שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 27

שאלה אשה שיש לה וסת וקרה לה מקרה שתראה שלא בשעת וסתה קרטין משונות אדומים ירוקים נלקטים מהעד וכנראה לה להאשה שמוצאת תמיד במקום אחד כי כשבודקת באותו הצד מיצאת הקרטים ובבודקת כדרכה אינה מוצאת ורק מעט בצדדי העד וזה נראה שמהצדדים באו הקרטים וגם נלקטים לפעמים הקרטים ונשתנים למראה געהל וגם לפעמים מרגשת כאב בטיבורה את"ד השאלה:

תשובה הנה מעכ"ת תמה למה האריכו האחרונים בקרטים וחפשו טעמים להיתר ומה קול הרעש הזה והלא כיון שאין מצוין באשה לראות ע"י קרטין שוב אין רוב דמים מהמקור ואין חזקת דם בא בהרגשה זה תורף קושייתו ובאמת איפכא אני מתמה דלמה השתמשו האחרונים בצדדי היתרים כאלו הלא הוא הלכה פסוקה בנות ישראל החמירו אפילו טיפת דם כחרדל והקשו הראשונים ז"ל מאי רבותי' ותרצו בכמה ענינים הרי דס"ל להראשונים ז"ל דטיפת דם טמא מה"ת והגם דבאמת הב"ח ז"ל [בסי' קפ"ג] פירש טעם החומרא במה דלא תולין דמעלמא אתו ואחריו החזיקו האחרונים כמבואר בס"ט ז"ל. אך כי מי אנכי להשיב על דבריהם אך הנראה מסוגי' הש"ס ומהרמב"ם ז"ל דאפילו לקרבן לא מחלקינן ומייתי קרבן אפילו על טיפה כחרדל ולא אמרינן דילמא מעלמא בא והטעם נלע"ד דנהי דלא שכיח מ"מ תלינן ברובא דרוב דם ממקור או דמסתמא הי' עוד דם רק דנאבד והא דמקור שהזיע טיפה אחת כמרגליות טהור [נדה מ"א ב'] אולי הוא מחמת שרוב דמי האשה מדם טהור וגם טיפה אחת אינה שכיח מש"ה טהורה אבל ודאי דאפילו על טיפת דם כחרדל שנמצא על העד חייבת בקרבן וא"כ האיך נתלי לקולא ובלא"ה בנ"ד בקרטין כיון דאין דרך אשה לראות כקרטין לא קרטין טהורין ולא טמאין וכי בשביל שאשה זאת נשתנית ויצאה מהרוב לראות שלא כדרך הנשים וכי בשביל זה אין בה רוב דם הלא רוב דם שכיחי במקור ומיעוט בעלי' ובצדדים ודרך האשה לראות דם ולא קרטין דגם הצדדים אין מפילין קרטין רק דם יוצא לפעמים כדרך דם מהמכה כמבואר בר"מ ז"ל בפי' המשניות (פ"ב דנדה משנה ה') וא"כ כמו דבכל הנשים תולין בהמקור דרובא וקרוב אזלינן בתר רובא כמו כן באשה שיצאתה מרוב נשים לענין שנחלה באברי' מ"מ לא מזה יצאתה מרוב שאין בה רוב דמים מהמקור וכבר נאמרו הרבה באחרונים גבי רוב נשים ב"נ וגבי ריעותא מחיים יעו"ש ולכן אני הפעוט אין דעתי נוחה בפילפולם אמרם מי שאמרם כי אין לנו באיסור גדול וחמור כזה לילך בתר פלפול ות"ו אם נימא סברות כאלה נוכל להתיר אשה נדה כי יאמרו אין דרך לראות טפה אחת ואין בקיאים במיני מראות או אם לא יהי' כדרך הראי' נוכל לתלות באין דרך לראות וח"ו להשתמש בספיקות כאלו ואם כי רבותינו האחרונים השתמשו בזה הרבה בתשובות הם רשאים בגודל חריפתם ובקיאתם ואנו אין לנו בזה לנטות מפשטות הסוגי' וראשונים כן דרכי תמיד באלו הענינים ולכן לא אפלפל כלל בזה וכבר מלאו תשובות מזה ונוכל לטהר במ"ט פנים אך לא לבי הולך לדינא בזה ורק לדעתי תעשה האשה כדרך המבואר בנב"י ז"ל (סי' מ"ג וסי' מ"ו בח"ר) היינו שתרחוץ המקום היטב ואח"כ תכניס המוך מבפנים וישהא שם עד קצת מהלילה ואח"כ תרחץ למטה בה"ח ותזהר שלא יגע המוך בהעד ואח"כ תוציא המוך אם ישאר נקי תלי' במכה בכה"ג ואפילו החולקים על הנוב"י בכאן שמוצאת רק במקום אחד וקצת מכה כ"ע מודים: סימן מ שוי"ר לידידי חתני הרב המאה"ג החריף ושנון בש"ק מו"ה מרדכי דוב נ"י.

מכתבך אודות השאלה באשה שמצאה קרטין וכן נמצאו ע"י הבחנה בשערות שמבחוץ לא"מ קרטין כאלו ויש מקום לתלות בהם הנה היתר לזה מבואר בשב"י ובס"ט מביאו ומפלפל הרבה בזה וכן נוהגין להתיר בכזה. אך מה שרצית לומר מכח ס"ס לא ידעתי איך נעלם ממך דרוב דם מהמקור והנה באמת הכ"מ כתב בפ"ט מהל' א"ב וז"ל וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא. קשה לי הא הוי ס"ם וה"ל למישרי ספק מגופה בא ספק שלא מגופה ואת"ל מגופה ספק מן החדר וטמא ספק מן העליה וטהור. וי"ל דאעפי"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור הוא ועי"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק א' ואפשר שלזה נתכוין רבינו עכ"ל והקשו כולם עליו הא לא אמרינן ס"ס כיון דחזקת ורוב דמים מהמקור ויעוין בט"ז [סי' ק"צ סק"ב] והנ"ל לתרץ בסברא חדשה הנראה לי לחדש בעזהי"ת דהנה הס"ט רצה לומר דכלל זה דלא אמרי' ס"ס כשספק א' נגד רוב אינו מוסכם מתוס' נדה יעו"ש בס"ט סי' קפ"ז ס"ק ט"ו שכ' שם וז"ל אמנם אני כתבתי בתשו' שאלה דליתא להאי כללא הגם שבתוס' כתובות ד' ט' מוכח דס"ל הכי אמנם בנדה דף י"ח ד"ה שליא כתבו דהוי ס"ס בכה"ג משוס דסמוך מיעוטא להך פלגא וכה"ג אמרי' סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות בפ' בהמה המקשה ובבכורות דף י"ב ובפ' האשה שהלכה דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וזו הטעם של הרוקח הביאו הש"ך סי' שע"א אשת כהן שמעוברת מותרת לכנוס באה"מ דס"ס הוא ספק נפל וכו' אע"ג דרוב יולדת ב"ק מ"מ סמוך מיעוטא דנפלים למחצה נקבות וא"כ בנ"ד נמי א"ל הכי כיון דהוא ספק השקול אם מן המכה או לאו סמוך הך מיעוטא דמן הצדדים להך פלגא דמן המכה וא"כ רובא להיתרא הוא הגם שהתוס' בכתובות לא ס"ל כן מ"מ דבריהם במס' נדה מוכרחים מכח הראיות שהביאו מש"ס דכה"ג מיקרי ס"ס עכ"ל הס"ט ולע"ד נראה דהתוס' ז"ל דבריהם כאחד בכתובות ובנדה ואין חילוק ביניהם ורק דהחילוק היא בנושא דבכתובות הספק שמא ברצון וזה הוא נגד הרוב וא"כ אין נשאר לנו רק ספק שמא קטנה היתה וזה אינו רק חד ספק והמיעוט דשמא באונס אין ענין כלל להחזיק הספק דקטנה היתה כי המה שני נושאים נפרדים אם זינתה בקטנותה או אנוסה היתה וא"כ שפיר לא מהני הס"ס כיון שהרוב המה ברצון וא"כ לא נשאר לנו רק שמא קטנה היתה דהמיעוט שנאנסה בגדלותה נתבטל נגד הרוב שברצון ואין מי שיחזיק להמיעוט הזה לנגד הרוב. אולם בנדה ובבכורות דרוב יולדת ואין מפילות אבל עכ"פ מיעוט מהמפילות אינם יולדת זכר ושוב יש ספק שמא נקבה ילדה ולא זכר וזה הספק מצטרף להמיעוט דהפילה ולא ילדה זכר דהוו זכרים מיעוט לשני הספקות דבין שהפילה ובין שילדה מועט יולדת זכרים וא"כ נהי שנתבטל המיעוט שמפילות מ"מ נתחזק לענין זה שלא ילדה זכר ובכה"ג שפיר אמרי' ס"ס ודו"ק. וא"כ לפ"ז בנידון (הב"י) [הכ"מ] ז"ל שפיר אמר שיש ס"ס דלמא מעלמא אתו ואת"ל מגופה דלמא מהעלי' ואין לומר רוב דמים מהמקור זה אינו דהא עכ"פ יש דם מעלמא דמצטרף להמיעוט דעלי' והוי שפיר ס"ס אבל בנ"ד שכתבתי אין שייך ס"ס [כוונתו על ס"ס שמא לא נימוח ושמא לא בא מן המקור] דרוב דמים מהמקור והרבה יש להאריך רק מוטרד אנכי. עוד ראיתי בדברך שכתבת דדרך לבוא דם בשעת תשמיש אשר זה איננו אמת ונהפוך מבואר בדברי הפוסקים דטעם בדיקת העד היא רק חזקה לטהרות כמבואר בכל הפוסקים: סימן מא

שאלה במקוה אחד שנעשה ע"י צינור הנמשך ממעיין עומד סמוך למקוה ומחמת כי בימי הקיץ נחרב המעיין עשו למרחוק בור עם מי גשמים מכונסים הרבה ועשו צינור מהבור להמעיין ומשם נמשכים המים להמקוה ובבוא המים להמקוה נזחל למחוץ למקוה ע"י סדקים ונראה זחילתן להדיא אם מותר לטבול במקוה זו:

הנה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליו מאת כבוד ידידנו הגאון מופת הדור מהר"ז נ"י להתירה והנה באמת ידעתי מיעוט ערכי ולא איש דברי' אנכי ואיך משיבין את הארי אולם לאשר שלפי מיעוט שכלי נראה דלא כן היא והוא בדבר איסור חמור לא אמנע מלהודיע את אשר עמדי והמעיין יבחר. הנה במס' מקוואות בפרק ראשון משנה ז' אי' למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין ושרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן וכו' ובפרק ה' משנה ג' מעיין שהוא משוך כנדל ריבה והמשיכו הרי הוא כמו שהי' הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן וכו' ובמשנה זו רבו הפירושי' בין הראשונים זלה"ה אחד פי' הרמב"ם ז"ל שכ' וז"ל נדל הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם תהי' מעיין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעיין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעיין הואיל ומי מעיין הולך (מהן) [בהן] אמנם אם הי' מי המעיין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שבררנו בתחלת זאת המסכתא וזאת הוא מעלה ד' שבמקוה. והנה כפי המובן פשט לשונו דאם הי' (המקוה) [המעיין] זוחל ונמשך מעצמו גם שריבה והרחיבו היא כשרה בזוחלין אמנם אם הי' המעיין שקט ועומד אם (נזחל) [ריבה] עליו עד שהרחיבו במקום שהי' עומד מטהר בזוחלין אבל במה שנמשך ממנו אינו מטהר בזוחלין ואין שום חילוק בין ריבה למקום המעיין או לא ובין אם נמשך (המקוה) [המעיין] ע"י הרבי' יותר ממה שהי' או לא וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפי' המשנה וכן כתב הב"י ז"ל בפירושו להרמב"ם ז"ל [בפ"ט מה' מקוואות הל' י"א] ולפ"ז מה שמבואר בפרק א' משנה ז' הנ"ל דמעיין שמימיו מועטין וריבה עליו שאובין אינו מטהר בזוחלין איירי במעיין עומד ושקט וכן מבואר בהרא"ש ז"ל אולם הר"נ בשבת [דף ס"ה] מפרש דברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בגומות המעיין [מועיל] הרבי' דשאובין וכן הרשב"א ז"ל בחי' שבת כתב כן גם כתב הר"נ ז"ל דהרמב"ם ז"ל לא מכשר רק במקום שהי' מהלך בתחלתו אבל במקום שנתרחב ע"י השאובין אינו מטהר בזוחלין ולפי דברי הר"נ ז"ל מפרש המשנה דפ"א הנ"ל דמקוה שמימיו מועטין וריבה שאינו מטהר בזוחלין מיירי בריבה שלא במקום המעיין ולפי דברי הר"נ ז"ל אין חילוק בין מקוה שהוא שקט ועומד או לא רק במקום שנתרחב מהלאה אינו מטהר רק באשבורן ובפשט לשון המשנה מיושב לפי דבריו דמבואר במשנה מעיין משוך וכו' ריבה עליו והמשיך הרי כמו שהי' משמע רק במקום הראשון. אך קשה עליו לכאורה סיפא דמתניתין דלמה לי' הך הי' עומד וריבה עליו דהיינו רישא ממש לפי פי' הר"נ ז"ל דבמקום מעמדו מטהר בזוחלין ובמקום שנמשך אינו מטהר רק באשבורן אולם הרמב"ן ז"ל [בחי' למס' שבת שם] מפרש דבעומד ששקט המעיין ואינו מושך אם ריבה עליו אינו מטהר אפי' במקומו רק באשבורן ולפי דבריו א"ש המשנה דמעיין המשוך וכו' ריבה עליו והמשיכו הרי כמו שהי' דבמקום שהי' מושך מתחלה מטהר בזוחלין אולם מעיין העומד שקט אפי' במקומו אינו מטהר בזוחלין אם רבו עליו יעויין בשו"ת המיוחסות סי' רל"א וז"ל ולשון התוס' מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו ע"כ ומ"מ למדנו שהמעיין שעומד כגון מקוואות אלו שמימיהם מן מקורות של מעיין אע"פ שמימיהן מועטין אין נפסלים ברביות מים שאובין ולפיכך כל שמנקים אותו ומוציאי' מים בכלי אע"פ שמי הדלי חוזרי' ונוטפי' שם אין המים נפסל מלטהר באשבורן ואע"פ שרבו הנוטפין מן הדלי על מי המעיין הנשארים במקום עמידתו עכ"ל הרי לנו שני פירושים על המשנה. פי' הרמב"ם ז"ל ובדבריו גופא מחולקים הר"נ והרא"ש וב"י ז"ל כנ"ל ופי' הרמב"ן ז"ל וכן הראב"ד ז"ל [בס' בעל הנפש] בשער המים וז"ל אלא י"ל כי נהר פרת כשהוא מגיע לבבל הוא כלה והולך עד שמתמעט מאד ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים ובדבר מועט הם מחוברין עם הנמשכין אבל אינם יוצאין מתוכן כי הארץ בולעתן מן החמימות שיש שם וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותן הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהן נמצא בימי קציר פרת בבבל הרי הוא כמעין העומד ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה במגרפה והא דאמרינן במעיין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהי' עד מקום שהי' מושך קאמרינן אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן עכ"ל והרז"ה ז"ל [שם בהשגות] כתב לפרש פי' אחר (בעומד) וז"ל ואני אומר דלא קשיא ולא מידי דמעיין שהוא מושך כנדל משיכתו מוכחת עליו שהוא מלא על כל גדותיו ומתוך שמימיו מרובין מהמקור ברדיפה הוא מטיף אותו לכאן ולכאן לרוחב המעיין כנדל זה המרבה רגלים ומשלח לימין ולשמאל לפיכך כל מה שהוא מרבה ומוסיף על המעיין הזה שצורתו כצורת הנדל בידוע שהוא פולט את תוספתו ורבייתו נמשכת ממנו לאלתר אבל אם הוא עומד נראה שיש לו בית קבול ומקום שמימיו נבלעים לתוכו ואם רבה עלי' אע"פ שהמשיכו הרי תוספתו מקצתה נבלעת ומקצתה נמשכת לפי' שוה למעיין ולמקוה ושאר הנהרות שידותיהם רחבים וגדותיהם גבוהים [וכו'] עכ"ל. והר"ש ז"ל פי' דמעיין העומד אפי' נתרחב ע"י כרי' בלא שום מים שוב אינו מטהר [אלא] באשבורן וז"ל ריבה עליו לא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא הי' מטהר בזוחלין וכו' אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כל אחת מים הרי הוא כמות שהי' דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פרק קמא הבאתי ראי' מתוספתא כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלוך מתחלתו וריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים עכ"ל והנה מהרי"ק ז"ל בתשובה קט"ו הביא פי' הראב"ד ז"ל דמחלק בין מקום זחילתו דמעיקרא ובין שנתרחב מהלאה מגבולו והוסיף לפרש דבמקום שנתרחב אפי' אם רבו זוחלין ג"כ אינו מטהר וכדבריו כתב בהראב"ד ז"ל בשם י"מ (והר"י ז"ל כתב כוונתו) והש"ך ז"ל [סי' ר"א ס"ק י"א] פסק כמוהו והנה לכאורה קשה לי על דבריו ממשנה ערוכה (פ"ה ממס' מקוואות) דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה שהביאו בעצמו שם בתחלת התשו' דהא המעיין לא הי' שם רק מחמת שהעבירו ע"ג בריכה (העבירו את גוף המעיין להבריכה) קודם שנתערב ואפ"ה אם לא נפסק ממקורו דין מעיין לו אך באמת א"ש דהנה הא במעיין שהעבירו הוא המעיין לחודא שסבבו דרך הבריכה שפיר מטהר אם הוא ברוב זוחלין כמ"ש הש"ך ז"ל [סי' ר"א סקל"ב] אבל בנידון דמהרי"ק דלולי מי הגשמים לא הי' נזחל לכאן המעיין ועיקר זחילתו בא מכח הגשמים שפיר י"ל דלא מהני אפי' ריבו הזוחלין וזה מדוקדק בלשונו וז"ל אמנם נראה לע"ד שיש לפוסלו מאחר שסוף סוף אי לאו מי הגשמי' לא הי' מים במקום התפשטות הנהר השני אשר טובלים כמו שכתבתי עכ"ל ועפ"ז קשה דברי הט"ז [בסי' ר"א] בס"ק ג' שכ' וז"ל ומזה דן הראב"ד דבכל הנהרות שמתמעטים בקיץ ובימות הגשמים משוכין ועושין נחלים אילך ואילך דשם לא מטהרים בזוחלין וא"כ אין כאן קושי' של ת"ה דבאמת אי הוה מעיקרא כאן זוחלין ועכשיו נתרבו שם נוטפין ה"נ דמהני כיון שמעיין מושך הוא אלא דקשה עדיין ממה דאי' בסעי' ח' חוצה לו מותר מטעם שהמים המועטים מטהרין הפסולין המרובים כמו שכתבתי שם בשם הרא"ש וכן מסעיף י' מעיין שהמשיכו לבריכה שיש בו נוטפין דחשיב כמעיין ואמאי לא נימא גם כאן שהזוחלין יטהרו הנוטפין עכ"ל ולכאורה קשה הא שם המעיין מהלך בתחלתו וכו' אולם לק"מ דל"ד דלענין דינו דמהרי"ק שלא יהני בו רוב זוחלין שפיר הוי כהולך מתחלתן דעצם המעיין הולך לשם ע"י שסיבבו הליכתו ולא ע"י גשמים אבל מ"מ בריבו הנוטפין הוי להיות פסול ולא יהני השקה כיון שאינו מקור המעיין בעצמותו רק שסבבו אותו בהכרחי ולפי תירוץ הא' דט"ז אינו מועיל שם השקה ולזה מוכרח הט"ז לתרץ דמועיל השקה ורק בנהרות שאני והב"ח ז"ל (בסי' ר"א אות ה') תירץ קושית הט"ז וז"ל ויש להקשות לר"י ור"מ ומסקנת הרא"ש דחוששין שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ומה בכך שירבו הלא בפ"ק דמקוואות שנינו דמעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובין יש עליהם דין מעיין לטהר בכל שהוא וה"ה דמטהרין בזוחלין וכ"כ רבינו בסי' זה דאם המעיין מקלח על שפת הכלי ולתוכו תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין וכתב עוד מקוה שיש לו מ' סאה ומעיין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכו והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכו תחלה עכ"ל ומשמע דכשרים לגמרי כמעיין דמטהרין בזוחלין ומטהרין בכל שהוא והא ודאי דשאובי' פסלי טפי מנוטפי' דהא נוטפים כשרים כשיש מ' סאה באשבורן ושאובי' פוסלין המקוה ואפ"ה יכול לשאוב לתוך המעיין אפי' לכתחלה כ"ש דבדיעבד לא נפסל המעיין כשרבו השאובין וא"כ למה יפסול המעיין כשרבו נוטפין על הזוחלין שלא לטהר אלא באשבורן ובת"ה סי' רנ"ד הקשה קושי' זו אבל לא הוה ק"ל על מעיין משום דהי' תופס פי' הרא"ש דלא אמרו במעיין שרבו עליהן שאובין דיהא מטהר בזוחלין ה"נ דודאי אינו מטהר בזוחלין כי היכי דבמעיין כשרבו נוטפין על הזוחלין דאינו מטהר בזוחלין כשרבו שאובין אינו מטהר בזוחלין אלא דהקילו לענין שיהא שוה למעיין לטהר בכל שהוא אע"פ שרבו שאובין וקושייתו לשם אינו אלא אמקוה דאע"פ דשאובין פוסלין לגמרי המקוה אם הי' חסר אפ"ה אם הי' כבר מקוה שלם של מ' סאה ונפלו לתוכו אפי' אלף סאין שאובין בב"א לא יפסלוהו ומ"ש דנוטפין דפוסלין זוחלין בריבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין וע"ז תירץ דשאובין במקוה שלם נכשרים ע"י זריעה דכשיפלו לתוכו נחשבים כולם מחוברין אבל לפסול דנוטפין לא מהני זריעה דזריעה לא מהני אלא לשוויי' שאוב שהוא תלוש כמחובר כך הוא שיטת מהרא"י ליישב קושייתו אבל לשאר פוסקים דס"ל דאין חילוק דכל היכי דכשרבו שאובין על המעיין מטהרין בכל שהוא ה"ה נמי דמטהרין בזוחלין וכמ"ש הר"נ ומביאו ב"י השתא ודאי קשיא ומ"ש מנוטפים דכשרבו על הזוחלין נפסלו מלטהר בזוחלין ובשאובין לא נפסלו אמנם מדברי הר"נ בפ' במה אשה ומביאו ב"י נשמע יישוב לקושי' זו והיא שאין הנוטפין שרבו על הזוחלין פוסלין למעיין אלא במקום שלא הי' מהלך בו המעיין בתחלתו כגון דנתרחק המעיין מחמת הנוטפין על גדותיו אבל במקום שהי' מהלך בו בתחלתו מטהר אפילו בזוחלין אע"פ שרבו הנוטפים וכו' ולענ"ד ליישב ברווחא דליכא להקשות משאובין אנוטפין דאע"ג דשאובין פסלי טפי מנוטפין בחד צד כדפירשי' מ"מ נוטפין פסולי' מדאורייתא בזוחלין דילפינן מקרא כדכתב מהרי"ק בשורש קט"ו וכו'. וכיון דשאובין כשירים מדאו' לפחות כשרובו בהכשר אף לר"ש דמחמיר בכולו שאוב א"כ שאובין קילי טפי השתא ניחא ולק"מ דאע"ג דבדאיכא רובא נוטפין פוסלין למעיין ואינן מטהרין בזוחלין מדרבנן מ"מ ברובן שאובין לא פסלו למעיין כנ"ל עכ"ל ולכאורה דבריו מתמיהין חדא דזוחלין נמי מטהרין ברוב כאסהדותא דראב"צ ותו דהלא קשה משאובין דגם המה מטהרין בזוחלין כשיתרבו על המעיין כמבואר בדבריו בהדיא. ולכן נ"ל דהוא ג"כ אזיל השתא בסברא זו [דמהרי"ק הנ"ל] דלפי תירוץ הראב"ד דאיירי במקום שלא יכול להלוך מתחלתו ושם אינו מועיל השקה דהמעיין גופו אינו מטהר שם כיון שלא בא רק ע"י גשמים ורק דקשה לי' להוי השקה מראשית המעיין ממקום שמושך בעצמו ולזה מתרץ שפיר דהנה נראה בנחל שוטף ע"י מי גשמים במקום שהי' מתחלתו ולהלאה דקיי"ל לפי דברי הראב"ד ז"ל דמשם ואילך אינו מטהר בזוחלין ואם ילך אדם לטבול באמצעו רובו יהא במקום שהי' הולך מתחלתו ומיעוטו יהא במקום שנמשך מעתה ודאי לא עלתה לו טבילה ובשאובה כה"ג מטהר עכ"פ ברוב ומש"ה שפיר כתב הב"ח ז"ל דשאובי קילי לענין זה ודו"ק: