שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן לה, קטע 2

וע"כ נראה דמדלא משני דאיירי שהמוכר לשניהם נתרצה דגם בע"א כה"ג פוטר משבועת התקנה זו ומה דנקט במשנה לשון רבים עדים הוא משום דהמשנה הא איירי בשני טוענים שייך למתני בהו עדים דגם אם ע"א מעיד שיש לזה בו חצי וכן השני הרי כל א' יש לו עד על החצי:

ואי איכא שני כיתי עדים זוג א' אומרים כא' דכולה שלו והשני' כהשני ג"כ קשה אמאי תני חולקין בלא שבועה והרי כתב הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו דשתי כיתי עדים המכחישים אמרינן סלק עדותן ואי חייב ש"ד או שומרין או היסת נשבע יעו"ש. והנה לדעת הנמוק"י בב"ב בחזקת הבתים שכ' דגם בממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ומש"ה כתב דעדות שמעידים על הקרקע לא מהני עדותן רק אם זה אינו דר בשדה דבלא"ה הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. ולדבריו ניחא דהרי בשנים אוחזין כל א' הוא מוחזק בהחצי וכשבאים עדים המעידים שכולה שלו על החצי שהוא מוחזק לא מהני עדותן מן התורה דה"ל עדות שאאילה"ז ורק על החצי השני שחבירו מוחזק מהני עדותן ומש"ה מהני עדותן שיטול כולו בלא שבועה דלפטור משבועה הא לא בעינן עשאילה"ז דמאי הזמה שייך על חיוב ופטור משבועה, אבל כשיש גם להשני עדים דכלו שלו שפיר חולקין בלא שבועה ולא שייך לומר אוקי תרי להדי תרי כיון דכל כת לא מהני עדותה רק על החצי דבחצי הא' הוא כאשר עשה וממילא מועיל בזה החצי עדות כת שני', ורק יתבאר בזה דהרי כל א' נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין והכא יהי' להיפוך דבמקום שידו של זה מגעת יטול חבירו, אמנם הרי רוב הראשונים חולקים על הנמוק"י בזה דבממון לא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה: