שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קמה, קטע 7

מא) ונידון שכתב רו"מ ששם ההמרה יאסיף הוא בקמץ קטן, תחילה עלה בדעתי כי אף אם שם המרתו יאסיף האלף בקמץ קטן הוי שינוי השם, כי מה שהיהודים קורין יאסף מ"מ כוונתם על שם יוסף, אלא שאין מדגישין החולם, וע"כ כותבין בגט יוסף, לא כן שם יאסיף בגוים, שהגוים אין כוונתם לשם יוסף ועיקר שמם יאסיף, וכשכותבין בגט יוסף הוי שינוי השם, ושוב שמעתי שהעכו"ם כשקורין שמות כעין שכתובין בתורתינו כוונתם ג"כ על שמות אלו, וע"כ לדעתי אפי' קורין יאזעף, ואף לכתחילה צריך לכתוב יאזעף, מ"מ בדיעבד לא הוי שינוי השם, כיון שמ"מ הכוונה על שם יוסף וכותבין יוסף, אך אינו ברור אם כן הוא, עוד שמעתי שעפ"י דקדוקיהם יאסיף אין דגשות התיבה (להבדיל בלה"ק נקרא נגינת הטעם] על היוד, נמצא נקרא כמו שאנו קורין יאסף ואף זה אינו ברור אצלי אם כן הוא, ולא אבוש כי בקריאת השמות מעט אשר אדע, קרוב אצלי שכבודו בקי בהם יותר ממני, ועיקר סמיכתי על ההיתר שאחר כך הוחזק: הק' אברהם סימן קנח ב"ה יום ב' נח תרנג"ל פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגדול, מעוז ומגדול, גן אגוזים גן הדסים כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י. א) בעבור טרדת ימי החג עיינתי בדבריו הנחמדים, בעסק הגט השבתי להתיר כאשר הארכתי בתשובתי וגם מחמת דברי החת"ס והשב יעקב שכתב כת"ר, ובדבר הטעם שכתב כת"ר למה שם הנקרא במקום כתיבה כשר משום שבני מקום הנתינה יחקרו על מקום כתיבת הגט וימצאו שכך שמו שם, הגם שקצת דחוק, מ"מ נאמר טעם זה משנאמר דהעיקר תלוי ס"ד במקום כתיבה:

ב) ויען שערב לי לישא וליתן עמו בהלכה אשוב על דבריו בנידון שנכתב בגט שם של מקום אחר שאינו מקום הכתיבה והנתינה והלכו הבעל והאשה שם כדי ליתן הגט במקום שנקרא כמו שכתוב בגט וכבודו פוסל בזה משום מחוסר הבאה, ואתיא לי' מש"ס נזיר (מ"ה.) דגילוח צריך להיות במקום הדוד משום דכתיב ולקח ונתן וזה מחוסר לקיחה הבאה ונתינה, וא"כ קשה בנכתב רק שם מקום הנתינה ולא מקום כתיבה יפסול משום מחוסר הבאה, דאי אפשר לגרש בו רק לאחר שיובא לשם, וניחא לי' משום דקירוב הגט אלי' חשוב נתינה כמו ערק חרצי ושלפתי', מהשתא הוה נתינה אריכתא, ודומה לדברי הר"ן גבי כתבו ע"ג עלה עציץ נקוב דלא חשוב מחוסר תלישה, כיון שבמה שלקחו לתת לה נתלש וא"צ מעשה אחרת ה"נ בזה, אבל בנ"ד שהבאה לשם רק כדי להכשיר הגט שפיר הוי מחוסר הבאה, ומה"ט מהני מחק [לבד בחוץ לפלוני], ולא אמרינן דחשוב מחוסר בין כתיבה לנתינה משום דכל דבהדי כתיבה ככתיבה דמי עכת"ד: תשובה ג) הנה תירוצו משום דקירוב הגט הוא עצמו בכלל נתינה, הוא דבר חידוש ומפולפל ושפתים ישק, אך מה שתירץ במחק דכל בהדי כתיבה לא מיחוור, (ועיין בתשו' נאות דשא סי' קל"ה, דכל שצריך לייבש הכתב במעשה חשוב מחוסר] והדמיון שהביא מנזיר תמוה, ואדרבא משם ראי' להיפוך, מדלא קאמר הש"ס וגילח ולקח ונתן יצא זה שמחוסר גילוח ולקיחה הבאה ונתינה, וצ"ל כמ"ש הר"ן דהקנאה לא חשוב מחוסר כיון דילפינן מוכתב ונתן, ודווקא מעשה בגופו דומיא דכתיבה, וה"נ אם מוגלח נילף בעינן מעשה בגופו דומיא דגילוח, ע"כ יליף מולקח ונתן, והבאה מעשה כמו לקיחה וא"כ גבי גט דילפינן מוכתב הבאה לא חשוב מעשה:

ד) ואשר הביא הב"מ קושיא בשם הגאון ר"י הלוי על הר"ן דמחוסר הקנאה לא חשוב מחוסר מעשה מהא דריש פרק כסוי הדם ור"פ ראשית הגז דמחוסר פדיי' הוי מחוסר מעשה, ותירוץ הבית מאיר שכתב ליישב בדוחק לפענ"ד אף דוחק אינו, אך הקושיא מעיקרא ליתא, שהרי ריש תמורה גבי מימר דחשוב מעשה משום דבדיבורו אתעביד מעשה, וכן המקדיש בע"מ למזבח לוקה מה"ט כמ"ש הלח"מ ריש הלכות איסורי מזבח, ומקרא מלא גבי עבודת יוהכ"פ ועשהו חטאת, הנה דהקדש חשוב מעשה בגופו, וה"ה פדיון ומחיקה נראה דלא חשיב מעשה בגט הנשאר לאחר מחיקה דהאותיות אינם דבר אחד עם הקלף, ולא חשוב מעשה רק קציצה שהקלף אחד, אבל אותיות שנמחקו מהקלף דומה לקורה הנעוצה בארץ דלא חשוב מחוסר תלושה] וא"כ אין לפסול במחוסר הבאה משום מחובר:

ה) מ"ש להביא ראי' דספירת דברים בשעת נתינה לבד מהני לפי מה שמוכח מרמב"ן שכתב דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים כשר אפי' בלא נכתב שמו, ומשום דמוכח מכת"י, וכיון דהטעם משום מוכח מתוכו, (כן הוא בר"ן פ"ק דקידושין ג"כ דטעם דבעינן שמו נכתב בגט, כדי שיהי' מוכיח מתוך הגט שיהי' זה הגט כורת בין ראובן זה ללאה אשתו], והא לר"מ בעידי חתימה דבעינן מוכח מתוכו מ"מ איתא בריש כל הגט דאי לא חיישינן לנפילה חשוב מוכח מתוכו ואף דבעת כתיבה אינו מוכח, ולדידי אין זה ראי' דכל ענין עידי חתימה שמעידים שגט זה ביד הבעל או שלוחו, ומזה יהי' מוכח שהיא בידה שנותן לה בצוואת הבעל זולת זה אין עדות החתימה כלום, וע"כ די שיהי' מוכח שהגט בידה, דכל ענין עידי חתימה שיהי' בידה משא"כ בוכתב לה ספר יש לומר דבשעת כתיבה ו) מ"ש הוכחה מדמהני אשה כותבת גיטה ובשעת כתיבה אינו של בעל לאו ראי' כלל, דמה דצריך שיהי' של בעל פירש"י מדכתיב ונתן דאי מדכתיב וכתב די מה שנכתב בציווי הבעל, וכ"כ רמב"ן בחי' וכיון דמשום ונתן, ממילא די אם בשעת נתינה היא של בעל, אבל ספירת דברים י"ל דהעיקר בשעת כתיבה כדכתיב וכתב לה ספר, אך בתשובתי הוכחתי דהעיקר בשעת נתינה, אך הי' עומד לנגדי ממה שמועיל שם מקום (הנתינה) הכתיבה] לבד מה"ת, אך לפמ"ש כת"ר דהטעם משום דבני מקום נתינה יחקרו במקום כתיבה וידעו שכן נקרא שם, הדרינן לסברא פשוטה דהעיקר במקום נתינה: ז) מה שהקשה על תוס' עירובין (י"ג) שכתבו דאחר הכותב שלא בצוואת הבעל לא מפסל אלא מדרבנן.

מכתבו לשמה ושלא מדעתה בפ"ק דקידושין ובקידושין לא שייך לפסול מדרבנן כיון דמדאורייתא אשת איש היא, ומזה הוכיח כבודו דתוס' לא כתבו כן רק למ"ד מוחקין לה מה"ת, ליתא, דא"כ מה הוקשה להתוס' עירובין מברייתא דכתב סופר לשמה פסול עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. מנ"ל דהאי ברייתא כמ"ד מוחקין לה מה"ת: ח) ע"כ נראה לומר דהאי דלא בעינן שליחות בכתיבה הוא רק לר"ה דמכשיר בגדול עומד על גבו, אבל לר' יהודא דמוקי ששייר מקום התורף וכתב הר"ן דפליגי דלר"י לא מהני גדול עומד ע"ג מידי רק הכל תלוי בשייר מקום התורף] ס"ל דבעינן שליחות בכתיבה והני דלאו בני דיעה נינהו לאו בני שליחות נינהו, והתוס' בעירובין הקשו לר"ה דלדידי' יקשה ברייתא דעד שישמעו קולו, ותירצו דמדרבנן, ולעולם לר' יהודה הוא דאורייתא מוכתב, וע"כ פסול כתבו לשמה ושלא מדעתה כמו בגט דבעינן מדעתו מדכתיב וכתב, כמו כן בקידושין בעינן דעת מקנה מדעתה, וכן פירש"י בקידושין להדיא, והסוגיא אליבא דר' יהודה: ט) ואני הוכחתי מתוס' עירובין רק דלא מפסל היכי שנכתב בצוואת הבעל לשמה לא מיפסל היכי דאשה לאו לגירושין קיימא, ובאמת מסוגיא דקידושין הנ"ל משמע ג"כ דלא איכפת לן במה דלאו לקידושין קיימא היכי דכתב לשמה, דאל"כ מאי טעמא דמאן דמכשיר, הא ודאי לאו לקידושין קיימא כיון שנכתב שלא מדעתה, ועוד משמע כן דכתבי' ואנחי' בכיסתי' דאי מפייסה כו' וא"כ עדיין לאו לגירושין קיימא, ועוד משמע כן מהא דמעשים בכל יום ברוצה לגרש אשתו בע"כ שולח לה גט והיא משמרת עצמה בכל יום שלא ישיגוה בעלי חצים השליח והעדים וכשאירע שמשיגים אותה מתגרשת, והא לאו לגירושין קיימא בשעת כתיבה שמא לא ישיגוה:

י) מה שכתבתי דאף דלא מהני תיקון בגט אחר חתימת העדים, היינו משום דעדותם שגט זה הי' ביד הבעל, וזה שקר, שבשעת חתימה לא הי' כך. אבל בלא נתחדש מעשה בגוף הגט, רק שתחילה לא הי' שמו כך מהני, ועל זה השיב כבודו, וכי זה אין שקר שחתמו שיוסף מגרש, ובאמת לא הי' שמו יוסף עכ"ד, הנה אם העדים לא הי' מכירים את שמו בשעת חתימה מהני כמבואר באהע"ז סי' ק"כ בח"מ סק"ח, נמצא שאין עדותן שזה שמו, אבל בנתן הגט אחר החתימה על התיקון אין עדים שהם חתמו קודם התיקון, אבל בנתקן שמו אף שעל זה אין עדים כל עידי חתימה אינם מעידים שזה שמו, וזה פשוט: אם יש לו מה להשיב יוכל להשיב, ואדרבא דין הניין. לי דממילא רווחא שמעתא: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן קנט שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל, ב"ה יום א' וירא תרנ"נ לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לרב חביבי הרב הגדול המפורסם שמו נודע בשערים צנא מלא ספרא מו"ה יואב יהושע נ"י א) דבר מה שכתבתי בתשובה הקודמת אות ד' דמחיקה לא מקרי מחוסר מעשה בגט הנשאר, דהדיו והנייר שני דברים, וע"ז הקשה מעלתו דהרי גם הכותב אינו עושה מעשה בנייר רק בדיו ואיך נפסל בקציצת נייר עכ"ל, אין לזה הבנה, דעצם הגט הם האותיות, והנייר משמש לזה שלא יהי' אותיות פורחות באויר, וע"כ גם הנייר מכלל הגט אגב האותיות, כהא דכל כתבי (קט"ז.) גוילין אגב כתב הוא דקדיש (וידוע דברי הרמב"ן פ"ק דסוכה הגוילין אינו גוף קדושה והביא ש"ס הנ"ל] וע"כ הכותב ודאי מעשה בדיו עצם הגט, וכשחותך מנייר מעשה בנייר שג"כ מכלל הגט. ומה מקשה:

ב) והדמיון משבח סמנין אינו כלום, דהתם הסמנים לעשות מעשה בצמר, וגט נהפוך הוא, שהעיקר האותיות והנייר משמש להאותיות, וע"כ גם הדמיון שהביא מצביעה והעברת צביעה דחשוב שינוי בצמר אין ענין לכאן, מאחר שאין האותיות לעשות מראה בנייר כנ"ל, ואת"ל דמ"מ כיון שנשתנה הנייר הוי שינוי, הלוא אין שינוי רק במקום שהעביר הדיו כיון שאין הדיו חיבור, ואין שינוי בשאר הגט] והגט כשר בלא מקום הדיו, ולא דמי לאיבעיא דר"פ בין שיטה לשיטה, דהתם מבעיא לי' דאפשר לאו כרות גיטא כמ"ש הרשב"א, ומדברי הרשב"א נמי משמע שמתגרשת בלא הנייר חלק שבאמצע הגט, דאם לא כן לא הי' צריך לטעם דכרות גיטא רק שלא נתן כל הגט: ג) מ"ש עוד דתלוש ולבסוף חיברו היכי דבטלו הא חשוב מחובר, וה"נ הא ביטל הדיו לנייר ולמה לא יחשב חיבור, אינו קושיא, דהתם התלוש בטיל אל המחובר, ומהאי טעמא אבר המדולדל ואילן שנפשח ומעורה חשוב מחובר, אבל כשזה וזה תלוש הא קי"ל חיבורי אדם אינו חיבור כדתנן באהלות והדברים עתיקים: ד) מ"ש מהב"ח, אין אחריות דברי הב"ח על במקום שחולק על התוס': ה) מ"ש על מה שכתבתי דמחוסר פדיי' חשוב מעשה בגופו משום דהקדש חשוב מעשה כבריש תמורה, ומקרא מלא הוא ועשהו חטאת, והשיב מעלתו דמועשהו חטאת אין ראי', דהתם עושהו חטאת בגורל שהוא מעשה, למה לא דקדק בדבריי, אני כתבתי, דשם מוכח דהוי מעשה "בגופו" מתיבת "ועשהו", והגרלה אינו בגופו, ובגופו לא נתחדש רק ההקדש, מוכח שההקדש לבד הוי מעשה:

ו) ומה שכתב עוד דבדיבורא אתעביד מעשה אין הכוונה מעשה ממש, דהרי חזינן בב"ק (מ"ז.) גזלן הקדישו הקדש משום שינוי השם ולא משום שינוי מעשה, רק בתמורה ג"כ משום שינוי השם, ובין כשר לפסול חשוב ג"כ שינוי השם כמ"ש בשטמ"ק דמה שנעשה כלי לפסול המקוה הוי שינוי השם, וא"כ גבי גט נמי בין כשר לפסול חשוב שינוי עכ"ד, כל הני מילי ליתנייהו, דלעולם בתמורה מעשה ממש, אך בגזילה אף מעשה ממש לא מהני להחשב שינוי, דהרי הקוצץ דקל ממחובר לא קני, דמעיקרא דיקלא והשתא דיקלא, אף דנקצץ ממחובר מעשה רב, דמעיקרא מחובר והשתא תלוש ואעפי"כ לא חשוב לקנות, אלא אם כן נשתנה טעמו וריחו, או עכ"פ מינכר, כדאיתא בב"ק (צ"ז.) גבי מטבע שפסלתו מלכות, וע"כ צריך הש"ס לתרץ דשינוי השם כנשתנה טעמו וריחו ומינכר, ואף לפי דבריו דכוונת הש"ס שינוי השם, הנה גט פסול שחוזר להכשירו ע"י מחיקה ודאי גט שמו, וגדולה מזו בפרק לולב הגזול (ל"א.) מעיקרא לאסא הושענא קרי לי' אך א"צ לזה כלל כמ"ש:

ז) ומה שכתב עוד מפיגול דחשוב מעשה שפוסלו, וה"נ בגט שמכשירו, לא דמי כאוכלא לדנא, דקדשים פסולים איסורא רכיב עלייהו וחשוב שינוי, ולמ"ד שמי' היזק חשוב אפי' שינוי לקנות כדאיתא בגיטין (נ"ג) אבל גט אין בו קדושה ולא איסור, רק שאם יגרש בו תהי' האשה מגורשת, אבל הגט עצמו אין שינוי בו משאר דברים, וכבר כתבו התוס' בהשולח (ל"ב:) לחלק בין מה שיכול לבטל גט שנכתב בכשרות, ואלו הכותב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל, ותירצו בתוס' דכל זמן שלא ניתן ליד האשה לא חשוב גמר מעשה, הנה שחלקו התוס' בין הכשר גט בין הכשר ס"ת לקרות (וה"ה הכשר תפילין ומזוזות, דוודאי הכותב לשמן אינו יכול לבטל] דהני בכתיבתם נתחדש בהם קדושה, משא"כ גט אינו דבר רק שיגרש בו, ונדחה נמי הראי' מכיסוי דחשוב מעשה משום שנאסר בהנאה, מה שאין כן גט אין בו דבר כנ"ל: ח) אך מה שכתב ראי' מהא דריש פרק כיסוי הדם קדשי מזח פטורים מכסוי משום דמחוסר גרירה, אף שאין מעשה בגופו, רק העתק ממקום למקום, זה שאלה: ט) והנה התוס' והרשב"א הקשו מדם הניתז על הסכין, ותירצו דהתם אם לא הי' ניתז לא הי' צריך גרירה, ולכאורה כוונת דבריהם משום דבשעת שפיכה לא הי' מחוסר, ואף שנעשה מחוסר אחר שפיכה לא איכפת לן, אך מה נעשה לרמ"ה בגט שנעשה מחובר לאחר כתיבה ותלשו פסול כמ"ש הטור בשמו סי' קכ"ד, וה"נ בנעשה מחוסר אחר שפיכה, ולומר דס"ל כשיטת ר"מ ב"ר נתן שהביא הב"י דבאמת למסקנא אדת הא דגורר דם שעל הסכין, אינו נראה כלל. ובב"י מבואר דהא דר"מ הוא דיעה דחוי': י) ולולא דברי התוס' ורשב"א הי' נראה לי דבעלמא מחוסר גרירה לא חשוב מחוסר מעשה.

וכדברי הר"ן הנ"ל במחוסר הקנאה, אך דם שעל המזבח מילתא אחריתא, דקלטי' מזבח, כדאיתא בזבחים (כ"ז:) והוי דומיא דאשרוש דחשוב מחובר, והשרשה היינו קליטה כלשון הש"ס ר"ה (יוד:) כל נטיעה שאינה קולטת כו' ובכל מקום, קליטה היינו שנעשה דבר אחד עם אשר נקלט בו, והיינו קליטת מע"ש בירושלים. שכל דבר יש לו מקום, ומעשר שני זה נעשה ירושלים מקומו ואי אפשר להפרד עוד, וכן קליטת רוצח בעיר שנס בו, שם תהי' מיתתו וקבורתו, וקליטת ארון לבני שאול, נראה לי שנבחרו להיות עולה תמימה על קדושת שמו יתברך נקלטו במקום גבוה למעלה מג"ע העליון לאשתאבא בגופי' דמלכא, וזה קליטת ארון]: יא) ולהסביר הדברים דהנה ריש כל הכלים (קכ"ג) אסובי ינוקא ר' נחמן אסר רב ששת שרי, ר"נ מדמי לה לאפיקטויזין, ר"ש מדמי לה לנטילת קוץ, ור"נ התם פקיד, ויש להבין אפיקטויזין נמי המאכל פקיד במעיים, וצ"ל דהמאכל (לא) נחשב כאוכלו ממש, וכהא דשלהי מקואות (פרק י' משנה ח' ) שתה מים טמאים וטבל טהורין דנטהרו במקוה ע"י השקה, ואף שאדם חוצץ מכל צד, וגבי עובר ביבמות ( ) משני דהיינו רביתי', ובמים נראה דלא שייך זה, ואת"ל דשייך, כי מקשה ביבמות. אדרבא תקשי לי' מתניתין, מוכח מזה דהמאכל נעשה דבר אחד עם האוכל, וע"כ בדם דחשוב אכילת מזבח, דמהאי טעמא המחשב לזרוק דמו למחר פיגול מקרא דאם האכול יאכל בשתי אכילות, ע"כ הגורר דם מזבח כמו תולש ממחובר מגוף המזבח, וע"כ לק"מ מדם הניתז:

יב) אך התוס' והרשב"א אינם סוברים כן, ויש ליישב, דהנה יש להבין סברת הר"ן דהקנאה אינה דומיא דכתיבה, דכתיבה מעשה בגוף הגט, מ"מ הוא דומיא דנתינה, אך יש לומר נתינה מעשה באשה שעושה מאשת איש פנוי', והקנאה אינו מעשה בגט ולא באשה, אבל כסוי אינו מעשה כלל, והוי הגרירה מעשה דומיא דכסוי, ואין לומר דכסוי בעפר שהדם מובלע בעפר חשוב מעשה, שהרי הדין אם רישומו ניכר יכסנו. ואף שכבר הדם בלוע, הנה דמשכחת כסוי שאינו מעשה כלל: יג) אך מ"ש כת"ר לחלק בין מחוסר הקנאה שלא הי' חסרון רק מחמת שאינו שלו ובכהאי גוונא לא חשוב דיחוי, וה"ה דלא חשוב מחוסר, תמיהני דכ"ש גרירה דלא חסר, רק העתיק ממקום למקום דלא חשוב דיחוי, ובזבחים (ל"ד) דמקשה וליהוי דיחוי כתבו התוס' בפשיטות דנתן לפסול לא שייך דיחוי כלל דמעשה אצטבא עביד ואינו פסול ולא שייך דיחוי, והקושיא רק מקיבלו בכלי קודש ונתנו לכלי חוץ, וע"כ לומר כמ"ש: יד) ואשר כתבתי דהא דכתבו לשמה ושלא מדעתה דפסול, דס"ל כר' יהודה דבתורף לא מהני בחשו"ק בעומד על גביו, והטעם דס"ל דבעינן שליחות, וכתב מעלתו דמ"מ קשיא דר"פ אדר"פ, איני יודע מהו סח, דאטו ר"פ מכשיר בכתב גט בלא ידיעת הבעל, ר"פ אמר דמ"ד מוחקין לה מה"ת ס"ל ג"כ דבעי לשמה אלא דסתמא כלשמה, ופירש"י משום דסתמא כותב לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו לה מן התורה, והקשו בתוס' דהא בגט בכתב אחר בלא ציווי הבעל פסול, וע"כ משום דלא חשוב לשמה, וכי תימא משום דבעינן שליחות, הא עומד ע"ג מהני, ע"כ דלא בעינן שליחות נמצא הקושיא לר"פ מר"ה דלא מצריך שליחות, וע"כ הא דצריך לכתוב בציווי הבעל משום לשמה, ותירצו התוס' דבאמת [לר"ה] רק מדרבנן פסול, ממילא לר' יהודה ס"ל לר"פ דמה"ת פסול וס"ל לר"פ כר' יהודה ע"כ פוסל בכתב לשמה ושלא מדעתה:

טו) ומ"ש מדברי ר' יונה, הלא כל הקושיא סובבת להתוס' דעומד ע"ג מלמדו ומזהירו, ומה שהקשה מדברי הרמב"ם שתמהו עליו הרמב"ן והרשב"א, תמיהני אם ירצה להקשות בדוחק, ויש ליישב בדוחק שמעתי, להקשות לא שמעתי: טז) מה שהביא ראי' מקושיית הש"ס ורבנן וכתב מה עבדי לי' ופירש"י דהוי מצי למיכתב ונתן לה ספר כריתות, ואם וכתב מורה שבשעת כתיבה יהי' ספר כריתות א"כ לא הי' יכול לכתוב רק וכתב, ידעתי מזה, אך בלאו הכי קשה הא איצטריך וכתב לפסול מחוסר קציצה ולפסול חק תוכות, והראי' שכתב מתורת גיטין ראי' זו כתבתי בתשובתי [סי' אות ] ג"כ והארכתי בה הרבה, וספר ת"ג אין כעת תח"י לעיין בו, אשר כתב מעלתו שיש לו לכתוב הרבה יוכל לכתוב מה שירצה, אך ישקול במאזני שכלו, ואשר יהי' נכון בעיניו לאחר עיון יוכל לכתוב וכאשר יהי' לי פנאי אשיבהו: ידידו הדוש"ת הק' אברהם. סימן קס ב"ה יום ב' וישלח תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף בקי מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגראווע.