שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן יט, קטע 2

[ז] ובע"כ ההכרח לומר ולחלק ביניהם דרק לענין הא דאין שורפין קדשים ביו"ט דשם לא הוי האיסור משום מעלה דקדשים דנאמר דחומר הוא שהחמירה התורה בקדשים דאינם נשרפין ביו"ט רק האיסור הוי משום מלאכת יו"ט דיו"ט אינו נדחה מפני מצות שריפת קדשים פסולין וגם דהא אם יעבור וישרוף קדשים ביו"ט הא יעבור על לא תעשה דמלאכת יו"ט מש"ה מדמינן גם תרומה טמאה לקודש מטעמים שכתבו התוס' משום דגם היא אקרי קודש או דגזרינן תרומה אטו קודש אבל לענין הא דאין קדשים נשרפין בלילה דהאיסור הוי משום חומר ומעלה דקדשים בעצמן דהחמירה התורה בקדשים דשריפתן לא הוי בלילה וגם דהא אם יעבור על זה וישרפם בלילה הא לא יעבור על ל"ת רק על לאו הבא מכלל עשה דכתיב ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה לא מדמינן כלל תרומה לקודש דודאי דמעלה דתרומה לא דמיא לקודש דכמה מעלות יש בקודש על תרומה וגם למגזר תרומה אטו קודש לא גזרינן כיון דלא הוי רק עשה לחודא והא דמקשה בירושלמי דבמה מדליקין מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה ומוכרח לתרץ משום דנותר שעבר זמנו ג"כ נשרף בלילה צריך לומר דכוונתו דהרי בתחילה שם מביא ב' לשונות דר"ח דלישנא קמא של ר"ח הא ס"ל דאסור להצית האור במדורת קדשים ויהיה דולק והולך בשבת ומפרש הך דולא בשמן שריפה גם בכל שבת שמדליק בחול אפ"ה אסור משום דדולק אח"כ בשבת ולישנא בתרא דר"ח ס"ל דמותר בכה"ג ומפרש הך ולא בשמן שריפה ביו"ט שחל להיות ערב שבת דהדלקה הוי בי"ט וע"ז פריך מעתה אין מדליקין בשמן שרפה בלילה פי' דבא להוכיח כלשון ב' דר"ח דללישנא קמא דאפילו במדליק בחול אסור משום שדולק בשבת והרי בכה"ג אין האיסור משום מלאכת שבת ויו"ט כיון דההדלקה הויא בחול וצ"ל דס"ל דהוי גזירת הכתוב דאין קדשים מתבערים ביו"ט מדכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו ולא ביו"ט וא"כ הא הוי דומה ממש הא דאינו נשרף ביו"ט להא דאינו נשרף בלילה דשניהם הוי רק משום מעלה וחומר דקדשים ואם יעבור וידליק מבעו"י ויהיה דולק והולך בשבת ויו"ט לא יעבור רק על הך לאו דבא מכלל עשה דבבוקר שני אתה שורפו ולא ביו"ט וא"כ יהיה אסור לשרוף שמן שרפה בלילה כמו שאוסר במשנה בשבת אע"ג שמדליקה מבעו"י וע"ז מתרץ דעשוהו כנותר שעבר זמנו דנשרף בלילה אבל ללישנא בתרא של ר"ח דכשמדליקה בחול מותר להיות דולק והולך גם בקדשים ורק להתחיל ההדלקה ביו"ט ס"ל דאסור ומפרש הא דתנן ולא בשמן שרפה ביו"ט שחל בערב שבת א"כ הא דאינו נשרף ביו"ט הוי משום מלאכת יו"ט לא קשה כלל דיהיה אסור לשרוף גם בלילה דודאי לא דמי כלל להדדי וכמו שחילקנו וא"כ הא בש"ס דידן בשבת דף כ"ג מפרשינן להא דתנן ולא בשמן שרפה דאיירי ביו"ט שחל בערב שבת וכלשון ב' דר"ח דבירושלמי לא קשה כלל מלילה ושפיר ס"ל לש"ס דידן דגם נותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה וא"כ גם קודש טמא אינו נשרף בלילה וכהתו"כ ומ"מ תרומה טמאה נשרף גם בלילה. ולפי זה הא מוכרח כפרש"י דתרומה טמאה מותר לבערו בשארי ביעורים כגון מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ורק בקבורה אסרה המשנה דתמורה משום חשש דיבא לידי תקלה וכמש"כ רש"י בסוף תמורה דלהתוס' דגם הני ביעורים דליכא חששה דתקלה אסור בתרומה משום דאקרי קודש או מדרבנן משום דדמיא לקודש הא ישאר עדיין קושיות הירושלמי דהרי הך דינא דקודש טמא הוי רק בשריפה ואסור בשארי ביעורים הא דומה ממש להאי דינא דקודש אינו נשרף בלילה דתרווייהו הא הוי משום מעלה של הקדשים בעצמן וגם אם יעבור ויבער קודש טמא בשארי ביעורים לא יעבור רק על לאו הבא מכלל עשה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף ולא בשארי ביעורים ודומה ממש הך איסורא להא דאין שורפין קדשים בלילה וא"כ לא מבעי לסברא השני' של התוס' שכתבו דמדאורייתא אסור בתרומה שארי ביעורים משום דאקרי קודש וילפינן ליה מקודש הא ודאי קשה דא"כ גם לענין לילה לא יהיה תרומה נשרף מטעם זה וכמו דמבואר בתו"כ דקודש טמא אינו נשרף בלילה אלא אפי' לסברא הראשונה של התוס' דמדרבנן אסרו בתרומה משום דדמיא לקודש הא ג"כ קשה דכמו דגזרו חכמים בתרומה לענין שארי ביעורים אטו קודש אמאי לא גזרו כמו כן לענין לילה ומדחזינן להדיא בכמה דוכתי דתרומה נשרף בלילה הא מוכח בכה"ג דהוי רק משום מעלה של הקדשים לא מדמינן תרומה לקודש ורק לענין יו"ט דהוי משום מלאכת יו"ט הוא דמדמינן להו וא"כ מוכרח דשארי ביעורים מותר בתרומה ורק קבורה אסור משום תקלה והא כבר מבואר בראשית דברינו דלפי זה מוכרח מהא דאמרינן בסוף תמורה דסתם לן תנא כר' יהודה דהגירסא הוי בפסחים וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח ואסור בשרפה:

[ח] ומדברינו אלה יצא לנו תי' נכון על הרמב"ם שכתב בה' פסולי המוקדשין דרק נותר ופיגול אינו נשרף בלילה אבל קודש טמא שפיר נשרף בלילה וקשה עליו מדברי התו"כ דמבואר דכל הנשרפין אינם נשרפין בלילה ואמאי פסק דלא כהתו"כ ולפי"ז ניחא דהרמב"ם לשיטתו דפוסק בחמץ דמותר גם לשורפו וע"כ דהיה גורס במשנה וחכ"א אף מפרר ומוכרח מהא דאמרינן בסוף תמורה דסתם לן תנא כר' יהודה דגם שארי ביעורים לבד משרפה אסור בתרומה דמדמינן ליה לקודש וא"כ הא קשה אמאי מותר לשורפו בלילה ומוכרח דהש"ס דידן חולק על התו"כ וס"ל דאין למדין טמא מנותר לענין לילה וגם קודש טמא נשרף גם בלילה דקרא דביום השלישי באש ישרף לא כתיבא רק בנותר לחודא ומש"ה פוסק הרמב"ם כן דלא כהתו"כ אבל לפי מה דאיתא בתו"כ דגם לענין לילה יש ללמוד שארי פסולי קודש מנותר מוכרח דהגירסא הוי וחכ"א מפרר וכמו שנתבאר:

[ט] ואשר נראה עוד לישב דעת הרמב"ם במה דלא פסק כהתו"כ דז"ל התו"כ ביום השלישי באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום וס"ל להרמב"ם דהתו"כ אזל לשיטתו דבפסחים דף פ"ב מסקינן דהא דכל פסולי המוקדשין הם בשרפה גמרא גמירי לה ופריך שם דא"כ הפסוק דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למה נאמר ומשני נטמא הואיל ובחולין נמי מיפסל אימא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא ליבעי שרפה ותסגי בקבורה קמ"ל ומצאתי בתו"כ פ' צו דנפק ליה האי דינא דכל פסולי קודש הוי בשריפה מהפסוק דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל באש תשרף כי קודש הוא כל שבקודש פסול בעי שריפה הרי דס"ל להתו"כ דהכתוב הקיש כל הפסולין לנותר לענין הא דהוי בשרפה ומש"ה ס"ל ג"כ דהא דכתיב גבי נותר ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ולא בלילה דה"ה דילפינן כל הפסולין מנותר כיון דהוקשו ומש"ה קאמר זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום אבל לפי הש"ס דידן דס"ל דהא דכל הפסולין הוי בשרפה הוי הלכה למשה מסיני ולא הוקשו לנותר כלל וא"כ הא לא מצינו ההלכה רק לענין הא דהוי בשרפה אבל לענין לילה הא לא מצינו בפסוק רק לענין נותר ומנ"ל להחמיר כן בשארי פסולים ומש"ה לא כתב הרמב"ם האי דינא דלילה רק לגבי נותר ופגול וכמש"כ הכ"מ שם דפיגול הוי כנותר לכל מילי אבל שארי פסולין נשרפין גם בלילה ואחרי שבאנו לכל זה דטעמא של התורת כהנים דקאמר זה בנה אב הוי משום דלשיטתו הוקשו כל הפסולים לנותר בקרא דושרפת את הנותר א"כ הא ניחא גם הגירסא דאף מפרר גם להתו"כ דהרי ודאי די"ל דהא דאיתא בתו"כ זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיה אלא ביום לא קאי רק על שארי פסולי קודש דהם הוקשו לנותר ולבד מטמא דהא בטמא מקרא מפורש כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגם התו"כ מודה דעיקר שרפתו לא נפקא לן מההיקש דנותר והטעם צ"ל כדאמרי' בפסחים דטמא הואיל ואיתעביד בו עובדין דחול לא הוי ילפינן מההיקש דכי קודש הם ומש"ה צריך קרא לטמא א"כ הא י"ל דגם התו"כ מודה דגם לענין הא דלילה אין ללמוד טמא מנותר ומשום האי טעמא גופה דשאני, טמא דאיתעביד בו עובדין דחול דטמא הא לא הוקש לנותר כלל ואין להקשות דהרי הא דאין נותר נשרף ביו"ט ג"כ איכא למ"ד דנפק לי' מקרא דכתיב גבי נותר והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף ואפ"ה הא גם טמא אינו נשרף ביו"ט והרי בשבת דף כ"ה מבואר להדיא דגם להך מ"ד אינו נשרף טמא ביו"ט דמפרש שם הא דאין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וקאמר מה"מ ומביא הך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר באש ישרף בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשרפתו הרי דאע"ג דהפסוק כתיב גבי נותר מ"מ ילפינן טמא מני' זה אינו די"ל כמש"כ למעלה דלענין יו"ט הא הוי האיסור משום יו"ט דאין איסור דיו"ט נדחה מפני מצות שריפת נותר וה"ה דאינו נדחה משום עשה דשרפת טמא דמאי שנא בין זה לזה אבל לענין הא דלילה דהוי האיסור משום מעלה דקודש דאינו נשרף בלילה הא ודאי דאי אפשר ללמוד טמא מנותר דשאני טמא דאיתעביד בו עובדין דחול ומנ"ל ליתן בו המעלה דנותר כיון דטמא קיל מנותר והא דבירושלמי פריך מעתה לא ידלקו בשמן שרפה בלילה וס"ל דגם לענין לילה למדין קודש טמא מנותר נפרש כמו שכתבנו לעיל דפריך רק לל"ק של ר"ח דמפרש הך דולא בשמן שרפה בכל השבתות דגם כשמדליקה בחול אסור בטמא משום דדולק בשבת ויו"ט וא"כ לא הוי האיסור משום מלאכת יו"ט רק משום חומר דמצות שריפת קדשים הוא דאסור ביו"ט ומש"ה פריך דלדידי' גם לענין לילה צריך ללמוד טמא מנותר כמו לענין יו"ט ומוכרח לתרץ משום דהוי כעבר זמנו אבל לל"ב של ר"ח דביו"ט הוי האיסור משום מלאכת יו"ט שפיר י"ל דרק לענין זה הוי טמא כנותר אבל לענין לילה מותר בטמא משום דאיתעביד בו עובדין דחול וא"כ להש"ס דידן דס"ל כל"ב דר"ח קודש טמא מותר בלילה ומש"ה מותר להדליק שמן של תרומה טמאה בלילה ולעולם י"ל דכל מה דאסור בקודש טמא אסור גם בתרומה טמאה משום דדמי' לקודש או דאקרי קודש וא"כ שארי ביעורים דאסור גם בקודש טמא שפיר י"ל כדעת התוס' דשבת דגם בתרומה אסור שארי ביעורים לבד משריפה והא דתנן בסוף תמורה הנשרפין לא יקברו הוי כל הביעורים שהם לבד משריפה בכלל האיסור ושפיר נוכל לגרוס אף מפרר דלרבנן מותר בחמץ גם שרפה ומ"מ קאמר שפיר הגמ' סתם לן תנא כר' יהודה דלרבנן הא מותר גם לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים:

[י] ולכאורה קשה לי על שיטת רש"י דלפי מה שביררנו לעיל דגירסתו הוי מפרר ולרבנן אסור שרפה בחמץ וא"כ תיקשה על רש"י מדידי' אדידי' דהנה בפסחים דף י' פליגי ר' יהודה וחכמים בלא בדק בי"ד דר"י סובר דלא יבדוק במועד וחכ"א דיבדוק במועד ופריך על הא דר"י חייש לתקלה ורבנן לא חיישי לתקלה מהא דתנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי שלא ברצון חכמים היו עושין דברי ר"מ ר' יהודה אומר ברצון חכמים היו עושין ומסיק שם דרבנן אדרבנן נמי לא קשי' הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מני' הרי להדיא דאמרינן גם לחכמים דר' יהודה דהוא מחזר עליו לשורפו ומוכח דגם לרבנן מותר בשרפה וכבר נזכרה ראיה זו בצל"ח שם בדף י"א דמכאן מוכח דלכ"ע מותר בשריפה ולכאורה יש לדחות ראיה זו בפשיטות דהרי הא דמתרץ דברי חכמים לא הוי רק ר"מ דבא לתרץ דלא תיקשי מהא דר"מ חייש לתקלה גבי עומר והכא גבי חמץ לא חיישי חכמים לתקלה וא"כ הא בפסחים דף מ"ט דתנן חל להיות י"ד בשבת דס"ל לר"מ דמבערין הכל מלפני השבת וכתב שם המאור דר"מ לטעמיה דס"ל כר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שריפה יעו"ש שהביא ראיה לזה והגם דנאמר דלא כראייתו של המאור מ"מ הא י"ל דמהא גופה מוכח הגמ' דס"ל לר"מ כר"י דאין ביעור חמץ אלא שרפה מהא דקאמר דמבערין הכל מלפני השבת ומש"ה קאמר שפיר לדידי' הוא עצמו מחזר עליו לשורפו דלדידי' גם במבערו במועד מ"מ מותר גם שרפה אמנם ראיתי מקשים על המאור דהיאך מצי ס"ל לר"מ כר"י דהא טעמא דר"י איתא בפסחים דף כ"ח דיליף לה קל וחומר מנותר דהוי בשרפה והקשה הצל"ח דהא י"ל מה לנותר שכן איסורו איסור עולם ותירץ דר"י לטעמי' דס"ל דגם חמץ שעבר עליו הפסח אסור מדאורייתא וא"כ ר"מ הא ס"ל בפסחים דף ל"א דחמץ של עו"ג שעבר עליו הפסח מותר וכמבואר שם ישראל שהלוה לעו"ג על חמצו אחר הפסח אינו עובר משום ר"מ אמרו עובר ומפרשינן שם הטעם דס"ל ישראל מעו"ג קונה משכון ומוכרח דס"ל דחמץ של עו"ג שעבר עליו הפסח שלא היה ממושכן לישראל מותר אחר הפסח וזהו דלא כר"י דלר"י הא גם של עו"ג אסור וכמבואר בדף כ"ח ומוכרח דס"ל לר"מ כר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור בשל ישראל משום קנס וא"כ הא אי אפשר ללמוד מנותר דלהוי בשרפה כיון דאין איסורו איסור עולם ולכאורה הוי קושי' גדולה על המאור דהיאך כתב דר"מ ס"ל כר"י אכן דברי המאור נוכל לתרץ היטב דבחולין דף קי"ד יליף רב אשי דבשר בחלב אסור שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה"ה בבל תאכל ופריך חורש בשור וחמור ליתסר ומשני השתא ומה שבת דחמירא מעשי' מותרין הני לא כ"ש כן הוא גירסת רש"י והתוס' גורסים שם השתא לגבוה שרי להדיוט מבעי' פי' דבעלי חיים שנעבדה בהן עבירה כשרים לקרבן להדיוט מבעי' ועיין לקמן בסי' שכתבנו דחמץ שעבר עליו הפסח כיון דעבר עליו בבל יראה הוי בכלל כל שתיעבתי לגירסת התוס' דרק בבעלי חיים נוכל לידע מק"ו דשרי לגבוה אבל לגירסת רש"י דיליף ק"ו ממעשה שבת הא גם על חמץ איכא ק"ו דמעשה שבת יעו"ש וגם כתבנו שם דבחמץ של עו"ג לא שייך הך סברא דכל שתיעבתי וא"כ הא י"ל דר"מ ס"ל דחמץ של ישראל אסור אחר פסח משום כל שתיעבתי ואינו מתיר רק בשל עו"ג דלא שייך בו הך סברא וא"כ הא שפיר נוכל לומר דר"מ יליף מנותר דחמץ אינו אלא בשרפה דאע"ג דכתבנו שם באותו סימן דלר"מ ע"כ ליכא בהך לאו דכל שתיעבתי רק איסור אכילה ולא הנאה ואפילו לר' אבהו מ"מ הא כיון דידעינן מהך דרשה דחמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה שוב נוכל ללמוד מיני' גם כן דאסור בהנאה בק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בהן עבירה אסור בהנאה חמץ שנעבדה בו עבירה לא כ"ש וכמו דיליף איסי מהך ק"ו דבשר בחלב אסור בהנאה בחולין שם וא"כ הא שוב י"ל דר"מ יליף ליה מנותר דהוי בשרפה וכהמאור אבל לרש"י דגורס השתא ומה מעשה שבת מותרים הא א"א לומר דחמץ שעבר עליו הפסח אסור רק מדרשא דר' יהודה בפסחים דף כ"ח מדכתיב שלשה לאוי ולדידי' אין חילוק בין של עו"ג לשל ישראל וכדאיתא בגמ' שם וא"כ ר"מ דמתיר בשל עו"ג ע"כ מוכרח דלא ס"ל כר"י רק ס"ל כר"ש דמה"ת גם של ישראל מותר ורק מדרבנן אסור משום קנס וא"כ הא לר"מ אי אפשר ללמדו מנותר כלל ואפ"ה אמרי' אליבא דר"מ הוא עצמו מחזר עליו לשרפו ומוכרח דגם לרבנן מותר גם שרפה והרי לרש"י ע"כ הוי הגירסא וחכ"א מפרר ואסור לדידהו בשרפה וקשה על רש"י מדידי' אדידי' אמנם מצאתי במפרשים שהביאו דברי המכילתא פ' בא דאיתא שם איזהו השבתה שהיא בבל יראה ובל ימצא הוי אומר זה שרפה וא"כ הא י"ל דגם ר"מ יליף לי' מכאן ולא מנותר: