שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן מד

סימן מד

יחקור דהא דקיי"ל דאין איסור חל על איסור אי הוי רק לענין חיוב אבל לענין איסור חל או לא:

הנה בחולה ביוה"כ דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה ויש לעיין ביש לפניו חתיכה של איסור אחד ובחתיכה השני יש שני איסורים רק דאין איסור חל על איסור אם יש להקדים החתיכה של איסור אחד ודין זה תלוי בהא דקיי"ל דאין איסור חל על איסור אם הוי רק לענין חיובא גרידא אבל לענין איסורא חל גם איסור השני או לא חל כלל ולפי שעיקר דין זה לא מצאתי להאחרונים שיבארו אותו אמרתי להאריך בו קצת:

בשבועותדף כ"ז תנן שבועה שלא אוכל כיכר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' הא תו למה לי הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאי משכח רווחא חיילא כו' כדרבא דאמר רבא שאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ופרש"י לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר כלל וחלה השניה למפרע ועיי' בש"ך יו"ד סי' רל"ח סעי' כ"א דדקדק מדברי רש"י דבהפרת בעל דמיגז גייז ואינו עוקרו מעיקרו כשהיפר לה הראשונה לא חלה השני' וכ"כ בשם תשובת מהר"ם מינץ ואין ספר זה מצוי אצלי ולדעתי יש חילוקי דברים בזה דלכאורה הי' נראה דגם בהפרת בעל כשהפר לה הראשון עדיין אסורה מחמת השני דהרי ביבמות דף ל"ב גבי ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ובא אחיו על אשתו דס"ל לר' יוסי דחייב ב' משום אשת אח ומשום אחות אשה ור' שמעון אומר דאינו חייב אלא אחת ופריך בגמר' דהא ס"ל לר' יוסי אין איסור חל על איסור ומסיק אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאלו עשה ב' וא"ח אלא אחת למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מעלה אני עליו כו' הרי דס"ל לר' יוסי דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ היינו רק לענין חיוב מלקות אבל עכ"פ איכא על הדבר שני איסורין דלענין איסור ועונש בידי שמים חלה השני' וקוברין אותו בין רשעים גמורים וא"כ הרי גם קודם שהפר לה הראשונה חלה השני' לענין איסורא ורק לענין מלקות לא חל ומש"ה גם שהפר לה הראשונה הרי ודאי דאסורה עדיין משום השני' ואע"ג דר"ש חולק שם ביבמות על ר' יוסי וס"ל דא"ח אלא א' ואין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וא"כ הא נראה דס"ל לר"ש דכל היכא דאין איסור חל על איסור גם לענין איסור גרידא לא חל מ"מ הא קיי"ל ר"ש ור' יוסי הלכה כר"י גם עוד יותר נראה די"ל דבעיקר הסברא דיש על הדבר שני איסורים אפשר דגם ר' שמעון מודה לר' יוסי ולא פליגי רק בהא דלקוברו דר' יוסי סבר כיון דהוי ב' איסורים קוברין אותו בין רשעים גמורים ור"ש סבר כיון דלא חל לענין חיוב אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים וז"ל התוס' שם בד"ה בין רשעים ור"ש ס"ל דאע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורים מ"מ כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים עכ"ד הרי משמע להדי' כמש"כ ודבריהם מבוארים יותר בתוס' הרא"ש על יבמות דז"ל ור"ש ס"ל אע"ג דיש בעבירה זו ב' איסורים כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו בין רשעים שעברו ב' עבירות בזה אחר זה פי' דס"ל לר"ש דמ"מ הא לא דמי לב' עבירות מחולקות שחייב על שניהם אבל מ"מ מודה דלענין איסור חל שפיר וא"כ גם בהפרה אע"ג דהיפר לה הא מ"מ אסורה לאכול משום הב' ובזה נתברר לנו טעמו של הרמב"ם שכתב בפרק חמישי מהלכות שבועות הלכה י"א דנשבע שלא יאכל נבילות וטרפות אין בו חיוב שבועה כלל לא שבועת ביטוי ולא שבועת שוא ולכאורה קשה לי דהרי שם הלכה י"ו כתב דנשבע לעשות סוכה או לולב לוקה משום שבועת שוא ומ"ש בין הא להא דשלא אוכל נבלות וטרפות ולדברינו ניחא דבשלא אוכל נבלות אע"ג דלא חלה לענין חיוב מ"מ הא חלה השבועה לענין איסור ועונש בידי שמים ומש"ה ליכא שבועת שוא ומש"כ רש"י בשבועות דמש"ה קאמר רבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ומשמע דבלא"ה לא הוי חל השני' נראה דלא לענין איסור קאמר רק כוונתו כמש"כ הגאון ר' עקיבא אייגר זלה"ה זיע"א בגליון המשניות שם דכוונת רש"י דאמאי חל השני' לענין קרבן והרי אינו בלאו והן ומש"ה פרש"י דחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי שפיר ישנו בלאו והן והרי ז"ל הרא"ש בפירושו לנדרים דף י"ז במשנה שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל א"ח אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיים המצוה דליתא בלאו והן עכ"ד אבל לענין איסור ומלקות הא לא בעי כלל ישנו בלאו והן ורק דלמלקות אינו חל משום דאין איסור חל על איסור אבל לענין איסור חל שפיר כן הי' נראה לכאורה:

אכן א"כ קשה הא דאמר בגמר' הא תו למה לי ופרש"י למה נקט פעם ג' שבועה שלא אוכלנה דאינו חייב אלא א' הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא וכדרבא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' ופרש"י הא שבועה איכא ולא יצאה לבטלה ולדברינו תקשה כיון שכתבנו דגם אם נאמר דלא כרבא הוי רק דלא יתחייב קרבן על השני' אבל איסורא בודאי איכא משום שני' גם קודם שנשאל על הראשונה א"כ מנ"ל לדקדק מהך משנה כרבא דלמא הא גופה קמ"ל המשנה הא שבועה איכא ולא יצאו לבטלה ויש שלשה איסורים על הככר ואם נשאל על הא' אסורה משום ב' והשלישית ומנ"ל לדייק הך חידושא דחידש רבא דכשנשאל על הראשונה חלה השני' גם לענין מה שלא הי' אפשר לו לחול בעת שהי' הראשונה עלי' וכגון לענין קרבן רק על זה י"ל דזה הוי מילתא דפשיטא להגמר' וכמש"כ לעיל דגם ר"ש מודה לזה ולא הוי צריך למתני בבא יתירא בשביל זה ובע"כ קמ"ל כדרבא אכן זה ניחא רק לשיטת רש"י דגורס במשנה שם שלשה פעמים שלא אוכל ומדקדק בגמר' מבבא יתירא אבל הרי התוס' שם הקשו עליו בזה מהא דבנדרים דף י"ח דקתני שם רק ב' פעמים שלא אוכל שלא אוכל א"ח אלא א' ואמר רבא אם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ממאי מדלא קתני אינו אלא אחת וקתני א"ח אלא א' רווחא הוא דליכא וכי מיתשל על חברתה חיילא וע"כ פי' התוס' בשבועות ג"כ כמו הך דנדרים יעו"ש והרי לדברינו קשה הסוגי' דנדרים דהרי שם ליכא יתורא לזה רק מדייק מדלא קתני אינו אלא א' והיאך מדקדק דהא י"ל דמש"ה לא קתני אינו אלא א' משום דבאמת איכא ב' איסורים על הככר גם קודם שנשאל כלל ואי אפשר להמשנה למתני לשון דאינו אלא א' דהוי היפוך ההלכה ומש"ה תני דאינו חייב אלא אחת דרק חיוב ליכא אבל איסורא איכא ונ"מ דאם נשאל על הראשונה עדיין אסור משום השני' אבל חיוב קרבן אפשר דליכא על השני' גם כשנשאל על הראשונה ומוכרח דאי לאו דרבא לא היה חל השניה גם לענין איסור וכמהר"ם מינץ גם מצאתי בחידושי הריטב"א הנדפס מחדש על נדרי' סביב הרי"ף שכ' על הך משנה דשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל דא"ח אלא א' דחייב על השני' משום שבועת שוא דאע"ג דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שני' מ"מ עתה הא לא נשאל עדיין על הראשונה ולוקה משום שבועת שוא ומוכח דס"ל דהשני' גם לענין איסור לא חלה כלל דאי חלה לענין איסור הא ליכא שבועת שוא וכמש"כ הרמב"ם דנשבע שלא אוכל נבלות דא"ח משום שבועת שוא שוב מצאתי בחידושי ריטב"א על שבועות דף כ"ז על הך דרבא שכ' דהתוס' דקדקו מפרש"י דדוקא כשנשאל על הראשונה קודם שאכל הככר חלה השני' אבל אם אכל הככר ונשאל אח"כ על הראשונה תו לא חיילא שני' למפרע על מה שאכל בהיתר השני' דבעת האכילה הא לא הוי עליו חיוב רק משום ראשונה ובשאלתו על הראשונה נפטר מחיוב לגמרי וסיים שם הלכך אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכל מקצתה ונשאל על הראשונה מותר לאכול מה שנשאר ממנה דהא בשני' דאמר שלא אוכלנה לא נאסר אלא בכולה ולא במקצתה והמקצת שאכל ממנה בהיתר שבועה שני' אינו מצטרף עם הנשאר שיאסר עתה משום שבועה הב' יעו"ש ולדברינו קשה היאך כ' דמותר לאכול הנשאר דהרי לענין איסור חלה הב' גם קודם השאלה של הראשונה וכשאכל המקצת הי' באיסור השני' ג"כ ולכל הפחות איכא איסורא לאכול הנשאר גם אחר השאלה אע"ג דחיובא ליכא:

אשר מכל זה נראה דהא דאמרי' ביבמות דהוי ב' איסורים הוי רק בשני מיני איסורים נפרדים וכמו אשת אח ואחות אשה אבל הכא דשניהם מאיסור אחד דנשבע ב' פעמים לא חלה השני' כלל גם לענין איסור וה"ז דומה ממש לאשה שראתה דם ופסקה ולא טבלה ושוב חזרה וראתה ופסקה כן כמה פעמים דאין עליה רק איסור א' מנדה ולא הרבה איסורים כיון דאין הגופים ולא השמות מוחלקין ליכא ב' איסורים כלל ומיושבין דברי הריטב"א ומדייק הגמר' שפיר בנדרים הא דרבא דאם נשאל על הא' עלתה הב' מדלא קתני אינו אלא א' ושפיר ניחא דברי הש"ג ומהר"ם מינץ דבהפרת בעל לא חלה השני' כלל כיון דמיגז גייז:

אמנם היכא דנשבעה מככר ואח"כ נדרה עליו והיפר לה בעל השבועה נראה דעדין אסורה לאכלו משום הנדר ולא מבעי כה"ג דודאי אסורה דהא ביו"ד בסי' רט"ו סעי' ו' מבואר די"א דנדר חל על דברים האסורים ואם נדרה שלא לאכול נבלות ואכלה לוקה משום בל יחל ולדידיהו הא בודאי אסור אלא אפי' בנדרה תחילה מככר ואח"כ אמרה שבועה שלא אוכלנה דשבועה אינו חל על האיסורים והפר הבעל הנדר מ"מ אסורה משום השבועה דכיון דהוי ב' מיני איסורים הא חל לענין איסור וכמש"כ למעלה מהא דיבמות ומדברי הרמב"ם ומש"ה אע"ג דבהפרה מיגז גייז מ"מ אסורה לאכול משום השבועה:

אמנםגם בזה יש לדבר דבנדרים ד' צ' תנן דאומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים פי' ואם תתגרש תהי' אסורה וכתבו התוס' וז"ל ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והרי אין איסור חל על איסור וי"ל דהוי איסור כולל מיגו דחל בתשמיש בעל דהוי היתר חל נמי על אחרים וצ"ע למאן דאמר לעיל דף פ"ב דכולה הך פירקא ר' יוסי היא דהא ר"י לא ס"ל כולל בא"א ונעשית חמותו דאמר נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו ובודאי קשיין לי טובא דבריהם דהא כיון דלענין איסור ס"ל לר' יוסי דחל וקוברין אותו בין רשעים גמורים מש"ה כשנתגרשה שפיר אסורה משום הנדר ומוכרח דס"ל דגם לענין איסור לא חל וקשה לי עליהם מהך דיבמות ועי' ג"כ בחולין דף צ' דרצה הגמר' לומר דאיסור גיד אינו חל על מוקדשין וכ' התוס' בד"ה קדשים דאפי' בשלמים ולאחר זריקה ליכא איסור בו ושרי באכילה ולא אמרי' כיון דנפקע איסור מוקדשין ליחול איסור גיד כיון דמחיים לא חל גם לאחר שחיטה לא חל דבעינן דומיא דיעקב דהוי מחיים והיאך כ' דמותר באכילה והרי לענין איסור חל שפיר מחיים גם בעודה חיה ואיסור זה פשיטא דנשאר עליה גם לאחר זריקה ומוכרח דס"ל להתוס' דגם לענין איסור לא חל:

ובדעת התוס' דחולין הנראה לכאורה לומר דס"ל דזהו הצעת הסוגי' ביבמות שם גבי ב' אחין נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ובא עלי' השני חייב משום אחות אשה ומשום אשת אח דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח והתניא א"ח אלא משום אחות אשה כאן שנשא מת ואח"כ נשא חי כאן שנשא חי וכו' ופריך וסבר ר' יוסי איסור חל על איסור כו' ותניא כיצד אר"י נידון בזיקה הראשונה כו' אשת איש ונעשית חמותו נידון משום א"א ומשני ר' אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף תינח היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת פי' דהוי מוסיף אלא נשא מת ואח"כ נשא חי מאי מוסיף איכא וכ"ת מיגו דמיתסר בשאר אחותא האי כולל הוא אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' למאי נ"מ לקוברו כו' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן כו' ומסיק שם ובפלוגתא דאיתמר זר ששימש בשבת ר"ח אמר חייב ב' ובר קפרא א' א"ח אלא א' ומסקנא דר"ח וב"ק פליגי באיסור בת א' ואליבא דר"ש וע"ש בתוס' ד"ה ואיסור כולל אתני' שהוכיחו דר"ח וב"ק פליגי על רבא ור' יוחנן וס"ל דר' יוסי באיסור כולל מחייב ב' והא דבא"א ונעשית חמותו ס"ל לר"י דא"ח אלא משום א"א כתבו התוס' בדף ל"ב ד"ה איסור כולל דס"ל דלא הוי כולל כיון דלא הוי משם א' יעו"ש וא"כ לר"ח וב"ק דס"ל דר' יוסי אית ליה כולל תו אין אנו צריכין להך חידושא דחידשו ר' יוחנן ורבא דמעלה אני כאילו עשה ב' ושוב מצינן לומר דכל היכא דלא חל לענין חיוב ה"ה דלא חל לענין איסור ומש"ה ס"ל להתוס' דלהלכה גם איסורא ליכא כל היכא דלא חל לענין חיובא ומש"ה כתבו דהגיד דמוקדשין מותר באכילה אבל דברי התוס' דנדרים צע"ג לי דמאי הקשו למ"ד דמוקי כוליה הך פירקא כר' יוסי ור' יוסי הא לא ס"ל כולל והרי א' מהני תרתי מוכרח לומר לר' יוסי או דס"ל כולל היכא דהוי משם אחד או דס"ל דגם היכא דלא חל לענין חיוב מ"מ חל לענין איסור וא"כ מאי הקשו אמאי תהא נטולה מן היהודים כיון דהוי כולל שפיר אסורה לר' יוסי ממ"נ ועכ"פ דעת התוס' דחולין דכל היכא דלא חל לענין חיוב ה"ה דלא חל לענין איסור וחולק על הרמב"ם דהל' שבועות שהבאנו וגם דעת התוס' דיבמות שהבאנו שדחקו ליתן טעם לר"ש וכ' דר"ש מודה בזה מוכרח דס"ל דזהו סברא פשוטה דחל לענין איסור וליכא מאן דפליג עליה וכהרמב"ם:

ואין להקשות על התוס' דחולין דלמה תפסו להלכה כר"ח וב"ק ולא כר' יוחנן ורבא חדא דרהיטת הסוגיא דיבמות מוכח קצת דלהמסקנא קיימי דברי ר"ח וב"ק דר' יוסי אית ליה כולל גם נראה להוכיח עוד מסוגי' אחרת דלהמסקנא ס"ל לר' יוסי כולל דהנה ביבמות שם דאמרי' אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ופרש"י לעולם ל"ל לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עליו משום אשת אח ומשום אחות אשה לא לחייבו ב' חטאות רק במזיד ולעשותו רשע גמור ומדכ' רש"י לעולם ל"ל לר"י כו' מוכח דמפרש דרבא חולק על תי' דר' אבהו דאמר דמודה ר"י באיסור מוסיף ואקשו עליו תינח כו' אלא היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי מאי מוסיף איכא כו' האי כולל הוא וע"ז בא רבא ותי' לעולם ל"ל כלל איסור חע"א אפי' במוסיף ורק לקוברו קאמר וניחא בכל גווני וכן הבינו הראשונים בכוונת רש"י וכן משמע לשון הגמר' דקאמר אלא אמר רבא משמע דחולק על ר' אבהו וצריך להבין הטעם דלמה פרש"י דחולק על ר' אבהו ועיי' עוד שם בסמוך דמוקמינן בתחילה דר"ח וב"ק פליגי לר' יוסי באיסור כולל דר"ח ס"ל דר"י מחייב ב' בכולל וב"ק אמר דא"ח אלא א' ופרש"י דלב"ק כי מחייב ר' יוסי משום אחות אשה ומשום אשת אח אינו אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת דהוי מוסיף והא דקתני ר"ש אמר א"ח אלא משום אשת אח ומוקמינן ע"כ בנשא מת ואח"כ נשא חי ר"ח תני לה וב"ק לא תני לה דהרי בכה"ג לר' יוסי ג"כ אינו מחייב ב' דהוי כולל ובודאי צ"ע דהרי זהו גופה קושי' הגמרא שהקשה על ר' אבהו תינח כו' ומשני דלקוברו בין רשעים קאמר ואמאי מיד דאמר ב"ק כמו דס"ל להגמר' לעיל דס"ל לר"י מוסיף ולא כולל דחק רש"י בזה דב"ק לא תני להך ברייתא כלל וע"ש בתוס' ד"ה לא מחייב דכ' באמת כן דלכ"ע הוי ההיא ברייתא לקוברו וכן כתב רש"י דברים אלו בדף זה פעמים ובודאי דבר הוא:

והדבר פשוט דס"ל לרש"י דמדקאמר בגמרא אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' מוכח דחולק על הא דאמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף וס"ל לרבא דגם במוסיף לא ס"ל לר' יוסי ודחקו לרבא לומר כן אע"ג דלא מצינו כלל היאך ס"ל לר' יוסי במוסיף מ"מ כיון דס"ל לרבא דר"י לא ס"ל כולל מהא דקאמר א"א ונעשית חמותו נידון בא"א וא"כ בע"כ מוכרח הא דאר"י חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי הוי רק לקוברו בין רשעים שוב אין מקום לומר דהיכא דנשא חי ואח"כ נשא מת יתחייב לר"י ב' קרבנות ולא יהיה הני ב' גווני באופן א' ומש"ה ס"ל לרבא דר"י גם מוסיף לא ס"ל והוי הכל בחד גוונא זהו דעת רש"י וע"כ לב"ק דאמרי' בגמרא דס"ל דר' יוסי לא ס"ל כולל ומוכח דבמוסיף מודה ב"ק דאית ליה מש"ה דחק ליה רש"י לומר דב"ק לא תני כלל הך ברייתא דנשא מת ואח"כ נשא חי ולא איירי ר"י רק בנשא חי ואח"כ נשא מת ולענין חיוב גמור כן פי' הרשב"א בכוונת רש"י יעו"ש וא"כ לפי סברת רש"י ר' אבהו דאמר מודה ר' יוסי באיסור מוסיף ה"ה דס"ל כולל וכמו דס"ל לר"ח וב"ק להמסקנא דר"י ס"ל כולל וזהו מוכרח:

ובזה מיושב לנו הא דבכריתות דף י"ד תנן הבא על בת בתו חייב עלי' משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו וא"א ונדה ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עליו משום אשת אב ופריך והא ר"י לא ס"ל איסור חל על איסור בא"א ונעשית חמותו א"ר אבהו מודה ר"י באיסור מוסיף וכ' רש"י דה"ה דס"ל כולל והתוס' ישנים בד"ה מודה הקשו עליו מהא דיבמות מוכח דלא ס"ל כולל ודעת רש"י ברור דאזיל לשיטתו דס"ל דאי ס"ל לר"י מוסיף ה"ה דס"ל כולל ומ"ד דר"י לא ס"ל כולל ה"ה דל"ל מוסיף והא דהוצרך רש"י לומר כן בכריתות הוא משום דאיהו גריס במשנה גם ואחות אשתו והתוס' שם כ' בד"ה ואחות דלא גרסי' ליה יעו"ש ובאחות אשתו הא לא הוי רק כולל וכמש"כ התוס' שם דע"י מה דנשא אחותה נאסרו קרובותיה וניחא ליה לרש"י דר' יוסי מודה בכל הני ובפרט דלפי האמת לרש"י ס"ל לר' אבהו ע"כ כן ומש"ה כ' רש"י כן וזה ברור:

וא"כ תקשה לכאורה לשיטת רש"י דיבמות לרבא ור' יוחנן דמשני מעלה אני עליו וס"ל דר' יוסי ל"ל מוסיף ג"כ מהך משנה דכריתות דס"ל לר"י דאיסור אשת אב חל על בת בתו דקאמר אם עבר זקן ונשאה חייב משום אשת אב ועוד קשה לרש"י דהרי בכריתות שם דמשני ר' אבהו דמש"ה חל איסור אשת אב על בתו משום דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף מסיים בגמ' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן מודה ר"י באיסור מוסיף והרי ביבמות שם לבתר דמשני רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' מסיים ג"כ בגמרא וכן כי אתא רבין אר"י מעלה אני עליו כו' ולשיטת רש"י הני ב' מימרות דרבין משמיה דר' יוחנן סותרים זה את זה והיא קושיא עצומה לשיטת רש"י דיבמות ומוכח מזה לכאורה כשיטת התוס' דיבמות דגם הך מ"ד דס"ל דר"י לא ס"ל כולל מודה לר' אבהו דמודה ר"י באיסור מוסיף ולא איכפת לנו מה דהני ב' ברייתות לא קאי בחדא גווני: