שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 75

סימן קמב

שאלה אשה נקראת בפי כל טשבע האיך לכתוב בגט וגם הבעל שמו ארי' לס"ת ובפ"כ נקרא ליבוש וחותם עצמו ארי' ליבוש איך יכתבו בגט:

תשובה הנה לפי מה דמבואר במהרא"י גבי הרעדיש [מובא ברמ"א קכ"ח ס"ג] כיון דחניכא דומה ממש ושוה לעיקר השם בכה"ג אפי' לכתחלה מותר בקיצור השם א"כ ודאי צריך לכתוב טשבע כיון דלא נודע לנו שם העריסה ודלמא מעולם לא נקראת שבע ואם אפי' היתה נקראת שבע כיון דכולם קורין אותה טשבע כשר אפי' לכתחלה לכתוב טשבע כמהרא"י ז"ל הנ"ל א"כ ודאי יכתוב טשבע וכן מבואר בג"פ גבי חקין יעו"ש [סי' קכ"ט ס"ק קל"ב] ויכתוב בעי"ן בסוף כיון דכן יראה דהוא רק הוספת הט' על שם שבע ושם שבע נבלע ממש ולכן ראוי לכתוב לכ"ע בעי"ן לבסוף ול"ד לשרה סאיי' [דמבואר בט"ז לכתוב בא'] כיון דיש שינוי בגוף השם וגם כי עי"ן ואל"ף מתחלפים האותיות כשר עכ"פ בדיעבד במקום שאין נרגש השינוי במבטא בכה"ג אפי' בנקודות כשר באותיות מתחלפות לכן יותר נכון לכתוב בעי"ן וכן משמע מדברי הנ"ב מה"ת [בסי' קכ"ד] גבי טלצא (דפוסק) [דפוסל] רק משום שינוי הניכר אבל בלא"ה כשר ובנ"ד אין שינוי כלל במבטא בין הברת עין להברת האלף כי [היא] הברה אמצעי כידוע ולכן נכון לכתוב טשבע:

ושם הבעל ראוי לכתוב ארי' המכונה ליבוש ולא שייך שיטעו דשם אחר הוא שחותם עצמו בשניהם יחד דו"א דשם החתימה הוא רק לקצר בא וכן מבואר גבי שם מ"ח דכותבין משה יהודא יע"ש [בב"ש סקכ"ד] ותבין די"ל אם כותב גם שניהם יחד הכוונה הוא דמתקרי או המכונה ולכן יכתבו ארי' המכונה ליבוש ודי ואם ירצה להחמיר וליתן גט שני בשם טשבא באלף לבסוף דאתקרי שבע ושם הבעל ארי' ליבוש דמתקרי ארי' המכונה ליבוש ועל הא אין לספק כלל דאם הוא קיצור משם שבע צריך עי"ן ואם הוא שם בפ"ע הוא שם לעז וכותבים באל"ף:

סימן קמג

להרב הה"ג החריף המפורסם כו' מו"ה שמואל אהרן נ"י.

בנידון גט שהובא מרחוק מאד ושם אבי האשה הי' לקריאת ס"ת יעקב בצירוף עוד שם אחד ובפ"כ נקרא יעקל וכתבו שם במקום הבעל רחוק מאד את שם הנקרא יעקל לבדו: והנה במקום עיגון כשר בודאי דהנה ידוע דאם כתב שם העיקר לחוד כשר בדיעבד לרובא דרובא מהפוסקים וכמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סק"ח] וזה שנקרא בפ"כ הוי שם העיקר כמבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] ובתוס' ורא"ש ז"ל [בפ' השולח ס"ס ז'] א"כ בודאי כשר במקום עיגון והגם שהת"ה ז"ל [בסי' רל"ג רל"ד] כתב דשם דלס"ת הוא העיקר תמהו המג"ש ז"ל בתשו' [ח"ב סי' ע"ה] וכן המכתב אלי' ז"ל עליו הגם שבדברי חיים [בשער שינוי השמות אות ג'] מבואר פנים לדברי הת"ה עכ"פ גם אם כתב שם שנקרא בפ"כ כשר בדיעבד לכ"ע וגם אפי' בכתב שם הטפל לבד הרבה מקילין כמבואר בב"ש [ע"ש בסק"ג] ושאר אחרונים ובפרט כי הוא בשם אביו דכשר בלא שם אביו כלל כפי אשר פסקו גדולי דורנו במקום עיגון אפי' לכתחלה ולדעתי ברור שבטליותי ראיתי ממו"ח הגאון בעהמ"ח ברוך טעם שעשה מעשה כזו במקום עיגון לכתחלה ואפי' בשינה שם אביו כשר במקום עיגון ועיין בת"ה [ומובא בב"י סי' קכ"ט] ועוד (כיון) דאמרינן דבעלה לא חשוד לקלקלה ותולין מסתמא לא ידע הבעל שם אבי אשתו האיך נקרא לס"ת רק שם המורגל בפ"כ והיכי דלא נודע לו השם כשר בדיעבד כשלא כתב שם מקום הנתינה וכבר הבאתי בדברי חיים [בשער שינוי השמות דין ד'] שכבר הסכים ע"ז הגאון בעל ישועות יעקב להתיר כה"ג הלכה למעשה ולכן אין קפידא במקום עיגון מה שכתב רק שם הרגיל בפ"כ והגט כשר. אך בגוף הגט ע"י בי דואר אני נבוך טובא וסדרתי האיך יעשה לכתחלה אך אין להרהר אחרי הוראת גדולי הדור שלפנינו הגאון מהר"י אב"ד דקהלתכם שעשה מעשה עפ"י הסכמת גדולי הדור שמאז ולכן יחקור מעכ"ת האיך נהגו וכן יעשה ומחמת שם אבי האשה אין עיכוב כלל והי' שלום ב' ער"ח מרחשון תרכ"ז לפ"ק בארדיוב:

סימן קמד

לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה יצחק יהודא פרענקל נ"י האבד"ק סאניק:

הגיעני מכתבו והנה לא ידעתי למה יגע בזה האיש הנקרא בקהלתכם מנחם בן מנחם והכינוי מענדל ובק' רימנאב מקום מולדתו הי' שם עריסה מנחם שאול בן מנחם שאול הלא זה דין דמשנה [גיטין ל"ד ב'] יוחנן וקורין אותו יוסי דתקנת ר"ג לכתוב שניהם ובברייתא דכותבים שם הנתינה עיקר ומסקנת הראשונים בזה דמקום הנתינה עיקר ובודאי דביהודה היו כותבין שטרות ע"ש דיהודה ובגליל כתבו שם דגליל ואפ"ה פסקו דכותבין שם דיהודה דהוא מקום הנתינה עיקר ושם עריסה דהוא גליל כותבין דמתקרי וכן פסק מהרמ"מ ז"ל והט"ג ז"ל שגג בזה כמבואר בס' ד"ח [בשער שינוי השמות די"ב וי"ז] ולכן אם נאמר דהנקרא בשם אחד ולפעמים בשתיהם כאחד הוי כשתי שמות ודאי כותבין מנחם דמתקרי מנחם שאול המכונה מענדל וגם בשם אביו הי' ראוי לכתוב כן: ולפי הנראה טעמו דמר משום דשם אביו לא יוכל הבעל להחזיק אבל ז"א דודאי אם כתב בגט שם אביו שם העריסה והשמיט השם שהחזיק לו הבעל בכאן שפסול שיאמרו כאן לא זה הוא המגרש שהרי המגרש החזיק בפנינו בשם אחר לאביו כגון אם האב הי' שמו אברהם והבן העלה והחזיק לאביו יצחק ובגט כתבו אברהם ודאי פסול שיאמרו שאינו המגרש ורק במקום עיגון יש לעיין משום דלאו אכולה מילתא מסהדי והאידנא לא שייך זה כמבואר בד"ח [סוף שער שינוי השמות]. אך עכ"פ יותר טוב לכתוב שם שהוחזק אביו כאן והיינו מנחם אך להצריך גט אחר א"צ שכיון שכתב שם שניהם מנחם שאול דמתקרי מנחם המכונה מענדל די בזה: והנה אין לספק בזה ולומר דהכינוי מענדל שייך על שם אחד מהם לא על שניהם כמו שהחמירו קצת דזה אינו כלל וטוב שלא להחמיר ולחוש לסברות מה שלא נזכר בראשונים ג' בלר תרכ"ח: סימן

קמה

להרב דק' קיטוב:

בדבר שאלה אחד שמו נקרא לס"ת מנחם משלם ובפי כל נקרא אלטר ורק בחותם על טראטי וכן בכל ענינים שבערכאות חותם שמו מענדל מה דינו:

תשובה מחמת גודל חשות כחי לא אוכל להאריך ובאמת כעת אינני יכול לפלפל וגם לדינא אני מונע עצמי להורות אך יען כי דבר ד' הוא לא אוכל למנוע מלגלות דעתי ואתם תראו ואם ייטב בעיניכם תעשו כהלכה. והנה מבואר במשנה פ' המגרש נקיי הדעת היו כותבין חניכתה וכתב הרא"ש בהשולח [ס"ס ז'] וז"ל [י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכ"מ כו' אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קורא אותו בשם המובהק] ומזה למד הת"ה [סי' רל"ג רל"ד] דשם הקריאה הוא שם המובהק וכן חתימתו בשטרות ולכן כיון דשם החתימה הוי עיקר כמו שם הקריאה לס"ח בודאי אפי' קורין אותו בשם אחר בפ"כ לא מקרי נשתקע שם החתימה והוא עיקר נגד שם שבפ"כ והיכא שהקריאה והחתימה סוחרים זא"ז צריך שני גיטין כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקצ"ח] ולכן בנ"ד ששם החתימה על הטראטי הוא עיקר שהרי בחר בו להחזיקו לעיקר דעיקר השם הוא זה שחותם שטרות הוא עיקר דכ"כ הרא"ש ז"ל שם בלשונו דמה שחותם עצמו באגרת לא חשיב חתימה דזה רק לסימן מי הוא אבל אינו מחזקו לשם והוי טפל ועיקר שם החתימה מה שחותם על טראטי וא"כ שם הקריאה לס"ח מנחם משולם והחתימה מענדל סוחרים זא"ז הי' מהראוי לכתוב שני גיטין באחד להקדים שם החתימה ובאידך להקדים שם של ס"ח מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר אך כיון דמענדל יוצא ממנחם וכן מנהגינו לכתוב השם הקודש עיקר ועל הלעז דמחקרי אפילו אם לא ניכר לנו היטב השם הקודש כמו ליבוש ונקרא לס"ת ארי' או יהודא ולכן כותבין מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר וא"ל דרא"ש איירי בידוע שם החותם מעריסה ושהוא שם מובהק אבל בכאן לא נודע אם הי' לו שם מענדל ולכן מקרי נשתקע אך ז"א דברא"ש לא הוזכר כלל מאם ניכר מקודם בשם מובהק (אפילו אם נקרא בפ"כ בשם אחר מקרי נשתקע ופסול) ורק שכ' שאני הכא מפני שחותם שטרותיו מחזיק עצמו בשם זה. ומה שחותם עצמו באגרות אלטר זה אינו החזקה כלל דודאי דאלטר אינו שם כלל והוא רק כשם התואר כמבואר במהרח"ש ובמהרי"ק ז"ל [ע' בג"פ סי' קכ"ט סק"ד] דבכה"ג דהכל נקראים אלטר או קוחחרדא וכיוצא בשם שאינו מובהק וידעינן בודאי שיש לו שם אחר לא הוי שם התואר כאלטר שם כלל ולכן בודאי שם שהחזיק בשטרות טראטי הוא עיקר ג"כ כמו בס"ת והי' ראוי ליתן גט שני ובאחד יקדימו מענדל ובהשני יקדימו מנחם משולם ורק מחמת כי מענדל כינוי למנחם מקדימין שם מנחם משולם ובפרט כי כן כתב הרמ"א ז"ל [שם סט"ז] לכתוב תמיד ע"ש הלעז המכונה ולכן יכתוב מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר כי אלטר אינו רק שם התואר ואם כתב המכונה אלטר והמכונה מענדל יש לפקפק מחמת הקדים שם הטפל לעיקר ואפילו בדיעבד נכון לסדר גט אחר אם יש בקל להשיג גט שני. ואין לפקפק בזה דאיך יכתוב המכונה ע"ש שאינו נקרא בו. חדא דבמקום דלא אפשר כתבינן אפילו מתקרי ובפרט בנ"ד דמענדל כינוי של מנחם שייך שפיר המכונה דזה הנקרא מנחם מכונה מענדל ובפרט דאיקרי בו אצל ערכאות וגם על קריאת נכרים שייך מתקרי כפי מה שמבואר באחרונים במכתב אלי' וס' ד"ח [בשער שינוי השמות אות ט' וי"ג] כ"ז נראה ברור: וע"ש העיר יכתוב מתחלה שם הנכתב בכתבים וגיטין שהיו לפנינו כמבואר בכל הפוסקים וכן עשו מעשה מרן הב"י ז"ל והג"פ כמבואר בג"פ [סי' קכ"ח סקכ"ו] ותשו' מרן הב"י ז"ל [בדיני גיטין סי' א'] ובס' בנימין זאב פוסל בכותב שם החדש יעויין בס' ד"ח בשער התשובות בהג"ה על ט"ג [אולי צ"ל ב"ז] ז"ל [ע"ש אות מ"ז] ויכתוב כלשון הנכתב בגיטין וכ' מאז בוא"ו. אך יכתוב דמתקריא על שם החדש באל"ף ניקוד קמץ ומ"ש בתשובה דהואיל דנקרא בערכאות עם שם המשפחה וזה לא מקרי קריאת העכו"ם לשם מענדל לחוד זה אינו כלל דהכל יודעים דשם בי"ש שם משפחה ושם מענדל שם מובהק. ה' ויצא תרכ"ט:

סימן קמו

להרב הגאון הגדול פאר הזמן החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש:

מכתבו היקר הגיעני ואודות הגט שאשה נקראת בחלי' רבקה ושמה הראשון מעשא וכל העולם קורין לה מעשא בשם הראשון רק מיעוטא שקורין לה רבקה מעשא וכן חותמת באגרת שלומים רבקה מעשא והסופר כתב בגט רבקה דמחקרי מעשא ורצה אחד לפוסלו ומעכ"ת כתב להכשיר כמ"ש בס' ד"ח [שער שינוי השמות דין ט"ז]:

ובאמת אם במקום עיגון יסכים מעכ"ת עמי יוכל לסמוך על דעתו הרמה וכעת אין בידי להכריע כי מונע אני עצמי מהוראה ובפרט באיסור חמור כאשר ספרו לי שהגאון נוב"י בזקנותו לא רצה לומר הכרעתו להלכה אך יוכל לסמוך ע"ד הרמה:

והנה בדבריו דברים לא יכולתי הבינם ראשית פלפל למה צריך השמות בגט וגיבב מאחרונים ולמה לא הביא דברי הרשב"א בגיטין משום דאינו כותב לשמו וגם דברי הרמב"ן והר"ן הביאו באמת [בפ"ב דגיטין]. אך למה תלו בדברי אחרונים ומטעם מ"ע דיאמרו דלא הוא זה אינו רק פסול דרבנן וכמבואר בשו"ת פ"י [ח"ר סי' י'] הובא בד"ח [בשער התשו']:

והנה בנ"ד אין עולה עה"ד לומר שיש חשש דאורייתא שהרי כתב כל שמותיו בפירוש הוי לשמה וספירת דברים: גם מ"ש עצה להחזיק למ"ד יום אחר הגט [א"ה וממילא יתברר דשמה כן ואין חשש לעז ומשום לשמה לא פסול] דבטעות לא מיפסל הגט ובמחכ"ת נעלם ממנו הש"ס ריש זבחים (ב' ע"ב) וז"ל א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם א' מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא אתנו ב"ד דלא לימא לשמה דלמא אתי למימר שלא לשמו ואי ס"ד סתמא פסול קיימי ב"ד ומתני מלתא דמפסל בי' עכל"ה ושם בתוס' ד"ה אתנו ב"ד בשמעתא קמייתא דגיטין דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפנ"כ לשמה למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה משום דאי מפשא לה לדיבורא אתי למיגזי' לא הוי מצי למימר דלמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כ"כ שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר שלשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק עכ"ל הרי דבזבחים דסתמן לשמן קיימו וטעה לשם אחר פסולים מכ"ש באשה אשר סתמא לאו לגירושין עומדת אם הבעל אומר כתב לאשתו ששמה כך בטעות בודאי הסופר כותב בשביל אשה ששמה כך ובפרט מי יודע אולי יש לו אשה כזה והסופר לא מכוין רק לאשה ששמה באמת כך וכן מבואר בגמ' [גיטין ס"ג] גבי נפוואת' דעשה שליחותו וקאמר אטו א"ל כתוב חספא ולדברי מעכ"ת הא ראוי להחזיקו נפוואת' והסופר עשה שליחותו דאינו חספא דהרי ראוי להיות גט כשתחזיק שמה ל' יום]. ואם נימא דהוי כלא עשה שליחותו דכוונת הבעל מסתמא על גט כשר מעתה וכסברת המל"מ ז"ל [בפ"ז מה"א ה"כ] גבי קידש השליח ספק א"א או דרבנן מ"מ לפ"ז גם בנ"ד מקרי לא עשה שליחותו ונכתב בלא צווי הבעל. ולומר דלא בעי בגט שליחות לדינא זה מרפס איגרא לפסק הלכה ויותר מזה מבואר בתשו' ט"ז אשר בתוך ספר שו"ת פ"י [סי' י"א] אפילו לגרש במקום שלא נודע פסול מפני שנכתב בפסול ובג"פ מסופק וע"ש [בסי' קכ"ט סקס"א] ודאי פסול ולכן ח"ו אסור לעשות עצה זו שלא יבא ליכשל במקום אחר והי' שלום. ד' עקב תרכ"ח:

סימן קמז

להבד"צ הרבנים ה' מרדכי מאומן ומ' משה קאללער מרודניק הבד"צ דק' צפת עיה"ק תוב"ב:

אודות גט אשה שאבי המתגרשת הי' נקרא לס"ת יעקב יוסף יודא וחשש דיין אחד מחמת דלא שכיח לאיש א' שלשה שמות ודלמא א' שם מחמת חולי לזה נגמר בהב"ד שיכתוב רק יוסף ליב שקורין אותו בפי כל וגם חותם עצמו כן ואמרו ליתן קודם גט זה ולאח"כ נתיישבו אם ליתן עוד גט אחר וזה הי' עש"ק קרוב לבין השמשות ורצו להתיישב בדבר אחר ש"ק והשכ"מ נפטר בש"ק ונסתפקתם אם כשר הגט הזה דהחלוץ הוא במדה"י ועוד ריעותא בגט זה שהסופר כתב איזה אותיות שלא כצורה ועשה בכולם ה"א רחבה:

תשובה מה שחשתם לשמא הוא מחמת חולי הוא דבר שא"צ בגט לחוש לזה וגם מה שנסתפקתם אם הוא כשר בשם מ"ח הא בדיעבד אפילו הי' מ"ח הולכין בתר קריאת ס"ת לדידן [כמבואר בסי' קכ"ט סי"ח] ובדיעבד כשר אפילו אם לא כתב דמתקרי רק השמות יחד וכמבואר בת"ה גופא [מובא בב"י סי' קכ"ט וע"ש בד"מ אות ט"ז] לכן חששתם בחנם והי' לכתוב כמו שנקרא לתורה כמנהגנו לכתוב כן אבל בדיעבד ודאי כשר אם כתבו רק שם דמקרי בפ"כ ובחתימה דלהרדב"ז [סי' תקל"א] מביאו באחרונים אפילו לכתחילה הולכין בתר קריאת הרוב והרבה מגדולי האחרונים ס"ל כן מהרי"ו בתשו' ועוד הרבה ובפרט בס' מ"א ז"ל דחה דברי אשר... וכבר האריך בזה בספרי ד"ח [בשער שינוי השמות דט"ו] ובפרט בשם אם האשה ולכן אין שום חשש פסול. וגם בה"א רחבה אם הי' ניכרת היטב בצורת ה"א אשר לפעמים יש כיוצא בזה בס"ת בודאי כשר שהי' בפני ע"מ וע"ח דגם בלא כתב שם אבי' כשר בדיעבד במקום עיגון עכ"פ ומו"ת הגאון ז"ל כתב לכתחילה בלא שם אביו במקום עיגון במומר ולכן אין שום חשש כלל והגט כשר ורק ידידי אל תסמכו עלי כי זה כמו שתי שנים שאינני רוצה לסמוך עלי להלכה כי כחי אין אתי כמאז ושמעתי בבירור שהנב"י זצ"ל מרוב צדקתו לא רצה בזקנתו לומר ענין פסק אפילו להב"ד שלו ורק בערמה פלפלו עמו בהלכה זו בלא ידע למה הפלפול ועי"ז נתוודע להם דעתו בזה ומאז גם אנכי אינני פוסק להלכה למעשה רק אני מגיד דעתי לא למעשה והב"ד המה יבינו מה לעשות אבל דעתי אין מכרעת כעת ולכן אם תראו דברי כנים תעשו כדברי ואם לא בטלו דברי וד' הטוב ינחנו בדרך אמת. עש"ק משפטים תרכ"ט:

סימן קמח

להרב המאה"ג כו' מו"ה יוסף גילערנטר אבד"ק קיטוב יע"א:

מכתבו קבלתי וע"ד השאלה הראשונה באחד שבא במקום שאין מכירין אותו ואמר לכתוב גט לאשתו שנשא באיזה כפר הסמוך לקהלתכם ואמר לכתוב שמו שמואל וגם יש אנשים בעירכם המכירים אותו בשם שמואל ורק ראו הב"ד בכתובה שכתב לאשתו זאת זה לא כביר לא חדש ימים מכתובתה וכתב בכתובה שמו יעקב שמואל ושאלוהו הב"ד מה זה בפנינו ואמר שבאמת שמו לתורה ב' השמות ורק בפ"כ נקרא רק שמואל ולכן בכתובה כתב שני השמות ועכשיו רצה לרמות המתגרשת ממנו ואמר ששמו שמואל לחוד ושיוכל להוציא לעז אח"כ על הגט ונסתפק מעכ"ת מה לעשות עתה בזה והאריך ואשר נלע"ד פשוט דמדינא א"צ רק גט אחד בשם שמואל מחמת שכן העידו אנשים שנקרא בפ"כ שמואל ושם שני לא נודע לנו בכאן א"כ הוי כלא נודע לנו משם אחר וכותבין רק השם שהוחזק בפי הבריות ובפרט שכאן מקום הכתיבה ונתינה ונהי דלכתחלה צריך לכתוב גם של מקום אחר ובפרט בפ"י ז"ל בתשו' (מג"ש) [סי' יו"ד] שכתב דמקום דירה הוי כמקום נתינה מ"מ בדיעבד ודאי כשר אם השמיט זה השם ובפרט איש כזה לפי הנראה אינו עולה לתורה רק פ"א ביובל זה לא מקרי עיקר השם וא"צ לכותבו כמבואר ברדב"ז מובא בדברי חיים [בשער שינוי השמות דט"ו] והכתובה זו אין מחדש כלל שהעדים כתבו על פיו שלא כדין דצריך להחזיק שלשים יום ובכתובה פ"א לחוד לא מקרי הוחזק ופסול כמבואר בשו"ת הרא"ש ז"ל ומובא הדין הזה בד"ת [בשער התשו'] בהשגתי על ספר אנשי שם [בסי' פ"ה] ולכן בודאי די אפילו לכתחלה בגט א' ורק שבאמת צריך להחמיר בעניני א"א כמ"ש מעכ"ת ולכן נכון לכתוב עוד גט שני ויכתבו בו שמואל דמתקרי יעקב שמואל ומה שחשש מעכ"ת לדברי הב"מ [בסי' קכ"ט סי"ד] כבר הוכחתי בהשגות על אנשי שם [בד"ח שם סי' צ"ט וק"ה] דהב"מ הוא יחיד נגד רבים והמנהג בכל מדינתנו לכתוב בכפילות השם [דמתקרי] ואין חושש בדבר זה ואפילו לכתחילה כותבין כן בכל מדינתינו והמנהג פשוט כן ואם העם נהגו ואפילו נגד ההלכה אין לשנות אם אין הדבר פשוט נגד המנהג כידוע [מגמ' מנחות דל"ב]:

ועל השאלה השנית באשה שיש לה שם שמתברכת מחמת חולי רק היא במקום אחר אבל במקומה לא נשתקע שמה וגם בכאן יש איזה אנשים משם הדרים כאן קורין אותה לפעמים בשם המתברכת נלע"ד ג"כ לתת שני גיטין בא' שם הנקראת בפ"כ לחוד ובשני דמתקריא על שם הנקראת בפי כל ודי בזה: