שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 24

מכתבו הגיעני בנדון האשה שמרגשת כאב למטה במקום שמוצאת הכתמים וגם נבדקה בבדיק' המבואר בש"ע סי' קצ"א ברמ"א ז"ל נ"ל דיש להתירה באם יש לה וסת שלא בשעת וסת ואין בזה חולק דבכאב כ"ע מודים דמותרת ודמי לנדון דסי' קפ"ז סעיף זיין וכ"כ הח"ד וכל האחרונים מורים כן אולם לדעתי נכון להחמיר שתבדוק בעת שתפסיק בטהרה בדיקה הנזכרת ויהי' כל בה"ש בתוך המקור וגם לאח"כ בבוקר ביום הראשון תבדוק כנ"ל וביום השביעי תבדוק כנ"ל ואז מותרת שלא בשעת וסת או בימי מניקתה כנלע"ד ומחמת גודל טרדותי קצרתי במקום שראוי להאריך. דברי ידידו דבש"ת ג' שמות תרט"ז לפ"ק פה צאנז: סימן לג

שאלה באשה שעלולה לראות כתמים וכל המצעות במטתה ובגדי' מלאים כתמים ויש לה וסת קבוע לראייתה אך עתה היא בתוך שתי שנים להולידה ולד ופסקה מלראות ורק הכתמים מוציאה תמיד והרופא אמר שיש לה מכה בצדדי' שמזה זבין הכתמים ובחנה בבדיקה באותו מקום שאמר הרופא ומצאה כדבריו שנמצא תמיד דם באותו הצד שאמר הרופא ובשאר מקומות אינה מוצאה דם עתה יורנו מה יעשה לאשה הזאת לטהרה:

הנה הפלפול בדברים אלו אך למותר לדינא כאשר מבואר בצ"ץ ז"ל שאמר שאין בידינו להכריע במקום שגדולי רבותינו נ"נ לא הכריעו בירור דבר יעוין בת' צ"צ ולכן הכריע שם שאין להקל רק באם מרגשת כאב קצת ובדקה ולא מצאה רק בצד אחד תמיד וגם יש לה וסת כדברי הת"ה ז"ל מביאו בש"ע סי' קפ"ז וגם הס"ט ז"ל כתב שאין להקל רק אם יש לה וסת אך עכ"פ די לנו להחמיר כהמצריכים דוקא לצרף שיש לה וסת ולהחמיר באשה שאין לה וסת כלל כי עלולה תמיד לראות אך במניקת כנ"ד יש לסמוך ולומר דהוי כשיש לה וסת ותולין במכה שבצדדין כנ"ד אך מחמת שכתב מעכ"ת ששני כתמים חזרה לראות ואולי תראה עוד פ"א דאז שוב חושש לוסתה וכפי הנראה שאינו בקביעות וסת שוה לקרותו וסת קבוע וא"כ יש לכאורה להחמיר מלתלות במכה שבצדדים בכה"ג שאין המכה במרה וכדברי הצ"ץ והס"ט ז"ל והן אמת כי בכתמים תולין אפי' במכה שאינה מוציאה דם וא"כ יש לתלות בנ"ד הכתמים במכה שאמר הרופא ומצאה כדבריו אפילו אם אין לה וסת קבוע אך מה נעשה לה לטהרה ביום שפוסקת מראייתה והאיך נדון בתוך הג' ימים הראשונים והס"ט ז"ל מחמיר הרבה וגם אפילו באנו להקל בזה כנראה מהאחרונים וגם אני בעניי הבאתי ראי' שלא כדברי הס"ט מ"מ קשה לעשות מעשה נגד הס"ט וגם אולי גם הבדיקה הראשונה לא יוכל להיות נקי' ע"י המכה ולכן נ"ל לעשות הבדיקה המבואר בדברי הרמ"א ז"ל בסי' קצ"א והגאון בנו"ב מחזיק לומר שזה הוא בדיקה ברורה וע"ז נוכל לסמוך להתיר האשה הזו בבדיקה זו והגם שגדולי האחרונים חלקו על הנוב"י שהוא מחליט שהבדיקה הוא בירור גמור וגם הש"ך ז"ל כתב שמהרי"ל ז"ל סמך על הבדיקה שנראה שהוא בירור גמור והאחרוני' הרבו לחלוק בזה שאין סומכין על בדיקה זו לחוד רק בצירוף מכה ווסת כמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' קצ"א מ"מ נלע"ד בנ"ד לסמוך לכ"ע על בדיקה זו ועפ"י מה שנברר בעזהי"ת דהנה באמת ממהרי"ל ז"ל נראה שאין בדיקה זו יפה וגם מהרי"ו ז"ל כתב בהדיא דצריך כאב ושלא תמצא רק במי רגלי' ואם הי' הבדיקה יפה למ"ל כ"ז ע"י הבדיקה תוכל לסמוך כיון שברור שאין בא הדם מהמקור כיון שהמוך נקי ומה שרצה הנוב"י ז"ל לומר דכוונתם הוא כדי להקל בכל פעם שתמצא כן אפילו בלא בדיקה המעיין במהרי"ו ז"ל יראה שלא משמע כן רק דהבדיקה באמת אינה הוכתה ברורה לסמוך ע"ז שהדם אינה מהמקור ולכן באמת בשאר כל הנשים בלא מכה אין סומכין על בדיקה זו ורק אם יש לה כאב או שמצטערת במ"ר כמו הארי"ן ווינ"ד יש שפיר לסמוך וראי' ברורה לזה מהש"ס דהנה ז"ל המשנה (נדה דף י"ז ע"ב) וז"ל משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליי' דם החדר טמא דם העלי' טהור נמצא בפרוזדור ספקו טמא לפי שחזקתו מן המקור ובגמ' שם רמי ב"ש ור"י ברי' דר"י תנו נדה בי ר"ה אשכחינהו רבה בר"ה דיתבי וקאמרי החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ ועלי' בנוי' על שתיהן ולול פתוח בין עלי' לפרוזדור נמצא מן הלול ולפנים ספקו טמא מן הלול ולחוץ ספקו טהור אתא ואמר לי' לאבוה ספקו טמא אמרת לן מר והאנן שחזקתו מן המקור תנן א"ל אנא הכי קאמינא מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספקו טמא אמר אביי מ"ש מן הלול ולחוץ דס' טמא דדלמא שחתה ומחדר אתא מן הלול ולפנים נמי אימר איזדקרא ומעלי' אתא א"א אביי אי בתר חששא אזלת אידי ואידי ספק הוא ואי בתר חזקה אזלת מן הלול ולפנים וודאי טמא מן הלול ולחוץ וודאי טהור עכל"ה והנה לפ"ז קשה לכאורה למה תלי' במכה הלא רוב דמים במקור ותלינן ברובא וצ"ל כיון דהמכה ודאי מוציא דם עתה והמקור לא נודע לנו יש לנו להחזיק אשה בחזקת טהורה ול"ד למצאה דם בפרוזדור דהתם אין שום מכה ורק מחמת השינוי שנמצא בראייתה כמבואר ברש"י שם מכח זה מספקינן במה לתלות השינוי ואמרי' רוב דם מהמקור כיון דלא נודע לנו ממכה אבל היכי דמכה מוציא דם לפנינו מה"ת לחוש למקור ואפי' הרשב"א ז"ל והמפרשים דבריו ז"ל לתלות אפי' בא"י שמכתה מוציא דם י"ל דס"ל להרשב"א ז"ל כיון דיש עכ"פ מכה לא צריכין לחוש למקור דלדידי' כל מכה רגילה להוציא דם אך זה קשה לכאורה על הת"ה ז"ל שכתב להתיר בנמצא בצד אחד משום דמנכרי מילתא דמכתה מוציאה דם וקשה עליו מדברי ש"ס הנ"ל דהנה לפי פי' הרמב"ם בפיה"מ שכתב דמה שמסופק בש"ס לתלות בעלי' היינו במכה שבעורקי העלי' או במכה שבכליות יעוין בדבריו בפה"מ ובתיבורו הל' א"ב והנה חזי' [דבש"ס] (דבשם) דאיירי שיש שינוי ודבר רחוק שבא מהמקור דה"ל לאשתכחי מבפנים וכמבואר ברש"י ותוס' ז"ל ולכאורה אומדנא דמוכח שבא מהעלי' וכאשר באמת תלמידי ר"ה אמרו דספיקא הוא ואפ"ה פסקי' להלכה דטמא משום דרוב דמים בא מהמקור וכר"ת דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אלמא דנגד אומדנא הבא ממכה אזלינן בתר רוב דמים מהמקור א"כ בנידון דת"ה נמי כיון דאין מכה מבוררת ורק משום אומדנא שאינה מוצאת רק באותו מקום בצדדים וקשה הלא נגד אומדנא אזלי' בתר רוב מהמקור (או שי"ל דבאותו מקום שנמצא רק בצדו ואמרי' כאן נמצא ולא אזלי' לכ"ע בתר רובא כדברי הרמב"ן ז"ל בב"ב [דף כ"ד גבי חצבא דתמרא]) ואולי ס"ל להת"ה ז"ל דאין כל אומדנא שוות ואומדנא שאינה מוצאת רק במקום (אחר) [א'] הוי כודאי וגם כי נראה שם מדבריו שהי' לה הוכתה על המכה מלבד הוכחה זאת שאינה מוצאה רק במק"א בצדדין וצירוף שניהם שיהי' כמו נודע שמכתה מוציאה דם ואפשר שמשום זה הואיל שגם גוף הדבר אם יש לה מכה אינה רק מכת אומדנא הי' קשה לי' להתיר נגד רוב דמים מהמקור שהוא רוב ומצוי ולכן צירף לזה דעת המרדכי ז"ל להקל שלא בשעת וסתה והיינו לומר דשלא בשעת וסתה אין מצוי דם המקור ולא שייך רוב ובאמת להמרדכי ז"ל במצא דם בפרוזדור תולה שלא בשעת וסתה במכה. ועפי"ז יש מקום לומר דאם המכה ברורה שוב שלא בשעת וסתה א"צ שום הוכתה אחרת ובזה א"ש דברי הרמ"א ז"ל [סי' קפ"ז ס"ה] ול"ק קו' הט"ז ז"ל וכאשר כן כתב הגאון מהר"ר יצחק מהמבורג בתשו' נו"ב אך למהרי"ל ומהרי"ו ז"ל לא רצו לצרף דעת המרדכי כמו התה"ד ז"ל ולכן המציאו הבדיקה והגם שהבדיקה אינו הוכחה ברורה שיוכל להיות שיזוב הדם ולא יגע בהמוך שבהמקור מ"מ עכ"פ בכה"ג אזלינן בתר הקרוב שהוא המכה בצדדים או המ"ר דהא פסקינן כרב בב"ב דבנמצא נגד עיר ישראל ויש עקולי ופשורי אזלינן בתר קרוב והמוך שבמקור דומה לעקולי ופשורי שמעכבים לבוא מהרוב הערים הגם שיש במציאות לבא מהרוב ע"י חריפי דנהרי בכה"ג אזלינן בתר קרוב לרב דקיי"ל כוותי' ה"נ ביש המוך המעכב הדם לבוא מהמקור. הגם שאפשר במציאותו לדם לבוא ולא יעכבנו המוך מ"מ בכה"ג אזלינן בתר הקרוב ומש"ה תלינן ע"י בדיקה במוך במכה (או צמר) [או במ"ר] ורק דמהרי"ל ז"ל חשש דא"כ לעולם לא תטמא ועפ"י שמפרש הש"ך ז"ל דבריו או באיזה אופן אחר שיש לפרש כידוע ולכן הצריך מהרי"ל ז"ל דוקא שיהי' להאשה וסת קבוע ומהרי"ו ז"ל לא חשש לזה ומש"ה לא התנה שיהא לה וסת דוקא וא"כ לפ"ז בנ"ד שעכ"פ אשה זו תטמא בעת שתראה וכדברי הש"ך ומכתה כמעט ברורה בודאי אפילו אם אין לה וסת תוכל לסמוך על הבדיקה היינו שתרחוץ אותו המקום היטב היטב ותכניס בנחת המוך בלי תיגע במקום ששכיח למצוא הדם ואח"כ שוב תנקה אותו המקום ותוציאני משם ואם יהי' נקי יעלה לה להפסק טהרה וקודם בה"ש תכניס העד ותשהנה ואח"כ בלילה תוציאנו לבדוק לספור וכן תעשה ביום בבקר ככה תתנהג ג' ימים ואם יהי' המוך נקי תוכל לאחר ג' ימים לתלות הכתמים במכה וא"צ בדיקה יותר רק בכל יום פ"א ע"י המוך הנ"ל אבל ג' ימים הראשונים יהי' המוך אצלה כל היום מעל"ע שלם ואח"כ קודם שתוציא המוך תרחוץ ותנקה הא"מ יפה ולאחר ג' ימים די בדיקה תחת בכל יום. והמוך צריך להיות של צמר גפן לבן ויפה ועליו חתיכה פשתן לבן ויפה כמבואר בנ"ב שם כנלע"ד. ולפלפול שכתב כ"ת אין מקום לדינא בזה כאשר כתבתי בשם הצ"ץ ז"ל ולפלפולא בעלמא אין הזמן גורם כי צריך לבדוק חדרי משכיות לבב בימים נוראים הללו אלול תרי"ז: סימן לד

שאלה אשה שרגילה שיוצא ממנה מראות לבנות הרבה וכמה פעמים ע"י הרגשה ובדקה עצמה כמה פעמים ומצאה בעת הרגשה שנמצא מראה לבינה וגם נתנה מוך דחוק באותו מקום והי' המוך אצלה בשעת שהי' כמה הרגשות ואח"כ בדקו המוך ולא נמצא רק מראות כשרות לבינות וכה עשתה כמה פעמים מה דינה מעתה אם לטהר הרגשותי' בלא בדיקה תוך שיעור וסתה כי כמעט א"א שתבדק בכל פעם בהיותה בין אנשים וא"א לה ת"ו לטהר לבעלה וגם מה דינה אם תרגיש בימי ליבונה:

תשובה מתחלה נציע דין דהרגשה שמבואר בש"ע סי' [ק"צ ס"א] שצריכה בדיקה היא ממהרא"י ז"ל בתרומת הדשן סי' רמ"ו וז"ל שאלה אשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה להוציא דם והלכה ובדקה א"ע מיד ומצאתה על העד לחלוחית לבן ולא לבן לגמרי אלא כמראית בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו יש לטהר האשה או לאו תשובה כו' וא"ת בנ"ד יש לטמאות טפי מטעם אחר שהרי הרגישה ונראה דאשה דהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאתה כלום יש לטמאה דודאי יצא טפת דם כחרדל ונתקנח או נימוק דהרגשה סברא דאורייתא היא היכי דליכא למתלי ההרגשה במידי אחריני כדמוכח בפ' הרואה כתם דפריך אנמצא לאחר זמן פטורין מן הקרבן אי דארגשה אמאי פטורין אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלה קרבן וכיון דסברא דאורייתא היא הוי כלמ"ד ווסתות דאורייתא דאפילו בדקה ומצאתה טהורה טמאה כדאיתא פ' כל היד מ"מ בנ"ד הואיל ומצאת לחלוחית דלובן על העד אמרי' דההוא טיפה לובן היא דארגשה דלובן וירוק נמי מן המקור קאתי כדמוכח בפשיטות בכמה דוכתי פ' כל היד וכ"כ הרמב"ן כו' עכ"ל והנה אין לספק כלל אם דעתו לטמא לגמרי דהא אמר (אם נימא) שדינו כווסת וגבי ווסת מבואר בהדי' ברש"י (נדה ט"ו א') וז"ל דאוריית' הלכה למשה מסיני דמחזקי' לה בטומאת ספק עכ"ל אלמא דוסת גופא אינו רק ספק וא"כ ודאי דהרגשה לא חמיר מינה ולא כנ"ב ז"ל בת"ב שנסתפק בדעת מהרא"י ז"ל ולפ"ז יקשה מאי ראי' [מייתי] מהרא"י ז"ל מהא דמביאה קרבן הא גם לפי דבריו יקשה דהלא אינו רק ספק ולמה מביאה קרבן וצ"ל כיון דאשכחה עכ"פ לבסוף דם תלינן שהי' מקודם בעת הרגשה והוי ודאי א"כ אין ראי' לדינו כלל ולעולם י"ל דהרגשה טהורה גמורה ורק דהתם שאני שנמצא לאח"כ דם על העד ומש"ה תולין וכן הקשו עליו כל האחרונים. והנ"ל דשפיר מייתי ראי' דהנה אמרי' בגמ' וז"ל (נדה דף ס' ע"ב) אר"י אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות בעלה באשם תלוי טהרותי' תלוי' בעלה פטור טהרותי' טהורות ור' אושעי' אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותי' תלויות בשלמא התם אימר שמש עכבי' לדם הכא אם איתא דהוי דם מאן עכבי' עכל"ה וז"ל התוס' שם ד"ה אימא וא"ת כיון דיכול להיות דאע"ג דנמצא כשיעור וסת שלא הי' דם בשעת ביאה א"כ אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא וי"ל כיון דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למתלי בעיכוב שמש טמא מן התורה עכ"ל וכבר נתקשו בהבנת דברי תוס' אלו רבים וכן שלמים ויעוין בס"ט דמאי רוב הוא שתראה מקודם אדרבא הלא בפי' ס"ל דאינה רואה רק בשעה שראתה. ונלע"ד דכוונת התוס' הוא כך דהנה מבואר פלוגת' דאפשר לצמצם ויעוין בבכורות וז"ל הגמ' שם (י"ז ע"ב) אמרי דבי ר' ינאי לר"י הגלילי שמעי' לי' דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם ורבנן בידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי כו' ת"ש נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דר"א מ"ט לאו משום דקסבר בידי אדם אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות לא ר"א ס"ל כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם ביד"ש וכ"ש בידי אדם עכ"ל ובתוס' שם ד"ה אפשר לצמצם וז"ל ונראה לר' דאפי' למ"ד אי אפשר לצמצם בידי שמים אף שפעמים שנמדד בו שהיא מצומצם אלא ה"ק א"א לברר צמצום שבידי שמים כגון לידה דהכא שאין פנאי לברר ולדקדק איזה יצא תחלה ולכך אין שניהן לכהן אבל בידי אדם שיש שהות לברר מבעי' לן ופשיט לי' מנמצא מכוון בין שתי עיירות דאי אמרת א"א לברר אם הוא מצומצם אע"ג דפרישית דזמנין דמקרי שהוא מצומצם כיון דא"א להבחין לא יביא שתי העגלות מספק דמלת' דלא שכיחא היא ואין לנו לתלות מספק שאירע כן עכ"ל. אלמא דהוא דבר שאינו מצוי כלל שיהי' הדבר בצמצום ממש וא"כ הכא לענין חששא דבעי' תוך שיעור וסת ממש היינו משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף כיון שאנחנו מסופקים אימת בא הדם אם מקודם אם דוקא בעת שבא העד ודאי אמרי' אי אפשר לצמצם שהי' בא במכוון בעת ביאת העד ומסתמא עפ"י רוב בא מקודם שיש לתלות בהזמן התשמיש עד שעת הבדיקה אבל אם נימא שלא בא מקודם נימא שבמכוון בא בעת כניסת העד ועפ"י הרוב שבא מקודם משא"כ לענין תרומה ע"כ שבא עתה דאל"כ הוי נפל ומעיקרא הוי אתי אבל לענין קרבן שפיר עפ"י רוב בא מקודם לא דוקא בעת צמצום כניסת העד ודו"ק:

אך דזה קשה לי היכי מביא קרבן הא קיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף אך אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל ספיקא ה"נ נימא סמוך מיעוטא דבא לאח"כ לחזקת טהרה דאשה וה"ל ספק ופטורה מקרבן חטאת אך לפי מה דמבואר במשמרת הבית בהל' שחיטה וז"ל אלא אפי' תימא דבעלמא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתא דמי עכ"ל א"כ ה"נ כיון דע"כ אשה זו יצאתה מחזקתה וידעינן שנתעסקו בה המתעסקים היינו הוצאת הדם לצאת מחזקתה חזקת טהרה ולא ידעינן אימת שפיר אזלינן בתר הרוב דרוב המתעסקים הוא נגד החזקה ובכה"ג לא אמרינן סמוך וכן לתירוץ האחרון נמי לא שייך לומר כאן סמוך מיעוטא כיון שאין מיעוט מהרוב מסייע לחזקה יעו"ש וא"ש דברי התוס' ז"ל וא"כ לפ"ז י"ל דמאי מקשה הגמ' אי דארגשה אפי' לאח"כ נמי א"א דהרגשה לחוד ליכא ריעותא רק דמחמת הרגשה אמרינן שתלינן הראי' בההרגשה שראתה אז ולא לאח"כ דסתם דם בא בהרגשה וקשה דגם אם נימא דרוב או חזקת דם בא בהרגשה מ"מ מיעוט עכ"פ איכא שבא בלא הרגשה א"כ נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה ונימא שבא אח"כ א"ו מכאן מוכח דהרגשה מסלק עכ"פ החזקת טהרה וא"כ שוב ממילא אם נמצא הדם אמרינן שבא מקודם ולא שבא לאח"כ בלא הרגשה אבל אם אין בהרגשה שום מקום לסלק החזקה רק מכח הדם שנמצא עתה בודאי לא היתה מביאה קרבן דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ודו"ק. היוצא לנו מזה דדברי מהרא"י ז"ל נכונים והגם כי הרדב"ז ז"ל חלק עליו וגם מדברי הרמב"ן [בחי' לנדה די"ב א'] גבי שלא יהא לבו נוקפו נראה ג"כ שהרגשה לא הוי מידי דאל"כ בודאי לא יחשוד הבעל שאשתו ח"ו תעשה איסור לפי הדין ורק מחמת שעפ"י הדין א"צ בדיקה כלל ורק הוא יחוש שמא מ"מ ראתה ע"י הרגשה ולא בדקה שפיר מחמת שעפ"י הדין באמת א"צ בדיקה ולפע"ד מזה נראה ברור דהר"מ ז"ל לא ס"ל כהמרא"י ולא כס"ט [סי' ק"צ סק"ג] דהוכיח מכאן כסברת מהרא"י ז"ל אולם עכ"פ אין בידינו להקל דרמ"א ז"ל פסקו להלכה וכל גדולי האחרונים פסקו להחמיר אולם מה שמסופקים אנו בהרגשה היינו הספק הוא אם ראתה דדלמא יש הרגשה בלא שום ראי' וזה מדוייק בלשון תה"ד שכ' וז"ל מ"מ בנ"ד הואיל ומצאתה לחלוחית דלובן על העד אמרינן דההוא טפת לובן היא דארגשה כו' וכנ"ל וא"א דהספק הוא אם הי' דם טהור וכנ"ל אבל זה פשיטא דהרגשה הי' ע"י מציאת איזה דבר מגופה א"כ מאי האי דקאמר להוכיח דמראה דם טהור נמי יש לו הרגשה הלא כל ספיקא הוא רק דשמא הוא דם טהור א"ו דהספק הוא אפי' אם הי' כלל שום דבר יצא מגופה ולהכי אמר דאם מצאת דם טהור תלינן בי' ודלא כנ"ב בח"ב ועפ"ז נ"ל כיון דאשה רגילה ומצוי אצלה מראות לבנות והרגישה בעת יציאתן כאשר נתבאר עפ"י בדיקתה כמה פעמים בודאי תולין במצוי ולא גרע ממכה שיודעת שמוציאה דם שתולה אליבא דכ"ע ודו"ק. אך הא תינח בימי טהרתה אולם אם איתרע לה הרגשה כי האי בימי ליבונה בתוך ז' נקיים אם ג"כ תולה או לא. והנה לפי מה שראיתי בכאן שערורי' גדולה בין האחרונים בזה ראיתי להאריך קצת. בגמר' (נדה ס"ח ב') במתניתי' הזב והזבה שבדקו עצמם ביום הראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושארי ימים שבינתיים לא בדקו ר' אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד רע"א אין להם אלא יום שביעי בלבד ובגמ' תני' א"ל ר"א לר"י לדבריך אתה מונה בסירוגין והתורה אמרה אחר תטהר אחר אחר לכולן ולא תהא טומאה מפסקת ביניהם כו' ורבנן בדאורייתא לא מיחלף אבל הכא אי חיישינן דלמא חזאי בספק אתי לאיחלופי בודאי ופרש"י אבל הכא אי חיישי' ולא תמנה יום שבינתיים משום דלמא חזאי בספק אתי למיחלף בודאי דאמרינן מדלא מנה הני ימים ודאי חזאי בינתים וקא מני לראשון ואתי למנות ודאי רואה בסירוגין איבעי' להו הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור והשאר ימים לא בדקו לר"א מהו תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא א"ד תחלתן אע"ג שאין סופן אמר רב הוא הוא תחלתן אעפ"י שאין סופן ור' חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא מיתיבי ושוין כו' אמר רב ששת אר"י ב"א א"ר נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה ספרתן למנין שבעה נקיים נדה ספירה ל"ל אלא אימא זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכו' פשיטא ל"צ כגון דלא בדקה עד שביעי ואשמעינן התם תחילתן אעפ"י שאין סופן והכא קמ"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן דמ"ד תחילתן אעפ"י שאין סופן הוא דאמרי' דאוקמינהו אחזקתייהו אבל סופן אעפ"י שאין תחילתן לא קמ"ל איני והא כי אתא רבין כו' ואס"ד לא בעינן ספורין כו' אלא לאו ש"מ בעינן ספורין לפנינו פירש"י איני לרב פריך דלא בעי ספורין ובדוקין וודאי עיי"ש ופסקו הרא"ש וסייעתו כר"א דסגי באחרונה אך אם בדקה בשמיני לא עלתה לה כלום ונתקשו בזה הרבה והנלע"ד א"ש דהנה לכאורה ק' לר"ע כיון דס"ל דלא מהני רק בדיקה ממש ואם לא בדקה יום א' סותרות לגמרי א"כ ש"מ דלא אזלה התורה בנקיים בתר חזקת טהרה ורק צריכה בירור גמור וקשה הלא מבואר במגילה (כ' ע"ב) וז"ל הגמ' שומרת יום כנגד יום פשיטא כו' אצטריך סד"א תהוי כראי' ראשונה של זב כו' קמ"ל כיון דבעי' ספירה ספירה ביממא הוא ופרש"י קמ"ל כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספירת ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה ז' ימים עכ"ל אלמא הספירה רק ביום ומאי מהני הבדיקה דיממא דלמא ראתה בלילה וצריך ע"כ לסמוך אהפסק טהרתה דאתמול א"כ אמאי ביממא בעינן ספורין בפנינו ממש וע"כ לומר דזה הוא רק גזה"כ דצריכה דוקא לספור ביום הגם דסמכינן אחזקה שלא ראתה כיון שהפסיקה בטהרה מ"מ גזה"כ דוקא לבדוק בז' ימי ספירתה ולהכי באמת ס"ל לר"י דאינה סותרת כרואה ממש דבאמת מחזקינן לה שלא ראתה רק שגזה"כ שצריכה לספור שבעה בפנינו וזה סגי אפי' בסירוגין ולהכי גם ר"א לא מקשה לי' רק משום דאתי לאחלופי ברואה דיאמרו כיון שסותרת אותו יום ס"ד דהרואה שראתה ואעפי"כ אינה סותרת רק יומו יסבור שגם ברואה ממש הדין כן וזה ברור וא"כ כיון דהטעם הוא רק מגזה"כ י"ל דס"ל לר"א דגזה"כ הוי רק לספור שבעת ימים לא כל יום ויום בפ"ע רק שבוע אחת וכמו שמפרש רש"י בחומש שבעת ימים שבעה של ימים וכמו כן ס"ל לר"א דבדיקה א' סגי לכל השבעה שסופר שבוע זה הוא בטהרה מחמת הפסקת הטהרה וגם שבדקה עצמה יום ראשון ולא ראתה וכ"ז שלא תראה ממילא השבעה ימים כולם טהורים ולפע"ד זה כוונת הרא"ה בבד"ה שכ' בהל' בדיקה וספירה וז"ל ודבריו תמוהים דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן בשלמא כי איכא תחלתן או סופן איכא למימר דסליק לז' ספורים דכי איכא בתחלתן ז' ספורין גרירי בתרי' וכי איכא (ספק) [סופן] איכא למימר דבז' ספורין דלקמי' גררי בתרי' אבל בדיקה דבאמצע זיל הכא ליכא זיי"ן ספורי' וזיל הכא ליכא ז' ספורי' ומה"ט ליכא למיגמר בדיקת זבה מבדיקת נדה ולעולם בזבה בעי' סופן או תחלתן בר מההוא בדיקה דהפסיקה בטהרה עכ"ל ולא קשה עליו מה שהקשה במשמרת הבית שם ע"ש דטעם הרא"ה ז"ל דבשלמא בבודקת עצמה בראשון כל הז' ימים נגררין אחר הראשון והוי כמו שספרה שבוע של ז' ימים אבל פסקה באמצע אין כאן ספירת ז' רק ספירת שתי או ג' ימים אך המשמרת הבית ס"ל דלא מהאי טעמא מטהר ר"א משום גרירה וכנ"ל רק משום דלא בעי בדוקים וסגי בחזקה שלא ראתה ומה שצריך עכ"פ ספירה יום אחד הוא משום גזה"כ דאפילו ספירת לילה לא מהני ומכ"ש הספירה של אתמול שהפסיקה בטהרה לא מהני ורק בעי ספירה בתוך הז' וספירה אינו בפה רק בבדיקה שבודקת עצמה ואז ממילא תהי' הספירה על כל שבעה ע"י חזקה שלא ראתה בבדיקה ובהפסק טהרה בשלמא ההפסק טהרה לחוד לא מהני דלא הוי בימי הז' נקיים אבל הבדיקה של אחת מהז' נקיים מחזיק כולם לטהרה ולהכי מהני אפילו בדיקה באמצע הז' להמשמרת הבית אך עכ"פ בדיקה תוך ז' בעי אך אם לא בדקה תוך ז' בדיקת שמיני לא מהני כלל דגזה"כ דדוקא תוך ז' תמנה וכיון שעבר ז' שוב אינו ראוי שום יום לצרף ודלא כמו שהקשה בס"ט דנימא שיהני בדיקת שמיני ולומר שמתחיל הז' נקיים מיום הב' שהפסיקה ויהי' כמו בדקה בז' דמהני לרב דזה ליתא דגזה"כ דבעי ספירה תוך ז' ואם לא בדקה כלל בטלין כולן וכן מבואר ברש"י ז"ל (ס"ט א' ד"ה מהו) וז"ל אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר"ע נמי אין לו אלא שמיני בלבד כו' עכ"ל ובכל הראשונים והטעם פשוט כיון דספירת לילה לא מהני א"כ אם אירע שבדקה בליל שמיני לאחר שעברו ז' ודאי לא מהני הגם שחזקה שלא ראתה מ"מ הא גזה"כ דבעי' ספירה היינו בדיקה ביממא וא"כ אם הי' מהני שוב הבדיקה דלמחר אתי לאחלופי בראתה ממש דיאמרו הרי מחזקינן לזו שראתה דהא עברו ז' שלא ראתה ואסורה בלילה ש"מ שמחזיקין לראי' ובשחר מהני בדיקה וודאי שיבוא לקלקול ברואה גמורה ולהכי לא מהני רק בדיקה תוך ז' אך באמת שפיר סמכינן אחזקה דלא ראתה והבדיקה והספירה הוא גזה"כ. והלכך כיון דבדקה וספרה ורק לאח"כ אירע לה סיבה שנמצא דם ודאי תולין הדם במצוי ולא מפסדת ספירתה כלום וזה ברור ורק מה (שאינו) [שאין] תולין בתוך ג' ימים ראשונים הוא באמת כמ"ש הד"מ ורוב האחרונים ולכן במכה בגופה בודאי תולין כהכרעת רוב האחרונים ובמקום ששכיח הרבה כולם מודים דתולין ובפרט בהרגשה דיש בו ספיקא בודאי תולין במצוי אפי' תוך ג' ימים ולפ"ד הקלושה שבחנם הרעיש הס"ט זלה"ה בזה: סימן לה