שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן מ, קטע 2

עוד שם. הא כלים וכלים וכו' חייב וש"מ הילך חייב וכתב רש"י הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות שהכלי שהודה מונח לפנינו ואמר לו הילך חייב, הנה לעיל ע"א כתב רש"י וז"ל והילך לא הוצאתים והן שלך בכל מקום שהם הרי דס"ל דגם אם הכלי אינו בפני ב"ד ג"כ מקרי הילך, וצ"ל דשם כתב רש"י לענין דינא דס"ל דגם בכה"ג הילך ויצא לו זה מהראי' שהובא בראשונים מדפריך לקמן דף ק' אהא דזה אומר עבד גדול וזה אומר עבד קטן והא הילך הוא ומשני בשטענו דמי עבד ומדלא משני שאין העבד בפני ב"ד ומוכח דגם בכה"ג הוא הילך אבל הכא דמדייק הגמרא דגם בכלים דומיא דקרקע חייב כתב רש"י לרבותא דמוכרח מכאן דגם במונח לפני ב"ד חייב דקרקע הוא כמונח לפני ב"ד היא דהרי במקומה הראשון היא, והנה להס"ד דהכא הא גם מרישא נוכל לדייק כן דקתני ברישא הודה בכלים וכפר בקרקעות פטור הא כפר בכלים דומיא דקרקעות דהיינו שהכלי שכפר בה הוא לפני ב"ד חייב ואע"ג דלא שייך לומר על הכפירה אשתמוטי מ"מ חייב וכל זה ניחא לרש"י דמפרש לעיל הא דאמר רבה ובכולי בעי דלודי ואשתמוטי קמשתמיט דהוא קושיא אחרינא דנימא מיגו דחשוד אממונא אבל על הא דחייב שבועה כבר מתורץ בהא דאמר דחזקה אין אדם מעיז דבכופר הכל איכא העזה יותר מן מודה במקצת ובמודה במקצת חייב שבועה גם בלא סברא דאשתמוטי וא"כ לא צריך סברא דאשתמוטי רק לענין דאורייתא אבל השתא דקיי"ל דחשוד אממון לא חשוד אשבועה משו"ה חייב שבועה גם כשהכלי שכופר הוא בפני ב"ד, אבל להתוס' שכתבו לעיל דאם לא סברא דאשתמוטי לא הי' עליו עיקר חיוב שבועה דגם במודה מקצת איכא העזה כמו כוה"כ אי לאו סברא דאשתמוטי ולדידהו אם מה שכפר הוא לפני ב"ד ודאי דליכא עליו שבועה דאורייתא והא דכ' התוס' לקמן בדף ו' בד"ה אלא דגם כשהחפץ לפני ב"ד חייב הא לא כתבו כן רק לענין היסת ומשום לא פלוג אבל שבועה דאורייתא ודאי דליכא לכאורה קשה מרישא לפי הס"ד, רק גם זה ניחא דהרי התוס' כתבו בסמוך דגם למ"ד הילך חייב למה צריך קרא למעט קרקע הא ליכא אישתמוטי וכל זה הוא לשיטתם דלרש"י הא ניחא] ותי' דגם בקרקע שייך אשתמוטי דלמא שעבדה לאחרים, וסברא זו שייך רק כשכופר בקרקע אבל בהודה בקרקע הא לא שייך סברא זו וא"כ בסיפא דקתני הודה בקרקעות פטור מדייק שפיר הא הודה בכלים דומיא דקרקעות דהיינו שהכלי לפנינו חייב אבל ברישא דכפר בקרקע דשייך בה אשתמוטי א"כ כשנדקדק הא כפר כלים דומיא דכפר קרקע חייב היינו רק היכא דשייך אשתמוטי והוא כשהכלי אינו בפני ב"ד אבל כשהכלי היא בפני ב"ד לא נוכל לדקדק מזה דחייב ומיושב שפיר גם להתוס':