שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 19

סימן סג

לידידי הרב המופלג החריף וכו' מו"ה אברהם שמואל הלוי אבד"ק בוזנאב יע"א:

מכתבו הגיעני בדבר שאלתו וז"ל אשה קשת רוח זה כמה מקור משחת לה שנופל האם למטה באמצע בית החיצון כי מעוני ורוב עבודה ויגיעה בהילוך קרה מקרי' הנ"ל ואז הכתונת שלה מלוכלך בכמה מיני דמים אפס כי אין לה בזה אף הרגשת זיבת דבר לח כלל ויש לה וסת קבוע ולסיבת חולי הנ"ל א"א לה להפסיק בטהרה ולספור ז"נ הגם כי בשכבה על משכבה וכ"כ בתת מרגוע לנפשה מעבודה והילוך איזה שעות עולה האם למעלה וכל בדיקותי' עולים לה נקיים אז אך לסבת עני' ומרודה אין לה מנוחה ומן הנמנע שתשיג די טהרתה בגלל החולי הנ"ל אשר ע"כ הבעל נותן עיניו בגירושין והיא במר תבכה כולי האי ואולי נמצא לדון דינה למזור: תשובה מחמת טרדותי לא יכולתי להעתיק תשובתי עד היום והנה בסוגי' זו רבו הקו' והפירושים וידוע לכל מעיין ולפי מה שנתחדש לי בעזר הצור ית' איזה דבר חדש אמרתי להציע הסוגי' הש"ס והפו' הנה בהמפלת (נדה כ"א ע"ב) אי' וז"ל הגמ' בעא מיני' ר"י מר' זירא הרואה דם בשפופרת מהו בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת א"ד האי בבשרה מבעי' שמטמאה בפנים כמבחוץ א"ל בבשרה א"ר ולא בשפופרת האי בבשרה מ"ל שמטמא מבפנים כבחוץ א"כ נימא קרא בשרה מאי בבשרה ש"מ תרתי והאר"י משום רשב"י המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגיר טמאה וא"ל טהורה הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת כו' לימא שפופרת תנאי הוא דתני' המפלת חתיכה אעפ"י שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה וא"ל טהורה ר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ר"א היינו ת"ק אימא שרא"א בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וחכ"א אין זה ד"נ אלא דם חתיכה ת"ק נמי טהורי מטהר אלא דפלי פלויי א"ב ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת וה"מ היכי דשיע אבל פלוי פלויי טמאה מ"ט בבשרה קרינן בי' ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה ודאי טמא ואפי' בשפופרת נמי אמר אביי בשפופרת כ"ע ל"פ דטהורה כי פליגי בחתיכה מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דש"א לראות דם בחתיכה ורבא אמר דכ"ע אין דש"א לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי דר"א ס"ל אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור ע"כ ופירש"י שם וז"ל כי פליגי בחתיכה ודפלי פלויי ת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפי' פלוי פלויי טהורה כי אין זה דם נדה דאין דש"א לראות דם בחתיכה עכ"ל והתו' ז"ל כ' וז"ל בד"ה כ"פ בחתיכה פ"ה ודפלי פלויי וקשה א"כ השתא אין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם נדות לא הוי כי האי דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מן המקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין וי"ל דפליגי בחתיכה העשוי' כמין שפופרת והוי חציצה בין דם לבשר דת"ק מטמא כי דרכה לראות בענין זה ורבנן סברי אע"ג דדם נדות הוא אין דרכה לראות בענין זה ואין זה דם דקאמרי רבנן ה"ק אין זה דם נדות שטימא הכתוב אבל בפלוי פלויי גם רבנן מטמאין כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה עכ"ל ופי' הר"ש ז"ל מביאו הרא"ש ז"ל וז"ל דבהא פליגי דר"א סבר דש"א לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילין לראות טמאה ורבנן סברי אין דש"א לראות דם בחתיכה ואע"ג דפלוי פלויי וכיון שלא ראתה כדרך שנשים רגילות לראות טהורה אע"ג דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטינן שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכי דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלי פלויי קרינן שפיר בבשרה ורבנן סברי טעמא דממעטינן שפופרת משום שאין דש"א לראות דם כך וכן חתיכה נמי אפי' אי פלי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות כך והא דקאמרי רבנן אין זה דם נדה ה"פ אין דרך דם נדה רגיל לבוא בזה הענין וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכ' בשר הי' נופל לה בבה"ח וטיהר אותה לבעלה כיון שאין ד"נ לראות כך עכ"ל והטור בסי' קפ"ח כ' וז"ל הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה וכן אם ראתה דם בחתיכה אפי' אם היא מבוקעת והדם בבקעים בענין שנוגע בבשרה טהורה כיון שאין דרך לראות כך וכן עשה ר"ש מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכת בשר הי' נופל לה בבהח"י ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותה החתיכה הי' בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך עכ"ל וכ' שם הב"י ז"ל וז"ל ומ"ש רי"ו ז"ל בההוא עובדא דר"ש ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותה החתיכה הי' בבית החיצון נראה שהיתה רואה דם ממש ואפ"ה הי' מטהר אותה מפני שהיא תולה שמהחת' שבביה"ת נמשך הדם וכיון שבשעה שהי' נעקר לא הי' דם אלא בחתיכ' טהור אבל מלשון הרא"ש שכתבתי לא משמע הכי אלא כמין חתיכ' בשר הי' יוצאת מעצמן ואעפ"י שהי' דם בתוך החתיכ' ופלי פלויי הי' מטהר משום דאין ד"א להיות רואה בענין זה אבל אם היתה רואה דם להדי' בלא חתי' מהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי נמי מטמא לה דאע"ג דתלינן במכה כמו שנתבאר ה"מ במכה שבצדדין אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמה אי"ל דמטמא לה ולפי"ז צ"ל דלא היתה פוסקה מלראות שכ' רבינו ורי"ו אחתיכות בשר דבסמוך קאי כלומר לא היתה פוסקת מלראות חתיכת בשר עכ"ל. וכ' עליו הד"מ להשיג וז"ל ויש לתמוה דהא נתבאר לעיל סי' קפ"ז דאף דאם המכה במקור תלינן בה כשידוע שהמכה מוציא דם וא"כ גם כאן למה לא נתלה ג"כ הדם בחתיכות כפשט משמעות דברי הטור ורי"ו כו' עכ"ל והנה בש"ע מביא הב"י ז"ל הדין של הר"ש ז"ל לפי פירושו (והד"מ) [והרמ"א] בהג"ה כ' וז"ל ואפי' ראתה דם כ"ז שהחתיכ' בביה"ח שלה טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה הוא עכ"ל ותמה ט"ז ז"ל יעו"ש והנה סוגי' זו כולה מוקשה חדא כיון דראתה ממקורה מה לנו בזה שנפל המקור למטה וכי בשביל זה נטהרה ונימא דאין דרך ראי' בכך הלא אדרבא ר"ל אמר משמי' דר"י נשיאה (נדה מ"א ע"ב) מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנא' יען השפך נחשתך ותגלי ערותך כו' הרי חזינן דמקור אפי' שלא במקומו שם מקור עליו א"כ דרך ראי' הוא ולמה נטהרנה וקו' זו מבואר במעיל צדקה (סי' ל"ד] בשם דב"ש שוב הק' דהא אדרבא מבואר בסוגי' דר"ל הנ"ל וז"ל למאי אי לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב אלמא דאי הוי דם הוי טמא אפי' בתחתית המקור יעוין בב"ח ז"ל מה שתירץ לזה גם דברי ב"י ז"ל פלאים למאוד דאיך עלה על דעתו לפרש מחמת מכה הא בפי' מבואר דהטעם מחמת שאין דרך ראי' בכך וגם דבר פשוט דתולין במכה שבמקור גופא ושפיר הק' הד"מ ואך גם עליו לא סר תלונת הט"ז מ"ש בהג"ה הטעם דתלינן במכה הלא הטעם פשוט דאין דרך ראי' בכך. ולכן נלענ"ד כך דהנה בגמ' דאמרי' ראתה דם בשפופרת טהורה דאין דרך ראי' בכך וכ"ע מודים בזה לית מאן דפליג דרואה בשפופרת טהורה והטעם מדרש בבשרה ולא בשפופרת והנה ידוע דהך בבשרה היינו בשרה שבפנים שכן הנדה מטמאה מבפנים כמבואר בגמ' שם והנה במקור גופא טרם יציאתו לבשרה שבפנים טהורה כידוע וא"כ כל עיקר טומאת האשה הוא בעת יציאת הדם מהמקור לבשרה שבפנים ומה שיתהוה איזה מקרה בדם אחרי יציאה מבשרה שבפנים לא איכפת לנו שכבר נטמא האשה וכן אם לא יצא הדם דרך הבשר שבפנים מתי שיצא מהמקור כיון שלא הי' בבשרה שבפנים טהורה ולכן אם יצאה הדם בשפופרת מהמקור ולא נגע בבשרה שבפנים לכ"ע טהורה מגזה"כ דבבשרה שעיקר טומאת אשה מה שיצא מהמקור לבשרה שבפנים והנה בחתיכ' ממש פלוגתא בגמ' אי מקרי זה בבשרה שכן דרך לראות בחתיכה ופי' הרשב"א ז"ל משום דמב"מ לא חייץ והוי כנוגע במקור בפנים ממש והוי דרך ראי' אבל בשפופרת ודאי חייץ ואינו נוגע דרך בשרה שבפנים לכ"ע טהורה והנה ביוצא בחתיכה ופלי פלויי איכא פלוגתא בש"ס שם ולפרש"י ותוס' ז"ל לכ"ע בפלי פלויי טמא אם דם נדה יוצא בחתי' שהוא פלי' רק לרש"י טהור דאין זה רק דם חתיכה אבל דם נדה ממש בחתיכה שנבקע ופלי פלוי' טמא אך הר"ש ז"ל מפרש דאפי' פלי פלויי טהורה שאין דרך ראי' בכך ומש"ה פסק במקור שנעקר שאין דרך ראי' בכך. והנה עתה נבוא לפרש אחת לאחת דברי הגמ' והפוס' הנה לפי מה שבארנו אם המקור נעקר ויוצא הדם שלא במקומה בודאי טהור לפי מה דפסקו בש"ס דבחתיכ' שיע ולא פלויי טהורה דמב"מ חייץ א"כ גם המקור שנעקר ונפל עד בית החיצון ומפסיק בינו ובין בשר הפנימי בודאי הדם היוצא ממקור בלא נגיעת בשר הפנימי הוי כמו שיצא ע"י שפופרת שטהור כיון שיוצא בלא נגיעת בשר הפנימי ומתורץ קו' המעיל צדקה בשם הדב"ש דהק' מה לי שיורד מלמטה הלא שם מקור עלה דז"א דאינו מטמא ביוצא מן המקור לחוץ רק אם נוגע בבשרה שבפנים וכאן כל הבשר שבפנים נכסה בהמקור וחייץ בין המקור לבשרה שבפנים ואין כאן יציאה לבשרה שבפנים ולכן האשה טהורה דכל הטומאה תלוי באם שיוצא דרך בשרה שבפנים אך הגמ' לא הי' יכול להקשות על ר"ל משמי' דר"י נשיאה דלמה מטמא הא נעקר המקור טהור משום בבשרה ולא בשפופרת משום דכיון דדבר זה פלוגתא דתנאי בברייתא ודלמא ר"י לא ס"ל כלל האי דרשא וס"ל כהך מ"ד דמפלת חתיכה טמאה או דלא ס"ל הרואה דם בשפופרת טהורה דהרי בגמ' איבעי' להו ונהי דפשטינן דטהורה מ"מ לא ניחא לי' להקשות על ר"ל בפשיטות וטפי ועדיפא מיני' מקשה דם ולא בשר אבל באמת לפי מה דמשני הגמ' למסקנא לכ"ע באין חילוק דם בשפופרת טהורה משום שאין נוגע בבשרה א"כ בנעקר המקור כולו ומכסה בשרה שבפנים לכ"ע טהורה ואין חולק בזה למסקנת הש"ס אך כ"ז באם כל המקור נעקר ונפל עד למטה הדם שבא מהמקור אינו בא דרך בשרה שבפנים ומש"ה לכ"ע טהורה אך היכי שאין המקור כולו שלא במקומו רק קצת חתיכות נפלו לביה"ח ושאר המקור נשאר למעלה כאשר כתבו חכמי הרופאים שהמקור תלוי במיתרי גידים ועצבין ולפעמים מחמת רפיון העצבים נהרס קצת מהמקור שהיא כמו כיס ונשרק למטה לביה"ח אבל יתר המקור במקומה והנה בזה הדם היוצא בדרך זה לרש"י ותוס' ז"ל טמא כיון שהמקור במקומו ובשרה שבפנים נגלה כולו שם במקומו כמו שהי' רק קצת חתיכות ירדו לביה"ח דרך הפנימי א"כ לרש"י ותו' ז"ל הדם שיצא מגוף המקור עם החתי' דביה"ח הוי כמו חתיכות שפלי פלויי שהדם יוצא עם חתיכה וכיון שנוגע עכ"פ בבשרה שבפנים בבשרה קרינן אבל הר"ש ז"ל שסובר אפי' בחתיכות שפלויי ונוגע בבשרה שבפנים טהורה משום שאין דרך ראי' בכך אפי' בהנך חתיכות מהמקור שיצא לחוץ טהור נהי דנוגע בבשרה שבפנים אין דרך ראי' בכך והנה הטור והרא"ש ז"ל פסקו כהר"ש ז"ל ומתמי' עליהם מרן הב"י ז"ל דנהי שהדם היוצא מן החתיכה טהור להר"ש ז"ל כיון שאין דרך ראי' עכ"פ כיון שנשאר המקור במקומו דלמא בא דם הנמצא מהמקור עצמו שנשאר על מקומו וא"ל כמו שתלינן במכה כמ"כ תולין שדם בא מהחתיכה ולא מהמקור הנשאר במקומו לזה כ' חילוק נכון נהי דבמכה תולין ואומר שדם זה בא מהמכה כיון שדרך המכה להוציא דם והמקור אין אנו יודעין שמוצא כעת דם ולכן תלינן במכה וכמבואר בח"ץ ז"ל ובתה"א אבל הכא שהדם בא מהמקור גופא מהחתיכות שנפלו לביה"ח וא"כ בודאי עלינו לחוש כיון שחזינן שהמקור הוציא דם עכ"פ מהחתי' שנפלו למטה כמ"כ הוציא דם מעלי' המקור הנשאר במקומו ויצא לביה"ח דרך בשר הפנימי בלתי החתיכה שיוצא לחוץ וזה ודאי סברא וקו' נכונה ראוי' למרן וזה כוונתו דתלינן דוקא במכה שבצדדים היינו שאומרים דאין המקור מוציא כלל כעת דם רק מכה שבתוכה מוציא ואפי' שהמכה הוא במקור מ"מ מקרי זה צדדים לגבי עצמיות וגוף המקור ולכן תולין במכה ואומרים שהמקור אין זמנו כעת להוציא דם נדה ורק הדם הוא ממכה שדרכה להוציא דם אבל הכא שהמכה היא שגוף המקור מוציא הדם רק שהוא טהור מגזה"כ שאינו נוגע בבשרה אבל עכ"פ חזינן שהדם יוצא מהמקור ונובע הדם א"כ שפיר עלינו לחוש דלמא גם מהעלי' שלא נפל בביה"ח גם הוא נובע דם ממקורה דמ"ש תחתי' מעליונו ושפיר הק' הב"י ז"ל ולכן פי' דהטור והר"ש ז"ל איירי בנפלו חתי' בשר מהמקור אך הד"מ ז"ל תי' דלעולם תלי' במכה והיינו דבגוף המקור שלא נעשה בו התפעלות נפילתו למטה ע"כ עוצר הדם ולא ירד רק בזמנו וכדרכו אבל החתי' הואיל ונחלש כחם ולכן מוציאין דם תמיד מחמת רפיון כחם ולזה תולין הדם בהם ולא בעליונות המקום ול"ק קו' הט"ז ז"ל והנה כ"ז בנפל קצת מהמקור אבל מקור שנעקר כולו ומכסה בשרה שבפנים לכ"ע טהורה דעדיף מדם שבשפופרת ולכן לדעתי באם יתברר שכל המקור נפל למטה טהורה לכ"ע אך באם רק מקצת נפל למטה קשה הדבר להקל נגד גדולי ראשונים ואחרונים שהחמירו הגם שקצת מאחרונים מיישבים קו' הב"ח במה שרש"י ז"ל נדה מדברי הר"ש ז"ל הלא עכ"פ הרמב"ם ז"ל בפירוש מטמא בחתיכות פלויי ומי יקל באיסור נגדו ובפרט ששיטת הלכה נראה שרש"י ותוס' פליגי אהר"ש ז"ל ובדבר חמור כזה האיך ניקל מספיקא הגם שח"ס (סי' קמ"ה וס"ס קע"א] ושארי אחרונים הקילו בצירוף שזיבת דבר לח אינה הרגשה ואנכי לא כן עמדי כאשר הארכתי בזה בילדותי להוכיח דזיבת דבר לח הוי הרגשה ובפרט מי בדורינו שיוכל להכריח בסברתו נגד גדולי עולם שלפנינו ולכן אם רק קצת המקור נעקרה אסורה ומן השמים ירחמו אך אם כולה נעקרה אם יסכימו שני גדולים אמתיים גם אנכי הצעיר עמהם ותבדוק האשה כפי מה שמבואר בח"ס [סס"י קמ"ה]:

ולענין המכירה בשבת יפה הורה ואין לפלפל בזה כי העיקר בזה לפי מקומו וצריך שלא יהי' הערמה כ"כ גלוי' שלא יהי' ח"ו חילול השם וגם שהמשיכה יהי' פסוקה וחליטה כדתה"ק ולפ"ד שיפה הורה והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח הק' חיים הלברשטאם:

סימן סד

שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג מו"ה יעקב ראובן האבד"ק דעלטין:

שאלה אשה מינקת שדרכה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעת שמטילה מ"ר וג"כ מוצאת דם ומוצאת דם גם על העד שבודקת עצמה אחר הטלת מ"ר וכמה פעמים היתה יושבת על שפת הספל ומזנקת ונמצא דם בתוך הספל ולא על שפת הספל והי' לה בדיקה במקור ע"י מוך דחוק ועשתה כן ג' פעמים ועלה בידה ונמצא נקי וזה ט' חדשים שדרכה בכך והלכה אצל רופאים ולא עלה לה והאשה צעקה מר על ימי נעורי':

תשובה הנה במשנה ר"פ האשה (נדה נ"ט ע"ב) וז"ל האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך וב"כ טהורה ובגמ' שם מ"ש עומדת דאמרי' מ"ר הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת ופרש"י מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקה ולא הדור מ"ר למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר אבל שותתת איידי דאוקמי אנפשה הוא ואיכ"ל הדור כאלו עומדת אבל עומדת א"א לה לזנק מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתא דם אר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי' לי' לאשתכוחי ופרש"י מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מ"ר אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתי בהדי מ"ר אלא ממקום מ"ר ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא מחמת מ"ר עכ"ל ושם אמר שמואל הלכה כר' יוסי עכ"ל וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כמעט כל גדולי הראשונים וסתמו דבריהם להקל בכל גווני בנמצא בתוך מ"ר והיינו דלא מצי לבוא דם עם מ"ר כדמפרש רש"י ז"ל ולהתו' הוא מלתא דל"ש ורק ר"מ חייש למיעוטא דהדר מ"ר למקור אבל לר"י לא חיישי' גם למיעוט כזה וכן פסק מרן בשלחנו הטהור בב"י ז"ל (סי' קצ"א] אולם הר"מ ז"ל במרדכי מובא בב"י סי' הנ"ל] החמיר מתרי טעמי חדא דגם ר"י לא מטהר רק משום נדה אבל אסורה לבעלה כמו כתם ותו כ' דגם ר"י לא פליג עם ר"מ רק במה דפליגי היינו במזנקת אבל ביושבת דחייש בתר דתמו מיא אתא דם גם לר"י טמא ונראה מלשון זה דכה"ג מודה ר"י לר"מ דטמאה נדה כמבואר בפ' כל היד דר"מ מטמא משום נדה וזה הביא הרמ"א ז"ל דגם לר"י אינה טהורה רק ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ומש"ה החמיר הר"מ ז"ל במצא אחר הטלת מ"ר על העד כמבואר בדבריו בתשו' ויותר מזה חושש מהרי"ל ז"ל לדלמא קבעה וסת לראות עם מ"ר וז"ל תשו' מהרי"ל בסי' ר"ג אמנם לא אכחד ממך דברי הר' שמרי' אשר כ' ע"ז אחר שהביא דברי מהר"מ וחומרותיו כ' עוד בשם מהר"מ דאין לתלות במכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה אבל מס' אינו תולה בה וכ' מהר"ש אח"כ וז"ל אמנם מהר"י הלוי מערפורט שלח לי בשם מהר"מ ז"ל אעפ"י שרוב פעמים אינם רואים הנשים כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אח"כ גם פעמים רואים שאין השתן כואב לה טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה עכ"ל ומעתה אתה תדקדק היטב בדבר אם יש לה וסת תולה בוסתה דשמא ראתה בשעת השתנתה ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה כו' עד אני רגיל לומר לנשים כה"ג לבדוק דבר זה כמו שהעתיק בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מ"ר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין אם המוך נקי הוכחה דאינו מן המקור וכן בדקו מקצת נשים על פיו ומצאו נקי והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו יפה בחורין ובסדקין ובעומק בכל דין בדיקה כו' עד מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דפוסקין ווסתות דאורייתא וגם כל אותה תשובה על אשה שהיתה לה שומא בפרוזדור שהיתה מוציא דם אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת עכ"ל והנה שפתיו ברור מללו בדעת מהר"מ דכאב זו אינה מכה ברורה וגם מה שמוצאת הדם בתוך המ"ר אינה ראי' על מכה גמורה וחיישי' שהדם יוצא ממקור דאין תולין רק במכה ברורה כמ"ש מהר"מ ז"ל ובאמת מלשון התשובה שכ' וז"ל ופעמים אינה מרגשת כאב וכו' משמע דמש"ה מחשיבה מהר"מ ז"ל לא"י שמכתה מוציאה דם משום דהרי כ"פ רואה בלא כאב אבל אם אינה רואה בשום פעם בלא כאב תולין במכה אך באגור שהבי' בב"י ז"ל [סי' הנ"ל] משמע להדי' דכאב של הארין ווינד אינה נחשבת למכה ברורה למהרי"ל רק כאב במקום הבטן למטה ורק מהר"ש התירה אך באמת במהרי"ל גופא הי' התשובה והמעשה הי' באשה שלא הפסיקה מכאב ואפ"ה אמר שאין תולין במכה לפי דעת מהר"מ ולא התירה רק בבדיקה יעי"ש וכ"פ מור"מ ז"ל בהגה (סי' הנ"ל] ותוכן הבדיקה מבואר בהג"ה בשם תשובת מהרי"ל הנ"ל והנה האחרונים נתקשו מאוד בדברי מהרי"ל הללו ויעוין בש"ך ז"ל בסי' הנ"ל סק"ז] ובנב"י [קמא סי' מ"ג ובכ"מ שם ובחוו"ד [שם] והאמת יורה דרכו דכן כוונת מהרי"ל ז"ל דזה הוא מכה שאינה ברורה וכאשר כפל כן בתוך תשובתו בפירוש ובמכה שאינה ברורה אין תולין והנה גם הבדיקה אינה מספקת בבירור וכמו שמשמע בהדי' שכ' הרי הוכחה גמורה שלא בא מהמקור וא"א דהבדיקה הוא ודאי שלא ראתה ממקור כאשר עלה ע"ד נב"י ז"ל א"כ מאי הוכחה הרי ודאי שאין הדם ממקור אך זה ודאי דאין הבדיקה דבר ברור דהנה מבואר בריש נדה [ד"ג] דמוך מכווץ כוויץ ורק במוך דחוק מודה רבא דלא כוויץ והנה מי שיודע דרך הש"ס והראשוני' דאנן השתא לא בקיאין בבדיקה ודעת הרמב"ן וסייעתו דגם בדיקת שפופרת לא בקיאין האידנא ורק הראשונים ואחרונים כתבו לסמוך על בדיקת שפופרת דא"צ שום דבר רק לראות אם דם בצדדים או בראש המכחול וזה א"צ בקיאות אבל בנידון הבדיקה דמהרי"ל ז"ל דעם מוך דאם לא ידחוק המוך יוכל להתכוויץ כדס"ל לרבא וצריך לדחוק ובזה בודאי לא בקיאין אנו בבדיקה ומ"ה לא מהני בדיקה בלא כאב ולא בשום מקום לא כאשר פסק מרן בנב"י ז"ל אך בצירוף שניהם מכה ובדיקה מהני לא מטעם פשרה לומר דתרווייהו עדיף ורק מדינא ס"ל כן דהנה קיי"ל דמכה דמוציאה דם תולין במכה וקשה למה הא רוב דם במקור ורוב וקרוב אזלי' ב"ר וכבר האריכו בזה האחרונים וגם אני בעזהי"ת עניתי חלקי אך תכלית הדבר דהמכה ודאי והמקור אפי' בשעת וסתה אם וסתות דרבנן הוי רק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כן ביארתי בארוכה ועתה מצאתי מפורש הדבר בתשו' מהרי"ו סי' כ"ה דכ"כ ומש"ה במכה שא"י אם מוציאה דם דהמכה ג"כ ספק שוב אומרין רוב דם במקור ואזלי' ב"ר ולא בתר קורבא והנה מבואר בב"ב (כ"ד ע"א) וז"ל הגמ' אתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסורה ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימא מהאי דקרא אתאי לימא בדר' חנינא קמיפלגי לא דכ"ע א"ל דר"ח והכא בהא קמיפלגי דמ"ס א"א דמהאי דקרא אתי עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומ"ס חריפא דנהרא נקט ואתאי עכ"ל וא"כ הרי דלהלכתא במקום דשכיחי עקולי ופשורי אזלינן בתר קורבא והנה הכא בדם שנמצא במ"ר שמסופקין אם באו מהמכה שבמקומו או שהדרו ואתי מהמקור ודאי לכאורה אזלי' ב"ר ואמרי' דמהמקור אתי אך ע"י בדיקה נהי דנימא דלא בקיאינן ודלמא [לא] הוי המוך דחוק מ"מ בודאי דהוי כעקולי ופשורי דלא שכיח לבוא דם ע"י מכווץ כוויץ דהרי אביי לא חייש כלל למכוויץ כוויץ ורבא נהי דחייש לחומרא לענין קדשים דמכוויץ כווץ אבל מ"מ לא שכיח כולי האי ובכה"ג אזלי' בתר קורבא ותולין בקרוב דממכה שבהארין ווינד בא הדם זה נלענ"ד טעם של מהרי"ל ז"ל ובזה יוסרו קו' כל האחרונים יעוין בדבריהם עכ"פ יצא לנו מזה ע"י בדיקה שבדקו בעת שהי' לה להאשה הכאב ונתברר שבא ממכה הגם שפסק הכאב ההוכחה שמקרוב בא נתחזק לנו דוכי בכל פעם צריך שיכאב לה אם כבר נתברר שיצא דם ממקום מ"ר מספק שמא נתרפא ויצא ממקור לא מחמרינן ודי בחומרא זו להחמיר בלא בדיקה או בלא כאב כלל דרוב ראשונים מכשירין בכל גווני כמבואר בב"י ז"ל לכן בכה"ג שכבר נבדקה בשעת הכאב ויצא דם לא תפקע מהיתרא כנ"ל. ובפלפולו לא עיינתי רק דרך העברה בעלמא כי הפנאי אין אתי כעת לפלפל בפרט בדבר שהאריכו גדולי האחרונים כולם וכמעט כולם הסכימו דטעם הרגשה הוא מגזה"כ לא דלמא מעלמא אתי וכן מורין פשטא דסוגי' להולך באמת ואינו רוצה בדבר שפתים וקו' ופירוקים אין דעתי נוחה בענין הנוגע לדין רק מה שההכרח מביא להבנת ענין לדינא ולכן נלענ"ד להסכים עם מעכ"ת להתירה בשלא בשעת וסתה או בימי מניקתה וטוב שיסכים עמנו עוד אחד מהלומדים אמתיים. [וע"ל סי' ע"ה וצ"ע]: