שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לז

סימן לז

יחקור בטעם כעיקר אי חייב עליו מלקות או הוי רק לאיסורא לחודא:

במסכת חולין דף צ"ח הקשו התוס' על הא דאמר ר' יוחנן במס' ע"ג דף ס"ג כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו והרי טעם כעיקר אסור מדאורייתא. וכתבו דהר"י דאורליינוש תירץ דאע"ג דהוי דאורייתא מ"מ אין לוקין עליו דר' יוחנן הא ס"ל כר"ע בפסחים דף מ"ד דבנזיר היתר מצטרף לאיסור ונפקא לי' מקרא דכל משרת ענבים ואמרינן שם דלדידי' טעם כעיקר ילפינן מגיעולי מדין דכתיב תעבירו באש והוי רק עשה ור"ת חלק על זה דצ"ל דאהדרי' קרא לאיסורא קמא וכמו בפסולי המוקדשים דאמרינן תזבח ולא גיזה ואפ"ה הגוזז סופג ארבעים והנה מלשון התוס' דחולין הנ"ל חזינן להדיא דגם הר"י דאורליינוש מודה דלרבנן החולקין על ר"ע בפסחים דף מ"ד וילפי דטכע"ק אסור מקרא דוכל משרת ענבים לא יאכל ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' דלדידהו שפיר לוקה על טכע"ק וזה מוכרח מלשון התוס' שכתבו דמש"ה קאמר ר' יוחנן דאינו לוקה דהא ס"ל כר"ע מכלל דלרבנן לוקה וצריך לומר דאע"ג דאין עונשין מן הדין מ"מ הכא לקי דהק"ו הוי רק גילוי מילתא דטעם הוי כעיקר וכיון דבנזיר לוקה על טכע"ק ילפינן בק"ו דבכל האיסורין לוקה גם י"ל דלפי מה דהסביר המהרש"א בסנהדרין דף ס"ח הטעם דאין עומה"ד משום די"ל כיון דהוי חמור יותר שמא אינו מתכפר בעונש זה והכא לא שייך לומר דכל האיסורין לא יתכפרו בטכע"ק במלקות כיון דגם אם אכל האיסור בעצמו הא ג"כ נתכפר במלקות *) [אמנם אין לבנות יסוד ע"ז דנהי דמהרש"א כתב כן להסביר הדברים מ"מ אין לחדש בשביל זה דין מחודש דאטו ניקום אנן ונאמר טעמם של הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו למשה מסיני וקל וחומר לא ניתנה מסיני רק לאיסור ולא לעונש] ועיין בחידושי הרשב"א בחולין וגם מדבריו משמע כמש"כ בדעת הר"י דאורליינוש. אמנם עיין בר"ן פ' גיד הנשה שכתב וז"ל דאע"ג דטכע"ק דאורייתא אין לוקין עליו דאי לרבנן דגמרי מק"ו מנזיר אין עונשין מן הדין ולר"ע נמי דגמר מבנין אב דכלי מדין אין לוקין עליו דהוי רק עשה. ועיין עוד בספר הישר לר"ת דף ע"ח הובאו שם דבריו של הר"י דאורליינוש להדיא כמש"כ הר"ן ועיין בחידושי הרשב"א שם שכתב בשם הראב"ד דלכ"ע אינו לוקה על טכע"ק דאין עונשין לא מק"ו ולא במה מצינו הרי נתבאר לנו שלש מחלוקות בדבר שהן ארבעה דלר"ת לכ"ע לוקה ולהר"י לפי מש"כ התוס' בשמו ס"ל דלרבנן לוקה ולר"ע אינו לוקה ולפי מש"כ הר"ן גם לרבנן אינו לוקה וגם להראב"ד אינו לוקה לכ"ע רק חולק בסברא על הר"י בטעם הדבר דלהר"י אינו לוקה לר"ע משום דהוי רק

(הגה"ה**

*) בב"ק דף כ"ו פריך ויהיה אדם חייב בכופר בק"ו משור ומה שור שאינו חייב בד' דברים חייב בכופר כו' ומשני אמר קרא אם כופר יושת עליו ולא על האדם ולכאורה קשה דלפי מה שהסביר המהרש"א הטעם דאין עומה"ד כיון דחמור אפשר דאינו מתכפר א"כ אע"ג דכתבו התוס' בב"ק דף ד' בד"ה ועדים דממון עונשין מן הדין מ"מ גבי כופר דהוי כפרה הא אין ללומדו בק"ו דאדם דחמור דלמא אינו מתכפר בו שוב מצאתי קושיא זו בספר פנים יפות פ' משפטים שעמד בזה וכ' דהא כתבו התוס' בב"ק שם דפריך דלהוי חייב מיתה וכופר וא"כ הא לא שייך לומר דלא יתכפר דכיון דנהרג הא ודאי נתכפר אמנם הרי כמה מהראשונים דמפרשים להסוגיא דב"ק דפריך רק היכא דאינו חייב מיתה דיתחייב כופר וכדאיתא בחידושי רשב"א ב"ק שם ועי' בשיטה מקובצת שם ולדידהו הא קשה דודאי דוחק לומר דהך סוגיא דב"ק לא אזל רק למ"ד דכופרא הוי ממונא ועוד דא"כ תיקשה למ"ד כופרא כפרה מאי עבד בהך מיעוטא דעליו דלמאי אצטריכא רק זה יש לישב דהנה בדף כ"ו מסקינן דשן ורגל חייב בכופר והקשו התוס' דמנ"ל זה דמקרן לא אתיא דמה לקרן שכן כוונתו להזיק ונשארו בקושיא והנראה דבב"ק דף יו"ד הקשו התוס' בד"ה שהשור דלמה לן קרא גבי בור ונפל שמה שור ולא אדם תיפוק ליה מדכתיב והמת יהיה לו מי שהמת שלו ותירצו דמהמת יהיה לו לא ממעט רק שור האסור בהנאה כפסולי המוקדשין ולא אדם עוד תירצו דאיצטריך לעבד ועו"ג הקנוי לישראל דמותר בהנאה והנה רש"י כתב בב"ק דף כ"ח דשור ולא אדם דכתיב בבור קאי למעט מכופר וטעמו נראה דס"ל כקושי' התוס' דלדמים לא צריך מיעוטא ולא ס"ל לחלק בין שור לאדם ועי' בירושלמי פ"א דב"ק כתיב בבור והמת יהיה לו כו' יצא אדם שאין לו הניי' במותו הובא בחידושי רשב"א ב"ק דף ט' וע"כ מפרשי' דהפסוק בא למעט כופר דוהמת יהי' לו איירי רק בדמים וידעינן דהיכא דאין המת שלו פטור מדמים אבל כופר לא מצינן למעט מיני' ומש"ה צריך מיעוטא והא דלא ניחא לי' לרש"י לומר כתי' השני של התוס' דשור ולא אדם קאי על עו"ג הקנוי לישראל ג"כ ניחא חדא דאפשר ס"ל לרש"י דגם מת עו"ג אסור בהנאה דבלא"ה הא נחלקו הראשונים בזה ועוד י"ל דאפי' אם נאמר דמת עו"ג מותר בהנאה מ"מ ודאי נראה דשוב אינו של הבעלים כלל דודאי נראה דלאחר מותו אין להבעלים שום זכות בגופו יותר מאחרים ועיי' בנדה דף מ"ז שמואל בדק באמתי' ויהב להו ד' זוזי דמי בושתה ס"ל לעולם בהם תעבודו לעבדות מסרן הכתוב ולא לבושה וקבורה הא הוי משום בזיוני' ובודאי דאין הבעלים יכולים לעכב מלקוברו ועיי' בירושלמי ב"ק פרק ד' עבד שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה ושוב אינו בכלל והמת יהי' לו דפירושו מי שהמת הוי של הבעלים ומש"ה מפרש רש"י דקאי על כופר וא"כ הא מיושב בזה הא דשן ורגל חייבים בכופר דהרי מזה הפסוק מוכח דמדאיצטריך הפסוק למעט בור מכופר ואם נאמר דבכל המזיקין ליכא כופר לבר מקרן למה צריך למעט בור דבלא"ה הי' פטור דמקרן הא לא אתי' בור כלל ומדכתבה התורה מיעוטא בבור מכלל דלאו דוקא בקרן נקטה התורה חיובא דכופר ושארי נזיקין דעדיפי מבור חייבין בכופר אע"ג דאינם דומין לקרן והתוס' שהקשו מנ"ל כופר בשן ורגל אזלי לשיטתם בדף י' דמפרשים שור ולא אדם דבור דקממעט מדמים] וא"כ הא מיושב ג"כ מה דהקשינו דלמ"ד כופרא כפרה מאי איצטריך קרא דעליו ולא על האדם דהשתא ניחא דאע"ג דלהך מ"ד ליכא ק"ו להמהרש"א מ"מ הוי ס"ד דחייב מדממעט בבור מכלל דכל דעדיף מיני' חייב וכמו דמחייבינן בשן ורגל ואין להקשות דלמ"ד כופרא כפרה הא ליכא ק"ו באדם דיהי' חייב בכופר וא"כ הא נוכל לדקדק מהך קרא דעליו ולא על האדם מדצריך למעטו מכופר מכלל דשארי אבות דשור דהיינו שן ורגל חייבין בכופר ולמה איצטריך לדידי' הך שור ולא אדם דכתיב בבור זה אינו דא"כ הא הוי ס"ד דגם בור חייב כופר דרש"י מפרש דהא דדרשינן עליו ולא על האדם לא בא למעט רק אדם לחודא ולא שארי נזיקין וחולק על התוס' דבדף ט' שכתבו דעליו היינו על השור וממעטינן מיני' כל הנזיקין דאינם בשור דהיינו אדם ואש ובור:)**עשה

ולהראב"ד הטעם דאין עונשין מבמה מצינו ולדידיה לא קשה קושית ר"ת שהקשה להר"י:

[ב] והנההר"ש במס' טבול יום פ"ב הקשה על הא דאיתא בפסחים דף מ"ד דקאמר ב יוחנן כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ומוקים לה שם כר"ע דמוקים האי, משרת להיתר מצטרף לאיסור ושוב פריך מדרבנן נשמע לר"ע לאו אמרי רבנן משרת ליתן טכע"ק ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לר"ע נמי נימא משרת להיתר מצטרף לאיסור ומכאן אתה דן לכל התורה ומאי פריך והא אין עומה"ד וא"כ גם אם נלמד בק"ו דבכל האיסורין המל"א לא יהיה לוקה עליו ושפיר אמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין המל"א לענין מלקות דהא בלא"ה ע"כ לא קאי ר' יוחנן רק לענין מלקות דאיסורא הא איכא בלא"ה דחצי שיעור אסור מן התורה ותי' דהך ק"ו הוי גילוי מילתא ולוקין עליו והנה השער המלך הל' חמץ ומצה כתב דאכתי להסוברים דאינו לוקה על טכע"ק דאין עומה"ד ולא ס"ל דהוי גילוי מילתא הא לדידהו תשאר קושי' הר"ש מאי פריך לר' יוחנן דהא גם אם נלמד המל"א מק"ו לא ילקה עליו ותי' השעה"מ דכיון דחצי שיעור אסור מה"ת וא"כ הא גם בלא ק"ו ידעינן איסורא ושוב ילפינן עונש בהמל"א מק"ו וכמו שכתב המ"מ בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות דכל היכא דידעינן איסור עשה בלא ק"ו שפיר ילפינן עונש מק"ו אמנם בודאי דלא דמי כלל הך דהכא לדברי המ"מ דעד כאן לא כתב המ"מ רק היכא דכתיב איסור עשה בדבר ולא בהך דחצי שיעור וע"כ תירוץ זה הוא דחוק קצת והנה השעה"מ רצה בתחילה לתרץ דמשמע ליה להגמ' דהא דאמר ר' יוחנן דבכל האיסורין אין היתר מצטרף לאיסור הוי גם לענין איסורא דגם איסורא דאורייתא ליכא ושוב דחה זה וכמש"כ הר"ש דע"כ לא קאיירי רק לענין מלקות דהא חצי שיעור אסור מה"ת והנה זה הא יש לדחות ונאמר דהר"י דאורליינוש והראב"ד יסברו דחצי שיעור לא אסור מה"ת רק כשהוא בעינו אבל ע"י תערובת מותר מה"ת וכמו שכתב הפמ"ג בשער התערובות בשם המ"כ דדעת הרמב"ם הוי כן ומש"ה פריך הגמ' לר' יוחנן דנילף לר"ע בשארי איסורין מק"ו מנזיר דהמל"א לכל הפחות דהוי איסורא דאורייתא ולפי זה יהיה מוכרח דהא דס"ל להרמב"ם דח"ש ע"י תערובות שרי מה"ת הוי אפילו באין בהיתר רוב נגד האיסור [וכן מבואר בלשון הפמ"ג] דהרי הא דאמר ר"י דבכל האיסורין אין המל"א חוץ מאיסורי נזיר איירי באין בהיתר רובא נגד האיסור דבאיכא בהיתר רובא נגד האיסור הא לא אמרינן כלל היתר מצטרף לאיסור לשיטת רש"י במס' נזיר דף ל"ח ואפ"ה הוי משמע להגמ' דבכל האיסורין גם איסורא דחצי שיעור ליכא:

[ג] אמנם תי' השני אינו מספיק כלל דהרי הגמ' מתרץ דמש"ה לא יליף ר"ע המל"א בכל התורה מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דנהי דנזיר איצטריך דלא הוי מצי למילף מחטאת דחולין מקדשים לא ילפינן אבל לא לכתוב הך דחטאת ונלמד מנזיר והוי ב' כתובים ואין מלמדין ולדבריו הרי אי הוי ילפינן בק"ו מנזיר לא היה לוקה בחטאת על המל"א דאין עומה"ד ומש"ה כתיב יקדש לומר דלוקה בחטאת על המל"א וא"כ היאך הוי ב' כתובים הבאים כא' דאין לומר דהר"י דאורליינוש יסבור דגם על הך דיקדש ליכא מלקות דהוי רק עשה וס"ל דלא כהמ"מ הנ"ל רק סבר דגם היכא דאיכא עשה אין עומה"ד וא"כ גם עתה אינו לוקה בחטאת ואיסורא הא הוי מצי ללמוד מק"ו דנזיר ומש"ה הוי ב' כתובים וידעינן מזה דבכל התורה גם איסורא דאורייתא ליכא זה אינו דהא ע"כ ס"ל להגמ' דעל הך קרא דיקדש איכא מלקות דאל"כ למה אמרה הגמ' דנזיר צריך לכתוב משום דחולין מקדשים לא ילפינן תיפוק לי' דבנזיר הא כתיב לאו גמור וכל משרת ענבים לא יאכל ומוכרח דגם על הך דיקדש איכא חיוב מלקות והדר קשה אי נאמר דעל לימוד מנזיר ליכא מלקות הא צריך יקדש למלקות בחטאת והיאך הוי שני כתובים ומוכרח ע"כ לומר כתי' הראשון של שעה"מ דהיתר מצטרף לאיסור ילפינן שפיר עונש מק"ו כיון דאיסורא איכא בלא"ה דח"ש אסור וס"ל להר"י דגם ע"י תערובת ח"ש אסור מדאורייתא:

[ד] ולכאורה קשה לי עדיין גם על תי' זה דהא לשיטתו של הר"י כפי מה שכתוב בספר הישר דס"ל דבין לר"ע ובין לרבנן אינו לוקה על טכע"ק לכאורה נראה מוכרח דע"כ לא ס"ל סברתו של המ"מ הנ"ל דהרי בפסחים שם אמרינן דר"ע מוקי הך משרת להיתר מצטרף לאיסור ורבנן מוקמי לי' לטכע"ק ופריך ור"ע טכע"ק מנ"ל ומסיק מגיעולי מדין ורבנן כלי מדין חידוש הוא דבכל התורה נותן טעם לפגם מותר והכא אסור ור"ע לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ורבנן קדרה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא פי' וא"כ גם כשאינה ב"י אסורה וע"כ הוי חידוש ולכאורה קשה למה דחקה הגמ' לעשות בזה פלוגתא בין ר"ע לרבנן ונצטרך לומר דס"ל לרבנן דכלי מדין אסורים גם באינן בני יומן וזהו דלא כהלכה דקיי"ל סתם כלי עו"ג אב"י ושרי והרי בפשיטות י"ל דגם רבנן מודים דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ולא הוי חידוש ושפיר נוכל ללמוד מיני' לכל התורה דטכע"ק דאורייתא ומ"מ ס"ל לרבנן שפיר דמשרת בא לטכע"ק דאי מכלי מדין לחודא לא היה לוקה עליו דהוי רק עשה ומש"ה כתיב משרת דלהוי לוקה ואי דניכתוב משרת ולא נבעי כלי מדין גם זה ניחא דאי הוי כתיב רק משרת לחודא לא היינו יודעין מלקות בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתיב כלי מדין דידעינן מיני' דבכל האיסורין איכא איסור עשה ושוב מצינן ללמוד בק"ו מנזיר דלוקה ג"כ בכל האיסורין ומוכרח ע"כ דהני ב' סברות חולקים אהדדי דהר"י דאורלייניש ע"כ לא ס"ל סברת המ"מ וס"ל דגם היכא דאיכא איסור עשה אין עומה"ד וא"כ מוכרח ע"כ דכלי מדין הוי חידוש דאל"כ לא נכתוב כלי מדין ונלמוד רק מק"ו דנזיר כיון דגם השתא אינו לוקה על טכע"ק בשארי איסורין ולהמ"מ דס"ל דבכה"ג עומה"ד ע"כ מוכרח לומר דס"ל או דהך ק"ו מנזיר הוי גילוי מילתא ולוקין עליו או דס"ל דעל הך דכלי מדין לוקה וכר"ת דאהדריה לאיסורא קמא ומשום הכי מוכרח לומר דהוי חידוש:

[ה] והנראה לישב דהנה הרשב"א כתב בשם הראב"ד דלר"ע אינו לוקה על טכע"ק משום דאין עונשין מבמה מצינו והר"י דאורליינוש כתב הטעם דתעבירו באש הוי עשה ולכאורה נראה דס"ל דממה מצינו למדין גם עונש וכן כתב השעה"מ שם ואחר העיון י"ל דלעולם גם הר"י ס"ל דע"י מה מצינו אין עונשין והא דס"ל דלר"ע דיליף מכלי מדין הוי לוקה בכל האיסורים אי לאו טעמא דהוי עשה הוא משום דס"ל להר"י דזה לא חשיב כלל מה מצינו דמה מצינו לא הוי רק אם הפסוק כתיב באיסור אחד ואנחנו לומדין מיני' איסור אחר אבל הא דהצריכה התורה להגעיל כלי מדין הא הוי משום בליעת איסור שנבלע בהכלים ולא כתבה התורה משום איזה איסור חששא וקאי על כל האיסורים שבתורה דבכולם הי' אז ספק שמא הוא נבלע בהכלי ומש"ה אם היה כתוב ל"ת שפיר היה לוקה על כל האיסורים דהא על כל האיסורים קאי הך פסוק ולא מקרי כלל מה מצינו ודכוותי' כתבו התוס' בפסחים שם דגם איסורי נזיר נוכל ללמוד מכלי מדין דגם לכלים הבלועים מיין הצריכה התורה הגעלה אמנם זה שייך רק באותן

(הגה"ה**

*) בע"ג דף ל"ג איתא גבי קנקנים של יין מהו ליתן לתוכן שכר ר"נ ור"י אסרי ורבא שרי וכ' התוס' בד"ה שרי דה"ה מים ושארי משקין מותר לבד מיין וכבר מפורסם הקושי' דהא בפסחים דף מ"ד כתבו התוס' דלר"ע דיליף טעם כעיקר מכלי מדין דהיאך יליף מניה לנזיר דהא נזיר קיל דאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותירצו דהתורה הצריכה הגעלה גם לכלי יין משום נזיר והרי נזיר א"א לו להשתמש רק שארי)**איסורים

שהיה מקום לחוש אז בעת מלחמה של מדין אבל הרי בדברי חכמים בברייתא איתא משרת ליתן טעם כעיקר כו' ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' כלאים שאיסורו איסור עולם כו' וה"ה לערלה בשתים כו' והרי הא דהצריכה התורה הגעלה אז ע"כ לא הוי משום ספק בלוע מערלה וכלאים דכלאים בחו"ל הוי רק דרבנן וערלה בחו"ל ג"כ ספיקו מותר וכדאיתא במס' קידושין דף ל"ח דכן היה הלכה מסיני דספיקו מותר בחו"ל ועוד דהא קודם שנכנסו לא"י לא נהגה ערלה גם בא"י וכמו דאיתא במס' ערלה פ"א מ"ב עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור וא"כ לא היו צריכין אז הגעלה עבור הני ב' איסורין רק דמ"מ גם בהו נוכל ללמוד דטכע"ק אסור מכלי מדין ע"י במה מצינו או ע"י ק"ו משארי איסורים דאינם אסורים בהנאה והוי טעם כעיקר הני לא כ"ש אבל עכ"פ בהני ב' איסורים מקרי שפיר הך לימוד מכלי מדין רק מה מצינו או ק"ו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ילפי טכע"ק מכלי מדין מ"מ הא דאמרי רבנן ומכאן אתה דן לכל האיסורין כלאים כו' וה"ה לערלה ע"כ לא הוי הך לימוד רק לענין איסור גרידא דבהו הא ליכא למילף מק"ו מנזיר מלקות דאין עומה"ד כיון דגם האיסור לא ידעינן בהו רק ע"י ק"ו או במה מצינו מכלי מדין דהא עד כאן לא כ' המ"מ דהיכא דידעינן אסורא בלא"ה ילפינן העונש מק"ו רק היכא דהאיסור ידעינן מעצמינו אבל היכא דגם האיסור לא ידעינן רק מק"ו אע"ג דהוי מדבר אחר מ"מ לא נוכל ללמוד מלקות מק"ו מאיסור אחר דהרי בכל דוכתא דלמדין דבר א' מחבירו ע"י ק"ו דקיי"ל דאין עומה"ד הא הוי אפי' אם זה הלימוד דק"ו נוכל ללומדו גם ממקום אחר ולא אמרינן דממקום האחד נלמוד איסורא ושוב נלמוד ממקום השני גם מלקות והטעם כמש"כ כיון דכל הלימוד הוי ע"י ק"ו אין עונשין עליו וא"כ אפי' אם נאמר דרבנן ס"ל דכלי מדין לא הוי חידוש וילפינן מיניה בכל האיסורין מ"מ בערלה וכלאים הא ליכא ללמוד מכלי מדין ומנזיר דלהוי לוקה וע"כ הא דלמדו לערלה וכלאים מנזיר הוי רק לאיסורא גרידא ומדהוצרכו ללמדו מנזיר משמע ליה להגמרא דע"כ ס"ל דמכלי מדין גם איסורא ליכא ללמוד מיניה וגם כיון דפתחה הברייתא לומר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כו' ערלה כו' הרי דנקטה לדוגמא לערלה דהוי רק לאיסורא גרידא ומוכח דגם הא דאמרי ומכאן אתה דן לכל התורה כולה הוי רק לענין איסורא ואין לוקין עליו וגם בהני איסורים דהיו נוהגים בעת מלחמה של מדין אין לוקין עליו ומוכרח דס"ל דמכלי מדין ליכא למילף כלל דהוי חידוש דאל"כ היה צריך ללקות עליהם וכסברת המ"מ ושפיר י"ל דהר"י ס"ל כסברת המ"מ ושפיר פריך הגמר' לר' יוחנן דלר"ע נילף היתר מצטרף לאיסור מק"ו מנזיר וילקה עליו דהא בכל האיסורין ידעינן בלא"ה דאסורין דהא חצי שיעור ידעינן בכל האיסורין דאסור מסברא דחזי לאיצטרופי בלי שום לימוד מק"ו או בנין אב כלל וילפינן עונש מק"ו:

[ו] ואדרבה בזה דנצרף יחד סברתו של הר"י וסברת המ"מ הא מיושב היטב קושית התוס' במס' ע"ג דף ס"ו שהקשו לר"ש דס"ל שם דנותן טעם לפגם מותר דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא דלדידיה הא לא הוי כלי מדין חידוש דלא ס"ל דגם בת יומא פגמה וא"כ הא נוכל ללמוד טכע"ק מכלי מדין וא"כ משרת למה כתוב דלהיתר מצטרף לאיסור הא אי אפשר לומר לר"ש דס"ל כל שהוא למלקות ולפי"ז ניחא דמכלי מדין לא ידעינן מלקות דהוי רק עשה ואתי משרת לחייב מלקות וממשרת לחודא לא היינו יודעין מלקות רק בנזיר ולא בשארי איסורין דאין עומה"ד ומש"ה כתוב כלי מדין דידעינן מיניה עשה בכל האיסורין ושוב ידעינן עונש מק"ו: