זו פסולה ואך לכאורה י"ל דזה הפקק אינו מק"ט משום שנעשה לשמש עם הקרקע אך המעיין בתוס' מקואות מביא' הר"ש ז"ל [בפ"ו דמקואית] גבי אביק שבמרחץ דבכה"ג מטמא ובנוסח ארץ ישראל משמע משום שנעשה לשמש עם המרחץ הוא מק"ט והן אמת שבעניותי אמרתי לפרש התוספת' ונא"י [שמביא התי"ט] פ"ו מ"ז ע"ד אחר ולהכשיר באם עשוי לשמש עם הקרקע והוא אתי בכתובים אך עכ"ז מבואר בחתם סופר [קצ"ח ור"ה ור"ו] ובת' מהר"ם א"ש תלמידו ז"ל לפסול מקוה כזו כמבואר בדבריהם למעיין בהם וא"כ מי הוא המיקל נגד הני תרי אריוותא עלאין גם אפילו אם נימא שעשוי לשמש עה"ק אינו מק"ט מ"מ הוא פסול במקוואות הללו כמבואר בנ"ב מה"ת דצריך דוקא להעשות מתחלה רק לשמש עם הקרקע ולא סתמא וזה ידוע לכל דבבתי מרחצאות הללו יש כמה אמבטות כלים ממש וגם בהם פקקים הללו ונעשים בהמאשין והאומנים העושים הפקקים הנ"ל עושים שיהי' הפקקים למה שיצליחו או להקרקע או להאמבטאות וכל בר דעת יודע שאינם מכוונים תמיד ולפעמים כשמתקלקל אחד מהבורות נותנים במקומו פקק של האמבטאות וא"כ לא נעשה דוקא לשמש עם הקרקע וא"כ מק"ט והוי הוויית המקוה ע"י דבר המק"ט שפסול ועיין בש"ע ובהגהת הרמ"א ז"ל בסי' ר"א [ס"נ] גבי מקוה הנוטפת שפקקו במטלית וגבי קבלת טומאה מדאורייתא קיי"ל אין ברירה גבי נפתח פתח אחד. ועוד יש פסול מפני הצנורות של ברזל המונחים בתלוש וע"י יוצא המים להמקוה שודאי פסול מוחלט כי הוא אינו משמש כלום עם הקרקע רק הוא ממש כדין המבואר במשנה [מקוואות פ"ד מ"ג] צינור המונח אם יש בו חקק ונקרא כלי המים שיורדים ע"י למקוה פסולה וא"כ כמו כן אם אינו כלי קיבול רק הוא כלי מתכות המק"ט ג"כ פסולה המקוה לדידן דקיי"ל כהר"ש ז"ל וסייעתו ואין לומר ס"ס מחובר הצינור בכותל בבית זה לא מהני מידי דידוע דמה"ת תלוש ולבסוף חברו לא הוי חיבור לדבר שהוא פסול מה"ת וכבר האריך בזה בנ"ב (מ"ק) [מה"ת קמ"ב] ואפי' להחולקים עליו התם טעמא אחרינא דבמקוה סגי בחיבור כזה כאשר האריכו בזה הרבה האחרונים אולם אינו מציל חיבור כזה את הכלי מלקבל טומאה דאינו חיבור והוי כמו דף של נחתום דקיי"ל כחכמים [ב"ב דף ס"ו] בדף של מתכות כאשר פסקו רוב האחרונים וא"כ כיון שהכלי מק"ט שוב הוי המקוה נעשה ע"י דבר המק"ט ופסולה מה"ת ועיין במס' כלים גבי קופה שקבעו בנדבך ולכן ודאי פסולה המקוה באין חולק זולת הרמב"ם ז"ל. וגם עוד טעם לפסול שהמים עוברין ע"י השראף של מתכת והשרויף אינו מחובר כלל ומבואר במשנה גבי נוטפין שעשאן זוחלין דלפירוש הרא"ש ז"ל שם פסולה מה"ת וכן פסקו רוב ראשונים ואחרונים כולם וא"כ על מי נסמוך להכשיר מקוה זו הפסולה לרוב ראשונים ולכל האחרונים ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל צריכין לבדוק השראף אם אין בה בית קיבול הנעשה כלי ע"י לפעמים כידוע ולכן לע"ד מקוה זו פסולה. ובר מן כל אלה אתפלא האיך יהיו אלפים מנשי ישראל טובלות במקוה אשר אין משגיח עלי' האיך נעשית ומי יודע איזה שינוי יתהוה בכל עח לפי המצטרך לתועלת המרחץ וידוע דברי תשו' הרשב"א והרא"ש ז"ל מקוה אצל נכרים שהכשירו באיזה אופן שהכשירו אשר לא שייך בנ"ד. ולכן מאד נפלאתי מעיר ואם במדינה אשר לא יעשו מקוה כשירה בבית הקהל אשר בקל נוכל לעשותו באופן שלא תוכל לפסול בשום אופן כידוע ליודע ספר שנקל לתקן מקוה כזו שלא תבוא לידי פסול. כל זה ראיתי להשים התנצלותי על דברי ועדת ישראל יעשו כטוב לפני ד' ונפשי הצלתי ומחמת כי אין אתי שום ספר המדבר בענינים אלו ואפילו גמרא מס' נדה ומשניות אין עמדי לזאת לא העתקתי רק מה שנרשם בזכרוני והמעיין יראה כי כן האמת:

אחר כותבי זאת הגידו לי שיש כמה בתי מקוואות שם שנתהוה המים ע"י מה שאנשים שואבים המים ע"י פלומפ לתוך הצינור וא"כ בא ע"י אדם ואפילו אם נימא שהפלומפ אינו כלי מ"מ בא ע"י מכח אדם ומבואר בבעה"נ דאפילו שלא ע"י כלי רק מכח האדם פסול ופסקינן בש"ע כוותי' ויעוין בט"ז [סי' ר"א סקכ"ח] גבי שיירא שעברו והתיזו ברגליהם מש"כ שם ויראה בבירור דשלא ע"י המשכה כנ"ד ודאי פסולה וכאן ליכא המשכה בקרקע כלל הגם שהרא"ש ז"ל כתב לפרש גבי הניח כלים על הגג דזה הוי המשכה שכשר מדבר שאינו כלי מ"מ הב"י ורמ"א ז"ל פסקו דצריך עכ"פ משיכה על ג' טפחים בקרקע ולכן בוודאי פסולה אותה המקוה כי נעשה ע"י אדם כנ"ל. ובודאי אשה אינה משגחת ע"ז וטובלת באיזה בית שתמצא ולכן ודאי אסורה לטבול בשום א' מהמקואות גם מטעם זה דלרוב הפוסקים כולו שאוב בלא המשכה מה"ת פסולה. גם הגידו לי שם וגם הרב מ' נחום דיין משם אמר לי שיש תיכף בהתחלת מוצא המים אמבטי כלי ומשם נתחלק לבתי המקוואות ע"י צנורות וא"כ היא בודאי פסולה. פ"ק מרחץ אויבין: סימן מו

נשאלתי מכ"ת על ג' מיני מקוואות שבקהלתכם והנה לא אוכל להבינם ציור עשייתם על הנייר רק בקיצור אודיע שרשי הדינים המוצרכים וממילא תדעו מה לעשות. א' זוחלין פסולין לטבול בהם זולת מעיין המושך או מעיין עומד במקום זחילתו והוא משנה במקוואות: ב' אין טובלין באויר כמו בכיפי הגל: ג' מים שאובים פסולים ומחלוקת בזה אם כולו שאוב הוא מה"ת פסול או רק מדרבנן: ד' להכשיר מקוה פסול ממקוה כשר צריך שיהא כשפופרת הנוד וגם שלא יהא קטפרס ולא גוד אחית אך אם הפסול רק מדרבנן כמו מקצת שאובה דלכ"ע הוא מדרבנן סגי בהשקה כ"ש וקטפרס ג"כ חיבור כמבואר כל זה בר"ש ז"ל במס' מקוואות [פ"ו מ"ח]. והנה לטבול בתוך הכלי לכ"ע אסור מה"ת כמבואר בתוס' [פסחים י"ז ב' ד"ה אלא וב"ב דס"ו ד"ה מכלל] ובראשונים ז"ל ולהכשיר כלי לטבול בתוכה מרמב"ם ז"ל נראה דצריך שיעשה נקב המטהרו וגם שיקבענה בארץ והוא עפ"י פירושו במשנה גפסית וסיד יעו"ש וגם קולא יצא מפירושו שגם שנסתם הנקב כיון שהוא דרך בנין לא מחשב סתימה והרא"ש והרשב"א והר"ש ז"ל מפרשי' באופן אחר ולדידהו מותר לטבול בכלי כשעשה נקב כמוציא רימון אליבא דכ"ע ולא צריך שיוקבע בבנין בקרקע אך כשנסתם הנקב שוב תורת כלי עליו ואסור לטבול בתוכה ובדברי הש"ע יש כמעט סתירה בדבריו והאריכו האחרונים כ"א לפרש לפי דרכו אך לדינא מחמירים וצריכים לעשות נקב כמוציא רימון כאשר החמיר בס' ש"ע להתניא ובספר שו"ת (מאורי) [אמרי] אש החזיק בדבריו לעשות הנקב כטפח וגם לקבוע התיבה בבנין קצת דרך בנין להקרקע דאז כשר לכ"ע אך כ"ז באם אין סותמין הנקב אך באם סותמין הנקב ולא יפתח זולת בשעת הטבילה מחמיר הנ"ב [מה"ת רס"י קמ"ב] לומר דכה"ג לא נתבטל מתורת כלי ולכן החמירו גדולי האחרונים לעשות שתי נקבים כטפח ואחד יסתמנו באבן ויהא סתום תמיד ואחד יהא עומד לפתוח ולסתום ובעת הטבילה יפתחנו ואז כשר לכ"ע דלדברי הרמב"ם כשר בנקב הראשון ונתבטל הכלי מתורת כלי והחיבור למקוה הוא ע"י נקב השני וגם לשיטת הרא"ש ז"ל הוא כשר דבאמת כבר נתבטל מתורת כלי ורק הנ"ב הוא שמחמיר ודי בזה נקב השני הנסתם ובפרט שי"ל דאבן לחוד לא הוי סתימה גם לרא"ש ז"ל ולכן בכה"ג כשר לכ"ע אך עדיין יש חשש בשעה שפותחין הסתימה יוצאין המים לחוץ וזוחלין והמה אינם מטהרין בזחילה שאינם מי מעיין והרבה חשש בזה בנ"ב מה"ת וגם בס' שו"ת (מאורי) [אמרי] אש מספק בענין זחילה זו דזחילה דאורייתא לכ"ע ועיין בב"י וד"מ ולא כהחתם סופר ולכן צריך לראות שלא יהא זוחל והיינו שהתיבה תהא משוקעת במים ותראה האשה הטובלת שלא תטבול תיכף בעת פתיחת הפקק ורק שתנוח מעט (להניח) כדי שיניח המים ולא יזחול כי כן דרך תיבות מלאות מים מנוקבות והושמה לתוך בור מים שמתחלה נראה זחילת מים להחביות ולבסוף שוקט ונח ואינו זוחל וכן כתב בס' (מ"א) [שו"ת אמרי אש סי' פ"ב] אך כ"ז אם התיבה משוקעת במים אך אם התיבה עומדת על הנסרים המכסים פני מים התחתונים אז יש מקום פנוי לזחול בכה"ג בודאי זוחלים מים מהתיבה על הנסרים ואז פסול לטבול בתוך התיבה משום זוחלין אך אם היא משוקעת במים אין זוחלין כנ"ל ומשום טבילה באויר נמי ליכא דכיון דהוא בקרקע ובטל מתורת כלי א"כ הנחתו בתוך הכלי הוי כמונח בארעא ואינו טובל כלל באויר והראי' מהמקוה שהי' על עליית קה"ק שהי' באויר רק שהי' מונח ע"ג העליות המחוברו' לקרקע כן נמי אם ינוח המים בהכלי הנקובה המחובר' לקרקע בבנין שהוי נח ממש ולא באויר ודלא כשו"ת מ"א שהאריך בחנם אך עכ"ז עדיין לא יצאנו ידי כל הדיעות בהכשר מקוה כזו דהנה נהי דהכלי בטלה מתורת כלי והוי כמחובר לקרקע מ"מ לפי המנהג שנותנים מים חמים שאובים ממש להתיבה האיך יוכל להכשירה הלא גם אם נימא דהתיבה הוא באר או בור במחובר אם יש בה מים שאובים פסולה וע"כ צריך אני לומר דהשקה להמקוה הכשירה מכשירה דכן תנינן משיקין הכשרה להפסולה אך כ"ז למאן דס"ל כולה שאובה מדרבנן אך לדידן דמחמרי כהתוס' והרא"ש ז"ל ורה"פ דס"ל כולה שאובה דאורייתא א"כ לא מהני השקה זו דהנה קיי"ל קטפרס וגוד אחית אינו חיבור ורק לענין שאובה דרבנן מקילין כמבואר בר"ש ז"ל [הנ"ל] ובש"ך יו"ד סי' ר"א [ס"ק קי"ז] וא"כ ברוב שאובה ודאי לא מהני חיבור כזה דהרי גוד אחית אינו חיבור מה"ת ולכן נלע"ד להחמיר לראות בכל פעם שלא יהי' רוב שאובין ואז לא הוי רק דרבנן ונטהר ע"י השקה: