שו״ת דברי חיים – חלק א – פתיחה

סימן ב

אודות התפילין אשר דרש ושאל הנה לפע"ד יש לפסול הבתים הללו הגם שיש מקום לחפש זכות מחמת הדיבוק ונקרא עור אחד וגם מה שנעשה לחזק לא מבטל את התפילין מלראות אויר החיצון כמבואר במרדכי אך באמת כמה מכשולות יבואו מזה והסופרים הקלים בודים מעצמם דברים שלא כדת ולכן בודאי ראוי לפסול הבתים אשר השיני"ן המה מדובקים על העור וגם הסופרים העושים כן ראוי להעביר אם עשו שלא מדעת גדול אחד ובזה אצא ואומר שלום: סימן ג

שאלה פה קהלתינו רצו לעשות עזרת נשים בתוך הבהמ"ד היינו על העזרה של הבהמ"ד באופן זה לסתור כותל מערבית של הבהמ"ד ולעשות עמודים רחבים בתוך הבהמ"ד ממקום שעומד הכותל מערב הנ"ל שיסתרו במשך שני אמות לתוך הביהמ"ד. והעמודים הללו יבנו עד אויר חצי גובה כותל מערב הנ"ל ובין עמוד לעמוד יבנו כיפה של אבנים ועל העמודים והכיפות הללו שיעמדו תוך הבהמ"ד יעשו מכסה של קרשים ואח"כ יעשו מכסה של קרשים באויר העזרה שתמשך בשוה עם המכסה של העמודים והכיפות הנ"ל והמכסה הזאת יהי' רצפה להבנין הזה היינו שאח"כ יבנו כותל במקום כלות העמודים הנ"ל שהם בתוך הבהמ"ד יבנו שם כותל עד התקרה של הבהמ"ד והכותל הזה יהי' כותל מזרח של הבנין הזה וכותל מערב של הבהמ"ד ונמצא יכניסו מקום עובי הכותל שסתרו עד מקום משך העמודים שהוא שני אמות מתוך הבהמ"ד להבנין הזה גם יקטינו את הבהמ"ד בהעמידם בתוכו העמודים הרחבים הללו זה תורף מעשה הבנין הזה:

תשובה הנה בודאי לא יפה עשו הבונים והמחריבים בהמ"ד מקום תורה לעשות עזרת נשים ע"ג מקום וועד תוה"ק ולא השגיחו על מחאת רוב בני עיר ומנהיגי' ובפרט שהרב הה"ג מהר"ח התרה בהם שלא לעשות הסכילו עשות. אולם בדיעבד להרוס בנינו נ"ל שאסור ועפ"י מה שנבאר דהנה ידוע דקדושת בהכ"נ ובהמ"ד הוא רק מדרבנן והרמב"ן ז"ל כתב דהוא רק תשמישי מצוה והר"ן ז"ל [בר"פ בני העיר] דפליג עלי' כתב דרבנן נתנו לו דין קדושה וכן מבואר בתשב"ץ דהוא רק קצת קדושה ואינו מפקיע מדי שעבוד הגם לסברת האומרים דקונם מפקיע מדי שעבוד גם שיש לו פדיון יעו"ש בח"ר ו"ש וכן הרמב"ם ז"ל גופא כתב ז"ל וצריך להכין מקום להתפלל אבל לא הזכיר בשם מצוה כדרכו לומר בכל מקום שיש מצוה ובהל' ביהמ"ק כתב מצוה לבנות בית הבחירה ואפילו למ"ד תפלה דאורייתא מ"מ בעשרה לכ"ע מדרבנן וא"כ באמת ל"ד קדושת בהכ"נ ובהמ"ד למקדש הגם דסמכו בש"ס על פסוק והשמותי את מקדשיכם דאפי' בחורבנה קדושתה עלה מ"מ הוא רק אסמכתא אבל ודאי שאין בה שום גוף קדושה רק מדרבנן כסברת הר"נ ז"ל. ואני אומר דגם הרמב"ן ז"ל מודה בזה להר"ן דשייכי בי' קדושה מדרבנן דאל"כ ורק דנימא דהוי רק תשמישי מצוה וכפשט דברי הרמב"ן קשה הא בתשמישי מצוה מבואר דאפילו בלא נשתקע שם [בעלים] עליו מותר להוריד מקדושה חמורה לקלה ולמה בבהכ"נ אסור ומג"א ז"ל מתרץ משום דבהכ"נ הוי מקום קדושה שמתפללין בו אבל אם נימא דהוי רק תשמיש מצוה קשה למה יגרע ממנורה שמותר להורידן אפילו בלא דעת הבעלים לקדושה קלה ומהרי"ק ז"ל כתב דכ"ע מודו כן במנורה מחמת שכן מורין פשט דברי הש"ס בערכין יעו"ש א"ו דגם הרמב"ן ס"ל דדין קדושה בו מחמת שמתפללין בו והן תשמישי מצוה חמור עכ"פ משאר תשמישי מצוה להיות בו דין קדושה להורידה בלא זט"ה אך כ"ז גוף בהמ"ד ובהכ"נ אולם האויר לדעת רוב הפוסקים אינו מקודש דעל גגו מותר להשתמש והרבה האריך מהרי"ט ז"ל בזה. אולם בחנם הטריחו הגאונים וגם מעכ"ה בפלפול של אויר עזרה ומזבח אשר עי"ז נבוכו במחכ"ת בכמה דברים דאויר מזבח הוא כמזבח לאו משום קדושה ורק דיהא כאלו הוא לחמו של מזבח ולא ירד וזה בעי בגמר' אי הוי כמונח [זבחים פ"ז ב'] ויעו"ש בתוס' דאם אדם אוחזו באויר הוי כמונח במזבח משא"כ באויר עזרה ואויר צפון א"צ להניח והרבה יש להאריך בזה אך אין מקומו כאן כי באמת קדושת בהכנ"ס אינו דומה להיכל ורק באוירו אסור להשתמש בקדושה קלה ומכ"ש בדבר הרשות כמבואר בירושלמי מגלה פ' בני העיר וז"ל אמר ר' חייא בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא עכ"ל וא"כ כמו דאסור לר"י למשטח בגדים והיינו משום ביזוי מצוה כמו כן הורדה לקדושה קלה הוי ביזוי מצוה. אמנם י"ל דהיינו דוקא דבר בזיון אבל קדושה קלה מותר דכבר כתבנו מדברי המג"א שהקשה ממנורה דבהכ"נ דמותר לשנותה למצוה קלה ועיקר תירוצו משום דבה"כ מקום קדושה בו ואסור לשנות א"כ אוירה דלא הוי קדושה רק משום ביזוי מצוה מותר לשנות לדבר קדושה כמו במנורה הגם שי"ל דבכה"ג שיהי' הביזוי לדבר שבקדושה כמו בהמ"ד שבגופו יש קדושה דרבנן ובעשות ע"ג קדושה קלה הוי בזיון לדבר שבקדושה והוי כמו תשמישי קדושה מ"מ נלע"ד דאויר כיון שאין בו קדושה לא נכלל בכלל תשמישי קדושה דהוא דבר שאין בו ממש ואין משתמשים בו בגופו ולא הוי רק כמו תשמישי מצוה דזה החילוק אשר בין תשמישי קדושה דבגופו יש קדושה שמחובר להשתמש בקדושה משא"כ תשמישי מצוה שרק ע"י נעשה קדושת המצוה אבל אינו מחובר לדברי קדושה ממש ובאויר אם אין נתפס קדושה על אויר כדברי רוב הפוסקי' מה שאסור להירושלמי להשתמש בו משום ביזוי מצוה לדבר שבקדושה אבל אין בגופו קדושה ולכן מותר לשנותה לקדושה קלה דאין כאן בזיון והורדה נמי לא הוי מקדושה חמורה דלא הוי מעולם קדוש וזה לפע"ד ברור ובפרט שלדברי הרמב"ן ז"ל כל בהכ"נ נקרא עיקר תשמישי מצוה ובתשב"ץ כתוב דהוי קדוש קצת עכ"פ די בדבר דרבנן להקל להורידה לקדושה קלה כמו במנורה ובפרט אם יסכימו זט"ה הגם שהוא של כרכים הלא מבואר במ"ב ומביאו המג"א ז"ל להלכה דהאידנא מותר לראשי הקהל ומנהיגי' למכור בה"כ של כרכים יעו"ש וא"ל דבמאי תפקע קדושתו ז"א חדא דבמעות שנתנו לצורך הוצאות ע"ז יפקע קדושתו וגם בלא"ה הלא במתנה נמי שרי ואם יתנו מקומות למי שירצו פקע קדושתו וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה דמותר לשנות לדור במקום בהמ"ד ע"י טובי העיר ומקשה המג"א ז"ל דבמאי תפקע קדושתו ותירוצו של המג"א דחוק מאד דלפי המבואר בתשו' הרא"ש ז"ל נראה דלא בנו כלל בהכ"נ אחרת ע"ש אולם בלא"ה לא קשה קו' מג"א ז"ל דהא נתנו במתנה לדור בו ומתנה קיי"ל דשרי א"כ ה"נ אם יתנהו במתנה מותר:

וגם נתיצת אבן לצורך בנין עז"נ לפמש"כ בשם המ"ב דיכולין לפקוע כל קדושה בודאי שרשאין לבנות ולעשות ע"ג כפי רצונם ולכן לדעתי ברצון זט"ה אפילו מיעוטים מוחים מותר לבנות עז"נ ע"ג בהמ"ד כמ"ש בהדי' במ"ב וכן נוהגין בכמה מקומות וקהלות גדולות במדינת הגר ופה במדינתינו כאשר עיני ראו ופה בעירנו עשו כן הגם שהי' נגד רצוני אך לא הי' בידי למחות מצד הדין לכן החרשתי. אך כיון שהי' שלא מדעת זט"ה ושלא מדעת חכם העיר בודאי עברו על לאו דלא תעשון כן הגם שכתבנו דהוא קדושה רק מדרבנן מ"מ הוא בגדר ל"ת לא תעשון כן כמבואר בפמ"ג דעכ"פ מה"ת אסור להרוס דבר שנעשה להתפלל בו ולהתוועד לדבר שבקדושה גם אם תפלה דרבנן מ"מ מן התורה אסור לנתוץ דבר שנעשה להלל ולשבח ליוצר כל וכעין שכתב הרמב"ן (תחלה) בס' המצות אך בדיעבד קלקלתם תקנתם דכיון שכתבנו דעכ"פ קדושת ביהמ"ד על האויר כעין תשמישי מצוה בשעת מצותן עדיין שאסור להשתמש בו וא"כ עדיין בקדושתו קאי לתשמישי מצוה ולהיות ביהמ"ד וכמו שבכמה קהלות יש עליות על ביהמ"ד להגות שם בתורה לבעלי העיון אשר לא יתבלבלו מבני בהמ"ד לומדים שם גם הבית עלי' זו לזה ישתמש שיהי' לומדים בו ויהי' עליו קדושת בהכ"נ ומעתה נ"ל כדי לעשות שלום שיוכלו בהסכמת זט"ה לשנותו לעז"נ והמקומות ימכרו והקדושה יהי' חלה על המעות הגם שהוא של כרכים מ"מ מטעמים שכתבתי דאויר הוי רק כתשמישי מצוה שיוכלו לשנותו וגם דהאידנא רשאים זט"ה לשנות וכדברי המ"ב הנ"ל וטוב לעשות כן לתווך השלום וגם שבזה ינצלו למפרע מאיסור נתיצת אבן וממילא בזה גם על העמדת העמודים אין איסור אם יקדשוהו לצורך ביהמ"ד ואז מותר להעמיד לצורך בנין ביהמ"ד השני שיהי' מקום ללמוד ולקרות בתורה כמנהג ואח"כ אם יפקיעו קדושתו עפ"י זט"ה שרי למיעבד כן וגם דלפי הנראה מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה נראה דמותר להעמיד מחיצה בבהכ"נ ולחלוק בין מחיצה למחיצה ולומר דשם מיירי במחיצה קלה משא"כ עמוד עב ורחב אסור לא מחמרי' בכה"ג דכן המנהג בכמה מקומות שבונים לאיזה צורך מחיצות בתוך ביהמ"ד ואין פוצה פה לאיסור. היוצא לנו מזה דיהי' נקבע עלי' זו לבהמ"ד ללמוד בו ולקרות בתורה ואח"כ יסכימו כל בני העיר לעשות מזה עז"נ וימכרו מקומות עפ"י ליציטאציע כמנהג דבודאי אין לבעלי מקומות שבבהכ"נ חזקה על מקומות עלי' זו שבנו ורק הוצאותיהם יוחזרו להם וזה פשוט:

ואין להקשות עמש"כ דיכולין לבנות ברצון בני העיר באויר מטעם שאינו רק תשמיש מצוה וקשה ע"ז הא עכ"פ עובר על לאו דנותץ אבן די"ל דזה לא נקרא דרך השחתה וד"ל וגם מותר מטעם דהמ"ב כתב דזט"ה יכולין לשנות ואך דע"ז קשה אם אין להם בהכ"נ אין רשאין למכור ואולם עכ"פ בדיעבד שפיר יוכלו לעשות לאח"כ ממנו עז"נ וכנ"ל ע"י זט"ה ואין לומר כיון דלא יוכלו להחליף גוף בהמ"ד דאין להם אחר גם למעלה אסור להחליף בדרים בחול ע"ג מקום קדוש דזה ליתא דאל"כ האיך נמצא עלי' שיהא חול לאחר שנבנה אשר בזה מחלוקות הראשונים כמבואר בש"ע וד"ל ולכן לדעתי בודאי מותר בזה וכנ"ל: סימן ד

שאלה בבית הכנסת שבנוהו עד הכיפה ולא הי' טוח עדיין בסיד ועמד כך כמה שנים והתפללו שם כמו שהוא ועתה נתנו הקהל על לבם לעשות כיפה וללבנו כראוי. והנה יש אופן לעשות הכיפה על העמודים בתוך הביהכנ"ס ויש אופן שני להעבות כותל הישינה איזה אצבעות לחזק החומה ואז יוכלו לבנות בלא עמודים והאופן השני יהי' מהודר ומחוזק יותר בלא העמודים ומסופקים אם מותר לקצר חלל ביהכנ"ס ע"י עובי החומה שיכנס לתוך החלל:

תשובה הנה בקדושת ביהכנ"ס מצינו ברמב"ן ז"ל הובא בר"ן מגילה [פ' בני העיר] שכתב שאין שום קדושה בביהכנ"ס רק משום ביזוי מצוה בשעת מצותם ומש"ה נמכר עפ"י טובי העיר דאז הוי מסתמא שלא לצורך מצוה עוד דמסתמא יש להם ביהכנ"ס אחר והוי כהפריש ז' אתרוגים לז' ימים יעי"ש בדבריו. והנה לדבריו ודאי מותר להכניס בתוך חלל ביהכנ"ס לצורכו וחיזוק בהכ"נ ולא שייך כלל ביזוי מצוה וכמו שרשאי להטות נר חנוכה בשעה שהוא דולק הגם שמבער אז השמן והפתילה ומכחיש קצת מהשמן שלא לצורך דלא אפשר בעת התיקון שלא יחסר קצת מהשמן או מפתילה וכן בכל המצות שדורסין על הסוכה בשעת מצותה לתקן הנסרים המכוסים וזה פשוט לכל בר דעת שכל שעושה לצורך המצוה לא בדרך בזיון כמו כיסוי ברגל ורק לתקן ולעשותה בהידור ויופי בודאי לא הוי ביזוי מצוה במה שמקצר קצת החלל כדי לחזק הבנין ולהדרו. והנה הר"ן ז"ל חלק אהרמב"ן ז"ל שם ואמר דביהכנ"ס קדושה מדרבנן דהטילו עלי' קדושה וקדושה לא פקעה בכדי וצריך פדיון והקדושה חל על המעות והמעות איקלש קדושתו' ויוכל להיות ניתר ע"י זט"ה במא"ה והנה לדבריו מאחר שהוא רק דרבנן בודאי בכה"ג שאינה מבטלה מקדושתה מה שנתבטל מלהיות מקום הזה חלל בהכנ"ס רק כותל זה שרי דלא מתחללה מקדושתה בזה ובפרט בזט"ה במא"ה ודאי שרי דהקדושה של החלל יחול על הכותל וגם זה פשוט לכל מעיין בדעת ואפי' לדעת המבי"ט ז"ל בספרו קרית ספר שכתב דקדושת ביהכנ"ס הוא מה"ת מהפסוק והשמותי את מקדשיכם שהוא לרבות ביהכ"נ מ"מ פשוט הדבר שמותר למעט חללה לצורך תיקון בהכנ"ס דהא אפילו בביהמ"ק הי' רשאין לעשות כן לולי הכתוב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל שאין רשאין להוסיף על בנין שלמה שבנהו ברוה"ק דכן מבואר ברש"י יומא (נא ב) וז"ל אבל במקדש שני שהי' גבוה מאה אמה לא עשאהו לפי שלא הי' עובי' אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עובי' אי אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל עכ"ל הרי דאפילו בקה"ק מותר להוסיף כ"ש בביהכנ"ס לצורך דמותר וכן נוהגין בכל בכ"נ בכל תפוצות ישראל שבונין לצורך ביהכנ"ס אפי' בנין קבוע וקובעין ארגזים ומנורות גדולות הגם שעי"ז מתמעט חלל בהכ"נ וכמבואר בתשו' הרא"ש ז"ל והוא פשוט יותר מביעתא בכותחא:

והנה ראיתי בהעתקה ששלחתם שכתב והא דאין מורידין הוא משום לא תעשון כן לד' אלקיכם ואשתמיטתי' מיני' כמה מקומות שמבואר דמעלין בקודש ואין מורידין הוא מקראי דויקם משה אה"מ וממחתות דעדת קרח כמבואר ברש"י ר"פ בני העיר וז"ל תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו הקימו ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאי' האלה בנפשותם ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לד' ויקדשו ע"כ עכ"ל הרי דאין מורידין הוא רק מקרא אחריני וא"כ לדעת הרמב"ן ודאי לא שייך זה וגם לר"נ ז"ל כל אין מורידין דפ' בני העיר הוא מדרבנן בביהכ"נ ואפילו להמבי"ט ז"ל ג"כ אין זה הורדה מה שעושה לצורך וחיזוק כמו שהיו עושין בבית קה"ק [אי לאו גזה"כ] דאדרבה כותלי ביהכ"נ בהם קדושה יתירה מחלל שהרי נעשו כגוילי חומשים שהרי נהגו להשים על הכתלים פיוטים ושמות בר"ת ובודאי אין זו הורדה כלל ובפרט שעשאוהו בזט"ה ובמא"ה שיכולים לעשות כרצונם וגם דלפי הנראה מהש"ע והמג"א והפ"מ דקיי"ל כהר"ן ז"ל דהוי רק מדרבנן ולכן אל תחושו למניניכם ובנו כרצונכם ליפות בית אלקינו ולחזקו ואם ימעט החלל אין שום איסור ואדרבה למצוה יחשב להחזיק ולהדר הבנין הנלע"ד כתבתי: סימן ה

החיים והשלום לכבוד ידידי ש"ב הרב המופלג החריף ובקי הגביר המפורסים שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה הירצל בערינשטיין:

בהיותי בצל קורתו ובחצרות קדשו סיפר לפני כ"ת את דרך קנינו לעכו"ם בשבת בעסקיו והנה לדעתי שמעכ"ת מקנה לעכו"ם חלק כדי שבדרך זה יהא מותר לנכרי לעסוק בשבת כי אדעת' דנפשי' קעביד ותיכף עלה בלבי לאמור לכ"ת כי דרך זה לא יכון בעיני וכבר הארכתי בזה להשיב על ההיתר שנתנו איזה גאוני זמנינו עד"ז ולענ"ד דלא זה דרך הנכון וכאשר אבאר דהנה ל"מ לפי אשר ראיתי היתר נכתב שמניח חלק ממאה לשר אשר שכר ממנו הכפר דזה ודאי לא מהני כלל דמאי שייך נכרי אדעת' דנפשי' קעביד הא השר אינו יודע מאומה מהעבודה ורק הישראל שוכר עבדים ובהמות ושארי כל הצטרכות והפועלים אינם מכירים להשר כלל וכל המלאכה נעשה רק בשליחות היהודי העוסק בזה ובהמתו עשה מלאכה עפ"י צווי היהודי דזה ודאי אסור דהוי ממש עושה מלאכה עפ"י צוויו ובהמותיו דאסור מדאורייתא ורק אפילו למכור להפקיד הממונה על העבודה חלק אחד ג"כ אסור כי הלא באמת אינם מחשבים ונותנים לו חלק כלל ונהי דהערמה מותר אפילו בדבר שהוא מה"ת דלא כהתב"ש ז"ל מ"מ עכ"פ לא שייך אדעתא דנפשי' קעביד כיון שיודע שלא יצמח לו מזה הפעולה בשבת שום ריוח ועושה ע"ד הישראל ממש ואפילו יודע שיתנו לו מזה שכר שעבוד השבח היינו שיתנו לו איזה שכר בעד המלאכת ישראל דזה אסור דהוי כשלוחו ולא שייך בזה אדעתא דנפשי' קעביד בעבודת הקרקע או היורות המבשלות י"ש כיון שיודע באמת שלא יתנו לו מזה כלל רק שכר בעד שעוסק במלאכת הישראל זה ודאי אסור מדינא ואדרבה גרע מקצץ כמבואר ספ"ק דשבת וגם קשה למצוא הקנין שיקנה אליבא דכ"ע בכסף ומשיכה את הבהמות כי הוי חצר השותפין וגם במה קנה הנכרי הבהמות אשר הישראל קונה בכל פעם אחר הקנין הראשון אפי' אם הישראל קונהו בשבילו אין שליחות לעכו"ם ומשיכה אין כאן דהוי חצר השותפין ולכן המובחר שבקנינים כפי מה שבארתי בתשובה לקמן סי' [ז'] וז"ל שם בד"ה והנה תורף השטר מכירה או שכירות יהי' בדרך זה אני ח"מ כו' עיין שם כל הנוסח של השטר מכירה דבזה העכו"ם קונה הכל הקרקע בשטר וכסף ובחזקה ברפק פורתא או נעל כו' ואגב קרקע מקנהו המטלטלין וגם במשיכה לתוך חצירו בעת שמכניסם שם ואפילו שלא בכוונה להרבה שיטות קונה ובפרט שאמר לו שיכוין לקנותו ע"י פועליו וכיון שהמכירה הוי מכירה או שכירות גמור הוי היתר גמור לכ"ע בלא חולק ודעתי הי' תיכף במלון הראשון לכתוב זאת לכ"ת. אך טרדותי וטורח הדרך מנעני עד כי בעז"ה נחתי מעט ראיתי להודיע את הנלע"ד והוא יבחר והי' שלום כנפש ידידו ש"ב דו"ש יום ב' ח' טבת תרט"ז לפ"ק צאנז הק' חיים הלברשטאם: סימן ו

בנידון אשר כתבת באותם שעושים י"ש בהברייהויז בש"ק ע"י הערמה שלוקחין את הפריץ לשותף על חלק א' ממאה ומתנים עמו שאם לא ירצה לבא לחשבון יתנו לו עשרים ר"כ בעד חלקו וע"ז הסכימו איזה מהגדולים ואתה השגת עליהם דלא מהני שותפות רק בהתנה מתחילה ידידי בני לא הצדקת בהשגתך בזה דהנה מבואר בש"ע סי' רמ"ה דהיכי דאין המלאכה מוטלת על שניהם דמותר וז"ל רמ"א שם סעי' א' וי"א שכ"ז לא מיירי אלא בשותפות שכ"א עוסק ביומו אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימות החול ובשבת עוסק העכו"ם לבדו מותר לחלוק עמו כל השכר דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת כיון דאין המלאכה מוטלת עליו לעשות מ"מ לא יטול ש"ש אלא בהבלעה עם שאר הימים ובמג"א ס"ק א' מבואר וז"ל וא"כ אם הם אין עושין כלום רק שהעכו"ם מסיק התנור ואופין בו ונותנים שכירות אע"ג דהישראל אסור לקבל השכירות משום ש"ש מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה וכמ"ש ב"י סס"ז בשם הריב"ש ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה כיון שיש לעכו"ם חלק בו דאל"כ אפי' התנו ליתסר וכמ"ש הר"נ וכמ"ש בהג"ה עכ"ל ובס"ק ו' כ' וז"ל וכן בההוא מעשה שכתבתי לעיל בשם התו' נמי שרי אם העכו"ם נוטל חצי הריוח בכל יום דהא אין הישראל מחויב לעסוק כלל רק האופה וא"כ לא הוי האופה שליחו וא"כ אפי' לא התנו מעיקרא שרי רק שיהי' בהבלעה כו' עכ"ל הרי היכי דאין השותפים מחויבים לעבוד בעצמן רק שוכרים פועל מותר כשיש לנכרי שותפות דאדעתא דנפשי' קעביד וגם אינו כמעמיד פועל בידים דהא אינו מוטל עליו כלל לעבוד ולכן הי' לכאורה ההיתר ברור אולם נ"ל דזה אינו כלום דבשלמא התם בתנור היכי שאינו מחויב לעשות בעצמו שמותר בשותפות עם נכרי משום שהעכו"ם השותף מעמיד הפועל והמלאכה נעשית בשביל חלק העכו"ם ומה שחלק הישראל נתרבה לא איכפת לן כיון דהעכו"ם עביד אדד"נ אבל הכא בהברייהויז שידוע לכל שהישראל שוכר הפועלים והוא ממנה ושוכר ומשלם הכל מדידי' והפועלים כמעט אין מכירין רק את הישראל וא"כ עושין המלאכה רק אדעתא דישראל ואיפכא חלק העכו"ם נעשית ממילא אבל פועלים העוסקים במלאכה רק אדעתא דישראל עבדי ובשלמא אם היה כולו לעכו"ם בודאי מותר לישראל לשכור פועלים שיעשו מלאכת הנכרי בשבת דהוי כאומר לו בשל לך משלך דבחול ודאי מותר לומר לו בשל לך בשבת משלך אבל הכא שהמלאכה של ישראל ועיקר ההיתר מה שהעכו"ם עביד אדדנ"פ בכה"ג ודאי עושה עיקר ע"ד הישראל שהוא שוכרו וגם באמת המלאכה הוא שלו ומה נ"מ במה שיש גם לנכרי חלק מ"מ השכיר עושה אדעת מי ששכרו ולפי ע"ד דלא מהני בזה אם יאמרו להפועלים תדעו שיש לנכרי חלק בזה דמ"מ אינהו עבדי אדעתא דישראל ול"ד למה שמבואר במג"א סי' שכ"ה ס"ק כ"ט וז"ל ואע"ג דנר הדלוק אם רוב ישראל אסור אעפ"י שלא אמר שעשה בשביל ישראל התם שאני לפי שגופו נהנה מן האיסור אבל בהמתו שרי עכ"ל דאלמא לא אזלינן בתר רוב היכי שאין גופו נהנה מ"מ לפע"ד בכאן מוכח הדבר שעשה ע"ד הישראל ומערים הוא בחלק העכו"ם ולכן עביד רק אדעתא דישראל וגם כי לא ימלט מכמה פועלי' שעוסקי' לפ"ת ע"ד הישראל לחוד ובהדי' מבואר היכי (דהעכו"ם) [דהישראל] מערים אסור יעו"ש במג"א ס"ק למ"ד וז"ל ז"ל הרא"ש אבל אם מערים ישראל בכך ורגיל לעשות דברי' בהערמה ע"י עכו"ם אסור כדאמרי' פ' הפועלי' עכ"ל משמע אם אין הישראל מערים אעפ"י שהעכו"ם מערים שרי כו' עכ"ל: