שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן שכה

סימן שכה בסוגיא דהמקדיש מעשה ידי אשתו א) (שם) בגמ' אמר ר"ה אמר רב יכולה אשה לומר לבעלה כו' מבואר בסוגיא דריש לקיש פליג אדר"ה ומקשה לר"ה דס"ל מזוני עיקר ותיקנו מע"י תחת מזוני מברייתא דתני תיקנו מזונות תחת מע"י ומשני דר"ה גורס איפכא, ובתוס' לעיל (מ"ז:) ד"ה תיקנו הקשו לר"ל יהא הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך עיי"ש: ולפענ"ד נראה דלעולם גם ר"ל ס"ל מזוני עיקר וגורס בברייתא כמו ר"ה ומחלוקתו עם ר"ה כמו שאגיד: ב) דהנה קשה לי לר"ה דבר"פ הכותב מדמי הש"ס הכותב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך לדר"ה דיכולה לומר איני ניזונית כו' ומקשה א"ה נשואה נמי ומשני שאני נשואה דידו כידה וכבר זכה בפירות ולא מהני לומר אי אפשי בתק"ח אלא קודם שזכה, וא"כ בחיוב מזונות נמי נאמר דבשעה שנשאה זכתה בחיוב מזונות ושוב לא תוכל לומר אי אפשי:

ג) אך הר"ן בשם הרשב"א ר"פ מי שהי' נשוי דבכל יום חל חיוב מזונות לאותו יום, איברא צריך להבין הטעם מאי שנא ממעשה ידי' דאין הזכי' בכל יום אלא בשעת נשואין זכה לעולם, וראי' מדאמר במתני' הובא בסוגיא קונם שאני עושה לפיך א"צ להפר, ומוקי בסוגיא באומרת יקדשו ידי לעושיהם ואף דקונמות מפקיע מידי שיעבוד אלמוה רבנן לשיעבודי' דבעל לבד מאותו יום שנדרה, אלא ודאי בתחילה זכה על תמיד, ומ"ש מזונות דלא אמרינן הכי, ועוד קשה לשיטת הרשב"א דא"כ הא דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם, תיקון העולם למה, כיון דאין חל שיעבודה אלא בכל יום וא"כ קדמו לקוחות לשיעבודה, ואין לומר דאצטריך ללוותה ואכלה ואח"כ קנו לקוחות, דא"כ אזדא טעמא דתיקון העולם דמפרש בש"ס משום שאין קצובין, והרי חיוב זה שלוותה כבר הי' בשעה שלקחו הלקוחות, ודומה לזה כתבו התוס' בפרק שנים אוחזין (י"ד:) בקדם הב"ח וטרף ואח"כ קנה ומכר טורף לשבח ממשועבדים כיון דכבר הי' קצוב: ד) ע"כ נראה דכוונת הרשב"א ז"ל דמה"ט גופי' אין מוציאין למזון האשה כו' מפני תיקון העולם, תקנו חכמים שלא יחול השיעבוד רק בכל יום כדי שלא יוכלו לטרוף מלקוחות:

ואמנם כל זה למה דקי"ל לפי שאין קצובין, אבל לר"ל דס"ל בגיטין (נ:) לפי שאין כתובין, ולהאי מ"ד אפי' קדם שבחו של לוקח למכירה אינו גובה ממשועבדים כדאיתא שם, וא"כ הא דאינו טורף ממשועבדים לאו משום דלא חל החיוב עד אחר שמכר שהרי אפי' קדם שבחו למכירה אינו טורף, ואפי' לוותה ואכלה קודם מכירה אינה גובה, וא"כ לא תקנו חכמים כלל שלא יחול חיוב מזונות רק בכל יום לאותו יום, אלא הדרינן לסברא פשוטה שמתחילה נתחייב על לעולם, וכמו שהי' הדין למ"ד שאין קצובין בלא התקנה כן הדין למ"ד שאין כתובין לאחר התקנה וכמו במעשה ידי' שזוכה מתחילה על לעולם כנ"ל, וע"כ אינה יכולה לומר איני ניזונית כיון שכבר זכתה כנ"ל, ואזיל ר"ל לשיטתי' דס"ל בגיטין לפי שאין כתובין ודו"ק: ה) ולפמ"ש נראה ליישב קושיית הר"ן על הרמב"ם בפרק המדיר דקשה לדידי' קושיית הש"ס, וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה, ולפמ"ש ע"כ קושיית הש"ס לא הי' אלא לר"ל בגיטין דאמר לפי שאין כתובין, ולדידי' חייל שיעבוד מזונות תיכף משנשאה על תמיד, אבל למה דקי"ל דלא חל שיעבוד מזונות אלא בכל יום א"כ קדום נדר לשיעבודה, ועיין שם בר"ן שתירץ ג"כ לדעת הרמב"ם דקושיית הש"ס אזיל דלא כהלכתא אליבא דת"ק דריב"נ דלית לי' קונמות מפקיעין מידי שיעבוד ולדידן דקי"ל כריב"נ לא קשה (דאלמוה רבנן לשיעבודי' לא שייך בשיעבוד שיש לה עליו כיון שבידו לגרשה, וכשמדירה ג"כ אינו עושה לה יותר, שהרי יתחייב לגרשה, אך בהפלאה הקשה דא"כ גם בשיעבוד מעשה ידי' נאמר הרי בידה לומר איני ניזונית ואיני עושה וכשמדירתו ג"כ לא יתחייב לה מזונות] ולפמ"ש י"ל כמ"ש ואתי שפיר: