שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 14

נבא לענין גב"ע על ר"ז מה שהעידו עליו כי לא דקדק בנפיחה בודאי זה דבר תלוי בלב ואין הכרח בדבר ואין הוכחה ברורה ע"ז כידוע לכל המבין קצת בבדיקות וע"ז נאמר ויראת מאלקיך אך לא נוכל לפסול עי"ז כי אומר לדעתו הי' נפוח כראוי ומי יודע סתרו ומה שהעיד ש' על רא"ל משום זה אינו פסול שכבר כתבנו שגם לפ"ד אין לפסלו כי יכולים לתרץ דבריו כנ"ל ולכן גם אותו אין לפסלו ובפרט שיש כמה אמתלאות לדבר ולכן לדינא כשרים שני השו"ב:

ומה שרצו המערערים לומר שהם מאמינים להשו"ב הפוסל ולהם אסור תמהתי מאד וכי אשתמיט מינייהו דברי הרמ"א באה"ע סי' קט"ו [ס"ז] והוא ממהרי"ק שאין יכול לומר על כל אדם אפי' על נאמן דמהימן לו כ"א באדם דגם בי' טובא כמו אשתו ובנו יעו"ש וידוע זאת דלפסול אדם הוא כד"נ כמבואר בתשו' רמ"א ורש"ל סי' ל"ג ולכן בודאי זה דבר שאין בו ממש ובפרט כי בררתי שלכל העדים אין ממש להעבירם עפ"י הדין דגם מה שהכשירו סירכא תלוי' כבר נאמנו דבריהם בב"ד והאיך שוב יפסלו עי"ז זה לא ניתן להאמר כלל. גם קראתי בתשובה סברא אחת דבבדיקה אינו נאמן פסול לעדות וזה נגד הש"ע סי' קי"ט והש"ך בסי' ב' גבי חשוד שנאמן לומר מכשירה לקחתי אפי' בבשר בהמה ואי כסברא הנ"ל הא הוא פסול לעדות ודילמא הבהמה הזאת טריפה ואינה בידו א"ו סברא זו ליתא כלל ואדרבה גם השתא רוב בהמות כשרות ומש"ה אוכלים חלבה כידוע ורק לגבי יו"ט אמרינן כן מחמת שאנן מחמירים אבל באמת רוב בהמות גם האידנא [כשרים] ובמקום הפ"מ כשר בנאבדה הריאה וכל עיקר הבדיקה הוא רק מדרבנן כמבואר ברשב"א באריכות וא"כ ודאי אם אינו חשוד לא"ד נאמן מה"ת ודו"ק:

ולכן לדינא כשרים שני השו"ב אך בענינים כאלו העיקר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובאמת הרבו לפשוע גם שאין מעבירין אותם עפ"י דין הרבה קלות עשו במה שהטריפו אצל עכו"ם ובמה שהשנאה כבושה בין שניהם כנראה ואין יראת ד' אך כ"ז אם הי' יודעים תועלת בהקים אחרים תחתם אולם בעוה"ר לא אכשור דרי וטובה צפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהי' אצל צדיקים ולאחר שנתחנכו באומנות הזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי. לכן ידידיי השם עמכם הסירו המשטמה והקהלו ואספו כאחד ותחקורו ותדרשו באמת מה לעשות לטוב לפני ד' והוא יהי' בעזריכם לבא על האמת והשלום: סימן ז

מכתבם הגיעני והנה לא ידעתי למה דרשתם ממני אחרי שכבר נזרק להיתר מפי גדולי דורנו ומה אני להכריע אך לאשר שלאפרושי מאיסורא אין חולקין כבוד לרב אמרתי להודיע לכם אשר לפענ"ד השו"ב אשר נשאלתם עליו הוא אסור לאכול משחיטתו עפ"י דינא דש"ס לפי הגב"ע שנשלח עלי מקהלתכם והעתקה לוטה פה. ואולי לא סיימוהו קמי הגדולי הדור המשיבים להיתר אח זאת כי בודאי הדין פשוט לאיסור ובחנם פלפלו בדין עדות שנגבה שלא בפני בע"ד כי הלא ידוע שצריך עדות בפניו הוא משום והועד בבעליו והוא מדאורייתא או מדרבנן להב"י ז"ל וקרא אסמכתא אבל בדבר איסור ודאי אפילו שלא בפניו נמי סגי כיון שאינו רק להוכחת הענין לאמיתו דהא א"צ עדות כלל ובודאי בדבר שע"א נאמן סגי אפי' שלא בפני בע"ד במקום שנאמן ע"א נאמן אפי' שלא בפני הבע"ד. והנה מבואר במהרי"ק ובת"ש ז"ל בשו"ב שהוא קל ויצא עליו קול שוב אפי' ע"א נאמן. וז"ל יש"ש חולין פ"ק סי' ט' גם יפה כתב שיש ליתן לב על השוחט ולבדוק על מעשיו אם פירקו נאה שלא יצא עליו שם רע בנערותו אבל אם יצא עליו כבר שם רע והעד הוא בר סמכא ואיש מהימן ראוי להחמיר ולהרחיק עצמו ממנו עכ"ל ומביאו השמ"ח סי' ב' סכ"א וז"ל אם לא העיד עליו כ"א ע"א אינו נאמן עליו אא"כ נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט כגון שיצא עליו כבר שם רע והעד הוא בר סמכא ואיש מהימן אז יש להעבירו עכ"ל וא"כ כיון דאפי' ע"א נאמן בודאי יפה מע"א שני עדים שלא בפני בע"ד אשר לא יכחיש זה מי שיש לו מוח בקדקדו וא"כ בשו"ב הנ"ל שכבר העבירוהו מחמת פשיעתו וקול יצא עליו שהוחזק בב"ד לאיש קל בודאי שוב נאמנים שני עדים שלא בפניו ולא יכחיש זה רק מי שיכחיש האמת וגם בלא זה דל העדים מכאן הוא עצמי הודה שהוציא טריפה מת"י בהמאטאליצע שמצא והגם שראיתי שהגאונים הנ"ל מחפשין בזכותו שטעה בדין הנה זה יוכל לומר חכם וגאון להמציא זכות עפ"י פלפול אולם אנכי איש רש אשר טרחתי הרבה בעסק השו"ב והלכתי לאיטליז כמה שנים ובכמה קהלות קדושות ועם שו"ב שונים כמעט למאות וידעתי בבירור כי דבר זה ידוע לכל מתחיל באומנות זו שהמאטיליצא היא טריפה וכן נהוגין ברוב ערי ישראל זולת במקומות מועטין שנוהגין להכשיר ואם כי ח"ו להרהר אחרי קהלות קדושות הנוהגין כן עפ"י גדולי הדור שמנוחתם כבוד לא כאשר ראיתי ללשון מדברת גדולות שחולק נגד רבותינו גדולי הדור הנ"ל כי אני אומר מסתמא באו על החקירה במקומות הללו שגם מאטעליצע מרחש לאחר שחיטה דוקא ויש מקום לדבריהם כמבואר בש"ס ואולם אם יש עוד איזה ריעותא אין חולק להטריף ודבר זה ידוע לכל המתחיל באומנות שו"ב וא"כ הקל הזה שרצה להכשיר מאטעליצע בנקודות שחורות בלא שום ש"ח הוא עשה להכשיל ח"ו וא"כ בודאי ראוי להעבירו ואין לו שום אמתלא ע"ז. וגם על השלישי לו ישיבוני במה שהכשיר סירכה דבוקה בבית הכוסות ובתוכה מסמר ויש שני עדים ע"ז הגם שהעידו שלא בפניו כבר בארתי שעל קל ונתעב כזה נאמנים אפי' שלא בפני בע"ד ועוד בל"ז הלא הרב הגאון האב"ד מכחישו ולפי דבריו הוא רשע א"כ כל אנשי העיר מחוייבים להאמינו כמו שמבואר כן בכתובות גבי בת ר"ח וז"ל הגמ' פ"ה א' ההוא אתתא דאחייבא שבועה ב"ד דרבא א"ל בת ר"ח ידענא בה דחשודה אשבועה אפכה רבא לשבועה אשכנגדה כו' א"ל ר"א ב"מ ולא יהא ר"פ כבת ר"ח בת ר"ח קים לי בגווה מר לא קים לי בגווי' כו' יעו"ש. הגם דהאידנא בד"מ מחמצין הדין כמבואר בש"ע ח"מ מ"מ באיסורין ודאי נאמן הרב כבי תרי דכבר הימנוהו בני העיר עליהם וכעין שכ' היש"ש ולכן בודאי נאמן הרב לומר שהוא רשע ואין לחשוד הרב שמשנאתו עשה זאת כי הלא ידוע עפ"י דינא דש"ס וש"ע אין אדם מישראל נחשד להעיד שקר ומכ"ש גדול הדור הרב בנן של גדולים חם לי' לזרעא דאבא לשקר בשביל שנאה ולכן לא יוכל שום אדם לומר שאינו מאמין לו כיון שבאמת הוא נאמן וכמבואר בש"ך סי' קכ"ז שאינו יכול לומר שאינו מאמין אם הוא באמת מאמינו ובפרט שכן מבואר בת"ש ויש"ש הנ"ל שבשו"ב כזה נאמן ע"א וכנ"ל. והנה פלטה קולמסו של הרב הגאון דקהלתכם לומר דבשביל שאמר משמו הראשון נאמן מהא דפלוני חכם תיקן לי הכרי ובאמת הוא שגגה דאם אמר בפני לא הוי אומר (בפי') [מפיו] וה"נ הוי כאומר ראיתי שתיקן דאין הראשון נאמן אולם בל"ז נאמן הרב נגד השו"ב וכנ"ל ולכן בודאי הנקלה ונתעב הלז ראוי להעבירו ואם תרצו לחום על נפשו ונפשות ביתו תנו להם איזה הספקה הלא ב"ה הרחיב גבולכם ואתם עשירי ונכבדי ארץ ולמה תחפאו על נקלה לרחם על תועב כזה להניחו להאכיל טריפות ולמה לא תחוסו על נפשכם היקרה שלא תתגאל במרק פיגולו ודבר זה ידוע שאין דבר עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראל ובעוה"ר עי"ז יצאו כמעט מן הדת כמה קהלות בארץ לועז ע"י השו"ב הקלים ואכלו ונתפטמו בטריפות וגברו עליהם דיעות זרות עד שפקרו ונאבדו מתוך קהל הקדוש ולכן ידידיי הזהרו מלחוס על התועב הזה ואל תחמולו עליו על המאכיל טריפות הזה ואל ישיאו לכם הגאונים שהתירו הדבר כי לפענ"ד לא הוציעו לפניהם כל הענין כאשר הוא לפני ועתה ידידיי אם תרצו תוכלו לשלוח מכתבי זה להגאונים הנ"ל והמה יודו על האמת אך בטח אני אומר גם אם ח"ו יבושו ויכלמו מלהודות ויעקשו עכ"ז על משמרתי אעמודה כי האמת אהוב מהכל ואין להשיב דבר מכל אשר כתבתי ואם תרצו אתם ידידיי תראו בעין בעיניכם כי האמת אתי אשר השו"ב הזה אסור עפ"י הדין דש"ס ואחרונים רק הביטו בעיניכם ישר ונא אחיי שמעו לדברי ועשו הטוב בעיני ד' להעביר הרע מתוככם ולא יבואו לבית המטבחים כלל ואחר כל הדברים ואמת עשו הטוב בעיניכם ואני נפשי הצלתי. אחר כותבי זאת מסר לי בני נ"י מכתב אשר השיגה ידו מכם והנה שם כתוב לבטל כל גביות עדיות של הרב אולם עכ"ז לא הועיל להתיר השו"ב מדין דש"ס ופוסקים כי הלא אפי' לדברי המתנגדים להרב כולם יודו שהי' איזה ספק בהריאה שנמצא בה הסירכא שלא כסדר' דע"י כן הטריפו הבהמה ורק שהי' הספק דלמא השו"ב עשאוהו במכוון להכעיס להשו"ב ר"ד ולכן מספק הטריפו הבהמה עכ"פ בודאי אם שוב בא ע"א והעיד על ר"ד שהוציא טריפה מת"י אם הוא איש מהימן צריך לחוש מלאכול משחיטתו עפ"י דין דמה ביצא קול לחוד על השו"ב דלא הי' דבר ברור לחוש כלל ואפ"ה שוב יצא השו"ב מחזקתו ונאמן עליו ע"א מכ"ש בנ"ד שספק טריפה לפנינו ורק אנו מסופקים אם הי' השו"ב השני רשע ועשה הסירכא להכעיס או זה השו"ב ר"ד הוא רשע והכשיל לרבים בודאי אם בא ע"א על ר"ד שהכשיל והוציא טריפה מתח"י ממילא תולין גם קלקלה הא' בו וגם כבר הודעתי דעתי שכיון שלדברי הרב האכיל טריפות אסורין בני העיר לאכול משחיטתו היינו אותן שהרב אצלם בחזקת מהימן ואסור להם לומר שאינו נאמן כיון שבאמת נאמן בעיניהם וכמבואר בש"ך וא"כ לפי הנראה אשר רובא ורובא דבני העיר מאמינין להרב אסור להם מד"ת לאכול. אולם באמת כבר הוכחתי דבלא"ה נאמנים עליו העדים גם שלא בפניו וכנ"ל וגם בעצמן: הודה בהמאטיליצא שהאכיל טריפות במזיד בלא ש"ח לכן שחיטתו אסורה לכל בר ישראל:

והנה ידידיי מאד אני תמה עליכם למה לכם לטרוח ולהוציא מחזקת כשרות את הרב הגדול דקהלתכם אשר הוא גדול בתורה ובן גדולי הדור שאין כמוהו וגם לפסול בד"צ דק' דאלינא ולומר ששקרו בעדותן וגם לשארי אנשים אשר העידו על רוע מעללו של השו"ב היינו הכת הנקראים חסידים את הכל הוצאתם מחזקת כשרות לומר שכחשו ובגדו ועשו שלא כדת תוה"ק הכל בעבור רשע עוכר ישראל אשר נראה בעיניכם לכשר רע בעיניכם להוציא אותו מחזקת כשרות ע"י עדות המועיל עפ"י דינא דש"ס ופוסקים ותעמידו דבריכם על ד"ת לומר הדין עמכם לא כן אחיי עפ"י דתוה"ק לפי ש"ס ואחרונים התועב הזה אסור לאכול משחיטתו כל מי שיראת ה' בלבו והרב והרב והדיינים המה כשרים ואוקי גברי אחזקת אבהתי'. ואם ידעתי כי לא תשמעו לדברי עשו כאשר תרצו ואני עשיתי יותר מדאי: סימן ח לידידי ש"ב הרב המאה"ג וכו' מ' מרדכי צבי שפירא נ"י האבד"ק באבארקא.

יקרת מכתבו הגיעני ואם כי אינני נפנה מכל צד עכ"ז לכבודו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה אין הדברים צריכים עיון רב כי הכל מבואר בש"ס ופוסקים דשו"ב שהוציא טריפה מתח"י מעברי' לי' ולא מהני רק התשובה דפ' ז"ב אך כ"ז אם ידעינן דהוי במזיד אבל כל היכי דאיכא למתלי באיזה ענין וגם אינו שוחט ומוכר לעצמו מקלינן לומר דלא הוי מזיד פ"א עד שלשה פעמים כ"ז מבואר היטב בפ"ת ובשמ"ח ופר"מ ואם שו"ב זמנינו שייך חימוד ממון מבואר בפוסקי' הנ"ל דיש מקום לומר דזה לא מקרי חימוד ממון אך בנ"ד דאיקלע הדבר בהרבה בהמות שלא לקח השורש מהסירכא בודאי אין משוא פני' בדבר והעדים שניהם כ"א אומרים שהי' זה בכמה בהמות ואינם מכחישי' זא"ז כלל וכאשר עיינתי בדבריהם היטב אין שום הכחשה בתמצית דבריהם וכבר אמר מקודם העד הא' שאינו יכול לפרש היטב כי אינו זוכר הפרטים רק התמצית ובתמצית הדבר העידו שניהם מכוונים שלא הסיר השורש מהסירכות מכמה בהמות וא"כ אין מקום לזכותן ואך י"ל כיון דלא אמר כשר א"כ עדיין לא החליט להכשיר הגם דל"ד לתשובת (הראשון) [הרא"ש] ז"ל שמביא מהריב"ל ז"ל דיכול להיות שהי' בודק קודם המכירה התם שאני דאיירי שנתערב הטריפות בשוגג ורק מחמת שלא בדקו ע"ז כתב הרא"ש ז"ל דבשביל זה לא נגרע חזקת כשרותו דעדיין הי' בודק קודם המכירה אבל בנ"ד כיון שבדק ברוק כדרך שעושין לאחר העברת הסירכא לגמרי א"כ נראה שהי' דעתו שלא לבדוק יותר דכן הדרך שבודקים ברוק ומסיר ידו מאותה הריאה ודמי ממש להא שמבואר בסי' י"ח בשם הרשב"א ז"ל בנתן לבדוק ולא בדקו רק משני צדדים והשו"ב הלך לשחוט הגם שלא שחט מ"מ נראה שדעתו לסמוך אזה ומש"ה פסק הרשב"א ז"ל דמעבירין אותו וכן קבעו בש"ע להלכה פסוקה וא"כ לכאורה אין צד להיתר זה שעדיין הי' בודק עוד הפעם אך בצירוף מה שאמר שהי' מבולבל ולא ידע מחמת בהילות יש מקום להכשיר בקבלת ד"ח הגם דזה לחוד מה שאמר שהי' מבולבל אינו טענה כלל דא"כ בנקל כ"א יאמר כן ול"ד להא דמהריב"ל ז"ל [מובא בפ"ח יו"ד סי' קי"ט סקכ"ח] שהיושב בחנות מכר ולא ראה הסימן שעשאו שהי' טריפה דהתם המושיט לו מהבית הי' בחזקת כשרות ועליו סמך מה שמכר בחזקת כשרות ואין מוטל עליו כלל לדקדק ורק דהי' ה"א לקונסו בשביל שהי' ראה הסי' שהיא טריפה ע"ז הצדיקו מהריב"ל ז"ל שמחמת בהילות הרבה קונים כדרך במקולין לא עיין במה שלא מוטל עליו לראות אך בהשו"ב שעליו לבדוק בודאי אין זה שום אמתלא שהי' נבהל כיון שעליו לברר ההיתר הוי לי' למרמא אנפשי' ומקרי פושע ודבר זה שגור בפי לומר להשו"ב שאין זה אמתלא כי הלא ידוע שבבית המטבחיים יש כמה מיני ענינים מצעקת הטבחים ומדברי הבלים ומעשים מכוערים הנעשה שם כאשר ראיתי בבית מטבחיים אשר מנעורי הייתי כמה פעמים לבקר מה נעשה בשו"ב וראיתי שם טרדות וצעקות ובהלות שונות וכמה פעמי' ששוחטין בהעלמה כידוע ובכפרים סמוך לבית המזיגה אשר שם אין מרגוע ואעפי"כ צריך השו"ב ליישב דעתו ואם מחמת נבהל ללא דבר יצא טריפה מתח"י מה יעשה באשר נקרה לו לשחוט במקומות הנ"ל ולכן זה לחודא אינו אמתלא כלל ורק שיש לומר מחמת בהלה לא החליט בדעתו להתיר ולא לאיסור ורצונו הי' לראות עוד הפעם ביישוב הדעת כן יש מקום להכשירו אם הוא באמת ירא השם מרבים:

ואודות הנגלד הנה עפ"י הנראה שבאמת כוונתו הי' בתחלה ג"כ להטריף ומה שאמר שאין בו דבר כוונתו בדרך היתול היינו שהוא טריפות גמור לדעתו וכטעמו שאמר שלדעתו יהי' נשבר הצלע ואם כי עדיין יקשה עליו הא גם אם לא נשבר הצלע צריך בדיקה עכ"פ מחמת בשר הבלוי אפילו להמקילין בנגלד תחת בשר בלוי בזה י"ל שכוונתו הי' שלפ"ד נשבר הצלע ואם הי' רואה שלא נשבר הי' בודקו ולכן לדעתי יש מקום להכשירו בקבלת דברי חבירות אך כלל גדול בדיני שו"ב שאין בזה לפלפל לפי הדין רק מה שעיני המורה רואין וד' הטוב יסיר מכשול מתוך עמו והי' שלום וברכה כו': סימן ט שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החסיד בש"ק שלשלת היוחסין חמדת לבבי ושארי מחו' המפורסם מו"ה יחיאל נ"י אבד"ק קאלבסוב יע"א:

מכתבו הגיעני לנכון ולא ידעתי למלאות רצונו עפ"י דתה"ק לזה מנעתי מלהשיבו על מכתבו הראשון גם על השני. אולם אמרתי פן יחשדני השומע כי השלכתי דבריו אחרי גיווי ואנכי לא כן עמדי כי אהבת עולם אהבתיו לא זז מחיבתו ולזה אמרתי להשיבו ואם בעיקר הדין לא העלתי כרצונו תורה היא וכתיב בה אמת ואת [אשר] הורוני מן השמים אותו אודיע לכ"ת והוא ידע כי לאהבתו כתבתי מכתבי הלזה ולהשתעשע בנועם אמריו קודם ימי הקדושים הבע"ל ויזכור אהבת האיתנים מורי וזכותם יעמוד לנו בימי הדין הבע"ל. והנה בעיקר הדין שכ' ידידנו הגאון מהרצ"י נ"י שמחויב השו"ב השוחט בישובים הנ"ל ועכ"פ שו"ב השוחט בתחום העיר (מחויב) להראות סכינו לכ"ת כי נגררים המה אחרי בני העיר כאשר הביא ראיות לזה. והנה באמת הדבר נכון בעצמותו אך עפ"י הדין לא ידעתי זה וכי מחויב השו"ב להראות סכינו לכל חכם שבסביבותיו ואפי' לא לכל החכמים שבעיר רק לחכם המורה בתוך עירו מוטל על השו"ב להראות לו סכינו וזה הוא כבוד לחכם כמבואר בש"ס [עירובין ס"ג א'] שנמנעו מלראות סכין לפני רבו והנה לפי דברי מעכ"ת בעצמו שכבר הוחזק הרב אבד"ק גלאגוב בכבוד הזה שהשו"ב דישוב הלז מראים לו הסכין והוא החזיק בכבוד הלז יהי' איך שיהי' מבואר בתשו' הריב"ש סי' [רע"א מובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה] דחכם שהחזיק בדבר כבוד אין להורידו ואין חולק עליו בזה. שנית לפי מה דמבואר ביו"ד [סי' רמ"ה] שאם בא רב לעיר אין למחות בו בסידורי קדושין וכו' והרבה טעמים נאמרו בזה א"כ אם רב אחד רוצה להחזיק בזה מי ימחה בידו ויעוין בתשו' מהרי"א ומהרי"ל וא"כ כיון שהחכם א' מנסה ומשגיח על השו"ב א"צ השו"ב לילך דוקא עוד לחכם האחר וא"ל דזה דומה לחכם הבא באקראי דאין לו רשות לעסוק בעניני סידור קדושין דזה ליתא דהרואה יראה דנ"ד דמי לחכם אחד בא לקבוע כאן אך אין להאריך בזה דכבר כתבתי בשם הריב"ש ז"ל דאותו הכבוד שייך להרב המוחזק בה מקודם לכן עפ"י דין אין מוטל על השו"ב להראות הסכין להרב או להמורה דק' קאלבסוב אך ודאי נכון הוא שיראה סכינו לו בכל עת אך בנידון למחות בידו מלשחוט בודאי אין ביד שום אדם מלמחות בו דהנה מעולם תמהתי על דבר שמנהג לומר על שו"ב ששוחט בישובים ששייך לחבירו שהוא משיג גבול ולא ידעתי במה קנהו זה שהחזיק בה שנקרא השגת הגבול וא"ל דהוא מטעם שכתב הגאון מרודניק שהוא שהשו"ב השני הבא להשיג גבול אינו מראה סכינו לחכם העיר דזה ליתא דהמנהג הוא אפילו בששני השו"ב תחת חכם אחד כאשר בסביבותינו מצוי הרבה מ"מ דבר פשוט שאסור להשיג גבול בפי כל ולא ידעתי מהו הטעם להשגת גבול הלזו וכי קנוי הוא הישוב להשו"ב שהחזיק בה לשחוט. ועפ"י דין זה דבר פשוט שאפי' בעה"ב בעיר יוכל לקבל שו"ב לביתו כרצונו והרב אינו יוכל למחות בידו רק שמחויב להראות סכינו לפני החכם שבעיר הממונה ע"ז אם לא במקום שיש תקנה לזו שלא ישחוט זולת שו"ב מקהל ולכן לא ידעתי מקו' להשגת גבול הזה אך באמת נראה דהוא מטעם שמבואר בש"ע רל"ז דמלמד שהוא מושכר אצל בעה"ב אסור למלמד אחר להשיג גבולו והוא מתוס' קדושין וא"כ כן נמי בשו"ב שמוחזק לשחוט אצל בעה"ב אסור לשו"ב אחר להסירו משם דהוי עני המהפך בחררה דודאי גם במלמד איירי שאינו מדחהו בתוך זמנו דאל"כ בלא"ה בעה"ב אינו יכול לדחותו ורק איירי בסוף הזמן נמי אסור למלמד אחר לשכור עצמו אצל אותו בעה"ב משום עני המהפך בחררה הגם שידעתי שיש מקום לומר דכה"ג בשו"ב שהוא סמוך לעירו ורחוק מעיר חבירו גם כיון שכל בני העיר שבים עתה ליקח בשר משם יש מקום לומר דל"ד לעני המהפך בחררה אבל האמת יורה דרכו דאם באנו לחלק לפי שכלנו מסברות הבטן ונדמי מילתא למילתא נפל בבירא דין מהפך בחררה ובעוה"ר הרבה נכשלו בזה אבל האמת יורה דרכו שהשו"ב דק' גלאגוב מוחזקי' לשחוט שמה ואסור לשום שו"ב להשיג גבולם ועובר המשיג גבול מקרי רשע ואסור ודאי לאכול משחיטתו אך מחמת שיש טענה טובה לשו"ב דק' קאלבסוב שמקפחים פרנסתם מחמת ההתחדשות שכתב מעכ"ת שכל בני העיר קונים שמה ולכן נראה דטוב לבצע הדבר שהשו"ב דק' גלאגוב יתנו לפי שומת בוררים לשו"ב דק' קאלבסוב. זה נלע"ד נכון ואמת וצדק ובזה אצא ואומר שלום ויכתב ויחתם לחיים טובים בספר כנפש ידידו חפץ בשלומו וטובתו והרמת קרן הצלחתו כ"ה הק' חיים הלברשטאם: סימן י