שו״ת בית הלוי – חלק ג – סימן כ

סימן כ

מס' כתובות דף י"ח ולתני מודה ר' יהושע באומר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן. הנה סוגי' זו קשה טובא לשיטת רש"י דמפרש הא דאין שור שחוט היינו שאין הלה תובעו. אחד קשה דהרי בכל הסוגיא הולך ומקשה כמה קושי' דלמה נקטה הך ומודה ר"י באביו ולא נקטה בדידי' וכשמתרץ לי' דגבי שדה לא מצי למנקט בדידי' שוב פריך דלתני מנה ובדידי' ולמה כאן בקושי' זו תפס הגמרא באומר מנה לאביך בידי ולא הקשה דלתני מנה לך בידי והאכלתיך פרס שהוא נאמן. ובשלמא להתוס' דאיירי בתובעו ולא מצי למתני בדידי' דהרי חייב שבועה שהוא מודה במקצת כיון דאידך תובעו מנה והוא מודה לו בנ' ולא שייך במיגו דכוה"כ ומשו"ה פריך באביו דס"ל דבאביו יכול להעיז ויש לו מיגו דכופר הכל אבל לרש"י דאיירי באינו תובעו הרי ודאי דגם בדידי' יש לו מיגו שפיר דלא שייך אינו מעיז כיון דלא הי' תובעו וגם במנה לך פטור, וקושי' זו מפורסם במחברים, שנית קשה טובא קושי' מהרש"ל ומהרש"א דמאי משני אי אליבא דר"א בר"י חיובי מחייב הרי לפי המסקנא דמסיק דגם ר"א בר"י לא מחייב שבועה רק בתובעו דס"ל דגם בבנו אינו מעיז ואין לו מיגו דכו"ה אבל באינו תובעו מודה ר"א בר"י דפטור הא נשאר קושי' הגמרא דלתני מנה לאביך כו' עיי' במהרש"א מה שדחק בישוב קושי' זו גם יש להבין בתי' הגמרא דמשני אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבדה הוא ופרש"י וז"ל וא"כ לא מצי למתני ומודה ר"י באין שור שחוט דהיינו באינו תובעו דגם אפי' בתובעו פטור לרבנן ובודאי דצ"ע דמה דחקו לרש"י לדחוק בזה ולומר דגם בתובעו פטור משום הכי לא תני לה והרי בפשיטות ניחא וכמו שכתבו התוס' דלרבנן לא היה מצי למתני בסיפא ואם יש עדים פי' שהלוה לאביו] אינו נאמן והרי אכתי יש לו מיגו דפרעתיו הכל ומשו"ה גם במודה במקצת פטור לרבנן דס"ל דבבנו מעיז ואיכא מיגו דכוה"כ:

והנראה לישב פירושו של רש"י בזה ומקודם נבאר דעתו בעיקר פירושו דמפרש הך ומודה ר"י בשדה זו של אביך היתה ולקחתי ממך שהוא נאמן דאיירי רק באינו תובעו וכבר הקשו על זה התוס' בריש הפרק דא"כ למה תני סיפא ואם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן עדיפא ה"ל למתני רבותא יותר דבתובעו לחוד אינו נאמן גם בליכא עדים, והנראה ברור בדעת רש"י דהרי רק משום ר' יהושע מוקמינן לה בגמרא באין שור שחוט דהיינו אינו תובעו דפריך בגמרא מ"ש האי מיגו דשדה דמודה בו ר"י ממיגו דמשארסתני נאנסתי דחולק ומשני דשדה איירי באינו תובעו ומשו"ה מודה ר"י אבל ר"ג הא אית לי' מיגו גם בתובעו דהא גבי משארסתני נאנסתי דשור שחוט ס"ל לר"ג מיגו וא"כ אם הי' תנן בסיפא ואם תובעו אינו נאמן הרי יהיה רק כר' יהושע לחודא ואנן הא פסקינן לעיל בפ"ק כר"ג והאיך יסתום רבי הך משנה דלא כר"ג והרי בהך משנה לא תני בה רק מה דמודה ר"י לר"ג ולא מה דחולק ר"ג עליו. והמשך לשון המשנה כך הוא ומודה ר"י כו' פי' דבאינו תובעו גם ר"י מודה לר"ג דנאמן ואם יש עדים אינו נאמן פי' לכ"ע וגם לדידן אינו נאמן, והיכא דליכא עדים רק תובעו לחודא בזה הא פליגא ולא איירי המשנה בפלוגתתם דכבר תנן לה בפ"ק גבי משארסתני נאנסתי דבתובעו ס"ל לר"ג מיגו, ור"י לית לי' ואע"ג דהתוס' לא ניחא להו לומר כן וס"ל דהסיפא דואם יש עדים קאי על ומודה ר"י ומש"ה הקשו דה"ל למתני ואם תובעו אינו נאמן פי' לר"י לחודא מ"מ בדעת רש"י נראה ברור דהוא מפרש כן:

וא"כ הא ניחא הא דפריך הכא וליתני מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס דלא הי' מצי להקשות דליתני מנה לך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן דא"כ לא הי' מצי למתני בסיפא ואם יש עדים אינו נאמן דא"צ עדים כלל דבתובעו לחודא הרי חייב שבועת מודה במקצת גם לר"ג כיון דהוא תובעו מנה וזה מודה לו בנ' ולכ"ע סגי בתובעו לחודא ואי דבאמת לתני בסיפא ואם תובעו אינו נאמן ז"א דא"כ אין להאי דינא שום שייכות להך משנה דהרי כל עיקר דנקטה הך ומודה ר"י כאן ולא לעיל גבי משארסתני נאנסתי מבואר במהרש"א דעיקרו נקטה משום סיפא דואם יש עדים דאגב דתני ברישא דאם יש עדים שיצאת בהינומא דאינו נאמן ונוטלת ר' קתני ג"כ הך ומודה דאם יש עדים ג"כ אינו נאמן, ומש"ה פריך דלתני מנה לאביך בידי דס"ל להגמרא דבבנו מעיז וליכא גבי שבועת מודה במקצת כלל דיש לו מיגו דכופר הכל כיון דיכול להעיז וא"כ אם תובעו מנה לאבי בידך והלה מודה לו בחמשים וכופר נ' תלוי בפלוגתא דר"ג ור"י דלר"י דלא ס"ל מיגו היכא דתובעו הרי חייב שבועה ככל מודה במקצת ולר"ג פטור משבועה במיגו דכופר הכל וע"כ פריך שפיר דלתני מנה לאביך בידי דבאינו תובעו מודה ר"י דאמרינן מיגו ופטור משבועה, ובסיפא לתני ואם יש עדים חייב שבועה בע"כ אין הפי' דאם יש עדים שהלוהו אביו מנה רק הפי' דעל מה דתני ברישא שהודה לו יש על כל הודאה זו עדים דהיינו שהעדים מעידים כן שאביו הלוה לזה מנה וחמשים בודאי גם עתה חייב לו שוב אינו נאמן על החמשים שאומר שפרעו דהא גם אם נאמר כר"ג דאמרי' מיגו גם בתובעו מ"מ הרי חייב שבועה מדר"ח קמייתא דהרי זה תובעו מנה והעדים מעידים שיש לו נ' דנשבע על השאר, ובאם לא יהי' עדים רק תובעו לחודא תלוי בפלוגתא דלר"י חייב שבועה ולר"ג פטור, ועל זה משני אי אליבא דר"א בר"י חיובי מחייב דכיון דס"ל דבבנו נמי אינו מעיז וא"כ גם לר"ג חייב שבועה גם בתובעו לחודא אע"ג דליכא עדים ושוב לא מצי למתני בסיפא ואם יש עדים ומיושב היטב קושי' מהרש"ל, ואי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוא ופטור אפי' בתובעו וגם לר' יהושע פטור דכיון דס"ל דבבנו מעיז ויכול לכפור הכל וכשמודה במקצת ה"ה משיב אבידה דמהני גם לר"י דעד כאן לא שמענו לר"י הך דלא ס"ל מיגו בתובעו דבטענתו שטוען עתה ג"כ פוטר עצמו לגמרי ורק דהי' יכול לטעון טענה אחרת מעלייתא מזו הטענה שהי' נאמן באותו הטענה דבכה"ג מקרי מיגו בזה הוא דחולק ר"י אבל אם הוא משיב אבידה דעתה מודה לו בנ' והי' יכול לכפור הכל גם לר"י מהני אפי' בתובעו וניחא שפיר הא דלא פרש"י כפשוטו כהתוס' דלא הי' מצי למימר בסיפא ואם יש עדים אינו נאמן דהרי יש לו מיגו דהחזרתי דלפי מה שכתבנו דאם יש עדים היינו שמעידים שחייב לאביו חמשים דנשבע מדר"ח הרי ליכא מיגו כלל ומש"ה דחק רש"י לפרש דגם בתובעו הי' נאמן והמשנה רוצה לאשמעינן האי דינא דבאינו תובעו מודה ר"י דאמרי' מיגו, והתוס' לשיטתם דפירשו בריש הפרק דהמשנה איירי גם בתובעו וא"כ הא לא מצינן לפרש כפירש"י דמתרץ דלרבנן הי' נאמן גם בתובעו כיון דגם עתה נאמן גם בתובעו ומש"ה הוצרכו לפרש דהסיפא לא יהי' ניחא דגם ביש עדים נאמן במיגו דהחזרתי הכל וצריך לדחוק דזה לא ניחא להגמרא למתני ואם יש עדים שחייב לו חמשים רק אם יש עדים שאביו הלוהו מנה וא"כ הא איכא מיגו דהחזרתי הכל, ודוק בכל זה כי נכון הוא בדעת רש"י, ואע"ג דבב"מ דף ה' מביא ברייתא דאבוה דר' אפוטריקי דדרש מקרא דכי הוא זה דבא למעט העדאת עדים דפטור משבועה ואמרי' שם דר"ח מוקים לקרא דבא למעט טענו חיטים והודה לו בשעורים דפטור ואבוה דר' אפוטריקי ס"ל דמחייב בהודה בשעורים, וא"כ הא מוכח דר"ג דמחייב בהודה בשעורים לא ס"ל הא דר"ח דהא אייתור לי' הפסוק למעט העדאת עדים וא"כ לכאורה נסתר מכאן כל מה שכתבנו לדעת רש"י דהא דפריך ולתני מנה לאביך דהך ואם יש עדים יתפרש דחייב מדר"ח קמייתא דהא כתבנו דהך ואם יש עדים הוא אליבא דר"ג דלר' יהושע גם בתובעו לחוד לא מהני ור"ג הא לא ס"ל הך דר"ח, זה לא קשה כלל דהכא הא לא איירי רק בדין מיגו ובפלוגתא דר"ג ור"י במיגו ולא איירי כלל בפלוגתא דר"ג וחכמים בטענו חיטים והודה בשעורים ושפיר מצי למתני ואם יש עדים פי' דגם לר"ג דהכא דס"ל מיגו מ"מ ביש עדים חייב מדר"ח קמייתא, ואע"ג דזהו דלא כר"ג דשבועות הרי בלא"ה לא קיי"ל כר"ג בההוא דהודה בשעורים ועוד דלפי מה שכתבנו בב"מ שם בלא"ה לק"מ דנתבאר שם דההיא סוגי' אזיל רק אליבא דרב דס"ל כפירת טענה שתי כסף ורק לדידי' הוא דמוכרח דר"ג לא ס"ל כר"ח אבל לשמואל דאמר אפי' לא כפר אלא בפרוטה חייב מצי ס"ל לר"ג הך דר"ח יעו"ש ושפיר י"ל דהך סוגי' דהכא אזל אליבא דשמואל, ואדרבה בזה עוד יתורץ לנו היטב דברי רש"י דבמס' שבועות דף ל"ט אמרינן דוקא מתניתין כוותי' דרב וגם איתא שם תני ר"ח לסיועי לרב ובודאי מוכרח דהלכה כרב ובמס' ב"מ דף נ"ה דתנן הטענה שתי כסף וההודאה ש"פ ופרש"י שיטענו שתי כסף וזה יודה מהם ש"פ וזהו כשמואל ומוכח דס"ל לרש"י דהלכה כשמואל, וכבר עמדו רבים בזה ליתן טעם לדעתו, ולפי הנ"ל הא ניחא שפיר דלשיטתו בכתובות כאן הא מוכח מהך סוגי' דסתמא דגמרא ס"ל כשמואל:

מס' ב"ק דף צ"ט זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך. הנה האלפס כתב וז"ל אבל מומחה דעביד בחנם פטור כי ההוא דאתי' לקמי דר' יוחנן וא"ל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך והרא"ש בהעתיקו לדברי האלפס כתב וז"ל אבל טבח אומן דעביד בחנם פטור ולא סיים לעובדא דר' יוחנן ולא הביאו כלל. ובודאי צ"ע לעמוד על כוונתו בזה חדא דלמה שינה לשונו של האלפס והשמיט סוף דבריו, ועוד דהרי נ"מ טובא להלכה דהרמב"ם פסק בפרק יו"ד מה' שכירות טבח שעשה בחנם וניבל וכן שולחני שאמר יפה ונמצא רע וכל כיוצא בזה עליהם להביא ראיה שהם מומחין ואם לא הביאו ראיה משלמין וכן פסק בשו"ע דעל הטבח להביא ראיה וכ' הכ"מ דזה נלמוד מהך עובדא דר"י שהצריך להטבח להביא ראיה ובודאי דה"ל להרא"ש להביא הך עובדא. ולכאורה י"ל דהנה ודאי עיקר הדבר צריך להבין אמאי על הטבח להביא ראיה והרי הוא טוען ברי מומחה אני וגם הוא מוחזק ובעלים טוענים שמא וגם הוא מוציא, ואפי' אם נאמר דגם טענות הבעלים חשיבי ברי כיון דודאי מסר לו בהמתו וזה הזיקה בידים וניבלה רק בא לפטור עצמו מהתשלומים בטענות מומחה אבל ההיזק הוא ברי מקרי בכה"ג טענות ברי. מ"מ הרי גם בשניהם טוענים ברי אין מוציאין מן המוחזק בלא ראי' ולכל הפחות הי' לו להיות נאמן בשבועה כמו כל שומר. וי"ל הטעם דכיון דחזינן דזה קלקל במעשיו ויש לנו לחקור על המקלקלים בשחיטתם מה הם ושפיר איכא רובא דרוב המקלקלים אינם מומחים. ואע"ג דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הרי זה ודאי לא נולד מומחה ונאמר דחשיבא כחזקה וע"י רובא וחזקה שפיר מוציאין ממון ומש"ה חייבו ר' יוחנן. והנה בכתובות דף ט"ז דתנן בהיא אומרת בתולה נשאתני אם יש עדים שיצאת בהינומא כתובתה מאתים ופריך וכי ליכא עדים נימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאות וכ' שם התוס' דפריך אליבא דרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ובעל המאור כ' שם דפריך גם לשמואל דכיון דאיכא רובא וחזקת הגוף דבתולה נולדה מוציאין ממון והביא ראי' לזה מהא דכתובות דף י"ב דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך דס"ל לר"ג דנאמנת ואמרי' שם דאע"ג דלא אמרי' ברי ושמא ברי עדיף מ"מ נאמנת דאיכא מיגו דהיתה אומרת מוכ"ע אני, אי נמי משום דאיכא חזקה המסייע לברי דידה הרי דהיכא דחזקה מסייע לברי מוציאין ממון וה"ה אם חזקה מסייע לרוב מוציאין והפני יהושע הסביר ראייתו דרובא עדיף מברי דהרי בכל איסורים קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ועד אחד אינו נאמן היכא דאתחזיק איסורא וכל מקום שע"א מעיד הרי הוא ברי ושמא ומוכח דרוב עדיף מברי וכיון דברי וחזקה מוציאין כ"ש דרוב וחזקה מוציאין, ונאמר דהרא"ש ס"ל כראייתו של המאור ולא כפירושו דקושי' הגמר' דפריך מרוב נשים בתולות נשאות מפרש כהתוס' דהקושי' הוא רק למאן דס"ל הולכין בממון אחר הרוב, אבל כראייתו ס"ל דמהך דדף י"ב מוכרח כן רק ס"ל להרא"ש דזה תלוי בהני ב' תירוצים של הגמרא דלתי' קמא דגבי משארסתני נאנסתי נאמנת משום מיגו אין ראי' להך כללא ובלא הכרח ס"ל להרא"ש דיש לנו לומר דגם רוב וחזקה לא מהני להוציא דהרי במלחמות ריש פ"ב דכתובות הביא דברי הירושלמי שהקשה ג"כ דגם בלא עידי הינומא נימא רוב נשים בתולות נשאות ומשני דאין הולכין בממון אחר הרוב ואם נאמר כהמאור דחזקת בתולה חשיבא חזקה הא מוכרח מהירושלמי להדי' דרוב וחזקה ג"כ לא מהני, וכן משמע הסוגי' במס' ב"ב ריש פ' המוכר פירות דפריך לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב למה צריך עידי הינומא ומוכח דלשמואל ניחא לי' הרי דגם חזקה לא מהני ורק לתי' השני דגבי משארסתני נאמנת משום חזקה מוכח דס"ל דרוב וחזקה מהני והך תי' חולק על הירושלמי אבל לתי' קמא אין לנו לומר דלא כהירושלמי ופשטות סוגיא דהמוכר פירות בלא הכרח, והנה מבואר בתוס' כתובות דף י"ב בד"ה אלא דלר' יוחנן ליכא למימר כטעם דמיגו ולדידי' מוכרח לומר כתי' השני משום חזקה, וס"ל להרא"ש דר' יוחנן לשיטתו דלדידי' מוכרח דרוב וחזקה מוציאין ממון ומש"ה חייבו להטבח אבל לפי מה דמספקא לן דילמא כתי' הראשון משום מיגו וגם רוב וחזקה לא מהני אין לנו טעם לחייבו להטבח וא"כ הא י"ל דהאלפס והרא"ש אזלי' לשיטתם דבכתובות שם במשנה דמשארסתני דנאמנת כתב האלפס רק לטעם דחזקה ולא הביא כלל לטעם דמיגו ואע"ג דנ"מ טובא שם בין הני שני תירוצים היכא דאמרה מוכ"ע אני מעיקרא כמבואר בב"ש סי' ס"ח יעו"ש מ"מ לא חשש לה האלפס דס"ל להלכה כהך תי' ומש"ה גם כאן הביא האלפס להך עובדא דר' יוחנן, דהרי בין אם נאמר כמש"כ דלהך תי' מוכח הך כללא דרוב וחזקה מהני ובין אם לא נאמר כן הרי מהך עובדא דר"י עצמו מוכח דעל הטבח להביא ראי', אבל הרא"ש בכתובות שם הרי ג"כ השמיט לדברי האלפס יעו"ש הרי דלא הכריע להלכה בהני שני התירוצים וחשש ג"כ לטעם דמיגו, ואדרבה בסוגי' דפתח פתוח הביא הרא"ש הני שני התירוצים דס"ל דהוא ספיקא דדינא וגם ס"ל כהמאור דלתי' השני מוכרח דרוב וחזקה מהני מש"ה לא הביא הכא הך עובדא דמדרבי יוחנן הא אין ראי' לדידי' להלכה כיון דלר"י לשיטתו מוכרח כן אבל לדידן דחיישינן גם לטעם דמיגו ליכא הכרח להך כללא ואדרבה בירושלמי מבואר להדי' להיפוך מהאי כללא א"כ מספיקא אין לנו לחייבו להטבח אם לא מצא עדים. אמנם כל זה הוא בדרך חידוד קצת וגם דזה שכתבנו דמה שבודאי נולד אינו מומחה חשיבא חזקה רחוק הוא לפי הסברא. וע"כ נראה יותר דס"ל להרא"ש דטעמו של ר"י שחייב להטבח הוא כמו דאיתא בב"מ דף פ"ג אין רואה שבועת ה' תהי' הא במקום יש רואה יביא ראי' ויפטר וכן כאן אם הוא מומחה הרי יודעים בו אחרים דעיקרו של מומחה הוא ששחט כמה פעמים לפני מומחים וראו ששחט כהוגן, ועוד יותר יש לומר דס"ל להרא"ש דבהך עובדא דר"י מעשה שהי' כך הי' דלפי טענתו של הטבח הי' מקום שיש רואה דלפי דבריו הוחזק למומחה במקום דשכיח רבים ומש"ה הצריכו להביא עדים ומש"ה לא הביאו הרא"ש כיון דלאו כללא הוא לחייב נטבח רק עיקרו תלוי אם הוא מקום שיש רואה והרי הך דינא דבמקום שיש רואה חייב שומר לשלם כתבו הרא"ש בב"מ סוף פ' האומנים ולא הוצרך לכותבו כאן, אמנם מדברי הרמב"ם שכתב דטבח ושולחני וכל כיוצא בהם עליהם להביא ראי' וכ"כ בשו"ע והוציאו כן מהך עובדא דר"י הרי מוכח דלא ס"ל כן וס"ל דזה אינו תלוי כלל בהך דינא דיש רואה רק בכל גווני עליהם להביא ראי' ולדידהו נראה לכאורה דטעמו הוא משום רוב וחזקה וכמש"כ, אמנם עיין באה"ע סימן ס"ח שכתב הבית שמואל דהרמב"ם והטור פוסקים כטעם דמיגו וס"ל דבלא מיגו אין מוציאין ממון ועיין מש"כ לעיל בסי' י"ח וצ"ע: