שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן לב

סימן לב

יען בסימן דלמעלה דברנו בדעת הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על איסורי הנאה אם נהנה מהם אכתוב כאן מה שיש לדבר עוד בדעתו ושייך לדברינו הנאמרים למעלה וגם יבואר דין תקרובת דאסור בהנאה אי הוי דאורייתא:

הרמב"ם פסק בפרק ח' מה' מאכלות אסורות דכל דבר האסור בהנאה אם נהנה מהם שמכר או נתן לכלבים אינו לוקה ולכאורה קשה עליו מהא דבמס' קידושין דף נ"ז קאמר אביי דהא דאסור לשחוט חולין בעזרה נפקא לן מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום כו' יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר ת"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום כו' יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לכלבים ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ולכאורה קשה למה לי קרא דאותו לאוסרו בהנאה כיון דכבר ידעינן מקרא דאסור לשוחטו וגם אם שחטו אסור באכילה א"כ הא ממילא נוכל לידע דגם בהנאה אסור דבחולין דף קט"ו קאמר איסי בן יהודה מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב לא כ"ש מה לערלה שכן לא היה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן ענוש כרת על אכילתו כלאי הכרם יוכיחו ופריך הגמר' דלמה לי הג"ש דקודש מטרפה לענין אכילה נילף גם איסור אכילה בק"ו מערלה ומשני משום דאיכא למימר חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח שנעבדה בה עבירה ומותר אבל השתא דידעינן איסור אכילה בג"ש יליף שפיר איסור הנאה בק"ו דליכא למימר חורש בשור וחמור יוכיח דנאמר מה לחורש בשו"ח שכן מותר גם באכילה וא"כ בחוב"ע דידעינן דאסור לשוחטו וגם דאסור באכילה מקרא דכי ירחק ממילא הא איכא למילף ק"ו מערלה דאסורה בהנאה ולמה לי קרא דאותו רק זה יש לישב דליכא למילף הנאה בק"ו דהא י"ל מה לערלה שכן לוקה על אכילתו ומש"ה אסור בהנאה תאמר בחוב"ע שאינו לוקה על אכילתו דהא איסור אכילה דחוב"ע נפקא ליה מוזבחת ואכלת והוי רק לאו הבא מכלל עשה דבשלמא בשר בחלב שפיר יליף איסי בק"ו מערלה דמג"ש דקודש הא ילפינן שפיר דלוקה על אכילתו אבל בחוב"ע דליכא מלקות א"א לומר הק"ו על הנאה וליכא למימר דנילף מהך ק"ו מערלה גם הא דילקה על אכילת חוב"ע דהא אין עונשין מן הדין וכמו דאמרינן במס' חולין מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת על אכילתו וכמו כן נאמר על חוב"ע מה לערלה שכן חייב מלקות על אכילתו אמנם לדעת המ"מ שכתב בפרק ב' מה' מאכלות אסורות לדעת הרמב"ם דכל היכא דידעינן האיסור בלא הק"ו בלאו הבא מכלל עשה שוב ילפינן עונש גם מק"ו אין תי' זה עולה דכיון דידעינן איסור אכילת חוב"ע מקרא דכי ירחק שוב נוכל ללמוד מהק"ו גם הא דילקה על אכילתו רק גם זה יש לישב דמש"ה שפיר צריך קרא דאותו דאי, לאו קרא לא הוי אפשר ללמוד מהק"ו רק איסור הנאה לחודא אבל לא היה לוקה על הנאתו דהא אין עומה"ד אבל השתא דכתיב אותו וידעינן בו איסור הנאה שוב נוכל ללמוד מערלה דלוקה על הנאה והרי עכ"פ אחד מהני ב' סברות מוכרחין או דנאמר דגם בכה"ג דידעינן האיסור מפורש אין עומה"ד ומש"ה צריך קרא לאיסור הנאה דליכא ק"ו מערלה משום דבחוב"ע אינו לוקה על אכילתו ואי נאמר דבכה"ג עומה"ד צריך לומר דאיצטריך כי היכי דלהוי לוקה על הנאה של חוב"ע אבל על הרמב"ם דס"ל הני תרתי דכל היכא דידעינן האיסור עומה"ד וגם ס"ל דבכל הנאה ליכא מלקות והנהנה מערלה אינו לוקה והוי רק איסור גרידא לדידיה קשה למה לי קרא דאותו דהא נוכל לידע מהך ק"ו גם הא דלהוי לוקה על אכילתו ושוב נוכל ללמוד מהק"ו דאסור בהנאה:

[ב] והגם דזה היה מקום לדחות דהא אמרינן בכמה דוכתי כל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא גם י"ל דמש"ה אמר אביי לקרא דאותו כי היכי דלהוי ניחא גם לר"ש דהא בקידושין שם מביא ברייתא דר"ש ס"ל חוב"ע אסור בהנאה מדאורייתא ולר"ש הא ליכא למימר הך ק"ו מערלה דהא ר"ש ס"ל בחולין דף קט"ז דבשר בחלב מותר בהנאה ולדידי' ליכא ק"ו כלל די"ל בשר בחלב יוכיח שנעבדה בה עבירה ואסורה באכילה ומותר בהנאה ומש"ה קאמר אביי לדרשה דאותו וניחא גם לר"ש רק הרי קשה הא דבפסחים דף כ"ב קאמר ר' אבהו דכל מקום שנאמר לא תאכל הוי גם הנאה בכלל ונפקא ליה מלכלב תשליכון אותו ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה וחזקיה ס"ל דלא הוי הנאה בכלל ואמרי' דחזקי' דרש להך אותו דאי אתה משליך לכלב חוב"ע ואידך חוב"ע לאו דאורייתא ולמה צריך הגמ' לומר דר"א ס"ל אליבא דר"י חוב"ע לאו דאורייתא עדיפא ה"ל לומר דס"ל כיון דחוב"ע ידעינן בו איסור הנאה בק"ו מערלה לדידן דס"ל דבשר בחלב אסור בהנאה ומש"ה אייתר אותו לכל איסורין שבתורה דכל היכא דאיכא למדרש הא לא אמרינן טרח וכתב לה קרא וכדאיתא בפסחים דף ע"ז וגם לחזקיה קשה דהא נוכל לדרוש מקרא דאותו איסור הנאה בכל איסורין וקשה להרמב"ם ואין לומר דהרי הגמרא בחולין שם פריך על הא דאמר איסי מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיח אמאי לא אמר ערלה תוכיח והדר דינא ותיתי במה הצד ומשני משום דהוי מצי לומר מה להצד השוה שבהן שכן גידולי קרקע א"ה השתא נמי איכא למפרך כו' ומשני דעל מה הצד פרכינן כל דהו לא אם אמרת קל וחמור פרכינן כל דהו לא פרכינן הרי דמש"ה לא פרכינן מה להני לערלה וחמץ וכלאי הכרם שכן גידולי קרקע משום דכשאמרינן כלאי הכרם יוכיח ליכא למיפרך שום פירכא שיש בכלאי הכרם מה דאינו בבשר בחלב ומש"ה לא פרכינן פירכא כל דהו אבל אם הוי מצי למימר איזה פירכא דמה לכה"כ שאינו גבי בב"ח ונצטרך לומר דהדר דינא וערלה יוכיח ותיתי במה הצד הוי פרכינן מה להצד השוה שכן גידולי קרקע דעל מה הצד פרכינן כל דהו וא"כ הא כתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דחוב"ע דנפקא לן איסורא דידיה מוזבחת ואכלת לא אסירא אלא כדרך אכילתן וא"כ הא איכא למיפרך מה לכה"כ שכן לוקה על אכילתו גם שלא כדרך אכילתן כדאיתא בפסחים דף כ"ד דכה"כ לוקה גם שלא כדרך אכילתן משא"כ בחוב"ע ונצטרך לומר ערלה יוכיח והצד השוה שבהן ושוב פרכינן מה להצד השוה שכן גידולי קרקע אבל חוב"ע הא הוי רק בע"ח שנשחטו בעזרה ומש"ה שפיר איצטריך קרא דאותו לאסור חוב"ע בהנאה זה אינו מספיק דהא י"ל תקרובת ע"א יוכיח וכמש"כ התוס' בחולין דף קט"ז בד"ה חדא גם י"ל שור הנסקל יוכיח וכמש"כ התוס' בפסחים דף כ"ה ד"ה מה לחמץ ושוב לא שייך הך פירכא דגידולי קרקע והדר קשה דהמ"ל דר"א ס"ל דאיסור חוב"ע נפקא מהא דאיסי ואייתר אותו לכל איסורין שבתורה:

[ג] ולכאורה היה נראה לומר דבפסחים דף כ"ה קאמר ר' אבהו משמיה דר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי שאם אכל חלב חי שהוא פטור איכא דאמרי אר"א אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור ונאמר דהרמב"ם ס"ל דללישנא בתרא דר"א ודאי ס"ל דעל הנאה לוקה מדממעט נהנה שלא כדרך הנאתן בהניח חלב חי ע"ג מכתו אבל בסך או הדליק בו משמע ודאי דלוקה והא דפסק הרמב"ם דאינו לוקה על הנאה הוא משום דפוסק כלישנא קמא דאיירי ר' יוחנן באוכל שלא כדרך אכילתן אבל בנהנה פטור אפי' כדרך הנאתן וא"כ הא ניחא הא דקאמר בגמרא לר' אבהו דס"ל חוב"ע לאו דאורייתא דלא מצי לומר דהוי דאורייתא א"כ הא תיקשה ללישנא בתרא דס"ל דלוקה על הנאה נוקים הך אותו דבא לאסור חוב"ע בהנאה כי היכא דנילף מלקות בנהנה מחוב"ע בק"ו מערלה דבלאו קרא דאותו הא אין עומה"ד ומש"ה אמר דס"ל לאו דאורייתא וניחא גם להך לישנא ואדרבה בזה יתישב לנו דברי הרמב"ם שפסק בפרק ח' מה' מאכלות אסורות דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל וכבר נתקשו רבים עליו מהא דבפסחים דף כ"ב קאמר כן ר"א ונפקא ליה מדאיצטריך למכתב היתר הנאה בנבלה לר"מ דאמר א' גר וא' עו"ג בין במכירה בין בנתינה ולר' יהודה דאמר דברים ככתבן נפקא ליה מלכלב תשליכון אותו ואידך מוקים לה לחוב"ע והרמב"ם הא פסק בפ"ב מה' שחיטה חוב"ע דאורייתא וגם פסק בפרק ה' מה' עו"ג דברים ככתבן וא"כ מנ"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל ולפי"ז הא ניחא דאע"ג דס"ל חוב"ע דאורייתא מ"מ אייתור אותו לכדר' אבהו והא דדחקה הגמרא לומר אליבא דר' אבהו דר' יהודה ס"ל חוב"ע לאו דאורייתא לא הוי רק כי היכי דלהוי ניחא הך מילתא דר"א גם ללישנא בתרא דר"א אר"י אבל הרמב"ם דפוסק דאינו לוקה כלל על הנאה הא ע"כ אייתור אותו לכדר"א והא דבפסחים דף כ"ג קאמר מאי איכא בין חזקיה לר"א ומשני חוב"ע איכא בינייהו לחזקיה הוי דאורייתא ולר"א לאו דאורייתא וא"כ הא תיקשה עדיין דללישנא קמא של ר"א דלא איירי רק בדרך אכילתן ולעולם בהנאה אינו לוקה ומצי גם ר"א סבר חוב"ע דאורייתא הא תיקשה מאי בינייהו גם זה ניחא דהא ללישנא קמא טובא איכא בינייהו דלחזקיה דמוקים לקרא דאותו לחוב"ע ס"ל ע"כ דעל כל איסורי הנאה לוקה אם נהנה דאל"כ הא לא הוי צריך אותו לחוב"ע דאיסורא היינו יודעין מק"ו ולר"א אינו לוקה על הנאה בכל האיסורין ומש"ה אייתור ליה אותו לכל איסורין שבתורה ועיקר דשאל הגמרא מאי בינייהו הוי רק ללישנא בתרא דגם לר"א לוקה על הנאה בכל האיסורין ושפיר משני דא"ב חוב"ע דלהך לישנא ע"כ הוי לר"א לאו דאורייתא (ועיין במל"מ בפרק ה' מה' יסודי התורה שכתב דגם לישנא בתרא דר"א מפרש הרמב"ם דס"ל דאינו לוקה על הנאה ולאו דוקא נקט למעוטי הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו דה"ה אם סך בו או הדליק בו שפטור]:

[ד] גם עוד י"ל קושיא זו באופן אחר דנאמר דהרמב"ם ס"ל כתי' השני שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דס"ל דחולין בעזרה אסור אפי' שלא כדרך הנאתן וטעמם כיון דאיסור הנאה דחוב"ע לא נפקא לן מלשון אכילה רק ממיעוטא דאותו דאי אתה משליך לכלב חוב"ע ממילא אסור כל ההנאות שבו מדאורייתא ואפי' שלא כדרך הנאתן וכן משמע לי קצת לשון הרמב"ם שכתב בפרק ב' מה' שחיטה דהשוחט חוב"ע אותו הבשר טהור ואסור בהנאה כבשר בחלב וכיוצא בו ובפרק י"ד מה' מ"א כתב דבב"ח אסור מדאורייתא אפי' שלא כדרך הנאתן וא"כ הא שפיר צריך קרא דאותו דאי מהלימוד דערלה הא לא היינו יודעין לאסור רק כדרך הנאתן דהרי חמץ ושור הנסקל שנעבדה בהן ג"כ עבירה ומותרים מדאורייתא שלא כדרך הנאתן ומש"ה צריך קרא דכל הנאות שבו אסור מדאורייתא ומש"ה אמרה הגמרא דלר' אבהו ס"ל לר' יהודה חוב"ע לאו דאורייתא דאי הוי ס"ל דאורייתא ה"ל לאוקמא הפסוק דבא לגלויי דחוב"ע אסור גם שלא כדרך הנאתן:

[ה] אמנם אכתי הא קשה לי דהרמב"ם כ' בפ"ב מהל' שחיטה דהאוכל חוב"ע מכין אותו מכת מרדות וע"ש בכ"מ ובמל"מ דמוכח מכמה דוכתי דס"ל חוב"ע דאורייתא וע"כ טעמו דקאמר מכת מרדות הוא משום דבחוב"ע לא כתיבא לאו רק הוי לאו הבא מכלל עשה ומש"ה אינו לוקה וקשה דהא כיון דידעינן בו איסור נלמוד בק"ו מערלה דלהוי לוקה מדאורייתא על אכילתו דהרמב"ם הא ס"ל דכה"ג עומה"ד:

[ו] וע"כ נראה מוכרח דס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כלל כהך ק"ו דאיסי בן יהודה דהנה התוס' בחולין שם הקשו על ר"ש דמתיר בב"ח בהנאה אמאי לא יליף בק"ו דאיסי ותירצו דס"ל כיון דאיכא ג"ש דקודש קודש מטרפה דמותר בהנאה לא אלים הק"ו להוציא מהג"ש ואיסי ס"ל כיון דבקרא דואנשי קודש דכתיב גבי טרפה הוי בכלל הפסוק גם בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו דאסור בהנאה שפיר עבדינן ק"ו וידעינן מיניה דאסור בהנאה והנה בחולין שם דבי ר' ישמעאל תנא שלשה פעמים כתיב לא תבשל א' לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ובודאי מוכרח דר' ישמעאל לא ס"ל כלל הך ג"ש דקודש קודש דאי הוי ס"ל א"כ הא ידעינן מיני' איסור אכילה ולא לכתוב רק ב' פעמים לא תבשל לאיסור בישול ולאיסור הנאה וע"כ לא ס"ל כלל הך ג"ש דלא נתקבלה מסיני וא"כ הא תיקשה דלמה צריך השלשה לא תבשל לכתוב רק ב' פעמים ונוקים השני לאיסור אכילה ונילף איסור הנאה בק"ו מערלה דעליו לא שייך תי' התוס' שכתבו על ר"ש כיון דלא ס"ל הך ג"ש וע"כ דלא ס"ל כלל הך ק"ו דאיסי ומהך קרא גופה ידעינן דלא נדרוש הך ק"ו מדאיצטריך פסוק השלישי להנאה גלי לן הפסוק דלא נדרוש הך ק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה ומש"ה אינו לוקה על אכילת חוב"ע וכן מוכח מהא דחולין דף קי"ד דקאמר רב אשי מנין לבב"ח שאסור שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל אין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר' אבהו כו' והרי כיון דיליף רב אשי איסור אכילה מהא דכל שתיעבתי מוכח דלא ס"ל הג"ש דקודש וא"כ למה הוצרך לומר על הנאה כדר' אבהו תיפוק ליה בק"ו דאיסי ומוכח דלא ס"ל הך ק"ו רק על רב אשי קשה עדיין טעמא מאי דהא ק"ו ניתן לדרוש] וכן ס"ל לסתמא דגמרא דפסחים דלא קיי"ל כהך ק"ו ועכ"פ הא ניחא הא דפסק הרמב"ם דאינו לוקה על חוב"ע דאיהו הא פסק כר' ישמעאל דמלא תבשל הג' ידעינן איסור הנאה וכמש"כ בספר המצות הובא בלח"מ פרק ט' מה' מאכלות אסורות ומוכח מהאי קרא גופה דלא נדרוש הך ק"ו [וא"כ נסתור מה שכתבנו לתרץ הרמב"ם שפוסק כר' אבהו וגם פוסק חוב"ע דאורייתא ובסי' כ' כתבנו תי' נכון על הרמב"ם] וראיתי להתוס' בבכורות דף יו"ד בד"ה מה להלן שכתבו בטעם איסי בן יהודה דיליף איסור הנאה בק"ו להוציא מהג"ש מטרפה משום דבאותו פסוק כתיב גם פסול יוצא דאסור בהנאה ואע"ג דפשטי' דקרא מורה להיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון אותו להכי אהני ק"ו דילפינן מקדשים דאיירי ביה נמי קרא ור"ש סבר דמטרפה דשרי בהנאה ילפינן כפשטיה ולית ליה ק"ו דהכי נמי מאן דדריש איסור הנאה מהג' לא תבשל לית ליה ק"ו עכ"ד הרי נראה מדבריהם דס"ל לר' ישמעאל דמש"ה צריך הג' לא תבשל משום דמק"ו לא מצי יליף לאסור הנאה להוציא מהג"ש דמשמע פשטיה דשרי בהנאה דיליף ליה מטרפה ולכאורה צ"ע דהא ודאי נראה לכאורה דר' ישמעאל לא ס"ל הך ג"ש לאיסור אכילה דאל"כ לכתוב רק תרי לא תבשל ונוקים חדא לאיסור בישול וחדא לאיסור הנאה והנראה דס"ל דאע"ג דאית ליה הג"ש לאיסור אכילה מ"מ צריך לכתוב לא תבשל על אכילה כי היכי דנדע דבשר בחלב לא אסור ש באכילה רק דרך בישול ובלא"ה שרי ואי לא הוי כתיב רק ב' פעמים הוי ס"ד דרק להנאה צריך דרך בישול אבל באכילה אסור אפי' שלא ע"י בשול ויש להאריך בזה ואין הזמן מסכים לעיין בו ולפי"ז אין ראיה מהדר"י דלא ס"ל הק"ו דאיסי רק צריך הלא תבשל הג' לאסרו בהנאה דמהק"ו לא היינו יודעין להוציאו מפשטיה של הג"ש דמשמע דשרי בהנאה:

[ז] ובדברינו הנאמרים למעלה ניחא לי ג"כ מה דהוי קשה לי טובא דבמס' ע"ג דף כ"ט אמרינן יי"נ מנ"ל דאסור משום דאיתקוש לזבח דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור וזבח גופה מנ"ל דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור ועיי' בב"ק דף ע"ב בתוס' ד"ה דאי שכתבו דבאכילה ודאי דאסור מדאורייתא וראייתם מהא דטבח לע"ג חשבינן ליה שם שחיטה שאינה ראויה ופטור מארבעה וחמשה אבל הא דתקרובת אסור בהנאה כתבו דיש לומר דהוי רק מדרבנן וכתבו דא"ל כיון דבאכילה ודאי דאסור מה"ת א"כ ע"כ הוי הך היקשא דלמת דרשא גמורה ולא אסמכתא א"כ נוכיח מיניה גם איסור הנאה מה"ת די"ל כיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקוש ולא להנאה והנראה בדעתם דס"ל דאפי' לר"א דס"ל דלא תאכל הוי גם הנאה בכלל מ"מ בלשון ויאכלו לא הוי הנאה בכלל וכמש"כ התוס' בפסחים דף כ"ג דגם לר"א לא הוי נהנה מחמץ בפסח בכרת ואע"ג דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה דכה"ג דלא הוי לאו לא הוי הנאה בכלל אמנם מצינו חולקים על זה דהתוס' בחולין דף י"ג הקשו על הא דפליגי רבנן וריב"ב דריב"ב ס"ל דתקרובת ע"א מטמא באוהל ונפקא לי' מהיקשא דלמת ורבנן ס"ל דלא מטמא והקשו התוס' דא"כ לרבנן דס"ל דלא מטמא באוהל ע"כ לא ס"ל ההיקש והרי מהך היקש ילפינן איסור אכילה והנאה של תקרובת בע"ג דף כ"ט ולא אמר שם מני ריב"ב היא ומוכח דלכ"ע אסור בהנאה ותירצו דלענין הנאה כ"ע מודים לההיקש דהא כתיב אכילה בקרא ורק בטומאה פליגי דריב"ב ס"ל דלגמרי איתקוש ואפי' למה דלא כתיבא בהך קרא וכן כתבו התוס' במס' ע"ג דף ל"ב בד"ה והיוצא ולכאורה נראה דהתוס' דחולין ודעו"ג ס"ל דבלשון ויאכלו הוי גם הנאה בכלל דאל"כ לא מתרצי כלל דהדר קשה דמאי בין הנאה דמודו רבנן דריב"ב לטומאת אוהל דחולקים עליו ואי דקשה לדידהו קושית התוס' דפסחים דא"כ יהיה לר"א נהנה מחמץ בכרת כבר מבואר תי' נכון ע"ז בהמשנה למלך ועכ"פ להתוס' דחולין ודע"ג ע"כ מוכרח דהנאה מתקרובת אסור מדאורייתא דלדידהו הא אין מקום לחלק בין אכילה להנאה וכיון דאכילה ודאי הוי דאורייתא וכמו שהוכיחו התוס' בב"ק כמו כן הוי הנאה ולכאורה קשה לי על התוס' דחולין דהניחא לר"א אבל לחזקיה דס"ל דבלשון אכילה לא הוי הנאה בכלל תשאר הקושיא דאמאי בטומאה חולקים רבנן על ריב"ב ובהנאה מודים דאסור דודאי אין לומר דבאמת לא תירצו התוס' רק לר"א דהא עיקר קושייתם של התוס' לא היה רק על הא דלא קאמר בע"ג מני ריב"ב ועל זה מתרצי שפיר דלר"א ניחא הא דמודה בו רבנן ואתיא הך סוגיא דע"ג כר"א ולחזקיה גם התוס' דחולין מודים דהוי רק מדרבנן זה אינו מספיק חדא דעיקר הדבר קשה לומר כן ולעשות פלוגתא בין חזקיה ור"א דלר"א יהיה הנאה מדאורייתא ולחזקיה רק דרבנן דהא בפסחים בעי הגמר' מאי איכא בין חזקיה לר"א ומשני דחוב"ע איכא בינייהו ואליבא דר"י ואמאי לא משני דתקרובת ע"ג איכא בינייהו דלר"א הוי דאורייתא ולחזקיה הוי מדרבנן ונ"מ זו הוי אליבא דהלכתא ועוד קשה לי דהנה ראיתי בשער המלך ה' אישות שהביא ראיה דהנאה אסור מה"ת בתקרובת מהא דבע"ג דף נ"ב בעי ר' יוחנן תקרובת ע"ג של אוכלין מי מהני ליה ביטול לטהרה כיון דאיסורא לא בטל טומאה נמי לא בטל או דלמא איסורא דאורייתא לא בטל טומאה דרבנן בטל הרי דקאמר דהוי דאורייתא וע"ש שהוכיח דע"כ הא דקאמר איסורא דאורייתא קאי על הנאה וא"כ קשה לי דהא בירושלמי דפסחים ריש פ' כל שעה מבואר דר' יוחנן ס"ל כחזקיה דלא תאכל לא הוי הנאה בכלל וא"כ תיקשה על ר"י דאמאי בהנאה ס"ל הוי דאורייתא וטומאת אוהל לא יליף מהך היקשא וקאמר דטומאה הוי רק מדרבנן: