שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן יג

סימן יג

יחקור אי מותר לספות לקטן איסורא דרבנן בידים ובדין מלאכה שאינה צריכה לגופה לקטן:

הר"ן כתב בשבת בשם הרשב"א דלפי מה דמסקינן דקטן אוכל נבילות אין בית דין מצוין להפרישו א"כ באיסורא דרבנן מותר לספות לי' בידים ג"כ וכן כתב הנמוקי יוסף ביבמות פרק חרש וטעמו כמו דחזינן ביבמות דף קי"ד דלמ"ד דב"ד מצוין להפרישו מ"מ איסור דרבנן אין מצוין להפרישו כמו כן להמסקנא דקיי"ל דאין מצוין להפרישו רק דלא ספינן לי' בידים בדרבנן נחתינן חד דרגא דמותר גם לספות לו בידים אבל הרמב"ם בסוף ה' מאכלות אסורות כתב להדיא דגם איסורא דרבנן אסור לספות לי' בידים הביאו הנמוקי שם והנה יש לעיין במלאכה שאינה צריכה לגופה ואליבא דהפוסקים שפסקו כר' שמעון דפטור עליו והוי רק איסורא דרבנן היאך דינו להרשב"א אי ספינן לי' בידים ככל איסור דרבנן או לא ומקום הספק שיש לי בזה הוא מהא דכתב הר"ן בפרק המצניע דאע"ג דקאמר רבא על הא דלא יעמוד אדם ברה"י וישתה בר"ה דבכרמלית מותר דהיא גופה גזירה ואין גוזרין גזירה לגזירה מ"מ זהו רק במידי דליכא בו חששה דמלאכה דאורייתא הוא דלא גזרינן בכרמלית אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה דהוי מלאכה דאורייתא ורק מטעם אחר הוא דפטור גזרו בו גם בכרמלית וכן משמע לי בשבת דף כ"ט דתנן לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה ע"פ הנר ור' יהודה מתיר וטעמא דת"ק הוא משום דגזרינן שמא יסתפק ממנו והוי מכבה והרי סתם ת"ק דר' יהודה הוי ר"ש דפוטר בא"צ לגופה וא"כ גם כשיסתפק לא הוי איסורא דאורייתא ואפ"ה גזר ועיי' שבת דף מ"ז בתוס' ד"ה מפני וכיון דיש לו דין מלאכה דאורייתא יש להסתפק בהא אי מותר לספות לו בידים או לא והנה מצינו הדברים מבוארים בשבת דף קכ"א דתנן קטן שבא לכבות אומרים לו אל תכבה ופריך ש"מ ב"ד מצוין להפרישו אמר רבי יוחנן בעושה על דעת אביו וכתב הר"ן דלהרשב"א דס"ל דאיסור דרבנן ספינן לי' בידים מאי משני בעושה על דעת אביו והא הוי מלאכה שא"צ לגופה דהוי רק דרבנן לר"ש ותירץ דרק לצורך הקטן מתיר הרשב"א אבל לצורך הגדול לא הרי להדי' דס"ל להר"ן דמשאצל"ג דומה לכל איסורי דרבנן ולצורך הקטן שרי' להרשב"א שוב מצאתי בחידושי רשב"א ביבמות דף קי"ד שכתב ג"כ להדיא כהר"ן דמשאצל"ג הוי דינו ככל דרבנן:

[ב] ולכאורה קשה לי דביבמות דף קי"ד דס"ל לר' פדת דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו ופריך מהא דתנן קטן הבא לכבות אומרים לו אל תכבה א"ר יוחנן בעושה ע"ד אביו ושוב מביא הגמר' סייעתא לר' פדת מהא דתני' בן חבר שרגיל אצל אבי אמו ע"ה אין חוששין שמא יאכילנו פירות שאינן מתוקנין אמר ר' יוחנן בדמאי הקילו ופריך הא ודאי ס"ל לר' יוחנן דצריך לעשר והא אמר ר"י בעושה על דעת אביו ומשני ר' יוחנן ספוקי מספקא לי' ומאי פריך דלמא ס"ל לר' יוחנן דב"ד מצוין להפרישו ומש"ה קאמר דרק בדמאי הקילו והא דמוקים להמשנה דשבת בעושה על דעת אביו הוא משום דכיבוי הא הוי משאצל"ג ובאיסור דרבנן הא כ"ע מודים דאין מצוין להפרישו וכמבואר שם ביבמות ור' יוחנן ס"ל כר"ש דפוטר במלאכה שאצל"ג ומש"ה מוקים לה דוקא בעושה ע"ד אביו ואין זה דוחק לומר דר' יוחנן ס"ל כר"ש דהרי המלחמות פרק כל כתבי הוכיח דלדידן קיי"ל כר"ש מהא דבשבת דף ל"א מוקים ר' יוחנן לר' יוסי כר"ש ולדידי' הא ודאי מוכח בלא"ה דר' יוחנן ס"ל כר"ש וגם בלא דבריו הא בפשיטות י"ל דר' יוחנן סבר כר"ש ומש"ה מוקים לה בעושה ע"ד אביו כי היכי דלא להוי סתמא כר' יהודה דמחייב במשאצל"ג אבל בדאורייתא סבר דמצוין להפרישו וע"כ צ"ל דס"ל להגמר' דמשאצל"ג יש לו כל דין איסור דאורייתא כיון דמצד עצמה הוי מלאכה דאורייתא ולמ"ד דבדאורייתא מצוין להפרישו גם במשאצל"ג מצוין להפרישו וא"כ הא כמו כן להמסקנא דאין מצוין להפרישו רק דלא ספינן לי' בידים גם במשאצל"ג אסור לספות לו בידים דהא עיקר סברתו של הרשב"א דמתיר בדרבנן הוא משום דחזינן דלמ"ד מצוין להפרישו בדרבנן אין מצוין ומש"ה גם לאידך מ"ד נחתינן חד דרגא בדרבנן ובמשאצל"ג הא ס"ל להגמר' דלהמחמיר מצוין להפרישו ושוב אין לנו להתיר לספותו בידים והניחא לדעת רש"י בשבת דף ק"ו דתני שם ר' אבהו כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר וא"ל ר' יוחנן פוק תני לברא חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו ופריך שם על ר' אבהו מהא דתנן כל המקלקלים פטורים ומשני הא ר' יהודה הא ר"ש ופרש"י שם דר' יוחנן הוי כר' יהודה דפוטר במקלקל בחובל ומבעיר ור' אבהו כר"ש וגם פרש"י שם דפלוגתא זו של ר"י ור"ש הלוי בפלוגתתם בהך דמלאכה שאינ' צריכה לגופה דלר' יהודה דמחייב באינה צריכה לגופה ס"ל מקלקל בחובל ומבעיר פטור ולר"ש דס"ל משאצל"ג פטור לדידי' לא משכחת לה מבעיר דלא להוי מקלקל דאפילו מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל העצים בע"כ סבר דמקלקל חייב ולדידי' הא מוכרח דר' יוחנן דפוטר במקלקל ס"ל ע"כ דמלאכה שאצל"ג חייב ומש"ה פריך הגמר' שפיר ביבמות דר"י לשיטתו לא הוי צריך לאוקמא בעושה ע"ד אביו אבל התוס' בשבת שם חלקו על פרש"י וכתבו דהך פלוגתא דמקלקל אינו תלוי כלל בהך דא"צ לגופה ולדידהו הא מוכח מקושי' הגמר' כמש"כ דמשאצל"ג הוי כדאורייתא בזה גם נראה דאפי' לשיטת רש"י קשה דהתוס' שם הקשו על רש"י דלפירושו למה אמר ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא דאטו משום דס"ל לר"י כר"ש מאן דמתני כר' יהודה משתיק לי' והנראה די"ל דגם רש"י מודה דר' יוחנן ס"ל דגם לר"ש פטור במקלקל גמור בחובל ומבעיר וחולק בזה על ר' אבהו ולא כתב רש"י סברתו דזה תלוי בהך דמשאצל"ג רק לר' אבהו דקאמר דמקלקל בחובל ומבעיר חייב ופריך בגמר' עלי' מהא דתניא כל המקלקלים פטורים ומשני הא ר"י הא ר"ש והוי קשה לי' לרש"י דהא לא מצינו בשום דוכתא דפליגי ר"י ור"ש במקלקל ומאי משני ר"א ומש"ה פרש"י דר' אבהו ס"ל דלר"ש דפוטר באצל"ג בע"כ דמקלקל בחובל ומבעיר חייב ומש"ה משני שפיר דלא קשה לר"א מהברייתא דאתי כר"י ואיהו כר"ש אבל ר' יוחנן ס"ל דאין זה תלוי בזה כלל וגם מאן דפוטר בא"צ לגופה מ"מ מצי סבר דמקלקל פטור ומש"ה א"ל פוק תני לברא:

[ג] וראי' לדברינו אלה דהא בשבת דף ל"א דתנן ר' יוסי פוטר בכולן ומוקים לי' עולא דר' יוסי ס"ל כר"י דמשאצל"ג חייב עליה ור' יוחנן מוקים שם דר' יוסי כר"ש דמשאצל"ג פטור עליו ואם נאמר בדעת רש"י דאליבא דר"ש כ"ע מודים דחייב במקלקל בהבערה ור' יוחנן דפוטר ס"ל רק כר' יהודה א"כ ר' יוסי דס"ל כר"ש סבר ג"כ דמקלקל בהבערה חייב וא"כ קשה דהיאך קאמר ר' יוסי בשבת דף ע' דהבערה ללאו יצאת והרי מוכרח לכתוב הבערה דאי לא הוי כתיב בהדיא היינו פוטרין כל מבעיר משום דהוי מקלקל כיון דלדידי' לא משכחת לה מבעיר דלא להוי מקלקל ומוכרח לכתוב בפירוש לחייבו אע"ג דהוי מקלקל ועיי' בשבת דף ק"ו וביבמות דף ו' שכתבו התוס' כן להדי' דלר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב לא מצי סבר בהבערה לא ללאו ולא לחלק דהא איצטריך לגופי' וא"כ ר' יוסי דס"ל דללאו יצאת ע"כ ס"ל דלא כר"ש וסבר דמקלקל בהבערה פטור ואפ"ה קאמר ר' יוחנן דס"ל כר"ש באצל"ג (שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר] ומוכרח ע"כ דגם רש"י מודה דר' יוחנן ס"ל דאינו תלוי כלל זה בזה וגם למאן דפוטר באצל"ג מ"מ ס"ל דפטור במקלקל בהבערה ורק ר' אבהו ס"ל דזה תלוי בזה ולדידי' באמת נאמר דר' יוסי ס"ל משאצל"ג חייב עליו וכמו שאמר עולא בדף ל"א ור' יוחנן לשיטתו דס"ל שם דר' יוסי ס"ל כר"ש מוכרח לסבור דגם לר"ש משכחת לה מתקן בהבערה בצריך לאפרה דאין לדחות ראי' זו ולומר דזהו גופה טעמו של ר' יוסי דס"ל משאצל"ג פטור עליו וא"כ לא משכחת לה הבערה רק במקלקל ומש"ה אי לא הוי כתיב לא תבערו לאסור הבערה בהדי' לא היינו אוסרין אותה משום הפסוק דלא תעשה מלאכה דכתיבא בשבת ורק משום דכתיב לא תבערו אסרינן לי' ומש"ה ס"ל דהבערה הוי רק לאו כיון דבהך קרא לא כתיבא רק ל"ת גרידא ולא חיוב מיתה והוי כמו מחמר אחר בהמתו דהוי רק לאו גרידא ואינם בכלל הפסוק כל העושה בו מלאכה יומת וא"כ שפיר י"ל לדעת רש"י דאליבא דכ"ע כתב סברתו דלמאן דפוטר במשאצל"ג בע"כ חייב במקלקל ור' יוחנן הוי רק כר"י ומ"מ ס"ל לר' יוחנן שפיר דר' יוסי ס"ל דאצל"ג פטור ומש"ה קסבר דהוי רק לאו והתוס' שכתבו בכמה דוכתי דר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב לא מצי ס"ל דהבערה ללאו יצאת אזלי לשיטתם דס"ל דגם לר"ש משכחת לה בהבערה מתקן וא"כ גם בלא פסוק דלא תבערו הוי בכלל מלאכת שבת שחייבה עליהן התורה מיתה וליכא למימר דהוי רק לאו אלא משום דפרטה התורה להבערה להדי' ומש"ה כתבו שפיר דלר"ש דאיצטריך לכתוב לא תבערו לחייבו גם במקלקל א"כ שוב ליכא למדרש מהאי קרא דהוי רק לאו אבל לפרש"י דלר"ש הוי כל הבערה מקלקל ובלא פסוק זה לא היינו מחייבין הבערה בשום אופן ורק מפסוק זה ידעינן איסורו וממילא הוי רק לאו וא"כ ס"ל לר' יוסי דמקלקל חייב והוי רק לאו וקצת ראי' לזה מהא דבפסחים דף ד' קאמר ר"ע ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וקאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבערה לחלק ופרש"י מדקרי לי' אב מלאכה ולכאורה קשה דנהי דזה מוכרח דלא ס"ל דללאו יצאת דא"כ לא הוי קרי לי' אב מלאכה מ"מ מנ"ל לרבא דס"ל לחלק יצאת דלמא ס"ל לר"ע כר"ש דמקלקל בהבערה חייב ויצאת לחייבו גם במקלקל שוב מצאתי קושי' זו כתובה על ספר [ולפי מה ששמעתי מאחד מן החברים שאמר לי בשם ספר בשמים ראש דר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמי ס"ל ע"כ מלאכה שאינה צריכ' לגופה חייב ואם נאמר כן הא ניחא דע"כ הא מוכרח דס"ל לר"ע מקלקל בהבערה פטור לשיטת רש"י אמנם עיקר הסברא לומר דקלוטה הוי משאצל"ג לא נהירא כלל אבל לדברינו ניחא דאי הוי ס"ל כר"ש דהפסוק בא לחייב מקלקל ממילא הוי רק לאו ואמאי קרי לי' אב מלאכה זה אינו דהרי לישנא דקאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת משמע דמדקדק לה מדיצאת מכלל כל המלאכות ונכתבה בפני עצמ' ומש"ה מדקדק דהוי רק לאו ואי כמש"כ הרי לאיסורו יצא דאי לא הוי כתיבא לא הוי אסורה כלל רק דממילא הוי רק לאו ועוד דא"כ הא תיקשה דבסנהד' דף ס"ב תני ר' זכאי קמי דר' יוחנן זיבח וקיטר וניסך והשתחווה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת א"ל ר"י פוק תני לברא אמר ר' אבא הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ור' נתן דתני' הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק למאן דאמר הבערה ללאו יצאת השתחוואה נמי ללאו יצאת למ"ד הבערה לחלק יצאת השתחוואה נמי לחלק מתקיף לה רב יוסף דלמא עד כאן לא קאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת דנפקא לי' חילוק מלאכות מאחת מהנה כו' אבל הכא דלא נפקא לי' חילוק מלאכות מדוכתא אחריתא דכ"ע השתחוואה לחלק יצאת וכ' רש"י דכ"ע לחלק יצאת כו' ומש"ה א"ל פוק תני לברא דאפי' לר' יוסי חייב על כל אחת ואחת ולדברינו מאי מדמה לה ר' אבא ולמה דחק ר' יוסף לדחותו והרי שאני הבערה דכיון דס"ל לר' יוסי דכל הבערה הוי מקלקל וא"כ לא הי' בכלל ל"ת כל מלאכה ומש"ה ממילא הוי רק לאו ומש"ה ג"כ לא מצי אמר דבאה לחילוק מלאכות כיון דלא הוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל דנאמר דבא ללמד על הכלל כולו משא"כ גבי השתחוואה דהוי בכלל לא תעבדם גם הוא מודה דהוי דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא דמחולקין לחטאות ובודאי דוחק גדול דכל הך סוגיא דסנהדרין אזל דלא כר' יוחנן רק כעולא דס"ל דר' יוסי סבר משאצל"ג חייב עלי' ולדידיה משכחת לה מתקן גבי הבערה ואפ"ה לא מוקי ליה לחלק ומש"ה מדמה לה שפיר ועוד דהא רב יוסף בא שם לתרץ דברי ר' יוחנן דשפיר א"ל פוק תני לברא וכמש"כ רש"י שם בד"ה דכ"ע יעו"ש ולר' יוחנן הא הוי מצי לתרץ כמש"כ רק זה יש לדחות די"ל דרב יוסף בא לדחות ראייתו דר' אבא אליבא דכ"ע ואפי' אם נאמר כעולא דס"ל לר' יוסי כר' יהודה ובפרט דלפי הנראה גם רב יוסף בעצמו ס"ל כעולא ודלא כר' יוחנן בהא דהא בשבת דף ל"ח דתנן דאין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ור' יוסי מתיר ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה ופריך בגמרא ולפלוג נמי ר' יוסי בהא ומשני רב יוסף מפני שמזיז עפר ממקומו ופרש"י דשמא לא יהיה לו חול עקור כל הצורך ויבא ליקח מעפר הדבוק והוי חופר גומא והתוס' בד"ה מפני הקשו על זה דהא ליכא איסור דאורייתא בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה לר"ש דפוטר באצל"ג ועוד הקשו מהא דפריך בגמרא על רב יוסף מהא דתניא מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח ולרב יוסף דקאמר מפני שמזיז עפר לגזור ומשני סתם גג לית בו עפר והרי אדרבה כל גג אית ביה מעזיבה ולכך פירשו שם באופן אחר יעו"ש וראיתי להפני יהושע שם שהקשה למה הקשו התוס' רק לר"ש דפוטר באצל"ג והרי בשבת דף ע"ג קאמר ר' אבא דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אפי' לר' יהודה דמחייב בא"צ לגופה מ"מ פטור משום דהוי מקלקל ובאמת דזה ניחא דהא כתבו התוס' בפסחים דף מ"ז דהא דפטור גם לר"י הוי רק בבית דהוי מקלקל אבל בשדה חייב לר"י דמחייב באצל"ג ומש"ה הכא דאיירי בחול ובאבק דרכים הקשו רק לר"ש דלדידיה בכל גווני פטורין ולפרש"י הא לכאורה ההכרח לומר דרב יוסף ס"ל כעולא דר' יוסי מחייב באצל"ג ומש"ה גזר שפיר ובזה מיושב גם קושיא השני' של התוס' שהקשו על פרש"י דהא אדרבה סתם גג אית ביה מעזיבה דהא מ"מ ניחא דאם יחפור בגג הא הוי מקלקל ופטור גם לר' יהודה ומש"ה לא גזרינן (ובלא"ה לא שייך למגזר שיחפור במעזיבה ויקלקל גגו משום צליית הביצה] ואי דאכתי נגזר משום עפר המונח על הגג ואין בו צורך למעזיבה ואם יחפור בו לא הוי מקלקל ע"ז קאמר סתם גג לית ביה עפר רק המעזיבה ובו לא גזרינן ועכ"פ לשיטת רש"י הא ס"ל לרב יוסף כעולא ומש"ה בסנהדרין דדחי רב יוסף מימרא דר' אבא לא דחי כמש"כ דהא לא הוי א"ש אליבא דידיה בעצמו ומש"ה קאמר דשאני שבת דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה דדחי' זו הוי גם אליבא דידיה אמנם בלא"ה הא כתבנו דמלשון של ר' יוסי דקאמר ללאו יצאת לא משמע לומר כן:

[ד] ועוד דהרי בכריתות דף כ' איתא החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר"א בר' צדוק אומר חייב ב' מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות ומפרשינן שם דת"ק ס"ל דמקלקל בהבערה פטור ומש"ה אינו מחייב רק משום כיבוי ור"א בר' צדוק ס"ל דמקלקל חייב ואם נאמר דמאן דס"ל מקלקל חייב הוי משום דס"ל דכל מבעיר הוי מקלקל וממילא הוי רק לאו ואמאי ס"ל לר"א בר"צ דחייב חטאת על מקלקל בהבערה אלא ודאי מוכרח לומר דאע"ג דהוי מקלקל מ"מ כיון דמצד עצמה הוי מלאכה גמורה ורק דהיינו פוטרין אותו משום דהוי מקלקל ומש"ה כי גלי לן קרא דבו חייב גם מקלקל שוב הוי מלאכה וחייב עליה חטאת אע"ג דבפסוק זה דמחייב על מקלקל לא כתיבא רק לאו גרידא ולא דמי למחמר אחר בהמתו דמצד עצמה לא הוי מלאכה כלל אי לאו דאסרה התורה במפורש ומש"ה הוי רק לאו וא"כ הא מוכרח דר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאת ע"כ טעמו משום דהך לא תבערו הוי מיותר דהוי בכלל כל המלאכות ומדיצאת הבערה מן הכלל ונכתב בפני עצמו ע"כ הוי רק לאו ולא כמש"כ משום דהוי מקלקל וא"כ הא מוכרח דס"ל לר' יוסי מקלקל בהבערה פטור ואינו חייב בו רק מתקן ולמתקן לא הוי צריך קרא ומדייק מניה דהוי רק לאו דאי הוי ס"ל מקלקל חייב מנ"ל דבא לאוקמיה אלאו דלמא בא לחייב מקלקל והרי אפ"ה מוקים ליה ר' יוחנן בדף ל"א דס"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור ומוכרח ע"כ כמו שכתבנו דגם רש"י מודה דלר' יוחנן אינו תלוי זה בזה כלל וגם מאן דפוטר באצל"ג יכול לפטור במקלקל ורק ר' אבהו הוא דס"ל דזה תלוי בזה:

[ה] גם עוד ראיה לזה דביבמות דף ל"ג דפליגי בזר ששימש בשבת דר' יוסי אמר חייב ב' משום זרות ומשום שבת ורש"א אין כאן אלא משום זרות ופריך זר ששימש בשבת במאי אלימא בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת ומסיק בשחיטת פרו של כה"ג ביוה"כ דפסול בזר ולכאורה קשה טובא לדעת רש"י בשבת דאליבא דר"ש חייב מקלקל בחבורה אע"פ שאין בו שום תיקון א"כ היאך קאמר ר"ש דזר ששימש בשבת אינו חייב אלא משום זרות והרי תיכף מיד שהתחיל לשחוט איכא חיוב שבת ומשום זרות ליכא רק עד גמר שחיטה ועי' בחולין פרק א' בפי' המשנה להרמב"ם על המשנה דהשוחט בשבת שכתב דאפי' שחט במזיד בשבת שחיטתו כשירה ולא הוי מומר לחלל שבתות דבהתחלת השחיטה ליכא חילול שבת דהוי מקלקל עד שיגמור דתיקנה להתירה באכילה אבל לר"ש דמחייב מקלקל הא איכא חילול שבת גם בהתחלה וכמדומה לי שכבר נזכרה קושיא זו באחרונים ואינני זוכר כעת מקומו אבל לדברינו ניחא דעד כאן לא כתב רש"י דלר"ש דפוטר בא"צ לגופה לא משכחת לה חובל ומבעיר דלהוי מתקן ומש"ה גם מקלקל גמור חייב רק לר' אבהו אבל ר' יוחנן לא ס"ל הך סברא כלל וס"ל דגם לר"ש שפוטר בא"צ לגופה מ"מ מקלקל גמור פטור ואתי' הסוגיא דיבמות כר' יוחנן ואין זה דוחק דהרי הא דפריך ששימש במאי אלימא בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת כתבנו בסי' ט"ז באות יו"ד דבאמת דבהקטרה איכא גם כיבוי לשיטת רש"י דבישרא אגומרא הוי תחילתו מכבה וסופו מבעיר רק כל קושית הגמרא הוי רק אליבא דר' יוחנן דס"ל דר' יוסי סבר דא"צ לגופה פטור וא"כ ליכא חיובא במכבה רק בצריך לפחמין ומש"ה ליכא בהקטרה רק הבערה ומש"ה פריך והאר"י הבערה ללאו יצאת ולזה שפיר משני דאיירי בשחיטת פרו של כה"ג דהא להך שיטה דר' יוסי ס"ל כר"ש בא"צ לגופה ע"כ אינו תלוי זה בזה וכמו שהוכחנו למעלה וגם מאן דפוטר באצל"ג מ"מ פוטר במקלקל ושפיר נוכל לאוקמא דאיירי בשחיטה ולר' אבהו דס"ל דלר"ש חייב מקלקל גמור א"כ הא לא מצי איירי בשחיטת פרו מ"מ הא לר"א דס"ל דזה תלוי בזה א"כ ר' יוסי ע"כ ס"ל במשאצל"ג כר"י דלא מצי סבר כר"ש דא"כ הוי מוכרח דמקלקל חייב בהבערה ומנ"ל לומר ללאו יצאת וע"כ ס"ל כר' יהודה וא"כ הא שפיר מצי לאוקמא פלוגתייהו ביבמות בהקטרה וחייב שתים דקאמר ר' יוסי הוי משום כיבוי: