שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שפג, קטע 2

כ) מ"ש שם לסתור דברי מהרי"ט דבתנאי אינו תלוי בלשון, ליתא, וראי' מההוא דפרק שבועות שתים הנ"ל, ובזה נסתר נמי מ"ש לסתור דברי הרא"ש דאצטלא לאו מתורת שוה כסף וכדברי תה"ד, וכבר בארנו דהרא"ש והתה"ד לאחדים המה: כא) ומה שכתב שם דבעל מנת שתתני לי מאתים זוז אפי' לית לי' זוזי צריך לטרוח למיתב זוזי, ליתא לדברי הרא"ש והתה"ד הנ"ל כיון דהטעם דדעתו אכל חיובים שבתורה וכיון דבבע"ח א"צ לטרוח ה"נ בזה, ואף שבע"ח שהתנה במזומנים צריך לטרוח, זה לא התנה רק סתם שיתן לו מאתים זוז, ובע"ח נמי שנתחייב ליתן מאתים ודאי דיכול ליתן שוה כסף וכתיבה יוכיח, גם דברי ש"ע הנ"ל בבע"ח שהתנה במזומנים אינו הלכה פסוקה רק י"א בשם ריטב"א, ואזיל לטעמי' דלא אמרינן שוה כסף ככסף אלא היכי דגלי, והטעם בבע"ח משום דגמל חסד דעתו שאם לא יהי לו כסף שיוכל לסלקו בשוה כסף, וזה אינו לדעת רש"י בפרק הבית והעלי' ובפ"ק דקידושין והתוס' והרא"ש בפ"ק דקידושין דבכל מקום שוה כסף ככסף, ובאמת לדעת הריטב"א יש לעיין בנתחייב לחבירו אם יכול לסלקו בשאר דברים כיון דלא גמל חסד, ומ"מ זה אינו אלא לדעת הריטב"א לטעמי', והמה דברי מהרי"ט דלדעתו שוה כסף בע"כ לא מהני: כב) ומ"ש דבקידושין שהתנה על מנת שאתן אצטלא ידוע אינו יכול לסלקו בשוה כסף אחר אף היכי דנאבד האצטלא וכמו שחילק הרא"ש בפ"ק דב"ק, ליתא דבהתנה באצטלא ידוע אין מעלה להרא"ש בין מעות לשאר שוה כסף כיון דאינו יכול להשיג בעד המעות אותה אצטלא, וע"כ היכי דאיתי' בעיני' אינו יכול לסלק במעות, והיכי שנאבד יכול לסלק בשוה כסף כמו בבעל חוב וכנ"ל: