שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שפח

סימן שפח א) כתב מהרי"ט דשוה כסף בע"כ לא מהני דמעבד עברי לא מצי למילף דהוה שני כתובין הבאין כאחד והקשה הב"ש דא"כ דשוה כסף מועיל מדעתה הוא מסברא אמאי בעינן שוה כסף דקייץ: ב) ונראה דהנה מה דשוה כסף מועיל מדעתה הוא משום דריצוי דידה מועיל לשווי' ככסף, והנה הר"ן כתב גבי לדידי שוה לי דלא מהני אלא בשוה פרוטה דחשוב ממון בכל מקום אבל בפחות משוה פרוטה דלא הוי כסף בשום מקום לא מהני, וה"נ אם לא קייץ לא מהני ריצוי דידה לשוויי' ככסף כיון דאינו כסף בשום מקום: ג) ובזה ניחא מה דקשיא לי טובא בהא דאמר שמואל קידשה בתמרה מקודשת חוששין שמא שוה פרוטה במדי וכתב הרמב"ם דהיינו דווקא בדבר שיכול להתקיים עיי"ש וקשה הא עכ"פ לא הוה קייץ דהא אינה יודעת כמה הוא שוה במדי, ובשלמא לשיטת הסוברים דלא בעי דבר שיכול להתקיים רק משום ששוה פרוטה במדי חשוב ממון דשמא במדי הוא ג"כ קייץ, אבל לדעת הרמב"ם דחשוב כאן ממון מפני שיכולה להוליכו במדי קשה דהא כאן לא קייץ דאינו ידוע כמה שוה במדי, ולהנ"ל ניחא דכיון ששוה פרוטה במדי שוב יכולה לומר לדידי שוה לי כמ"ש הר"ן עלה דשמואל, ושוב מהני ריצוי דידה לשוויי' כסף אף דלא קייץ ודו"ק: סימן שפט (דף ב' ע"ב) בתוד"ה אי תנא קונה ואע"ג דתני האיש מקדש דמשמע בע"כ כו' ונ"ל דהתם ליכא למיטעי דבסיפא תני האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ודייק בגמ' בה ובשלוחה לא ואם יאמר דקידושין בע"כ א"כ כיון שקונה הבת ממילא קונה האב ותתקדש בע"כ של אב כמ"ש הר"ן אהא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושין משום דהאב קונה הכסף וא"כ תתקדש בה ובשלוחה ומוכח דבעי דעתה: