שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שנא

סימן שנא א) (שם ע"א) בתוד"ה ואם יש עליו עוררין, ועוד יש לדקדק מסוף גט פשוט כו' ולפענ"ד י"ל דטעמא דרב הונא משום דחושש שמא יבואו עידי קיום ויפסיד דשוב לא יוכל לטעון אשתבע לי, אבל השתא שטוען פרוע אף אם יבואו עידי קיום יוכל לטעון אשתבע לי עכ"פ, אבל בשכיב מרע שהודה דאם מקויים אינו יכול לטעון אשתבע לי, דלענין זה מהני הודאתו כמבואר שם בתוס' ורמב"ן, א"כ שפיר הי' יכול לטעון פרוע במיגו דמזוייף, ואם יבואו עידי קיום אף בטענת פרוע לא יוכל לטעון אשתבע לי כנ"ל ודו"ק: ב) ונלפע"ד דהא דקי"ל דלא כרב הונא ומודה בשטר שכתבו צריך לקיימו משום דנאמן במיגו ולא אמרינן שאינו רוצה להפסיד שבועת אשתבע לי כנ"ל, לפמ"ש הנמק"י ( ) בטעמא דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, דאי אמת הוה דפרוע הוה פטר נפשי' בקושטא עיי"ש, ובנ"ד אם נאמר דאינו נאמן פרוע במיגו דמזוייף ממילא אף אם יטעון מזוייף ויקיימוהו יוכל לטעון אשתבע לי ושוב יהי' לו מיגו והדר דינא ודו"ק: סימן שנב א' (שם ע"ב) בתוד"ה לפי שאין בקיאין לשמה. וא"ת מ"ש לשמה כו' ונכתב ביום ונחתם בלילה, לכאורה מוכח מדברי התוס' דאפי' בגיטין הבאין ממדינת הים פסול נכתב ביום ונחתם בלילה, והבית שמואל באהע"ז סי' קכ"ז סק"ו נסתפק בזה לדעת התוס' ולכאורה מפורש בדבריהם כנ"ל ונראה דיש לדחות דהא דגיטין הבאין ממדינת הים קלא אית להו משום דצריך ליתני לה בפני שלשה ומעשה ב"ד יש לו קול ועי' באבני מלואים סי' קמ"א, וא"כ שפיר י"ל דתקנו בפני נכתב ונחתם משום פסולא דנכתב ביום, דאם לא יתקנו לומר בפני נכתב לא יצטרך ליתנו בפני שלשה ולא יהי' לו קול ויפסול נכתב ביום ונחתם בלילה והם אינם בקיאין בהלכות גיטין ודו"ק:

ב) ועיקר קושיית התוס' מ"ש לשמה דנקט לכאורה תמוה, דהא מסיק הגמ' סתם ספרי דדיינא מיגמר גמירי רק החשש דמצאו בן עירו ששמו כשמו לפירש"י או שכתבו להתלמד כמ"ש התוס', וא"כ אם הי' ידוע שכתבו לשמה, א"כ ע"כ כתבו הסופר שיודע בהלכות גיטין, ואם נאמר דקושיית התוס' רק להס"ד. א"כ מה הקשו מהא דמקשינן לקמן והאיכא מחובר דאינו בכלל מוליך ומביא הא לפי המסקנא ניחא: ג) ונראה דהתוס' אזלי בשיטת בה"ג ור"ת לקמן (כ"א.) ד"ה יצא דאפי' נחתך מקלף גדול חשוב מחוסר קציצה, וע"כ י"ל שהסופר כתבו כדינו אך שייר קלף גדול והבעל שאינו בקי חתך: ד) אולם צ"ע דא"כ למה לי בפני נחתם הא ע"כ עדים נמי בקיאין דאל"כ האיך נאמן השליח ואם חתך לאחר חתימת העדים א"כ פסול משום הכתיבה וסגי בבפני נכתב. מיהו לדעת רב האי דמחלק בין דעתי' למגזיי' י"ל דבשעת כתיבה לא הוה דעתי' למגזיי' רק בשעת חתימה: ה) ומ"מ נ"ל ליישב לאביי דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו וכיון דקי"ל זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות, א"כ בעת חתימה כשעת נתינה ולא. מיפסל אם חתמו בתלוש ושוב חתך ממנו, ואף דבעינן מטא לידי' הוא רק התנאי אבל באמת חל הנתינה למפרע ומיושב קושיית התוס': ו) מיהו י"ל שהתוס' שהקשו לטעמייהו שהביאו ראי' דחתך מעט לא מקרי מחוסר קציצה מההיא דשייר בין שיטה לשיטה מהו עיי"ש, ומוכח דמה ששייר הבעל הוה כחתך, וע"כ כיון דמה שחתך אח"כ לא מטא לידי' ולא קנאו למפרע והוה לי' כאילו קצץ אז ומיפסל ודו"ק היטב: