שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן רמה, קטע 2

סימן רמט א) (שם) בתוד"ה ואבע"א וא"ת אכתי איכא ס"ס כו' ונראה דהנה הרמב"ם בפרק א' מהלכות נערה בתולה דכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה ועיין במל"מ דמוציאין ממון עפ"י חזקה זו, והנה בנמק"י פרק האשה זוטא מבואר דאף במקום אמרינן כאן נמצא וכו' וא"כ כיון דנמצאת בעולה בעיר נימא דגם בשעת ביאה בעיר היתה ובוודאי הי' ברצון, וצ"ל דקושיית הגמ' דשמא כשהיא קטנה נבעלה וא"כ ליכא אלא חד ספק: ב) (בא"ד וי"ל דאם איתא דמוכת עץ היא הוה טוענת ומדלא טענה אין להסתפק בכך עכ"ל וקשה שמא היא רוצה לאסור עצמה עליו ולא עדיפא באומרת בפירוש טמאה אני לך דלא מהימנת משום שמא עיני' נתנה באחר: ג) ונראה דהנה הר"ן בשלהי נדרים הקשה הא שויתה אנפשה חתיכה דאיסורא ותירץ דאינה נאמנת לאפקועי עצמה משיעבודי' וקשה לפי שיטת מהרי"ק דשויא אנפשי' כו' הוא מטעם נדר הוי כאומר קונם תשמישך עלי דחייל, וצ"ל דהנדר יכול הבעל להפר, וא"כ ליכא ספק ספיקא דאת"ל אינה תחתיו נמצא שהי' קדושי טעות ואין הבעל מפר בקודמין): סימן רג א) (דף יוד ע"א) בגמ' רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקיא, בר"ן נדרים (ל') מביא ירושלמי נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום ובתוך שלשים נעשו יושבי יבשה יורדי הים או להיפוך תלי בפלוגתא דר' ישמעאל ורע"ק וקי"ל כרע"ק דבתר מעיקרא אזלינן, עד כאן, ה"נ בתר מעיקרא אזלינן אבל לר"י דבתר בסוף אזלינן ה"נ משלם ממעות שבשעת גירושין:

ב) ואין לחלק דשאני הכא דחייל שיעבודא מהשתא וטורף מלקוחות שקנו בין שיעבוד לגירושין, דה"נ תנן בנזיר (י"ג.) הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר התחיל מונה נזירותו ואח"כ נולד לו בן מפסיק שלו ומונה של בנו ואח"כ מונה את שלו, דנזירות דהשתא אף דזמנו כשיהי' לו בן קודם לנזירות שבין תחילות נזירות לחלות הנזירות, והוא ממש כמו בע"ח שטורף לקוחות שקנו בנתים, ואעפי"כ ס"ל לר' ישמעאל דהנדר חל על אותם שהם יורדי הים בשעת חלות הנדר, ה"נ חל השיעבוד על נדרין שבשעת גירושין כנ"ל: ג) אך בר"ן פרק בתרא דנדרים כתב דגמ' דידן פליג אירושלמי ואפי' לרע"ק בתר בסוף אזלינן ולדבריו ק"ל מ"ט דנותן ממעות שבשעת תחילת שיעבוד ובש"ע לא קי"ל שם כר"ן: סימן רנא א) (דף י"א) גמ' א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד, נראה לי דעל דעת ב"ד דווקא נקיט, דאינש דעלמא אינו יכול ליעשות שליח להתגייר דאינו בתורת גירות, רק ב"ד נעשין שלוחים כיון שהם יכולים לגייר את הנכרי כמו איש דנעשה שליח לקבלה אף דליתא בקבלה הואיל ואיתי' בהולכה כדאיתא בריש האומר התקבל, והיינו ב"ד סמוכין דווקא, או לשיטת התוס' פרק האומר בקידושין גר לא בעי סמוכין כל איש דגמיר יכול ליעשות שליח, אבל לא אינש דעלמא, כמו עבד דאינו נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה הואיל ואינו בתורת גיטין וקידושין, ה"נ ישראל דעלמא ליתי' בתורת גירות: