שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן מג

סימן מג

יבאר בשעיר המשתלח שנטרף אחר ההגרלה אי כשר:

הרמב"ם כתב בפרק ה' מהל' עבודת יוה"כ דשעיר המשתלח שהיה טרפה פסול שנאמר יעמד חי והקשה הלחם משנה מהא דבחולין דף י"א קאמר רב אחא בר יעקב דאזלינן בתר רובא מהא דשעיר המשתלח דניחוש דלמא הוי טרפה וכי תימא מאי נפקא מינה הא אין הגורל קובע לעזאזל עד שיהיה ראוי לשם ולמה נקט הרמב"ם טעם אחר והנה אע"ג דבכמה דוכתין נמצא כן שהרמב"ם נקט דרשה אחרת מהמבואר בגמ' ומסתמא מצא באיזה מקום דרשה זו מ"מ הכא קשה דהרי איכא נ"מ טובא לדינא בין הני שני טעמים וכמו שכתב המל"מ שם דלהטעם דאין הגורל קובע לא מיפסיל אלא אם היה טרפה קודם הגרלה אבל בנטרף אחר הגרלה כשר ועיין בתמורה דף ו' דמבואר להדיא דמה דממעטינן משום הא דאין הגורל קובע לא איכפת לן באחר הגרלה] ולטעמו של הרמב"ם הא הוי פסול מצד עצמו וגם בנטרף אח"כ פסול עד שעת מתן דמים של חבירו וא"כ הא ודאי קשה דמהך סוגיא דחולין הא מוכח דלא דרשינן הך קרא דיעמד חי למעוטי טרפה ואם נטרף אחר הגרלה כשר ועיין במל"מ שם מה שתירץ קושי' הלח"מ בדוחק גדול.

[ב] ולכאורה היה נרא' להביא ראיה לעיקר דינו של הרמב"ם דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו דבחולין דף ק"מ איתא דהא דכתיב גבי ציפרי מצורע טהורות בא למעט טרפה ופריך טרפה מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חי' אלא למ"ד טרפה אינה חיה מאי איכא למימר ועוד בין למ"ד חי' ובין למ"ד אינו חיה מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא דתדר"י נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ופרש"י מכשיר בחוץ ציפורי מצורע מכפר בחוץ שעיר המשתלח וכמו דשעיר פסול טרפה דהא אין הגורל קובע כו' ה"ה דבציפורים פסול טרפה ומשני רבינא דטהורות בא למעט עוף שהרג את הנפש ושמעתי מקשים בשם חכם אחד מאי מתרץ רבינא והרי נוגח פסול לקרבן ואפי' נגח ע"פ ע"א פסול כדאיתא בבכורות דף מ"א וממילא הוא פסול לשעיר דאין הגורל קובע והדר קשה דלמה לן קרא למעטו בציפורים נילף מהך היקשא דמכשיר למכפר ולכאורה ההכרח לומר דרבינא ס"ל דלהלכה לא קיי"ל כתדר"י ולא אמרינן הך היקשא דמכשיר למכפר כלל והא דלא מוקים לי' דבא למעט טרפה הוא משום דס"ל לרבינא דטרפה אינה חיה וא"כ טרפה נפקא לן מחיות אמנם ודאי דהוא דוחק גדול לומר כן אבל להרמב"ם ניחא די"ל דמה דפסול בשעיר רק משום דאין הגורל קובע ולא מצד עצמו אין ללמוד פסול זה גבי ציפורים מהך היקש דמכשיר למכפר כיון דגם במכפר אינו פסול רק משום דא"א להגריל עליו ואם נתחדש בו אחר ההגרלה כשר וא"כ בציפורים דליכא הך סברא דהגרלה אי אפשר ללומדו משעיר ומש"ה לענין נוגח דלא מצינו בו שיהיה פסול בשעיר מצד עצמו ורק משום דאין הגורל קובע שפיר צריך קרא למעטו בציפורים והא דלא צריך קרא למעט טרפה בציפורים הוא משום דבשעיר פסול מצד עצמו מקרא דיעמד חי וגם אחר הגרלה פסול ומש"ה ילפינן שפיר מיני' גם לציפורים:

[ג] אמנם זה תלוי בשני תירוצים של התוספות דהרי מקושית הגמ' מוכרח להיפוך דפריך מתחילה ועוד בין למ"ד חיה ובין למ"ד א"ח מדתר"י נפקא הרי דפריך גם למ"ד טרפה חיה דנילף פסול טרפה מההיקש ולמ"ד ט"ח הא אי אפשר ללמוד פסול טרפה גבי שעיר מקרא דיעמד חי ולדידי' לא ידעינן דטרפה פסול בשעיר רק משום סברא דאין הגורל קובע ואפ"ה פריך דנילף לי' מדתר"י הרי דגם בכה"ג שפיר ילפינן ליה מההיקש רק גם זה ניחא דהתוס' בחולין שם הקשו על הא דקאמר הגמ' טרפה מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד טרפה א"ח כו' הרי מבואר דלמ"ד ט"ח ליכא למעט מחיות טרפה ובע"ג דף ה' איתא דמחוסר אבר פסול לבן נח לקרבן מדכתיב ומכל החי ופריך ההוא מבעיא לי' למעוטי טרפה ומשני טרפה מלהחיות זרע נפקא ופריך הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למ"ד יולדת מאי איכא למימר והרי הך מ"ד דס"ל דיולדת כ"ש דס"ל טרפה חיה ואפ"ה פריך הגמ' לדידי' דלמא בא הך מכל החי למעט טרפה ותירצו התוס' דהיכא דהפסוק הוי מיותר נוכל למעט טרפה גם למ"ד ט"ח דמ"מ אינו חי זמן מרובה ורק היכא דאינו מיותר דאיצטריך לדרשה אחרינא תלוי בהך פלוגתא דלמ"ד טא"ח נוכל למעט מיני' טרפה ממשמעותא דקרא ולמ"ד ט"ח לא ממעטינן עוד תירצו דשמא יש לחלק בין חי לחיות וא"כ דברינו הנ"ל תלוי בהני ב' תירוצים דהרי הך קרא דיעמד חי אינו מיותר למעט טרפה דהא איצטריך להא דדרשינן ביומא דף מ' יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו וע"ש ברש"י ד"ה יעמד וגם בתו"כ דרש להך קרא וז"ל יעמד חי מה ת"ל לפי שנאמר ושלח אותו לעזאזל המדברה שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת"ל יעמד חי לפני ה' כיצד יעמידנו לפני ה' וימיתנו בצוק הרי דלא הוי מיותר וא"כ לתי' ראשון של התוס' ליכא למעט מיניה טרפה רק למ"ד דס"ל טא"ח אבל למ"ד ט"ח ליכא למעטו כלל ולדידי' הא דפסול טרפה בשעיר הוי רק משום הך סברא דאין הגורל קובע ואפ"ה הא חזינן דפריך הגמ' דגם למ"ד ט"ח נילף ציפורים מדתדר"י ומוכח דגם בכה"ג ילפינן מההיקש והדרא הקושי' לדוכתא דגם נוגח נילף מיניה אבל לתי' הב' של התוס' דיש לחלק בין חי לחיות וכל היכא דכתיב חי ממעטינן טרפה לכ"ע וא"כ גבי שעיר הא כתיב יעמד חי ולכ"ע ממעטינן מיני' טרפה ושפיר נוכל לומר כמש"כ ונאמר דהרמב"ם יסבור כהך תי' הב' של התוס' הנ"ל:

[ד] אמנם אם נאמר כן הרי תקשה קושי' הלח"מ שהבאנו בראשית דברינו דלמה הוצרכה הגמר' בדף י"א לומר הך סברא דאין הגורל קובע לעזאזל ולא אמרה הך קרא דיעמד חי דבשלמא בלא דברינו נוכל לישב קושית הלח"מ בפשיטות דהרי שם הוי מימרא דרב אחא בר"י ור"א בר"י הא אמר בחולין דף נ"ז הלכה טרפה יולדת ומשבחת וא"כ כ"ש דס"ל טרפה חיה וכמש"כ התוס' כן בכמה דוכתין ומש"ה איהו לשיטתו לית לי' קרא למעט טרפה ומש"ה הוכרח לומר דמ"מ פסול טרפה משום דאין הגורל קובע ולדידי' באמת אם נטרף אחר הגרלה כשר אבל לדידן דקיי"ל טרפה א"ח שפיר כתב הרמב"ם דמיעמד חי יש לנו למעט טרפה דמ"ש הכא מכל דוכתא דכתיב בתורה לשון חי וממעטינן מיני' טרפה ומש"ה כתבו הרמב"ם ופסול גם בנטרף אחר הגרלה שוב מצאתי תי' זה על קושי' הלח"מ כתוב בספר וא"כ הא מוכרח דלמ"ד טרפה חיה ע"כ אי אפשר למעט טרפה מהך דיעמד חי ואפ"ה אמרינן בחולין דגם למ"ד ט"ח נוכל למעט ציפורים מהיקש דמכשיר למכפר וע"כ דגם הא דאימעוט מהא דאין הגורל קובע נוכל ללמוד ע"י ההיקש וא"כ הדר קושי' הנ"ל לדוכתא דלמה צריך קרא לרבינא למעוטי נוגח ומוכרח ע"כ לדחוק כמש"כ דרבינא לא ס"ל הך היקש דתדר"י וליכא ראיה מזה להרמב"ם כלל:

[ה] גם נראה לישב עיקר הקושיא דשפיר קאמר רבינא דאיצטריך למעט עוף שהרג את הנפש וא"א ללומדו מההיקש והוא דהא ודאי דמלבד שעיר המשתלח מצינו עוד מכפר בחוץ והוא עגלה ערופה והרי בקידושין דף נ"ז אמרינן דציפורי מצורע יליף מהך היקשא דמכשיר למכפר ומבואר שם בגמ' להדיא דמעגלה ערופה יליף לה וכן הוא בכריתות דף כ"ה והא דפרש"י בחולין דהלימוד לפסול ציפורי טרפה הוי משעיר המשתלח ה"ה דהוי מצי רש"י לומר עגלה ערופה דתרווייהו הא הוי מכפרין בחוץ רק חדא מנייהו נקט רש"י וא"כ אם נבא ללמוד ציפורים מהיקשא דמכשיר למכפר הא ודאי דאי אפשר ללמוד רק לענין דבר הנוהג בשני המכפרים אבל דבר דהוי רק במכפר אחד ובמכפר השני כשר כה"ג ודאי דאין ללמוד מיני' למכשיר דמאי חזית דאקיש להך מכפר דלמא נקיש להשני דהכא לא שייך לומר דכל היכא דאיכא לאקשינהו לקולא ולחומרא אקשינהו לחומרא דזה שייך אם הוא היקש שכתוב בתורה דהוי הכלל דיש להקיש לחומרא אבל הכא הוי בנין אב דאין לנו לחלק בין מכשיר למכפר וזה שייך רק אם כל המכפרין שוין בזה אבל אם אינו באחד א"כ הא לא חלקנו כלל מכשיר ממכפר וזהו פשוט וא"כ בשלמא לענין טרפה דפסול בשניהם בשעיר פסול משום דאין הגורל קובע וגם בעגלה ערופה הא פסול טרפה כמו דאיתא בחולין דף י"א משום דכפרה כתיבא בה כקדשים שפיר פריך מדתר"י נפקא אבל לענין פסול נוגח הא לא מצינו כלל דיהיה פסול גם בעגלה ולכאורה נראה עוד ראיה דכשר בעגלה דבבכורות דף נ"ז תנן הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה ואמר שם דממעט הני משום דיליף תחת השבט דכתיבא במעשר מתחת אמו דכתיבא גבי קדשים מה להלן הני לא אף מעשר הני לא ומפרשינן שם הא דלא ממעטינן ג"כ רובע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר משום דהני רחמנא רבינהו דתנא דבי ר"י כי משחתם בהם מום בם כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ג כל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע"ג פוסל בו ומעשר דאין המום פוסל בו דכתיב לא יבקר בין טוב לרע דבר ערוה וע"ג אינו פוסל בו והרי במעשר גם נוגח נכנס לדיר דהרי תנן הכל נכנסין לדיר חוץ מכלאים הרי דגם נוגח נכנס לדיר וע"כ צ"ל הטעם דיליף נוגח מנעבד ונרבע דכולהו פסולי דידהו משום דנעבדה בהן עבירה וחד דינא להו. וא"כ הרי בסוטה דף מ"ה תנן דעגלה ערופה כשרה בעלת מום ויליף לה מקרא ומדכשר בה מום גם נעבדה בה עבירה כשר וכמו במעשר ומש"ה אי אפשר ללמוד בציפורים דיפסול בהו נוגח מהיקשא דשעיר כיון דבעגלה כשר ומש"ה צריך קרא דטהורות למעוטי עוף שהרג את הנפש והוא תירוץ נכון:

[ו] ובדברינו אלה צ"ע לי דברי התוס' דחולין שם דרב פפא קאמר שם דהך טהורות בא למעט ציפורים שהחליפן בע"ג וכתבו התוס' בד"ה לציפורין דצ"ל דלכפרה כשרות דאל"כ מדתנא דר"י נפקא ומש"ה נקט שהחליפן בע"ג אבל ציפורין הנעבדין פשיטא דפסולין דהא אין ראוין לכפרה ודבריהם צ"ע לי דהא נעבד ודאי דכשר בעגלה מדכשר בע"מ וכל מקום דבע"מ כשר ע"ג כשר בו וא"כ אע"ג דפסול בקרבן וגם בשעיר מ"מ א"א ללמוד מיניה לציפורים דמאי חזית לאקשינהו לשעיר נקשינהו לעגלה וכמו דחזינן דאין למדין משעיר לפסול נוגח וא"כ הוי מצי לומר למעוטי ציפורין הנעבדין:

והנראה דס"ל להתוס' דהא דאמר בבכורות דכל היכא דאין המום פוסל דבר ערוה וע"ג אינן פוסלי' בו היינו רק היכא דאין שום מום פוסל בו כלל אבל גבי עגלה נהי דמום לא פסל בה מ"מ הרי מחוסר אבר פוסל בה וכמו דמבואר להדיא בירושלמי פרק ט' דסוטה ה"ה וז"ל מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה ופריך אפי' בקרבנות בני נח אינם לא כן אר"י פשט ר"א לחברייא ומכל החי מכל בשר שלימין באיבריהן ודחי תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהן למזבח ר"ח בשם ר' ירמיה מכיון דאת אמר כפרה כתיב בה כקדשים כמו שיש מהן למזבח הרי דמסיק ר' ירמיה דמחוסר אבר פסול בה וס"ל להתוס' כיון דמחוסר אבר פסול בה שוב פסול בו גם נרבע ונעבד דלא ממעטינן מקרא דכי משחתם רק הני דגם מחוסר אבר כשר בו וכמו מעשר אבל מה דמחו"א פסול גם הני פסול בו וראיה לזה דהא עוף ג"כ אין מום פוסל בו כדאיתא בזבחים דף פ"ה ואפ"ה פסול בו רובע ונעבד כדאיתא בחולין דף כ"א ויליף לה שם מקרא וידעינן מיניה דהך קרא דדבר ערוה וע"ג תלוי בהך דמחו"א פסול בו ושפיר כתבו התוס' דציפורין הנעבדין נוכל ללמוד מהיקשא דתדר"י:

[ז] אמנם הרמב"ם הא לא הביא כלל הך דירושלמי וע' בפרק יו"ד מה' רוצח בכסף משנה שתמה עליו על שהשמיט הך דינא דירושלמי דמחו"א פסול בעגלה והנראה טעמו דיצא ליה מהך סוגיא דגם הוא ס"ל כמו שכתבנו להתוס' דבמקום דפסול מחו"א גם דבר ערוה וע"ג פוסלין בו אע"ג דמום גרידא לא פסול בו והראיה לזה מהא דפסול בעוף נרבע ונעבד וא"כ אם נאמר דמחו"א פסול בעגלה ה"ה דפסול בה נרבע ונעבד וא"כ הא פסול בה גם נוגח וקשה מהא דאמר רבינא למעוטי עוף שהרג את הנפש דתיפוק ליה מהיקשא דמכשיר למכפר וע"כ מוכרח דרבינא חולק על ר' ירמיה דבירושלמי וס"ל כדהוי ס"ל להירושלמי מעיקרא דגם מחוסר אבר כשר בעגלה גם עוד ראיה לזה דהא בחולין דף ק"מ אמרינן שם דהא דכתיב גבי צפורין חיות היינו שחיין ראשי אברין שלה דמחו"א פסול בהו והקשו התוס' דלמה לן קרא לזה תיפוק ליה מהיקשא דמכשיר למכפר ונשארו בקושי' ויצא ליה להרמב"ם מזה דבעגלה כשר גם מחו"א ומש"ה צריך קרא לפוסלו בציפורים וגם מש"ה צריך קרא למעט נוגח בציפורים שוב ראיתי בר"ש פי"ד דנגעים שהביא להך סוגיא דחולין וז"ל אבל בפרק שילוח הקן דרש חיות שחיין ראשי איברין שלה וטריפות ממעט מדתדר"י כו' אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר ציפורים כעגלה ערופה וטרפה פסול בע"ע כדאמר בחולין כפרה כתיב בה כקדשים ומההיא דרשה לא שייך למעוטי מחו"א דא"כ כל מומין נמי וקיי"ל דאין מום פוסל בעוף ודבריו צע"ג לי דהא איהו מפרש להדיא דהלימוד דמכשיר ממכפר הוי מע"ע וא"כ היאך כתב דמההיקש הוי לן לפסול כל מום והרי משנה שלמה שנינו בסוטה דאין המומין פוסלין בעגלה וא"כ ודאי דקשה דלמה לן קרא דחיות שחיין ראשי איברין שלה ומ ומוכרח דש"ס דידן לא ס"ל סברת ר' ירמי' דמהא דכתיב בה כפרה יפסול בו מחו"א ומש"ה לא הביאו הרמב"ם ונהדר לדידן דמהך סוגיא אין ראיה לדעת הרמב"ם דפוסל טרפה בשעיר גם אחר הגרלה אכן גם בלא ראיה ודאי נראה כן דהרי בכל דוכתא דכתיב חי ממעטינן טרפה ולמה לא נימא גם גבי שעיר כן ומהא דבדף י"א לא אמרינן הך דרשה הא נתבאר לעיל דלא קשה כלל דר"א בר"י לשיטתו דס"ל ט"ח:

[ח] גם נראה עוד ראיה בעיקר הדין דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו גם בלא הך סברא דאין הגורל קובע דהרי במסכת כריתות שקיל וטרי הגמרא גבי ע"ע אי נאסרת מחיים ומביא ברייתא דס"ל דלא נאסרת מחיים ומשני תנאי היא דתנא דר"י נאמר מכשיר ומכפר כו' עשה בו מכשיר כמכפר ופרש"י אלמא דנאסרת מחיים דכי היכי דגמיר מכשיר ממכפר יליף נמי מכפר ממכפר ע"ע משעיר המשתלח ושעיר ודאי נאסר מחיים כמו שארי קדשים הרי דלתדר"י כי היכי דיליף מכשיר ממכפר כמו כן יליף מכפר ממכפר ע"ע משעיר וכמו כן נלמד שעיר מע"ע לענין פסול טרפה דבע"ע פוסל בה משום דכתיב בה כפרה כקדשים ועוד דהרי בציפורי מצורע למ"ד דטרפה א"ח ידעינן בהו פסול טרפה מקרא דחיות וא"כ כיון דקיי"ל דטא"ח וידעינן פסול בציפורים שוב נלמוד מכפר ממכשיר דגם בו פסול טרפה ועיין בתוס' דכריתות דף כ"ה דכתבו להדיא דילפינן ג"כ מכפר ממכשיר וא"כ הא ידעינן מזה דבשעיר פסול טרפה מצד עצמו גם בלא סברא דאין הגורל קובע וגם בנטרף אחר ההגרלה פסול והא דלא קאמר ר"א בר"י בדף י"א הך סברא דנלמד מכפר ממכפר או ממכשיר הוא משום דהא הוי פלוגתא דתנאי דהא מאן דסבירא ליה שם בכריתות דע"ע אינה נאסרת מחיים לא סבירא ליה הך היקשא ומשום הכי אמר רבי אחא בר"י טעם לכ"ע דקודם הגרלה לכ"ע פסול משום דאינו קובע: