שו״ת דברי חיים – חלק ב – קטע 12

סימן טז

לכבוד ש"ב הרב הגאון נ"י ע"ה פ"ה המפורסם מו"ה יצחק אהרן איטיננא אבד"ק פרעמיסלא יע"א:

הנה בגוף הדבר בודאי אין אני מתיר מה שאסר הרב הקדוש נ"י ואינני רוצה כלל לומר דעתי בזה אך שלא יאמר מעכ"ת כי אינני חושש להשיבו ח"ו אגלה אזנו שעיינתי בדבריו וצ"ע טובא באיזה מהם א' מדוע לא חש מעכ"ת דבחשוד על עריות כשר לשארי עדות וכאשר פסק הרמ"א ז"ל בח"מ [סי' ל"ד] וכ"כ הח"מ [סי' מ"ב סקי"ד] דרק חשוד לעדות עריות דחשוב חשוד לא"ד ומדרבנן וכ"כ הב"ש [שם סק"כ] והנה בס' המקנה סי' מ"ב כתב דהרז"ה ז"ל וסייעתו מיירי רק בקול יוצא וחשוד לא ביחוד דביחוד פסול עכ"פ מדרבנן ותמוה לי טובא איך אשתמיט מקדושת תורתו דברי הנמוק"י [פ' ז"ב] שהביאו הב"ש ז"ל (שם] שכ' אפי' שאיסור יחוד מה"ת מ"מ לית בי' לאו מפורש הרי שאפי' למ"ד יחוד אסור מה"ת כשר לשארי עדות וכ"מ להדי' ברא"ש [פז"ב] וכ"כ בהדי' הר"ן ז"ל בחי' סנהדרין וכ' הטעם משום דלא משמע לאינשי איסורא וכ"פ מרן הב"י ז"ל בספרו הארוך [בח"מ סי' ל"ד] אך י"ל מש"ה לא הביאו מעכ"ת משום דהב"ח כ' לחלוק על דברי הרמ"א ז"ל משום דברי המרדכי יע"ש וגם שלכתחילה אין למסור עדות לחשוד אך לפסול גברא דכד"נ דמי' לרש"ל ביש"ש ובתשו' ל"ג] לא פסלי' לי' לגברא (אך באמת גם להב"ח ז"ל דוקא ממון א"מ בעדותן די"ל קים לי כהמרדכי וכמבואר בכה"ג אבל בדבר איסור בודאי חשוד לדבר קל אין חשוד לדבר חמור הגם דכבר כתבתי דבבדיקות כמה דברים שאנו מחמירים והפר"ח כ' שהוא מנהג טעות וראוי לבטל מ"מ אנן קבלו עלי' כדברי הת"ש ז"ל וא"כ בכה"ג א"נ שו"ב קל כזה אך י"ל דדברים כהאי לא צריכי לחוש דלא שכיח) ובפרט דלזה דלא נפסל מחמת חימוד ממון לכ"ע נכשר בקבלת ד"ח ותו אם היו נשים רבים מקלינן כמבואר ברמ"א ז"ל [באה"ע סי' כ"ב] כ"ז יש מקום להכשיר ועכ"פ למה לא הביאו מעכ"ת כ"ז גם מ"ש להכשיר עדות שלא בפניו מהרש"ל ז"ל [בתשו' י"א ול"ג] ס"ל דבשו"ב לפוסלו בעי' דוקא בפניו ובדיעבד אינו עדות וכנ"ל שהרמ"א ז"ל בתשובה [סי' י"ב] פסק כן והרבה האריך בזה בנ"ב [מה"ק סי' ע"ב] ומהרח"ש ז"ל באריכות גדול והרבה יש לפלפל בזה ועפ"י דין יכולין להכשיר כידוע למבין אך אני לא באתי לחלוק על הרב הנ"ל ובודאי כתורה אסרו וגם מה שמשיג גבול אחר בזה יפה כ' מר אביו ז"ל וגם אני פסקתי כן כ"פ אך יש לו להשמט שעשה עפ"י ב"ד שלו וכאשר כתבו אלי הצד של השו"ב שכדין עשו ולכן אין לנו להשען רק ע"ד הרב הנ"ל הסמוך לאותו מקום ואין בזה רק מה שעיניו רואות את כל זה כתבתי להודיעו שחביבים עלי דבריו וקריתי ושניתי והי' בזה שלום:

סימן יז

להרב המאה"ג כו' מו"ה מאיר נ"י אבד"ק בורשטין יע"א:

אודות השו"ב ששחט קודם נטילת קבלה בודאי שחיטתו אסורה ואין חולק בזה ורק בחו"י [סי' קע"ה] מתיר לצורך חולה וכדומה אבל בל"ז בודאי שחיטתו אסורה אפי' אם נתברר שיודע בטיב וא"כ בנ"ד שמעכ"ת התרה שלא ישחוט ועבר ושחט ולא נבדק כלל אם הוא יודע גם עתה בודאי שחיטתו אסורה אפי' אם יעמדו בשעת שחיטתו וכמבואר בת"ש ז"ל ובשארי אחרונים ואביו שהתיר הבשר שנתבשל ראוי להעבירו על איזה זמן לפי ראות הב"ד שהתיר טריפות גמור כי תקנה ות' קדמונים שלא לשחוט בלא קבלה ולכן ראוי להעבירו על איזה זמן לפי ראות עיני הבד"צ ואם השו"ב יסע לביתו ויביא עמו קבלה אעפי"כ אסור להתמנות שם בעירו לשו"ב כיון שפקר נגד הרב חייב נידוי כמבואר גבי טבח שלא הראה סכינו לחכם ואיך שייך לקבל בעיר שו"ב שחייב נידוי אך אם יתחרט ויקבל נזיפה לפני בד"צ שבעירו ויתן קנס כאשר ישיתו עליו יכולים מעתה הבד"צ לקבל מעתה בקד"ח:

סימן יח

להרב מו"ה אנשיל אשכנזי בק' קאלמייא יע"א.

נידון השו"ב שחתמו על כתב באיזה אופנים ולא נשמע שום חרם ורק איזה מאנשי הקהל הבליעו בתוך הכתב ח' בערמה והשו"ב לא ידעו מזה ובשעת הקריאה לפניהם לא נקרא כלל ח' ויש עדים ע"ז שהשו"ב לא ידעו שנכתב בו ח' בודאי השו"ב יכולים לחזור מהכתב ופטורים מח' ורק שארי חיובים שקבלו ע"ע לא ידעתי ולא הודעתני במה נתחייבו ובאיזה לשון נכתב אם קנין אך תוכן הדבר דאם רוב מנין ובנין העיר ות"ח מסכימים לא יוכלו המועטים לעכב מלפרוע להם כאשר עד הנה ואסור לשום שו"ב אחר להשיג גבולם כ"ז נראה לפי מכתבם אך אינני מחליט להלכה בדבר מחלוקת ומי יודע דברי צד הב' ולכן מוטל הדבר על הרב המאה"ג אבד"ק כי הוא צדיק וירא ה' הולך תמים והי' שלום:

סימן יט

להרב החסיד המפורסם יצחק מענדיל בק' לעלוב.

מכתבו הגיעני ע"י בנו הרבני החסיד המפו' מ' אלטר והשבתי אז בקצרה וגם עתה אין להאריך בדברי השו"ב כי האמת עד לעצמו ואם באנו לפלפל הרבה אריכות בזה בכל פרט ופרט אך כעת מוטרד אני ואינני יכול להאריך בפלפול שלא לצורך ומקודם נקדים עפ"י דינא דש"ס ופוסקים מה דינו דשו"ב זה. עדות ראשון שהעיד עליו שגנב ביער עצים של יהודי המונח שם ז"א כלום דהא לא הוי רק ע"א דאינו כלום וגם דלענין שו"ב גנב כשר להשו"ב זולת להרמב"ם ז"ל אך לא באקראי רק בג' פעמים וגם סגי תשובה כ"ד כמבואר בת"ש ומה ששחט אווזא ולא אמר דבר ולאח"כ אמר שהיא טריפה בשביל זה אין לפוסלו דיכול לומר אמתלא לדבריו ולתלות בשכחה וכיון שלא יצא מידו בתורת כשירה אין להעבירו רק די בקד"ח וכמבואר ביש"ש חולין ובתשו' מהרש"ל ז"ל ומה שהטריף התרנגולת והבחור השליח שעמד אצלו בשעת שחיטה אמר שלא בדק כלל הסכין לא קודם שחיטה ולא לאחריו ומעשה הי' שהיו שני סכינים על השולחן לפניו בשעה שהלך לשחוט בזה ודאי אינו כדאי לפסלו די"ל מתחילה הי' נראה לו שבכשר שחט ואח"כ נזכר שבפגום שחט לכן הטריפוהו הגם שכל אלו המעשיות המה מכוערות מאוד מ"מ לפוסלו בשביל זה א"א עפ"י דין ומה שהודה מעצמו שגנב ידוע שאינו נעשה פסול עפ"י עצמו ומה שאמר על הכבש שהטריפו הרב והשו"ב אמר מקודם שאין חשש הנה באמת א"י טעם הרב למה הטריפוהו אך מסתמא הי' איזה ריעותא אבל השו"ב שלא ידע מהריעותא אמר לפ"ת שאין חשש כללו של דבר שמדין אין לפוסלו לשו"ב הזה רק בקד"ח די לפי ראות הבד"צ אך בודאי יכולין בני עיר אפי' מועטין לומר אין אנו רוצים לפגל נפשינו משו"ב הלזה הקל וחשוד על הגניבה ועיין במהרש"ל ז"ל ביש"ש ובתשובה שכ' בהדי' שאפי' מועטין יכולין לומר א"א רוצים לאכול משחיטתו ורק בחייבי ממון מחייב שם מהרש"ל ז"ל אבל לקבל שו"ב אחר ולשלם לשו"ב הישן כפי מה שנתחייבו לו בני מתא בודאי אין כופין להם לאכול משחיטת קל כזה ובאמת לדעתי אפי' מממון פטורים דאיהו דאפסיד אנפשי' בכל אלו המעשיות ואומן דמתא מותרה ועומד ויכולין להססיו מאומנתו כן הדין לפענ"ד ברור עפ"י ש"ס ופוסקים ואין להאריך כי עיקר דין זה תלוי בראות עיני בד"צ וישר ולזה לפענ"ד להשקיט הריב שהשו"ב הזה יקבל ד"ח בפני בד"צ שיזהר וידקדק מעתה וגם יורידוהו איזה שבועות משו"ב ואחר קבד"ת יחזור לאומנותו אך א"א שלו לבדו יהי' הנאמנות בשו"ב רק עוד שו"ב אחד יספח עמו ובני העיר ישלמו לשניהם ואז יהי' שלום ומי שרוצה יאכל משחיטת השו"ב הנכון בעיניו אבל מדינא כשרים שניהם והי' שלום:

סימן כ

להרב המאה"ג החסיד כו' לשלת היוחסין בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם חיים אבד"ק לונסק יע"א.

מכתבו הגיעני ושאלתו שיש בעירו ב' שו"ב יראי ה' באין שום פקפוק עליהם מכמה שנים ועתה פתאום קמו איזה יחידים פרטים והביאו להם שו"ב בלא רשות הרב ובד"צ הממונים להוראה והוא שו"ב בלא בדיקת סכין מחכם העיר והב"ד. שאל מעכ"ת מה דינו של השו"ב הזה:

תשובה הנה פשוט ששו"ב זה רשע מכמה טעמים אחד שמשיג גבול השו"ב שמכבר והאיך יאמינו לשו"ב שמקרי רשע ויותר מזה מבואר בח"מ [סי' רל"ז] גבי מלמד שנקרא רשע בשביל שמשיג גבול מכ"ש הכא שגזל ממון חבירו שנקרא רשע והאיך מותר לרשע להיות שו"ב וגם ידוע שלא יצטרכו לבדיקת חכם בשביל שממנים עתה יריאים אבל רשע הזה בודאי אסור לשחוט בלי בדיקת חכם ומחמת גודל חציפתו פוסלין אותו לכל ישראל. שנית הא מבואר ברש"ל ז"ל דלענין ממון אפי' יש רינון על השו"ב אין יכולין אפי' כל בני העיר להעבירו עדי ישלם שכרו כפי המנהג יעו"ש ביש"ש ובתשו' וא"כ לפי מנהגינו שאין מעבירין שו"ב ממקומו אם לא שנמצא עליו פסול וא"כ כיון שזה שכרו לשחוט ולקבל שכר מבעה"ב ששוחטים אצלו ודאי שו"ב הבא לשחוט בעירו צריך להחזיר מה שהשיג גבול ואסור לשו"ב אחר להשיג גבולו אפי' ברצון כל הקהל להעבירו וממילא העובר ע"ז נקרא גזלן וחשוד לא"ד מפני תאות ממון ולכן שחיטתו נבילה והאוכל משחיטתו כאוכל נבילה וכן מבואר בתשו' מהגאון בית אפרים דכה"ג הוי חשוד לא"ד והי' שלו' דברי ידידו דוש"ת ח"י טבת תר"ל:

סימן כא

להרב המאה"ג מו"ה ישראל אבד"ק הארדניצא ברוסיא,

מה שבא לחוש לצאן הנקחים מעכו"ם עדר יחד והוא כמה שנים בתוך העדר אשר נקבצו אבות ובנים ומסתמא כן גם עתה בעת שחיטתן ביום א' ניחוש שמא המה או"ב לדעתי נראה הגם דאין לומר כאן התיקון נכבשינהו דניידי כיון דכמה אמהות היו וכפי ערכם צריך להשאיר שלא לשוחטם ביום א' משום איסור או"ב דס"ס אם הנשארים המה האמהות כבר נשחטו בניהם היום ואם המה הבנים אסורים לשחוט היום שכבר נשחטו אמותיהם וזה א"א להתוודע אצל עכו"ם לכן כיון דעכ"פ מדאו' מותרים דבטלים ברוב ורק מדרבנן אסורים ובדרבנן א"צ לחוש לדבר רחוק כזה דיש כמה ספיקות דבודאי שכיח בעדר שהמה יחד כמה שנים שמתו ונטרפו ונשחטו ג"כ ותלינן דזה נפל ולכן אין חשש בזה אא"כ נודע בודאי שישנו אבות ובנים יחדיו בשעת שחיטה:

סימן כב

שאלה בשו"ב שהוציאו עליו קול שחשוד על העריות ונמנעו קצת לאכול משחיטתו והרינון הי' מריבה אחת שאמרה הלעז עליו:

תשובה הנה בסנהדרין (כ"ו ע"ב) אי' וז"ל הש"ס אר"נ החשוד על העריות כשר לעדות אר"ש עני מרי ארבעים בכתפי' וכשר א"ר ומודה ר"נ לענין עדות אשה שהוא פסול כו' עכ"ל ופסק רש"י והרי"ף כר"ש והרא"ש פוסק כר"נ וגם נחלקו בפירוש חשוד על העריות הרי"ף ורש"י פי' בא על הערוה והרא"ש ז"ל פי' רגיל עם העריות ומתייחד עמהם ומה שאמר ר"ש ארבעים בכתפי' היינו מלקות משום לא טובה השמועה ובש"ע פסק הרמ"א בח"מ (סי' ל"ד] דמשום קלא לא פסלינן כלל לעדות רק לעדות אשה ובשארי ענינים שיצא על עדים קול גניבה כתבו האחרונים כולם כדברי הרמ"א ז"ל שכשר והטעם פשוט שבעריות י"ל ארבעים בכתפי' דמלקינן לי' משום לא טובה השמועה א"כ לר"ש פסול דמ' בכתפי' ולר"נ משום דיצרו תוקפו כשר לשארי עדות ואפי' לרשב"א מביאו (אה"ע) (ב"י בח"מ סי' ל"ד] עכ"פ צריך קלא דלא פסיק וגם מבואר באה"ע (סי' מ"ו] דקול הוי שהוחזק מפי שנים ושאמרו ששמעו קול הברה דנשואין אבל בנ"ד דהקול בא מן ריבה אחת בודאי לא מהימנא אפי' לחוש לדברי' ואדרבא מבואר במ"א (נ"א) נ"ג סק"כ] דיחיד יוכל למחות מ"מ אם טען מחמת פסול אין יכול למחות משום פגם כן נמי הכא אין רשאים להחמיר ע"ע משום פגמו וכן מבואר ביו"ד שאין לחוש (לכ"ע) [לע"א] ולכן כיון שבש"ע אה"ע [הנ"ל] מבואר שאין לחוש כלל לדברי שטות הנ"ל בודאי השו"ב כשר והמבזהו עתיד ליתן דין והי' שלום:

סימן כג

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה דוב בעריש אבד"ק קנעהיטש יע"א.

מכתבך הגיעני ולרוב טרדותי נשכח ממני רק אחיך הרבני המופלג הנגיד מו"ה יעקב נ"י הזכירני היום והנה גוף מכתבך אינו כעת לפני אך לדעתי שאלתך הי' באם תולין בסירכא העוברת ע"י מיעוך אם נעשה איזה מקרה שא"א לבודקו או מחמת חוזק הנפיחה נקרע העור כן תורף שאלתך לפ"ד והנה בעיקר הדבר דע לך כי מקדם מוחלט אצלי שבזה"ז אם נאבדה בלא בדיקה בפושרין טריפה והנה ידוע דברי הב"ח שכ' בסי' ל"ט ס"ק ה' וז"ל מיהו בנתמעכה במשמוש היד כשירה מדינא בלא בדיקה דלאו סירכא הוא כלל אלא דמחמרינן לבודקה בנפיחה וברוק דאי מבצבץ טריפה ואומרים דלא הוי ריר אלא סירכא ונתקה בכח במשמוש ולהכי לא מחמרינן כ"כ לבודקה במים דפושרין עכ"ל] והנה הלשון קשה טובא דל"ל למימר שתולין שלא מיעך יפה הא כאן רואין הנקב בפנינו טריפה רק באמת כוונתו דעפ"י הדין כשר בלא בדיקה דסירכא העוברת ע"י מיעוך ודאי אינו סירכא לקבלת חכמי אשכנז ז"ל אלא דמחמרינן לבודקה דלמא לא מיעך כדת רק בחוזק וזאת תתגלה ע"י הנפיחה אם יבצבץ נראה דלא טוב עשה המיעוך אך כ"ז לכתחילה מחמירין לבחון אם עשה המיעוך כדין אבל בדיעבד אין לחוש דמסתמא שו"ב ירא ה' ואומן מיעך כדינו ולכן אם נאבד בלי בדיקה כשירה ולזה לא סתר דבריו שבסי' ל"ז כתב הב"ח וז"ל בס"ק ג' מיהו בסירכא שלא כסדרן דטריפה מדין התלמוד אלא דאנן נהגינן להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקום הסירכא או בסמוך לסירכא לא תלינן לה במשמוש ידא דטבחא דדוקא בבועה שאין הבהמה בחזקת טריפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש ידא דטבחא משא"כ בסירכא שלא כסדרן דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא הי' שם נקב אבל בסירכה כסדרן א"נ סירכה תלוי' תלינן בטבח כמו בבועה עכ"ל ומדברים אלו משמע דאין מוציאין סירכה שלא כסדרן רק בראי' ברורה ואך באמת ששם איירי לענין לתלות בזה הטבח ולזה כשיש סירכה דכבר יש מקום לתלות שממשמש בחוזק כמו שיש לתלות ביד הטבח הנקב ה"נ י"ל איפכא דהנקב הי' מקודם דהסירכה כן דרכה ומה שנתמעכה הי' מחמת חוזק המשמוש ולא הי' המיעוך בנחת ומש"ה מס' טריפה וא"ל בכה"ג נשחטה הותרה ולומר דסירכה שמתנתקת לא מיקרי הוחל הטורף מחיים וכמ"ש הרשב"א בתשו' וא"כ נשחטה הותרה מ"מ כיון שעפ"י הש"ס טריפה ומיעוך קולא גדולה הוי כמו הוחל הטורף ואין להוציאה מריעותא גדולה מספ' אבל היכי שנאבדה הריאה ואין ריעותא לפנינו א"צ כלל לחוש דלמא מיעך בחזקה ולכן הבדיקה לחומרא כנ"ל וכן הסביר הפ"מ ז"ל [סי' ל"ט במ"ז סק"ו] בענין זה ולכן אם נמצא ריעותא שנקרע הקרום ולומר מחמת חוזק הנפיחה נקרע בכעין זה אמרי' אדרבא שנראה שהסירכה גרמה שנתלש הקרום והא שאזלה ע"י מיעוך הוא מחמת חוזק המישמוש אבל אם אקרי שנולד דבר המעכב הבדיקה כשר עכ"פ בה"מ וכן הורה הפ"מ [בשפ"ד סקל"ד] והגאון פ"ת [סי"ח וברא"פ סקקמ"ד] אולם כ"ז לזמן הראשונים שמיעכו בנחת ורק לחשש דלמא ח"ו מיעכו בחזקה הצריכו לכתחילה בדיקה ובדיעבד אין חשש בדבר כי מסתמא מיעכו כדין אולם עתה בזמנינו שקולפין הסירכה כאשר ראיתי מכמה שו"ב יראים ואומנים רק שאינה קליפה גמורה ח"ו רק לוקחים הסירכה ומנהלה בנחת עד מקום שפסק הקרום הנשטח על שטח הריאה ועפ"י דין הש"ע אין לזה מבוא להכשיר דאין לנו רק מה שהעידו רבותינו חכמי אשכנז ז"ל דאם מיעך אינו אלא ריר אבל ברואין קרום ממש הוי סירכא גמורה ומ"ש הגאון בפ"ת בשם דודו הגאון ז"ל [בס"ק קכ"ו] קשה ההבנה מאוד לצייר שהתחיל להתקרם על הריאה כמו שיראה למעיין בחוש אך הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומסתמא גם קבלו חכמי האחרונים שגם סירכא כזה אינה מחמת נקב דסירכא גמורה לא היתה מתקלפת בנחת אך הלא בעינינו אנו רואין שכל הסירכות כמעט רובם הולכין ע"י מיעוך הרבה ובעיני ראיתי שממשמשין בכל קרום כמעט שעה אחת וכמעט שאין שום סירכא שלא ינסנה אם יסירה ולא יבצבץ והדבר הי' קשה עלי ושאלתי להאומנים יראים ואמרו לי שהמה מבינים מה שיבצבץ ולפעמים סירכא קטנה וכמעט אין בו די עבודה להסירה והוא יודע שיבצבץ וסירכא גדולה שיש בה טרחא להסירה והשו"ב יודע שזה יהי' כשירה והיינו לפי מה שמרגיש בתחילת שרשה בהגשת היד ועיני ראו שכך הוא ושאלתי א"כ למה מסיר כיון שיודע שיבצבץ והשיב מפני הקצב שאינו מניח לו רק לנסות דלמא יסיר הסירכא ולא יבצבץ כללו של דבר דהאידנא מסירין כמעט כל הסירכות מפני הקצבים והעיקר הוא הבדיקה ולכן בודאי אם נאבדה קודם הבדיקה טריפה ודאי ואין לחלק לומר דאם השו"ב יודע שהוסרה הסירכא בנקל ולא הי' רק כריר נכשיר בנאבדה בלא בדיקה ואם הלכה ע"י טרחא נטרוף בלא בדיקה א"כ נתת דבריך לשיעורין וח"ו לומר כן ולכן אינני סומך ע"ז להתיר ומי שיש בו יראת ה' ואין לבו גס בהוראה יודה לדברי שבזה הזמן טריפה אם נאבדה קודם הבדיקה:

סימן כד להרב וכו' מו"ה חיים מנחם מענדיל מו"צ רק' קעשינוב יע"א.

שאלה נמצא מראות פסולות ע"ג הריאה ונקלף הקרום והי' יפה ורק מחמת לקות הבשר נראו דרך הקרום:

תשובה הנה התב"ש ז"ל מחמיר בזה וז"ל בשמ"ח סי' ל"ח ס"ק ט"ז עוד נ"ל פשוט דאם יש מראה טריפה על קרומי הריאה שלא במקום בועה או מוגלא רק במקום בשר וקלפו להקרומים והלכה המראה מהקרומים יש לאסור אע"ג דנראה דהמראה מן בשר הריאה באה שהיתה נראה כך דרך הקרומין (משמרת הבית) ולא הו"ל כ"א חסרון מבפנים דקיי"ל לא שמי' חסרון הכא שאני דקיי"ל לחז"ל דכה"ג לקותא הוא עכ"ל ותמה עליו בס' ב"א [ברא"פ סק"צ] דהא במשמרת הבית מבואר איפכא. והנה במחכ"ת נעלם ממנו דברי הכה"ג בסי' זה ודברי הב"ח ששניהם כתבו דטעם הרא"ה ז"ל במה דכ' להחמיר באם הבשר נתקלקל ונראה דרך הקרום משום שנלקה גם הקרום וז"ל הכנה"ג בהגהת ב"י סי' ל"ח ס"ק כ"ב ואין ס' אצלי דלא נכחד זה מעיני הרא"ה והר"ן המביא דעתו ואף הם מודים דאין שום מראה פוסל בבשר הריאה אבל כוונת הרא"ה לומר דאין שום מראה פוסלת בבשר הריאה אלא דוקא כשהן בבשר הריאה ומחמתן בא שינוי מראה בעור הריאה אבל בצמחי ובועה שבה אין מראה פוסל בעור כיון שלא בא הלקות מחמת בשר הריאה אלא מחמת הצמחים והבועות וכן מצאתי להב"ח והיא דבר פשוט לדעתי עכ"ל והנה הכנה"ג גופא ס"ל דגם להרא"ה אינו כשר רק אם נתהפך הקרום למראה כשירה לאחר שנתרוקן המוגלא ואפ"ה בבשר הנלקה עד שנראה דרך הקרומים טריפה והנה כיון שהש"ע ורה"פ מסכימים להרא"ה ז"ל להכשיר גבי מוגלא ממילא עלינו להחמיר בבשר אם נראה דרך הקרומים הן אמת שי"ל מה דמקילין בנהפך למראה ריאה אחר שנתרוקן המוגלא ממנו הוא לא מטעם סברת הרא"ה ז"ל רק כי זה דבר פשוט כאשר כתב הרש"ל ז"ל ושארי אחרונים אולם הנראה מדברי מרן הב"י בש"ע דלאו משום דבר פשוט כתב כן להכשיר במוגלא תחת המראה דאל"כ לא הוי כתב בלשון ויש מי שאומר ורק פסק בזה כהרא"ה ז"ל וכמו שמסיק בכנה"ג ז"ל וא"כ אם נהיגין כהרא"ה להכשיר מכ"ש לאסור נהגים כוותי' משום דכן קי"ל לחז"ל דאם נשתנה הקרום מחמת (העור) הבשר] פסול ומחמת מוגלא כשירה ולא נהי' פוסק לקולא כהרא"ה במוגלא ולא כמ"ה וגבי בשר נפסוק לקולא כמ"ה ולא כהרא"ה דע"ז נאמר כסיל בחושך הולך ולכן יפה פסק השמ"ח להחמיר ומה שנרשם בצדו מ"ה היינו ע"ז נרשם במה דכ' ולא הו"ל כ"א חסרון מבפנים דלשון זה נאמר במשמרת הבית להקל אבל בשמ"ח החמיר כב"ה משום דכך קים להו לחז"ל דאם נראה דרך הקרום פסול וכן הוא כמעט ממש לשון כנה"ג ולכן בודאי טריפה גמור אפי' בה"מ דלא כהב"א ולבושי שרד שבמחכ"ת נעלמה מהם דברי כנה"ג מדלא הביאו אותו וראיתי בק"ה להגאון ראש אפרים מביא דברי הב"ח ז"ל והשיא אותן לדעתו להקל באם סר המראה ורק שנראה מראה הבשר תוך הקרומים ובאמת לפענ"ד נראה להדי' מלשון הב"ח ז"ל דאם בא המראה מכח רקביבות הבשר דטריפה דהא מחלק הב"ח דלדעת הרא"ה ז"ל בין בא המראה מחמת הצמחים דכשר ובין בא מחמת הבשר טריפה וא"כ בגווני דכשר בצמחים טריפה בבשר וא"כ לדעת רוב האחרונים דגם הרא"ה ז"ל אינו מתיר בצמחים רק כשסר המראה וא"כ ממילא בבשר גם כה"ג טריפה וגם מה שהשיג בק"ה אכנה"ג לא ידעתי שום השגה לפי קוצר שכלי ולפענ"ד יש להטריף כיון דהשמ"ח והכנה"ג מחמירים: