שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קמה, קטע 9

ה) ומ"ש מדברי הה"מ פ"ט מהלכות גירושין במגרש לאחר ל' והלכה והניחתו בצידי רה"ר שחילק הה"מ דפרה קונה במשיכה ולאחר ל' כלתה משיכה אבל גט בכתב מתגרשת, וכתב בשם בעל הפלאה משום גט מועיל בע"כ ולא בעי קנין, לא מיחוור כלל דאף את"ל לא בעי קנין אבל ידה או רשותה בעינן, וכיון שהוא בצידי רה"ר אין כאן רשותה, וכשם שבממון כלתה משיכה ה"נ כלתה נתינה לידה. אך יש לומר דבגט אף שמתנה שלא תתגרש רק לאחר ל' מ"מ הגט מקנה לה מעכשיו, שהרי אלו נתן לה הגט סתם היתה מתגרשת מיד, וכשהתנה אל תגרשי בו אלא לאחר ל' אין בו אלא תנאי על הגירושין אבל הגט קונית מיד, וכשמניחתו במקום הראוי למשיכה הלוא ידוע דברי ר' חיים כהן פ"ק דקידושין דמקום החפץ במקום הראוי למשיכה היינו שיש רשות להניח שם חפציו] נקנה לבעלים נמצא שהגט ברשותה: ו) ובעיקר דברי התורת גיטין דקנין הגבהה מועיל בגט, נזכרתי שדברי רמב"ן פרשת משפטים הוי תיובתי', שכתב גבי גונב נפש ומכרו ונמצא בידו דווקא שהביאו לוקח לרשותו, אבל קנאו בהגבהה או משיכה לא, הנה דס"ל לרמב"ן דהגבהה ומשיכה לא חשיבי ידה דברי רמב"ן אלו הזכירני למדן אחד]. ז) ועל דבר הגבהה ממילא שהבאתי דמיון לר"ש פ"ק דכלים ופרק ה' דזבים דהטעינו אחר על כתיפיו לא חשוב משא, וכתב כבודו דאדרבא בזבים מבואר דווקא נבילה קרי המשנה היסט, אבל זב הנושאו טמא אפי' בלא היסט, הנה דהמשנה קרי משא אפי' בלא פעולה דידי', ובנבילה דכתיב והנושא ואינו טמא בלא היסט מדמיעט רחמנא גבי' אותם עכ"ד.

הנה בפ"ה דזבים כתב הר"ש תירוץ אחר, ואף לפי התירוץ פ"ק דכלים מוכרח דאין משא בלא היסט, דאל"כ לא הי' שייך למעט מה שטימא התורה בהדיא, אלא ודאי אין משא בלא היסט, רק בזב יש ריבוי לטמא במשא בלא היסט היינו אבן מסמא [כן עולה בזכרוני שראיתי בספר אחד, ואינו תח"י כעת] ומיעט אותם דלא נילף משא דנבילה ממשא דזב, ומה שהמשנה קורא למשא זב בלא היסט משא, הוא משום דאצל היסט נקרא בלא היסט משא, וזה מצוי בלה"ק כמו בגרב וילפת, ואין נ"מ בזה לדינא שהעליתי בתשובתי הקודמת דהגבהה קונה אפי' נתן אחר לידו: ח) ואשר כתבתי שבנ"ד שלא ידעה שגט מונח בכיס ולא נתכוונה להגבהה ומתעסק היא אצל הגבהה, והבאתי ראי' ממהרי"ט ועוד מרשב"ם ב"ב דלוקט עצים מאילן והאילן משתבח בכך דחשוב חזקה, מ"מ אם ליקט לצורך עצים ולא לשבח האילן לא הוי חזקה, וכתב הרשב"ם אפי' נתכוין לקנות לא הוי חזקה כיון שלא נתכוין לשבח, ה"נ שלא נתכוין להגביה, וכתב מעלתו שלמה כתבתי שאין סרך הגבהה הלוא בתוס' סוברים דתלוי רק במתכוין לקנות, וכ"כ בהגהות מיי' בשם ר"י שאם נתכוין לקנות קני, הנה נשמט מתשובתי בזה, דמתוס' אין ראי' דאפי' בלא מתכוין לשבח האילן קונה, אלא דס"ל דחשוב מתכוין כיון שיודע שהאילן ישתבח בכך ובכל מקום פסיק רישי' חשוב כמתכוין, ועי' תוס' יומא (ל"ד:) ותוס' שבת (מ"א:) וכ"כ בריש מ"ק בזומר וצריך לעצים אפי' אינו מתכוין לצמוח הגפן כיון דוודאי מצמחת מחמת הזימור חייב משום נוטע, הנה דמתכוין חשוב ולאו מתעסק הוא, והוא ממש נ"ד:

ט) ומ"ש עוד דכי לכיס לבד נתכוונה, לכיס וכל מה שבתוכה נתכוונה, ודומה לסבור שומן ונמצא חלב דלאו מתעסק הוא כמבואר בכריתות אף אי יהי' ברור לי' שידעה שיש דבר בתוך הכיס] מה פשיטא לי' דכהאי גוונא לאו מתעסק הוא, דעת התוס' שם בכריתות דכה"ג מתעסק הוא, ושוגג רק בחושב שהוא מותר, אבל אם חישב שהוא דבר אחד, ואם הי' אותו דבר הי' מותר מתעסק חשוב, וכן מפורש בדבריהם פרק כלל גדול ובסנהדרין ( ) דחשוב לחתוך תלוש ונמצא מחובר הוי מתעסק, וכן משמע בתוס' שם דנתכוין לשחוט מחוץ לעזרה בהמת חולין ונמצא בהמת קודש הוי מתעסק, וכ"כ בתשו' רעק"א סי' ח' בפשיטות בשם התוס': י) אולם הי' לי ויכוח בזה עם הגאון זצ"ל מקוטנא שדעתו הי' שנתכוין לשחוט בהמת חולין ונמצא קודש, דומה לסבור שהוא חול ונמצא שהוא שבת, וכוונת התוס' שם בלא נתכוין לשחוט כגון נתכוין לנעוץ בכותל ושחטה כדרכה, ואמר ג"כ שדעת כל האחרונים בשם התוס' כמו שאמרתי אני דסבור חולין ונמצא קודש הוי מתעסק, ואני חלקתי בין סבור שהוא חול ונמצא שבת עפ"י דברי רמב"ן דחמץ שנבלע קודם הפסח חשוב איסורא בלע, דבפסח הרי חמץ כחתיכת נבילה, וחמץ כבר הי' קודם הפסח, הנה דאין שם האיסור חמץ בפסח דשם זה נולד בפסח, רק בפסח נאסר חמץ, ושם האיסור חמץ, ה"נ בשבת נאסר מלאכה והרי נתכוין למלאכה, אבל סבור בהמת חולין ונמצא קודש שפיר הוי מתעסק, מ"מ מתכוין לדבר זה ונמצא דבר אחר הוי מתעסק לדעת התוס' בכריתות הנ"ל, וגם הגאון זצ"ל מקוטנא הודה בזה, רק בסבור חול ונמצא קודש פקפק כנ"ל:

יא) ואפילו לדעת רש"י דנתכוין לתלוש ונמצא אותו דבר עצמו מחובר הוי שוגג, מ"מ גבי מנוות כסבור קול חמור בעלמא הוי מתעסק, וכן שוחט בהמת קדשים וסבור חולין חשוב לי' בגמ' מתעסק ופסול, ומסברא נדמה קנין למצוה דזה צריך כוונת מצוה, וזה כוונת קנין, אבל עבירה אפי' אינו מתכוין לעבור עבירה (דזה להכעיס חשוב] רק לעשות המעשה מזיד גמור הוא, ע"כ ס"ל לרש"י נתכוין זה שוגג הוא, אבל בהגבהה מסברא שאם אינה יודעת שהוא אותו חפץ מתעסק מיקרי, ואפי' את"ל שיש ספק אם נדמה לאיסורין או למצוות, אין ספק לשיטת רש"י מוציא מידי ודאי של התוס': יב) מלבד זה אם חשבה שהוא נייר בעלמא ונמצא גט גם באיסורין כה"ג הוי מתעסק גם לרש"י, שהרי גט הוא נייר עם אותיות, ועיקר הגט האותיות ספירת דברים, והנייר נושא האותיות שלא יהיו פורחין באויר, וידוע דברי הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דקלף של ס"ת חשוב רק תשמיש קדושה ולא גוף הקדושה, שגוף הקדושה הם האותיות, ה"נ גוף הגט הם האותיות, וכ"ש הוא, ואם היא סוברת שהוא נייר חלק ונמצא עליהם אותיות הגט, מתעסק גמור חשובה אצל האותיות שהוא עצמו של גט ספירת דברים: יג) ומ"ש עוד דאת"ל הגבהה מהני בגט בע"כ גם אם אינה מתכוונת להגבהה מהני. הא ליתא, דכיון דמתעסק הוא אצל הגבהה לא הני הגבהה כלל, וראי' לזה מצווח, לדעת הרא"ה וטורי אבן דאפי' צווח ככרוכיא שאינו רוצה לצאת יצא למ"ד מצוות א"צ כוונה, ואעפי"כ מתעסק לא יצא, הנה דמתעסק גרוע מבע"כ:

יד) מ"ש בשם מהרי"ט סי' ק"נ דהחילוק בין עורר בנכסי הגר בין חצירו של אדם קונה שלא מדעתו מדין זכי', הנה זכי' זו איני יודע מהו, אם כוונת מעלתו זכין לאדם שלא בפניו, הוא שיבוש גדול כנ"ל, ואולם מהרי"ט שם כתב להדיא זכי' דידי', וכוונתו שאינו פועל יוצא כמו עודר רק שהחפץ ברשותו, ואפי' פועל עומד אינו דלא הוי מעשה כלל: טו) ובענין עידי מסירה שכתב מעלתו שבידיעה בלא ראי', יש דיעות שמועיל בקידושין בנ"ד שלא ראו העדים תחילה הגט בידו אף ידיעה לא הוי, ובנ"ד שלא קראו הגט אף להאומרים עידי חתימה לבד מהני, מי יימר שהי' גט כשר, מיהו בהא י"ל לפי דברי רשב"א בתשו' שהביא כ"ת דחר"ג לישא שתי נשים אינו דין בינו ובין האשה, רק איסורא דידי' הוא נאמן על זה:

טז) בענין מה שטוען שהי' עלי' דברים מכוערים, בנ"ד אין נ"מ כיון שהיא מכחשת, אך אם הי' באופן שאינה לפנינו או שאינה רוצה להשיבו, לכאורה הי' אפשר לומר בזה שנאמן הבעל כיון שהוא רק איסור דידי', אך אינו נראה דא"כ אפי' היא מכחשת יהי' מותר לישא אחרת, שהרי עד אומר אכל ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי, הנה חשוב ספק, ומהרמב"ם שם מוכח דחשוב איקבע, וא"כ דומה לתרי ותרי, דאם הוא והיא אומרים ברי לי לא תצא באיסור א"א [ובחדר"ג הקל אפילו לכתחילה יהי' מותר] ואף שאשתו שני' אינה אומרת ברי, הלא חדר"ג אין האיסור עלי' שהרי שתי נשים אשכנזיות מותרות לישא ספרדי, ואם תאמר שבאמת כן הוא א"כ בטל חר"ג מעיקרו, שתיקן בפני נבלים, וכל נבל יאמר שראה באשתו דברים מכוערים או שזינתה, אלא ודאי לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', מיהו י"ל לעולם כל זמן כשהוא אסור היא אסורה, ורגמ"ה כעין דאורייתא תיקן כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת, רק כשנושאים ספרדי שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת, מ"מ מצד סברא לאו כל כמיני' להוציא לעז עלי', ובראה דברים מכוערים ולא שזינתה ממש, אי אפשר להתיר חדר"ג בלא מאה רבנים אפי' הי' עדים על דברים מכוערים, ולגרש בע"כ זה ודאי נגד האשה ולא מהני ברי דידי': יז) מ"ש בספק גירושין שמותר לישא אחרת מתשו' מהרי"ל, לא עיינתי שם מאפס הפנאי כי אין נ"מ לדינא בנידון דידן:

יח) ומ"ש עוד על קושייתי על האחרונים דאם מקצת החפץ להלאה מידו, אינו קונה משום יד רק משום הגבהה, מהא דפיל דמביא ד' כלים ומניח תחת רגליו, אף דראשו וגופו הוא להלאה מהכלים מ"מ קונה משום יד, ותירץ כבודו דהתוס' שם כתבו שקצת הגבהה הוא אך אינה הגבהה ג' טפחים, ולפמ"ש הב"ח סי' רס"ט דאם החפץ גבוה מן הקרקע ג' טפחים והוא הגביה מעט שקונה, וא"כ ה"נ י"ל שמה שבתוך הכלים נקנה מתורת יד, ומה שלהלאה מהכלים הוא גבוה מקרקע ג' טפחים, ונקנה בהגבהה כל דהו יפה תירץ: הק' אברהם. סימן קסב ב"ה ה' משפטים תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החריף והבקי כש"ת מו"ה חיים דוד נ"י אבד"ק קויל א) מה שכתב הטור סי' קמ"א בשם רבינו פרץ שלא למנות שליח לקבלה, כי צריך שב"ד שבמקום נתינת הגט יכירו חתימת דייני הרשאה שעשתה שליח לקבלה ודיינים שבמקום האשה יכירו חתימת ב"ד שבמקום הנתינה וברוב פעמים אינו מצוי, והדבר תימה למה צריך שדייני נתינה יכירו, לא יכתבו ב"ד שבמקום נתינה היתר לאשה רק יכתבו שהבעל נתן גט לאיש שאמר שהוא שליח לקבלה ויכתבו שאינם מכירים חתימת דייני הרשאה וכשיבא השליח בחזרה לפני דייני הרשאה שבמקום האשה, והם יודעים בטוב שנעשה שליח לקבלה יתירו אותה: ב) ולכאורה הי' נראה לומר דכשאין עידי נתינה יודעים שהוא שליח לקבלה חשוב מגרש בלא עדים, וכהאי גוונא כתב הר"ן פ"ק דקידושין באומרת לדידי שוה לי דלא מהני אלא אם כן דרכה להתייקר אם אין העדים יודעים שדרכה להתייקר הו"ל מקדש בלא עדים דלא מהני אפי' שניהם מודים, ומדכתב העדים בה' הידיעה משמע דעידי קידושין עצמם צריכין לידע, אבל עדים אחרים לא מהני:

ג) אך ראיתי באחרונים הבית מאיר והאבני מלואים בסי' ל"א באינו ידוע להעדים ששוה פרוטה במדי כיון שאם שוה פרוטה במדי בודאי במדי יש הרבה עדים חשוב מקדש בעדים ע"י צירוף. וכן יש להביא ראי' מדברי ר"ן פ"ק דפסחים במקדש בשעה ששית צריכה גט שמא חמש הי' וטעו עידי קידושין וסברי שהי' שש, וקשה שהם חשבו שהוא שש. ואין הקידושין שוה פרוטה אפי' באמת חמש הי' הוה לי' מקדש בלא עדים, אלא ודאי כיון שבשעת קידושין הי' עדים אחרים שחמש הוא חשוב מקדש בעדים ע"י צירוף, וע"כ הא הידיעה לאו דווקא או ט"ס, וה"נ יצטרפו עידי שליחות ועידי נתינה להחשב מגרש בעדים ד) ועוד דהא כתב הרמב"ם ונפסק בש"ע בנותן גט בלא עידי חתימה לשליח להולכה בלא עידי מסירה ונתנו לה בעידי מסירה הוה ספק מגורשת, הרי שאם אמת הדבר שהי' שליח היא מגורשת ודאי דחשוב עידי מסירה אף שאין יודעין שהוא שליח כיון דעל עצם המסירה יש עדים, ואם אמת הדבר שהי' שליח והשליח במקום הבעל הרי ראו גט יוצא מידי הבעל ודומה ללא הכירו עידי מסירה שהוא הבעל דמ"מ חשוב עידי מסירה וה"נ כיון שלפי האמת הי' שליח לקבלה הוי עדים, ואף לדעת הרא"ש דשליח הולכה צריך לעשותו בעדים, אין הפירוש דאל"כ לא חשוב עידי גירושין, אלא משום דשליחות עצמה אינו חל בלא עדים: ה) וראי' לזה שהר"ן פרק השולח כתב שאם ביטל הגט בלא עדים לא מהני וחלו הגירושין, וכשם שביטול השליחות אינו חל בלא עדים כמו כן השליחות עצמה, וע"כ כתב הר"ן פרק האומר דשליחות קידושין צריך עדים, אבל בהא לא פליגי על הרמב"ם במה דמוכח מדבריו דחשוב עידי מסירה וכן מוכח עוד בגיטין (ס"ז:) בהא דאמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו, וכתבו התוס' לא דמי לעד מפי עד.

ורמב"ן פרק כל הגט (דף כ"ט) ביאר הדברים יע"ש, ותוכן דבריו שאם באה להנשא צריכה שהראשונים יעידו בב"ד ואלו חוחמים מה ששמעו, וכן מפורש בהשולח באומר לשני עדים זה שלא בפני זה חשוב לא ראו כאחד, הנה דעידי חתימה מעידים שהגט נכתב בצוואת הבעל, וכיון שאינם יודעים זה רק מה ששמעו מאחרים הוי עד מפי עד גמור, וצ"ל כיון שבאמת הם שלוחי הבעל והם כבעל עצמו, הרי שמעו מפי הבעל ושפיר יכולים להעיד בחתימתם, רק אם תרצה להנשא צריכה לעדים הראשונים, דשמא לא הי' שלוחים כלל, אבל לאחר שנתברר שהיו שלוחים אף שהעידי חתימה לא ידעו חשוב ששמעו בעצמם שהבעל ציוה כיון ששלוחו כמותו והם שמעו מפי השלוחים כאילו שמעו מהבעל שהוא שליח, ועוד שאם הי' הדין שעידי קבלה צריכין שידעו שהוא שליח לקבלה ממילא אם עידי אמירה הי' אחרים הי' צריך להעיד תחילה קודם הנתינה בפני ב"ד, דאם לא העידו בפני ב"ד אפי' אמרו עידי נתינה לא חשוב עידי קבלה יודעין שדיבורם חוץ לב"ד לא מהני כלום בדבר שבערוה, וע"כ שהעידו תחילה בפני ב"ד, וכל הסוגיא דפרק האומר התקבל לא משמע הכי, ע"כ נראה שאם ב"ד שבמקום הנתינה לא כתבו לה היתר שפיר דמי, וכן כתב הבית מאיר סי' קמ"א סעיף כ"ז, בכל זאת לכתחילה אין לזוז מדברי רבינו פרץ בפשטות יען הי' מגדולי הראשונים ע"כ יעשה עוד שליח להולכה. ואם יבטל. נסמוך על הש"ך כדברי בית מאיר הנ"ל:

ו) ועל דבר עידי נויארק שחשש כבודו שאינו ברור בעיניו שהם כשרים יען נמצא שם הרבה מחללי שבתות, ואם כי זאת בודאי משגיחים הב"ד שלא יהי' מחללי שבתות ח"ו, אך באיסור הוצאה שכהתירא דמי לסתם אנשים במדינת אשכנז אולי יש לחוש על העדים, ואם יעשה שליח הולכה וינתן כאן שם עידי מסירה אין חשש רק על מזוייף מתוכו דרבנן לא כן אם ינתן שם ע"י שליח קבלה שיהי' חשש דאורייתא, הנה אף אם הי' כן הלא בש"ע חו"מ סי' ל"ד בסמ"ע משמע להדיא דבכל פסול עדות אם אינו יודע שנפסל לתך לא נפסל, וכן תפס בפשיטות בתשו' רעק"א סי' צ"ו, ואותם עדים את"ל שמזלזלין באיסור דמשמע להו בהתירא והב"ד מכשירים, בטח לא עלה על דעתם שיפסלו לעדות אך דעת הנתיבות דבפסולי עדות דאורייתא כיון שהוא יודע שהוא רשע די, מ"מ בנידון זה שהב"ד דשם מכשירים אותם לעדות לא יחשוב שהוא רשע ג"כ, ועוד כיון דכל החשש דכהתירא דמי לא יפסול, וכן כתב רעק"א ז"ל סי' הנ"ל, ועוד דכבר פשט היתר שמביאין גיטין משם לאלפים, רק שתאמר שלחשש מזוייף אין חוששין, הנה גם בזה ניתן ע"י שליח הולכה. ובדיעבד אם יבטל בטח אין לחוש לפסולי עדות ומסתמא הב"ד מדקדקין: כ"ד הק' אברהם. סימן קסג ב"ה יום א' קרח תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק המפורסם מו"ה פנחס אלי' נ"י האבד"ק פילטץ. מכתבו מסרו לי ביום ה' העבר, כי משגה הי' שלא ידעו כלל שבא מכתבו, והי' קשה הקריאה וצויתי להעתיקו, וביום ואו מסרו לי העתק מכתבו ועתה באתי:

תשובה א) הנה אם כי הדבר ברור בעיני כת"ר להתיר האשה עפ"י גט זה, מבעיא לי טובא מחמת שנכתב בהרשאה שני' שמינה את עקיבא אליעזר שדר בעיר פיליץ, וכך אמר השליח הריני ממנה על פיכם ובפניכם את פב"פ הדר בעיר פיליץ, ומסתמא באמירתו דחק החירק שמורה היוד שני', וא"כ כיון שעפ"י האמת הלמד בשוא יש לעיין טובא: ב) והנה בצ"צ סי' פ"ג בגט הניתן ע"י שליח והי' שינוי בשם אבי האשה, כתב בד"ה הטעם הד' דאפי' אם נאמר שינוי שם אבי' דומה לשינוי שם לידה כיון שעשה שליח לגרש בת יצחק. איך ישנה השליח לגרש בת נתן מה שלא צוה הבעל, וטובא איכא למיחש. שלא נתכוין לגרש אשתו כלל ולכך שינה שם אבי' יעיי"ש באריכות, ומן הרשימה שבין תיבת הבעל לתיבת וטובא, נראה דשני טעמים הם, ונהי דטעם שני לא שייך בנידון דידן, דמה לן לשליח עם האשה שירצה לקלקלה, ועוד שיש לתלות בטעות, שחשב שכך שם העיר, מ"מ טעם הראשון שייך בכאן כיון שעשה שליח הדר בעיר פיליץ, איך יתן לה הגט הדר בעיר פילץ מה שלא צוה הבעל: ג) הן אמת שיש לעיין בטעם זה, דלדעת הסוברים שינוי שם אביו אינו פוסל בגט, על כרחין שנחשב כתוב בגט זה שהוא המגרש אף שיש שינוי ה"נ נאמר שמורים דברי השליחות לגרש אותה אף שיש שינוי בשם אבי': ד) אך בנ"ד גרוע טובא מהא דצ"צ, דהתם אין לו אשה אחרת ששמה כשמה ועל כרחין מורה הגט על אשה זו, על כן אף שיש שינוי בשם אבי' לית לן בה, אבל בנ"ד שממנה שליח עקיבא אליעזר בן יצחק משה, ובכל העולם ודאי יש כמה אנשים ששמם כך, ואין דבריו מורים כלל שעקיבא אליעזר זה נעשה שליח רק מחמת שם העיר, וכיון שיש שינוי בשם העיר, לא נשאר שום דבר שמורה שהוא הוא השליח:

ה) מ"מ יש לומר עפימ"ש הריב"ש ס' פ', הובא ב"י סי' כ"ז, ותוכן דבריו כיון שיש דיבור שלם סומכין על חזקה מה כוונתו עיי"ש היטב בתשו' ריב"ש, וה"נ בנ"ד אם לא הי' פורט כלל שם העיר, היינו אומרים מסברא שמינה את עקיבא אליעזר בן יצחק משה שבמקום האשה, לא שימנה איש ממקום אחר להוליך לפילץ, רק מתמת שאמר הדר בפיליץ, שוב נסמוך על הפוסקים שמה שא"צ לומר אין פוסל השינוי בו: ו) אך גם בזה יש חילוק רב, שהרי אולי ימצא עיר אחרת ששמה פיליץ, ויש שם איש ששמו כך. הרי לשון השליחות מורה על אותו האיש, ואף שכוונתו על אותו שבמקום האשה אין פיו ולבו שוים. ובטל השליחות, ואינו דומה לנדון הנ"ל שאין לו אשה אחרת ששמה כן ז) ואין לדון בזה במחלוקת אם חיישינן לשני שירי או לא, דהתם משום שידעינן שזה אבד גט, וכן בהרוג הנמצא משום שיודעין שאיש זה חסר ואבד זכרו, ואפי' בהוחזקו איכא מ"ד דלא חיישינן מטעם זה, אבל זולת זה איך לא נחוש שבסוף העולם ימ' כזה: ח) ולכאורה יש מקום להתיר לדעת מהריב"ל. הובא בב"ש, שמות אנשים אות ג'. דווקא בגרשון גרשום חשוב שינוי משום ששניהם כתובים חשוב שינוי, אבל זולת זה נחשב האחד כינוי להאחר, ה"נ יחשב פיליץ כינוי לפילץ. אבל [מלבד שבתשו' מהרי"ם העלה דווקא באחד כתוב נחשב השני כינוי. אבל בשאינו כתוב כלל למה יחשב זה כינוי לזה] גם בזה יש חילוק הנ"ל, שבוודאי אם ימצא עיר ששמה פיליץ ושם שם זה. והי' פירוש השליחות עליו יותר מאשר פב"פ זה אשר בעיר פילץ ולא הוי פיו ולבו שווים [ובטעם זה יש לדון ומה גם שרבו החולקים על מהריב"ל: ט) ועוד דמ"ש לדמות לשינוי שם לידה אינו מוכרת כיון שעכ"פ לכתחילה צריך לפרוט שם העיר שדר השליח, ועיין בתשו' מהרי"ם סי' ל"ב ושם מפקפק ג"כ על עיקר הכשר שינה שם לידה לדידן: