שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן א

סימן א

יבואר מחלקותן של הרמב"ם והראב"ד בהא דהותר איסור כלאים בבגדי כהונה אם הותר לגמרי ואפי' ללובשם שלא לעבודה שרי או לא הותר רק בשעת עבודה וכבר האריך לפלפל בהלכה זו השאגת ארי' בסי' כ"ט והעלה כהראב"ד דמותרים לגמרי וכשעמדתי על דברי הש"א נתחדשו לי בעזר החונן דעת חידושים הרבה בדברים נכונים וכמו שיבואר אי"ה וחלקתי הלכה זו לסימנים להקל על המעיין:

הרמב"ם כתב בסוף הלכות כלאים וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין משום האבנט שהוא כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית והראב"ד שם חלק עליו וס"ל דגם שלא לעבודה שרי וראייתו מהא דתניא ביומא דף ס"ט בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ועיין בכסף משנה שתי' סוגיא זו גם להרמב"ם וכתב דשם איירי בשארי בגדים חוץ מן האבנט שלא היה בהם כלאים דהך ברייתא הא לא איירי כלל באיסור כלאים רק בדין איסור הנאה מבגדי קודש וקמ"ל דניתנו ליהנות בהם והוא תי' ברור על הרמב"ם ועיין עוד בכסף משנה שהראה מקור לדברי הרמב"ם מהא דאיתא בערכין דף ג' הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרי כלאים גבייהו לא לחייבו בציצית קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי ונדחק הכ"מ לישב סוגיא זו להראב"ד וכתב דלדידיה נפרש הך עידן עבודה לאו דוקא ופירושו דרק במקדש מותר אבל במדינה אסור וצע"ק על הכ"מ אמאי לא הביא לדברי התוס' דחולין דף ק"י ובמנחות דף מ"א שכתבו שם ג"כ דכלאים דבגדי כהונה אפשר דמותרים אפי' שלא לעבודה והביאו סוגיא זו דערכין וכתבו דעידן עבודה דקאמר בגמ' היינו בגדים הראוין לעבודה והנה בודאי דשני התירוצים הנ"ל של התוס' ושל הכ"מ שניהם דחוקים ובודאי פשטיות הסוגיא דערכין משמע כהרמב"ם והעיקר מה שדחקו להראב"ד לדחוקי בזה ולומר כן הוא משום הך ברייתא דיומא דקתני דבמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר וכיון דזה כבר מתורץ היטב כמש"כ הכ"מ דקאי על שארי בגדים שוב אין לנו לדחוק בסוגיא דערכין וזהו טעמו של הרמב"ם דפוסק כן. כן נראה לכאורה בדעתו ז"ל ואין להקשות על עיקר תירוצו של הכ"מ שכתב דביומא לא קאי על כל הבגדים והרי ביומא שם בהתחלת הסוגיא אבעי' לן אם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם או לא ופשט ליה מהא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הליכי מהלכי ודחי בדין הוא דהלוכי נמי לא וסיפא איצטריך ליה אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן ופריך הא ש"מ ניתנו ליהנות בהן ודחי לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא דאי ס"ד תחת ראשיהן תיפוק לי' משום כלאים ואמאי לא דחי הגמרא הך הכי נמי מסתברא דקאי על שארי בגדים חוץ מן האבנט ומוכרח ע"כ דס"ל להגמרא דמדתני סתמא לא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטן ומניחן תחת ראשיהן קאי על כל הבגדים דכיון דנקט סתמא בגדי קודש הוי גם האבנט בכלל וא"כ היאך נאמר דהך ברייתא דמביא שם בסמוך אח"כ בגדי כהונה כו' ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר דלא קאי על כל הבגדים זה אינו קושיא חדא דהרי במס' תמיד דף כ"ז איתא שם ג"כ הך סוגיא ובאמת דחי הגמרא להך הכי נמי מסתברא דלא קאי רק על אותן בגדים שלא היה בהם כלאים ועוד דגם לפי מה דמשמע מסוגיא דיומא דלא ניחא ליה להגמרא לומר כן מ"מ הא יש לומר דדוקא על ההיא משנה דתני בה לא היו ישנים בבגדי קודש אלא פושטן כו' דהתנא איירי רק בהך מילתא לאשמעינן סידורא דבגדים מה היו עושין עמהם בעת השינה ומש"ה משמע להגמרא דקאי ע"כ על כל הבגדים דאם נאמר דהאבנט לא היו מניחין תחת ראשיהן כמו בכל הבגדים ה"ל להתנא למתני גם סידורא דידי' ולאשמעינן מה היו עושין בהאבנט בעת השינה כיון דזהו העיקר דבא התנא לאשמעינן ומשום הכי מדקדק שפיר דע"כ הוי הפי' נגד ראשיהן דאל"כ תיפוק ליה משום כלאים אבל על הך ברייתא דתני בגדי כהונה כו' ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר מפני שניתנו ליהנות בהן שפיר י"ל דלא איירי רק באיסור הנאה דידהו ולא איירי כלל מאיסור כלאים וחוץ מן האבנט קאמר וזה ברור:

והנראה עוד לומר דמלבד דתירוצו של הכ"מ אין בו שום דוחק עוד הדברים מוכרחים ובע"כ מוכרח בלא"ה לומר כן דהנה בירושלמי דכלאים פרק ט' הלכה א' איתא תני אין עראי לכלאים במקדש פי' דגם לבישת עראי אסור בכלאים של בגדי כהונה ופריך והתני' כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליג טעון טבילה ואם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים פי' וע"כ איירי שהיה לבוש הבגדים ועי' מש"כ בסי' ה' ביאור לזה ומשני כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן הרי לכאורה מבוא' בו להדי' כהרמב"ם דבגדי זהב אסורין משום כלאים וראיתי להמפרש בירושלמי שם שכתב וז"ל דלהראב"ד נפרש דהך במקדש דנקט לאו דוקא ופירושו דרך יציאתו לחוץ והנה מלבד דזהו דוחק גדול עוד נראה דע"כ אי אפשר כלל לומר כן דהרי הירושלמי משני כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן הרי דאוסר בשל זהב ומתיר בשל לבן וא"כ ע"כ הא איירי במקדש ממש דבמדינה הא לא ניתנו ליהנות וכמו דמבואר ביומא דף ס"ט וגם בשל לבן אסור משום נהנה מקודש וע"כ איירי במקדש דניתנו ליהנות בהן ואפ"ה בשל זהב אסור ומוכרח כהרמב"ם אמנם מ"מ אין מזה ראיה גמורה להרמב"ם דהרי יש לומר דעד כאן לא אסר הירושלמי בשל זהב רק בהר הבית דלא הוי מקום הראוי לעבודה כלל ובהה"ב גם הראב"ד מודה דאיכא איסור כלאים ובבגדי לבן מתיר הירושלמי גם בהה"ב דגם שם ניתנו ליהנות בהן והרי דבר זה דגם בהה"ב ניתנו ליהנות בהן מוכרח הוא ע"כ מדברי הירושלמי דמוקי' הא דתנן כהן שיצא לדבר עם חבירו בבגדי לבן והרי להדיא קתני יצא ולכל הפחות איירי ביצא מעזרה להה"ב ומ"מ מותר בבגדי לבן ועי' בזבחים דף כ' דתני' כהן שיצא חוץ לחומת עזרה אם לשהות טעון טבילה אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ולהירושלמי הנ"ל הא על כרחך ההיא ברייתא איירי גם כן בהיה לבוש בגדי לבן והרי להדיא תני בה שיצא חוץ לחומת עזרה ומוכרח דגם בהר הבית ניתנו ליהנות בהן וכן מוכח מש"ס דידן ביומא דף ס"ט דהא מכל הראיות שרצה הגמרא להביא דניתנו ליהנות בהן הא איירי גם בהה"ב דמביא שם מהא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי והרי הם היו ישנים בהה"ב דאילו בעזרה הא אפי' ישיבה אסור ומדקדק מינה דהילוך מותר וכן הוא להדיא בתוס' ישנים ביומא שם דהוכיחו דגם בהה"ר ניתנו ליהנות בהן מראיה זו שכתבנו דהם היו ישנים בהה"ב וכן מביא שם הגמרא ראיה מהא דתנן בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא והרי היה קורא בע"נ וכדאיתא שם וי"ל דבהא איירי הירושלמי ורק שה אוסר בשל זהב אבל בעזרה הא י"ל דגם בשל זהב מותר וניחא גם להראב"ד אבל מ"מ יצא לנו מהירושלמי סעד לתירוצו של הכ"מ דהרי זה מבואר להדי' דדין הנאה ואיסור כלאים חלוקין הם וגם במקום דמותר בשל לבן מ"מ אסור בשל זהב ולכל הפחות איירי הירושלמי בהה"ב דהא אי אפשר לומר דאיירי גם חוץ להה"ב דשם הא אסור גם בשל לבן וזהו מוכרח ובזה ניחא לנו הא דביומא דף ס"ט תנן בא לו כה"ג לקרות בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באיצטלית לבן משלו והקשו שם התוס' ישנים דהרי מיד אחר הקריאה היה לובש בגדי זהב לעשות אילו ואיל העם וא"כ אמאי תני המשנה דיש לו ב' הברירות או בבגדי לבן ואם אינו רוצה לקרות בבגדי לבן קורא באיצטלית והרי אם אינו רוצה בשל לבן יוכל לקרות גם בשל זהב כיון דבלא"ה ילבשם אח"כ ובידו להקדים לבישתן ותירצו התוס' כיון דהמשנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה בעינן שיהיה סמוך לעבודה ובודאי דאינו מובן הסברא כלל בזה דמאי מעליותא להסמיכה לעבודה ואין לתרץ כיון דקריאתו היה בעזרת נשים א"כ אם היה לובש הבגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו אחר הלבישה והרי אח"כ שיוצא לקרות הוי יציאה ונפסל הקידוש וצריך לקדש שנית וכמבואר ברמב"ם בפרק ה' מה' ביאת מקדש ומש"ה הניחו הלבישה אחר הקריאה שלא יצטרך להוסיף עוד קידוש ביוה"כ זה אינו מספיק חדא דהא בידו שלא לקדש עד אחר הקריאה ועוד דהרי זה הוי איבעיא בזבחים דף כ' ביציאה אם פוסל בקידוש ואם נאמר דלא פסלה תקשי המשנה והנראה כוונתם של התוס' ישנים דכיון דמוכרח לטבול קודם לבישת הבגדי זהב ומש"ה לא ילבשם קודם הקריאה דכשיצא לקרות בעזרת נשים אפשר דהוי כיצא והפליג דטעון טבילה שנית כדתני' בזבחים דף כ' כהן שיצא כו' אם הפליג טעון טבילה וגם דשמא יצטרך הכה"ג בנתיים להסך רגליו ויצטרך טבילה שנית כדתנן ביומא דף כ"ח ולמה לנו להרבות בטבילה ביוה"כ שלא לצורך דהא אסור ברחיצה ומש"ה ראוי לקרב הטבילה סמוך לעבודה אכן הרי כל זה אנו צריכין לדחוק רק אם נאמר דגם בהה"ב מותר בשל כלאים להראב"ד אבל לפי מה דמוכרח מהירושלמי דבהה"ב ודאי דאסור בכלאים הא ניחא שפיר [ומדברי התוס' ישנים שהקשו קושיא זו הא מוכח דס"ל דגם בהה"ב מותר גם של כלאים וצ"ע עליהם מהירושלמי הלז וא"כ כיון דמוכרח מירושלמי דבהה"ב ניתנו ליהנות בהן ואסור בשל כלאים א"כ הרי הא דכתב הכסף משנה דהרמב"ם יסבור דהא דתניא בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין לשרת ובין שלא לשרת מותר מפני שניתנו ליהנות בהן דקאי על שארי הבגדים חוץ מן האבנט הרי אינו דוחק כלל ואדרבה כמעט מוכרח לומר כן דכיון דניתנו ליהנות בהן גם בהה"ב א"כ הא איירי הברייתא גם בהה"ב ושם הא מוכרח דאסור בשל כלאים א"כ ע"כ הברייתא לא איירי רק באיסור הנאה ולא באיסור כלאים וחוץ מן האבנט קאמר ואם נאמר כהראב"ד דהברייתא קאי על כל הבגדים נצטרך לומר דוחק אחר דאע"ג דגם בהר הבית ניתנו ליהנות מכל מקום הך ברייתא לא איירי רק בעזרה דוקא]. ובדברינו אלה נתבאר לנו דבר אחד דבמס' חולין דף ק"י בתוס' ד"ה טלית כתבו בשם ר"ת דכלאים בבגדי כהונה שרי אפי' שלא בשעת עבודה והביאו ראיה לזה מהא דאמרינן ביומא לא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי וביאור דבריהם דאע"ג דהגמרא דחי שם בדין הוא דהלוכי נמי לא מ"מ מדלא קאמרה הגמר' תיכף כשיאמר הך בדין הוא דהלוכי נמי לא והכי נמי מסתברא דאל"כ תיפוק ליה משום כלאים ונטר עד לבסוף כשמשני לא תימא תחת ראשיהן אלא נגד ראשיהן והכי נמי מסתברא כו' מכלל דעל איסור הילוך לא הוי קשה לי' כלל דתיפוק לי' משום כלאים דבאמת מותר ורק בהנחה תחת ראשיהן שלא בדרך מלבוש הוא דאיכא איסור כלאים וכן מבואר ראיה זו להדיא בתוס' ישנים ביומא שם וגם השאגת ארי' בסי' כ"ט הביא ראיה זו ולפלא שלא הזכיר שכן מבואר בתוס' ולפי מה שהוכחנו דבהה"ב ודאי דאיכא איסור כלאים א"כ לא על הרמב"ם הוא דתיסוב הקושיא רק על הגמרא דהרי מיד כשאמר בדין הוא דהלוכי נמי לא הוי מצי לומר הך הכי נמי מסתברא דהרי היו ישנים בהה"ב וא"כ הא דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש קאי על הה"ב ובאותו מקום הא ודאי גם הילוך אסור בכלאים ואשר נראה לישב עיקר קושייתם דבתחילה דתני לא היו ישנים בבגדי קודש הרי לא תני במשנה כלל בהילוך דמותר רק אנן הוא דדייקינן מדנקטה המשנה איסורא בשינה ולא נקטה רבותא יותר דגם הילוך אסור מכלל דהילוך שריא ומש"ה לא הוי מצי לומר דתיפוק ליה משום כלאים דהרי מצינן לומר דהך דיוקא דהילוך שרי הוי על שארי הבגדים חוץ מן האבנט ובאבנט באמת גם הילוך אסור ומש"ה נקט התנא האיסור דשינה משום דשינה אסור בכל הבגדים לאפוקי הילוך אינו כן דיש מהן מותרים ויש מהן אסורים וכיון דנאמר דבהילוך יש בגדים דשרי ויש בגדים האסורים הא ג"כ ניחא הא דנקט התנא האיסור בשינה משום דהוי בכל הבגדים אבל הסיפא דנקטה המשנה היתרא אלא פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן משמע ליה להגמרא דמדנקטה המשנה סתמא מכלל דאיירי בכל הבגדים וגם האבנט בכלל וכמו שהסברנו לעיל באות א' דכיון דנקט התנא סידורא דבגדים מה היו עושין בעת השינה ולא נקט סידורא של האבנט מכלל דקאי גם על האבנט ושפיר קאמר דתיפוק ליה משום כלאים וע"כ הוי הפי' נגד ראשיהן [ [ומהתוס' דחולין הנ"ל הא מוכח דס"ל ג"כ דגם בהר הבית מותר בשל כלאים וצ"ע מה יאמרו על דברי הירושלמי הנ"ל וצ"ל דס"ל דש"ס דידן חולק על הירושלמי וצ"ע] ונהדר לדידן דמברייתא דיומא לא קשה כלל להרמב"ם ומוכרח כהכ"מ וא"כ שוב אין לנו להוציא סוגיא דערכין מפשטא ולומר דעידן עבודה דקאמרינן הוי לאו דוקא ומש"ה פוסק הרמב"ם כסוגיא דערכין כן היה נראה לכאורה בדעתו של הרמב"ם:

[ג] אמנם כמו שכתבנו דסוגיא דיומא ניחא גם להרמב"ם כמו כן נראה דסוגיא דערכין ניחא גם להראב"ד בלי שום דוחק כלל ואין אנו צריכין לתירוצו של הכ"מ בזה ומקודם נבאר דעתו של הראב"ד ז"ל דהנה התוס' בחולין דף ק"י כתבו בשם ר"ת דכלאים בציצית הותר גם שלא במקום מצוה ואפי' בלילה אשתו מותרת ללובשם והקשה לו הר"א ממיץ מהא דחזינן כה"ג דהותרו כלאים בבגדי כהונה ואסירי שלא במקום מצוה כדאיתא בערכין נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי והשיב לו ר"ת דגם שם מותרים לגמרי ועידן עבודה דקאמר היינו בגדים הראוין לעבודה וע"ש דמסקי התוס' בסוף דבריהם לענין הצעה תחתיו בטלית שאולה שיש בו ציצית מכלאים דאע"ג דבגדי כהונה הא ודאי דאסורין בהצעה כדפריך ביומא על הא דמניחן תחת ראשיהן תיפוק ליה משום כלאים מ"מ בציצית יש לומר דגם בכהאי גוונא מותרין דיש לחלק בין טלית שכל עיקר לבישתו הוי לצורך הנאתו ובין בגדי כהונה דעיקר לבישתן הוי לצורך עבודה וכן כתבו סברא זו התוס' במנחות דף מ' דיש סברא להתיר בציצית יותר מבגדי כהונה והנה השאגת ארי' בסי' למ"ד הביא דהראב"ד חולק על ר"ת בציצית דבפרק ג' מה' ציצית כתב הרמב"ם דנשים ועבדים פטורים מן הציצית ואם רצו מתעטפין בלא ברכה טומטום חייב מספק וכתב ע"ז הראב"ד בהשגות דדוקא בציצית שאין בה כלאים הרי דהראב"ד חולק על ר"ת דמתיר בציצית גם לנשים ובבגדי כהונה הא ס"ל להראב"ד דמותר אפי' שלא לעבודה וא"כ הוי דעת הראב"ד ההיפוך לגמרי מסברת התוס' שכתבו דיש סברא להתיר בציצית יותר מבגדי כהונה. והנה בפשיטות נראה דמדברי הראב"ד הללו אין שום ראיה כלל דחולק על ר"ת בציצית דגם ר"ת הא ודאי דאינו מתיר רק בטלית של איש דחייב בציצית וס"ל לר"ת דלגמרי הותר כלאים בבגד זה ואפילו לובשו בלילה או דאשתו תתכסה בה ג"כ מותר אבל בטלית של אשה כיון דבגד זה אין בו חיוב ציצית כלל ודאי דגם ר"ת מודה דהאשה אסורה להטיל בו ציצית של כלאים ולהתכסות בו ותדע דהרי בדברי התוס' שם מבואר ג"כ דגם בלילה מותר והרי זה ודאי אין כוונתם רק דבגד של יום מותר ללובשו גם בלילה אבל בגד המיוחד ללילה הא ודאי דאסור וכדאיתא במנחות דף מ' גבי סדין בציצית דבטלוהו גזירה משום כסות לילה וכתבו התוס' בחולין שם דלדעת ר"ת הוי הפי' בגד המיוחד ללילה וכמו כן בגד של נשים הא לא עדיף מכסות לילה והא דכתבו התוס' דמותר לאשתו הוי ג"כ הפי' בטלית של האיש וז"ל הרא"ש בה' ציצית שכתב כר"ת הלכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום בין בלילה הרי להדי' שדקדק וכתב דוקא בטלית של איש וא"כ בכסות טומטום שפיר הגיה הראב"ד דדווקא בציצית שאין בו כלאים וכ"ע מודים לו בזה וזה פשוט אמנם השאגת ארי' הביא שם עוד דברי הראב"ד בפירושו למס' תמיד דף כ"ז שהביא שם דברי ר"ת דמתיר בציצית אפי' בלילה והראב"ד חלק עליו להדיא יעו"ש באריכות וכן מצאתי להראב"ד במס' עדיות פ"ב דתנן שם סדין בציצית ב"ש פוטרין ובמנחות דף מ' מפרשינן הטעם גזירה משום כסות לילה וכתב הראב"ד בפירושו גזירה שמא יתכסה בו בלילה וזהו להדיא שלא כר"ת דלר"ת הוי הפי' גזרה משום כסות המיוחד ללילה וכבר הקשה עליו השאגת ארי' אמאי מתיר בבגדי כהונה ואוסר בציצית דלפי הסברא הא יש להקל בציצית יותר מבבגדי כהונה וכמו שכתבו התוס'. והסביר הש"א סברתו דס"ל להראב"ד דבציצית הא דשרי כלאים הוי משום עשה דוחה ל"ת ומשום הכי סבירא לי' דאינו מותר רק בעת שמקיים המצוה וכמש"כ הראב"ד במס' תמיד וז"ל וכן מצינו בחייבי לאוין דמדאורייתא רמי' ליבום משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולא אמרינן כיון דאשתרי ביאה ראשונה אשתרי ביאה שניה כו' שהוא מחמת דחיית עשה את ל"ת אינו מותר כי אם במקום קיום העשה והכי נמי בכלאים בציצית אינו מותר אלא בעידנא דמקיים העשה כגון ביום ולא בלילה עכ"ד הראב"ד אבל בבגדי כהונה ס"ל להראב"ד דהא דשרי בשעת עבודה לא הוי משום עשה דוחה ל"ת רק הוי בגדר היתר דהתורה התירה איסור כלאים בבגדים אלו ומש"ה ס"ל להראב"ד דמותרין גם שלא לעבודה והרמב"ם ס"ל דגם בבגדי כהונה הוי בגדר עשה דוחה ל"ת וכמו שכתב להדיא שלא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית זהו תורף דברי הש"א והנה אם נאמר כן בודאי קשה לי טובא דהשאגת אריה הקשה להרמב"ם דס"ל דהוי בגדר דיחוי הא לא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים לעשה דהלאו עובר תיכף כשלובש והעשה אינו מקיים עד שעה שיעבוד וא"כ נילף מכאן דבכל דוכתא עשה דוחה ל"ת גם אי לא הוי בעידנא ובאמת עדיפא ה"ל להש"א להקשות בפשיטות דאי הוי בגדר דיחוי א"כ בריש מס' יבמות דשקיל וטרי הגמרא טובא מנ"ל דעשה דוחה ל"ת בעלמא ואמאי לא יליף לה מבגדי כהונה אמנם באמת דאדרבה מהך סוגיא מוכרח ע"כ כהרמב"ם דהך דבגדי כהונה הוי בגדר דיחוי דהרי בדף ה' שם מסקינן דהא דעשה דוחה ל"ת ילפינן לה מהא דמותר כלאים בציצית והקשו התוס' בד"ה כולהו דנימא מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל בגדי כהונה ותירצו דגם בבגדי כהונה הוי הטעם משום עשה דוחה ל"ת ומבגדי כהונה לא מצי למילף בעלמא משום דמצותו בכך דבענין אחר אי אפשר לקיים המצוה אי נמי צורך עבודה שאני וראייתם של התוס' הוי ראיה שאין עליה תשובה דאי נימא דהוי בגדר היתר א"כ גם מכלאים בציצית אי אפשר ללמוד ומה שהקשה הש"א דנילף מכאן דבכל דוכתא לא בעינן בעידנא הא תירצו התוס' שפיר דמכאן אי אפשר ללמוד או משום דמצותו בכך או דצורך עבודה שאני ומהתימא על הש"א דבכל פלפולו לא הביא דברי התוס' הללו המנגדים לכל דבריו שבאותו סימן וא"כ להראב"ד דס"ל דבגדי כהונה הוי בגדר היתר הא תשאר קושי' התוס' דהיאך ילפינן מציצית נימא מה לכלאים שכן הותרו מכללו אצל ב"כ: ובדברי התוס' דיבמות הללו שכתבו בתי' השני אי נמי צורך עבודה שאני נוכל לתרץ קושית התוס' בפסחים דף נ"ט דאמרינן שם גבי מחוסר כפורים בערב הפסח דעשה דפסח דוחה לעשה דהשלמה ומקריב הכהן קרבנותיו גם אחר תמיד של בין הערביים והקשו שם התוספות בד"ה אתי הא לא הוי בעידנא אבל לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דמשום הכי לא ילפינן מבגדי כהונה משום דהוי צורך עבודה א"כ בענין עבודה הא שפיר נוכל ללמוד דדחי מבגדי כהונה והדר י"ל כקושית הש"א דנילף מניה דעשה דוחה ל"ת גם היכא דלא הוי בעידנא וא"כ באמת היכא דהוי צורך עבודה עשה דוחה ל"ת גם אי לא הוי בעידנא ומש"ה ג"כ בפסחים דעשה החמורה דוחה לעשה הקלה מהני אף על גב דלא הוי בעידנא והתוס' דפסחים שהקשו דלא הוי בעידנא ומוכח דס"ל דגם בצורך עבודה אין עשה דוחה לא תעשה אם לא בעידנא ס"ל כתי' הראשון של התוס' דיבמות שכתבו דמבגדי כהונה אי אפשר ללמוד כלל דהוי מצותו בכך או דס"ל דבגדי כהונה מקרי בעידנא כיון דאי אפשר בענין אחר וכמו שכתב סברא זו הטורי אבן בריש חגיגה גבי חצי עבד וחצי ב"ח יעו"ש ועכ"פ להראב"ד דס"ל דהוי בגדר היתר קשה קושית התוס' דהיאך ילפינן מציצית נימא מה לכלאים שכן הותרו מכללו אצל בגדי כהונה גם עוד ראיה ברורה דלא כהשאגת ארי' דהרי בחידושי הראב"ד על מס' תמיד אחר שחלק על ר"ת וכתב סברתו דהיכא דהוי בגדר היתר מותר לגמרי והיכא דהוי בגדר דיחוי אינו מותר אלא בעת המצו' הביא ראי' לדבריו מהא דאמרינן בערכין גבי בגדי כהונה נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי הרי להדיא דס"ל דגם בב"כ הוי רק דיחוי ולא היתר והיותר קשה דמה הקשה הראב"ד על ר"ת מהך דערכין והרי לדידיה מי ניחא כיון דבב"כ גם הוא ס"ל כר"ת דשרי לגמרי וגם לדידיה צ"ל כמו לר"ת וקושיא זו הקשה גם הש"א ונשאר בצ"ע וע"כ הנראה לי ברור דודאי גם הראב"ד מודה דהוי בגדר דיחוי והא דמתיר בבגדי כהונה אפי' שלא לעבודה הוא מטעם אחר דכיון דבשעת עבודה מוכרח ללובשן והא לא ניתנה תורה למלאכי השרת לפשוט וללבוש תדיר רק בזמן עבודה דהא מוכרח לשהות זמן מה קודם לכן ולאחר העבודה וידעינן מזה דע"כ התורה התירה לו ללבוש הבגדים כל היום ביום עבודתו רק זהו דוקא בזמן הראוי לעבודה אבל בזמן שאינו ראוי לעבודה כלל וכגון בלילה גם הוא מודה דאסור דהוי כמו בחוץ לעזרה דכ"ע מודה דאיכא איסור כלאים ואיהו מפרש הא דאמרינן בערכין נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי היינו בזמן שאינו זמן של עבודה כלל וחולק בזה על הרמב"ם דהרמב"ם מפרש שלא בעידן עבודה היינו בשעה שאינו עובד ממש ואיהו מפרש זמן שאינו ראוי לעבודה דאז לא אשתרי ומש"ה ניחא הא דהקשה על ר"ת דמתיר כלאים של ציצית אפי' בלילה דאז ליכא חיוב ציצית כלל והקשה עליו דהא חזינן גבי בגדי כהונה דבזמן שאינו ראוי לעבודה אסור הרי דכל היכא דהוי בגדר דיחוי אינו מותר לגמרי ונהי דביום מותר דלמא יתרמי לו עבודה ושרי משום דלא ניתנה תורה למאה"ש מ"מ בשעה שאינו ראוי כלל לעבודה אסור וה"ה דציצית בלילה אסור וזה ברור בכוונתו וא"כ להראב"ד ציצית ובגדי כהונה שוים הם לגמרי דבזמן מצותן מותרים ושלא בזמן מצותן אסורים וניחא הכל בפשיטות בלי שום דוחק ואע"ג דקשה להמציא זמן שאינו ראוי לעבודה דהרי הקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה וגם אחר שכבר הקטיר כל האימורין הא יכול ללבוש הבגדים להפוך בצינורא וכמבואר במס' יומא דף י"ב וגם הרמת והוצאת הדשן כשר כל הלילה ובעי אליבא דר' יוחנן כל הבגדים במס' יומא דף כ"ב מ"מ ניחא דשפיר אמרה הגמ' בערכין דכהנים חייבים בציצית כיון דגם לדידהו יש מקום לאיסור כלאים וכגון בזמן שאינו ראוי לעבודה דהא אם יתרחש שכבר הקטיר כל האימורין ונשרפו וגם הוציא הדשן דאז אי אפשר לעשות שום עבודה עד הבוקר ואז הא איכא איסור כלאים וניחא גם להראב"ד הסוגיא דערכין כפשטיה ורק התוס' אליבא דר"ת בחולין דף ק"י דס"ל דציצית מותרין גם בלילה ולדידיה גם ב"כ מותרים אפי' בזמן שאינו ראוי לעבודה הוכרחו לדחוק דהך עידן עבודה הוי לאו דוקא ופירושו הוי בגדים הראוין לעבודה אבל להראב"ד ניחא בלי שום דוחק: