שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן תט

סימן תט א) (שם) בגמ' הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, ולכאורה קשה היכא ניליף מעבד כנעני לקידושין דהא גבי עבד אמרינן לקמן קבלת רבו גרמה לו משום הכי ר"ל שמועיל שפיר הילך מנה אעפ"י שהעבד לא נתן כלום, אבל גבי קידושין מהיכי תיתי שיועיל הילך מנה הא בקידושין כתיב כי יקח וצריך שיתן הוא את הכסף, ומהיכי תיתי שכה"ג יקרא כסף לגבי קידושין: ב) ויש ליישב דהא אמרינן לעיל דגמרינן כסף גבי אשה מן שדה מגז"ש דקיחה קיחה וילפינן הילך מנה גבי אשה מן שדה, דהא גבי שדה מועיל הילך מנה כדאמרינן לקמן, ולכאורה אי אמרינן גבי עברי' שמועיל הילך מנה יכולני למילף הילך מנה גבי אשה מן עברי' כדגמרינן לעיל גבי כסף שמועיל גבי אשה מן אין כסף, אלא שלפי האמת שגבי עברי' לא מועיל הילך מנה דהא העברי' יוצאת בע"כ של רבה וגבי עבד אמרינן קבלת רבו גרמה לו, והרשב"א ז"ל כתב שנתינה בע"כ הוי נתינה אינו אלא מצד הנותן אבל מצד המקבל לא, וא"כ לא יועיל הילך מנה גבי עברי' מטעם זה, ולפי"ז לכאורה לעיל בגמ' דאמרינן ואצטריך למיכתב כי יקח ואצטריך למיכתב ויצאה חנם אין כסף יש לעשות נ"מ דמן כי יקח יכולני למילף שמועיל הילך מנה גבי אשה מן שדה ומן ויצאה חנם לא ידענא הילך מנה שיועיל גבי אשה כפי קושיא הנ"ל דלא יכולני למילף מעבד: ג) אלא שזה ליתא דהא אי לא כתיב כי יקח שפיר יכילנא למילף הילך מנה מעבד, דכל הקושיא הי' רק משום דבקידושין כתיב כי יקח ולא נפקא מיני' מידי לענין הילך מנה דבין אי גמרינן מויצאה חנם ובין אי גמרינן מואין כסף הי' ידעינן שמועיל הילך מנה:

ד) ובזה יש ליישב קושיית התוס' (דף ד':) ד"ה כתיב כי יקח תימה כיון דעיקר קרא דכי יקח אתי למימר שהיא לא תקדשנה למה צריך למילף קיחה קיחה משדה בלא"ה שמעינן לי' מדכתיב כי יקח ולא כי תקח, ולפי הנ"ל י"ל דהשתא דכתיב כי יקח לא ידעינן הילך מנה מן עבד כקושיא הנ"ל ולפי זה צריך גז"ש דקיחה קיחה למילף הילך מנה גבי אשה מן שדה ודו"ק: סימן תי א) (דף ז' ע"ב) בגמ' שני חצייך בפרוטה מהו כו' תיקו, וקשה מזה על הא דאמרינן בגיטין פרק השולח (מ"א:) המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה ואמר רבה (מ"ב.) מחלוקת בששיחרר חציו והניח חציו אבל שיחרר חציו ומכר או נתן חציו דברי הכל קנה כיון דקנפיק מיני' כולי' עיי"ש, והא הכא דמקדשה שני חצאין בבת אחת ואפי"ה סלקא בתיקו משום דתרי מילי נינהו וכל חד הוי בשיור, והתם שחרור ומתנה כ"ש דהוי תרי מילי והוה לחצאין: ב) אך זה יש לתרץ דלא דמי דבשלמא התם כיון דהמכירה הוה יכול להיות לחציו, דיכול למוכרו לחציו, וממילא כשמכר ושחרר בבת אחת אמרינן דהמכירה חל בראשונה ושוב לא נשתייר אלא חצי, וא"כ חל השיחרור ממילא כיון דלא הוי לחצאין דזה הוי כולה כיון דלא נשתייר אלא חצי, אבל הכא ניהו דאמר לה בב"א אין כח בשום חצי' לחול עלי' הקידושין כיון דהוי לחצי' ומש"ה סלקא בתיקו: ג) אבל הא קשיא דמקשינן שם בגיטין על מימרא דרבה אלא הא דתניא כותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ותניא אידך אף עצמם לא קני כו' ומתרץ הא דאמר כולו והא דאמר חציו עיי"ש והשתא לפי דברינו הנ"ל מאי מקשה, דהא הכא דמי לשני חצייך בפרוטה, דהכא לא שייך לומר דהמתנה היתה תחילה ושוב לא נשתייר אלא חציו ואח"כ שיחרר. דזה אינו כיון דהשיחרור לא היתה מתחילה גם המתנה אינו דכל מה שקנה עבד קנה רבו:

ד) ולפי זה י"ל דזהו הפירוש בגמ' הא דאמר כולו קנה כיון דלא שייך לומר כנ"ל דאי השיחרור לא הי' בתחילה גם המתנה אינו ז"א דאי אמרת דהמתנה שנתן לחבירו אינו א"כ כולו משוחרר, וע"כ אתה בא לבטל השיחרור משום שחל המתנה וכיון שחל המתנה שוב לא שייר השיחרור, אבל באומר חציו שפיר הוי מגרש לחצאין: סימן תיא א) ( שם) בגמ' בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן או דילמא בתר דידהו אזלינן תיקו, וקשה אמאי לא בעי בשני עבדים אם אדם מוכר לחבירו שני עבדים בפרוטה: ב) ויש ליישב דהנה התוס' כתבו דבתר נותן לאו דווקא אלא בתר מקבל לחוד, והטעם דמהני אי אזלינן בתר מקבל הוא מטעם הילך מנה והתקדשי לפלוני מדין עבד כנעני, ה"נ אע"ג דכל אחד לא נתן פרוטה מקודשת לו, והנה הרמב"ם פסק דהילך מנה לא מהני אלא בקידושין משום דגמרינן לה לה משפחה אבל בשאר דברים לא, וא"כ גבי עבד פשיטא דמהני אבל לגבי קידושין בעי שפיר דאיך ילפינן מעבד הוא משום דמקשינן הוי' ליציאה וגט גמר משפחה וא"כ ממילא גמרינן מגט, ובגט לא מהני משום לה ולא לה ולחברתה, ונהי דקידושי כסף לא גמרינן מגט דמהאי טעמא מחובר כשר, מ"מ הכא דכל עיקר הילך מנה דמהני הוא משום דגמרינן מגט וגט מעבד וממילא בעי דומיא דגט, ואין לומר דא"כ עבד נמי לילף מגט דהוי פסול, דז"א דמיעוט קנינים לא גמרינן מהקישא כיון דלא בעי למילף עיקר הקנין דהילך מנה כיון דבגופה כתיב: ג) ולפי זה יצא לנו הדין לדעת הרמב"ם דאם אמר הילך קרקע והתקדשי לפלוני אינה מקודשת בוודאי כיון דגמרינן מגט ובגט מחובר פסול, בשלמא בכל כסף לא בעי למיגמר מגט אבל הילך מנה כיון דבעינן לילף מגט כנ"ל ממילא מחובר פסול והוי ספק קידושין דומיא דשתי בנותיך כו':