שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן יד, קטע 2

(הגה"ה**

*) עיין במס' תמורה דף ג' דתני תנא קמי דר"י כל ל"ת שבתורה עשה בו מעשה חייב לא עשה בו מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם וא"ל ר"י לא תתני מימר דבדיבורו קעביד מעשה ולכאורה קשה מאי הקשה לי' ר"י דלמא הברייתא נקטה מימר משום קרבן ציבור דאינו עושה תמורה והלאו דלא ימירנו הא קאי גם על ציבור וכמו דמוכח בתמורה דף ד' דפריך והרי תמורה הוי לאו הניתק לעשה ולקי ומשני משום דהלאו איכא גם בצבור והעשה ליכא בצבור וא"כ הא בציבור לא קעביד מעשה ומש"ה תני בברייתא דאפ"ה לוקה מומר מפי השמועה שנתקבל דלוקה אע"ג שאין בו מעשה. ומשמע דר' יוחנן ס"ל כאביי דמדקדק דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ולדידי בציבור הא ודאי דלא לקי כיון דלא מהני דלרבא דאמר דלא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הא גם בציבור אפשר דלוקה ומוכח דלא כמו שכתבנו בפנים ובזה מיושב לנו דברי הרמב"ם בפ"א מהל' תמורה ה"א שכתב דבציבור אם המיר לוקה ולכאורה קשה דהיאך פסק כר' יוחנן דהא ר"י דאמר לא תתני מימר מוכרח דס"ל דבציבור אינו לוקה כיון דלא אתעביד מעשה ולפי"ז ניחא דהא ר"י לא משבש הברייתא רק משום דס"ל כאביי והרמב"ם דפוסק כרבא דלא מהני אין לנו לשבש הברייתא וגם בציבור לוקה מפי השמועה. [ומדברי הרמב"ם הללו מוכרח דפוסק כרבא דלאביי דהא דלוקה משום דמהני א"כ הא ודאי דציבור אינו לוקה ובשו"ת הגאון ר' עקיבא אייגר זללה"ה זיע"א נסתפק היאך פוסק הרמב"ם כאביי או כרבא ומכאן הא מוכרח דפוסק כרבא] רק זה יש לדחות דהא י"ל דהא דתני קמי דר"י לאו ברייתא היא רק ההוא אמורא מעצמו אמר כן דבהני תלת לוקה ומדקדק לה מהמשנה דקתני דהמומר סופג ארבעים ולזה השיבו ר"י דלא תתני מומר די"ל דהמשנה לא איירי רק ביחיד והוי מעשה משום דבדיבורי' קעביד מעשה ולעולם מצי ס"ל דלא מהני רק ציבור, אינו לוקה משום דליכא מעשה והא דפוסק הרמב"ם דלא כר"י וכ' דגם ציבור לוקה י"ל משום דבתמורה דף ב' אמרינן דאם המר ימיר בא לרבות אשה ופריך למה לי קרא הא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכתב שם רש"י גירסא דמשני סד"א ה"מ לאו שיש בו מעשה אבל אין בו מעשה לא קמ"ל ועיין בלח"מ שהוכיח דע"כ הרמב"ם הי' גורס כן והרי הך פסוק איירי בקרבן יחיד וכדכתיב והי' הוא ותמורתו יהי' קודש ובהך קרא כתיב הריבוי דנשים ומוכח דגם היכא דעושה תמורה הוי ג"כ לשאב"מ ולא ס"ל סברא דר"י דבדיבורי' קעביד מעשה גבי תמורה ושוב אין מקום לחלק בין ציבור ליחיד וגם ציבור לוקה ולר"י נצטרך דמש"ה צריך לרבות נשים משום דס"ד ה"מ לאו השוה בכל וכגירסא דידן ועכ"פ אין מזה ראיה דר"י ס"ל כאביי:)**