שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן ג, קטע 3

ואמרתי לכתוב כאן ביאור דיבור רש"י א' השייך להסימנים דלעיל במס' יומא דף כ"ג פליגא ר"י ור"ל דר"י סבר דהרמת הדשן הוי עבוד' דאע"ג דבפסוק כתוב גבי הרמה רק ב' בגדים מ"מ צריך כל הד' בגדים ור"ל ס"ל דלא הוי עבודה וקאמר נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי ר"י כו' אמר רבי כו' אלא מה ת"ל ילבש לרבות את השחקין ופרש"י שכשרין לכל עבודה ובלבד שלא יהיו מקורעין והכי קאמרינן בזבחים ולכאורה צ"ע דאע"ג דבזבחים איתא להדי' כן דמשוחקין כשר לכל עבודה אבל הרי לר"ל דקיימינן הכא אליביה דהרמה לא הוי עבודה לכאורה משמע דלרבי פסול שחקין לשארי עבודות דהרי מדאיצטריך קרא להכשירן חזינן דבלא"ה היינו פוסלין אותם ומהך פסוק דילבש הא לא נוכל ללמוד על שארי עבודות דהא שאני הרמה דלא הוי עבודה וא"כ הכא בס"ד דמוקמינן לרבי דסבר כר"ל היאך כתב רש"י דכשר לכל עבודה וגם בלא"ה צע"ק דמאי בעי רש"י בזה והנראה דהא טעמו של ר"ל הוא משום וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים והקשו התוס' לעיל דנדקדק להיפוך וכי יש לך דבר שאינו עבודה וצריך בגדי כהונה ותירצו דזה לא קשה אם החמירה התורה להצריך ב' בגדים כיון דגם בלא עבודה ליכא איסורא בלבישתן דהא ניתנו ליהנות בהן והרי הא דניתנו ליהנות בהן הוי הטעם משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ומש"ה אמרינן בקידושין דף נ"ז דכתנות כהונה שבלו מועלין בהם כיון דשוב אינם ראוין לעבודה ואם כן אם נאמר דשחקין פסולין לעבודה הרי הם אסורין בהנאה והדר קושי' התוס' לדוכתא וכי יש לך דבר שאינו עבודה ובעי שני בגדים ולא שייך תי' התוס' דהוי גזה"כ להחמיר דהא כיון דבהרמה כשר שחקין ואי לאו דהצריכן הכתוב היה אסור ללובשן משום מעילה וא"כ הא מוכרח לומר אליבא דר"ל דכשרין לכל עבודה ושוב ליכא איסורא בלבישתן ושפיר החמירה התורה להצריך בגדים בהרמה וא"כ אדרבה להס"ד דמוקמינן לרבי כר"ל דלא הוי עבודה מוכרח רש"י לפרש כן ומדברי התוס' הללו מוכח דהא דקיי"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן היינו דגם ללובשם לכתחילה שלא לעבודה ליכא איסורא דאורייתא ודלא כמש"כ התוס' ביומא דף כ"ט דלכתחילה אסור ללובשן שלא לעבודה וצ"ע להתוס' דדף ס"ט דלדידהו תיקשה קושי' התוס' דכאן:

ובאותו ענין במס' זבחים דף י"ח בתוס' ד"ה משוחקין כו' ואמאי צריך ריבוי הא דלא הקשו התוס' לעיל על עיקר הברייתא נראה לומר דהא י"ל דמהך קרא דילבש הוא דידעינן דמשוחקין כשרין הא בלא"ה הוי ס"ד דפסולין וכמו דפסלינן מקורעין דלא הוי לכבוד ולתפארת אבל השתא דפריך והתני' משוחקין כשרים והרי ביומא שם איכא תנאי אחריני דדרשי הך ילבש לדרשה אחרינא וא"כ מאי פריך נימא דתנאי היא ולדידהו משוחקין פסול כיון דליכא קרא לאכשרינהו ומוכרח דס"ל להגמרא דלכ"ע משוחקין כשרין ואפי' להני תנאי דמוקמי' לקרא לדרשה אחרינא וע"כ הקשו דלמה לרבי קרא דהא אין לומר דבהך סברא גופה פליגי דהני תנאי ס"ל דמשוחקין כשר מסברא ורבי ס"ל דבלא הפסוק הוי ס"ד דפסול דא"כ מאי הקשה נימא דהני תנאי ס"ל הסברא כרבי דבלא ריבוי' פסול וכיון דהם דרשי לדרשה אחרינא פסול משוחקין: