שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לה, קטע 3

[טו] והנה יעויין בסנהדרין דף נ' ע"ב ת"ר ובת כהן כי תחל יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנות כו' יכול אפי' פנוי' נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה נערה והיא נשואה מנין כו' ת"ל ובת איש כהן מכל מקום וכ' רש"י מריבויא דוא"ו קדריש וכר"ע ס"ל דדריש לי' לקמן כהאי גוונא דאין לומר דמדנקט סתמא קדרש לי' דהא אתי' ג"ש ומפקא ממשמעותי' וכ' התוס' בד"ה ת"ל דאע"ג דלקמן מוקמינן הך ברייתא כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מדמצריך הברייתא ג"ש להוציא פנוי' ושמעינן לי' לר"ע ביבמות דף ס"א דחולק על ר"א מ"מ בכמה ביאות ס"ל לר"ע דהוי זונה גם בפנוי' עוד כ' התוס' דהך ברייתא אתי' כר"ש דלקמן הא אמרינן אמר מר יכול אפי' חיללה שבת חיללה שבת בת סקילה היא אמר רבא הא מני ר"ש היא דאמר שריפה חמורה סד"א הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני וריבה בהן מצות יתירות תידון בשריפה קמ"ל ונאמר דר"ש ס"ל כר"ע בריבוי' דבת ובת וכר"א בהך דפנוי הבא על הפנוי' והנה לפרש"י דמוקים להברייתא כר"ע ע"כ צריך לומר דה"פ הא מני ר"ש היא פי' דר"ע ס"ל כר"ש בהא דשריפה חמורה וכן הוא מבואר בכתובות דף למ"ד דאמרינן שם איכא בינייהו בעולה לכה"ג וכ' רש"י הא דלא הוי זונה משום דלא קיי"ל כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וע"ש בשיטה מקובצת שכתב דהר"ר יחיאל מפריש הקשה דהרי שם בכתובות הוי אליבא דר"ע ור"ע הא ס"ל כר"א בסנהדרין דהך ברייתא הא הוי דברי ר"ע יעו"ש מה שתי' והנראה הא דדחקו בזה ולא פי' כפשוטו הא מני ר"ש היא דהך ברייתא הוי דברי ר"ש הוא משום דרק לר"ע מצינו דאית לי' הך דרשה דבת ובת ובכמה דוכתי אמרינן בשביל הך דרשה כמאן כר"ע דדרש ואוי"ן ומשמע דשארי תנאי לא דרשי לי' ועוד דהא ר"ש לא דרש וא"ו בסנהדרין דף י"ד וכמו שהקשו התוס' בסנהדרין דף נ"א בד"ה הא מני דאע"ג דשם בדף נ' ס"ל לר"ש להדי' גבי בת כהן דא' ארוסה וא' נשואה יצאה לשריפה וזהו כר"ע מ"מ י"ל דטעמא דר"ש לא הוי מריבוי' דוא"ו רק מדכתב הפסוק סתמא קאי על כל האופנים וכ"כ רש"י שם להדי' בד"ה אימא דטעמא דר"ש הוי משום דכ' סתמא ולא ס"ל לר"ש הך ג"ש להוציא הכתוב ממשמעותי' ופנויה צ"ל דממעט לר"ש מדכתיב לזנות ולא ס"ל הך דר"א אבל הך ברייתא דס"ל דגם פנויה הוי זונה ורק מג"ש ממעט לי' א"כ הא אי אפשר לידע מדנקט סתמא דגם נשואה בכלל כיון דהג"ש אפקי' ממשמעותא ובע"כ מריבוי' דוא"ו קממעט לי' וא"כ הוי רק כר"ע ועכ"פ הא חזינן להדי' דלדידהו הך ברייתא הוי דברי ר"ע והנה בגמר' שם פריך על הא דקאמר דס"ד אפי' חיללה שבת דמ"ש איהי מיני' דידי' דלענין שבת הא אין סברא להחמיר בכהנת מבכהן ומשני סד"א איהו הוא דאשתרי שבת לגבי עבודה איהי דלא אשתרי שבת לגבה תידון בשריפה קמ"ל ולכאורה קשה דאכתי תיקשה מ"ש מכהן בע"מ דגם כן לא אשתרי שבת לגביה יותר מבאשה ואפ"ה לא הוי רק בסקילה והגם דיש לדחות בדוחק ולחלק ביניהם מ"מ הא י"ל דהגמר' לא ס"ל לחלק בין כהנת לכהן בע"מ וס"ל דע"כ צ"ל דהך ברייתא ס"ל כר' אליעזר דקאמר ביומא דף כ"ג אחרים והוציא לימד על כהנים בע"מ שכשרים להוצאת הדשן וקאמר שם ר"ל דלר"א כשרים בע"מ גם בהרמת הדשן והרי הרמת הדשן הוי בגחלים וכמבואר במס' תמיד פ"א חותה גחלים אילך ואילך ונוטל מן המאוכלות הפנימיות ואשה הא ודאי פסולה להרמת הדשן לכ"ע דהויא כמו זר ורק בע"מ מרבינן לר"א ונמצא הותרה שבת בבע"מ יותר מבנשים כהנות ואפי' לר' יוחנן דקאמר ביומא שם מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה ד"ה עבודה היא ואמרינן שם נימא כתנאי ודחי דר"י אמר דכ"ע ס"ל דהוי עבודה מ"מ הא י"ל דקאי רק על הני תנאי דמייתי שם אבל מודה ר"י דהך ברייתא ס"ל דכשר גם בהרמה ודכוותיה מצינו בדוכתי טובא אין מספר ובמקום אחר הראנו קצת פנים מסבירות דע"כ מודה ר' יוחנן דאיכא תנא דס"ל דהרמה אין צריך ארבעה בגדים וא"כ הא בכריתות דף כ' מבואר דהחותה גחלים ואינו נפח ולא נתכוין לא לכבות ולא להבעיר פטור לר' שמעון וכתבו התוס' שם דהוי פסיק רישא והא דפוטר הוי משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכ"כ התוס' בשבת דף מ"א וביומא ד' ל"ד וא"כ לר"ש הא ליכא חילול שבת גבי הרמה ומוכיח הגמר' מכאן דר"ע ס"ל דמשאצל"ג חייב עלי' כר' יהודה מדמצריך קרא דלזנות למעט חילול שבת ולא קשה ליה מ"ש מכהן בע"מ וניחא הך סוגיא דשבת גם אם נאמר דר"ע ס"ל לשאב"מ לוקין עליו והנה לכאורה י"ל דגם בע"מ הא כשר לשחוט בשבת דשחיטה כשרה גם בבע"מ אבל בת כהן אע"ג דהשחיטה בעצמה כשרה מ"מ הא ליכא עליה חיובא דקרבן מוסף דהוי מ"ע שהזמן גרמא וממילא אסורה לשחוט בשבת ועי' בקידושין דף ל"ו דתנן הסמיכות והתנופות כו' נוהגין באנשים ולא בנשים והקשו התוס' דלמה צריך קרא למעטן תיפוק ליה דכולהו הוי מ"ע שהזמן גרמא דאינם אלא ביום ותירצו דאיצטריך קרא לומר דפסול בנשים מיהו מסמיכה קשה דהא גם בלא סמיכה כשר הקרבן ותירצו דהוי סד"א דנילף סמיכה משחיטה מדכתיב וסמך ושחט מה שחיטה כשרה בנשים כו' ואם נאמר דהשחיטה ליכא מ"ע על נשים ורק דכשרה בנשים א"כ הא א"א ללמוד מיניה לסמיכה דיהיו נשים מצוות לסמוך כיון דגם בשחיטה ליכא עליהם מצוה כלל אמנם גם זה נוכל לדחות לפי מה שכתב השאגת אריה דמצות עבודה לא הוי מ"ע שהז"ג כיון דלמחר חוזר זה החוב בעצמו עליו וא"כ הא שפיר צריך קרא למעטו מסמיכה רק סברא זו הא לא שייך רק בקרבנות יחיד אבל בקרבן ציבור דהם חובה ליום הא אם עבר זמנו שוב ליכא עליו חיובא כלל והוי שפיר מ"ע שהז"ג ובסנהדרין הא איירי בקרבן ציבור דדוחה שבת וליכא בנשים ויש להאריך ואין כאן מקומו: