שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קמה, קטע 5

לא) אך ראיתי למהרש"ל ביש"ש שפסק דממנה שליח שלא בפניו מהני מאחר שמן הדין אפי' אומר אמרו כשר, אלא שהחמירו בדבר עפ"י פירוש ר"ח דלא לוסיף עלה, כי חילוק גדול יש ביניהם כמו שחילק הר"ן כו' עיי"ש: לב) ולכאורה דבריו תמוהין, כי הוכחת הרמב"ן, מר' יוסי דפוסל אומר אמרו לפלוני מכלל דממנה שלא בפניו לא מהני כיון שמברר ואומר לפלוני הוי כאילו הוא ממנהו, אלא ודאי ממנה שלא בפניו פסול, ומשמואל דמכשיר אומר אמרו אין ראי' להכשיר שלא בפניו, דהא שמואל מכשיר אפי' באינו מברר, ובכה"ג הא חשוב מדעתכם דלא חשוב הוא ממנה, וכיון דמר' יוסי שמעינן דפוסל ושמואל לא שמענו שחולק בזה, מהיכי תיתי לחלוק על ר' יוסי בזה, וכפי הנראה מהרש"ל סובר כיון שהשליח שני לא שמע שהבעל אמר לשליח ראשון לא חשוב שמע קולו, ולפי זה בנ"ד נמי כיון שאין השליח מכיר שהוא כת"י הבעל חשוב כשלא בפניו: לג) וראיתי להיש"ש פרק כל הגט סי' יוד שאם האשה נתנה רשות לשליח קבלה לעשות שליח אחר מהני, דווקא גבי כתיבה וחתימה פסול אומר אמרו, וכתב כן בשם הרשב"א, והיינו דווקא גבי כתיבה וחתימה פסול משום דהוי שלא בפניו, והוא ג"כ כנ"ל כיון ששומע רק מפי השליח אף שהשליח כמותו, מ"מ השליח שני לא ידע שהראשון נעשה שליח, נמצא הדבר הזה אם צריך השליח להכיר שהוא כת"י במחלוקת שנוי':

לד) אך ראיתי להרמב"ן פרק כל הגט דטעם המכשיר אומר אמרו משום דהוי ממנה שליח שלא בפניו, הנה דסבירא לי' אפילו אינו מכירו השליח חשוב שהוא ממנה אותו שליח [ובאמת שדבריו סותרין למה שכתב בפרק התקבל ולמ"ש הה"מ בשמו בשליח לקבלה אינה יכולה לעשות שליח אלא אם כן ביררה היא השליח] ופשוט שזה דעת היש"ש בשני המקומות, דעל כרחין מאן דמכשיר אומר אמרו כ"ש שמכשיר ממנה בפירוש שלא בפניו, ועל כן שליח לקבלה מועיל כל אומר אמרו, דר' יוסי דפוסל משום דס"ל שלא בפניו לא מהני בכתיבה וחתימה, ואין ראי' מהיש"ש כלום, ונקטינן דאפי' אינו מכיר הסופר את כת"י מהני בעדים אחרים מעידין על כת"י: לה) חוזרני למ"ש דשליח לכתוב יכול למנות בלא עדים אפי' לדעת רא"ש דשליחות נתינה בעי עדים, אין הטעם דעצם השליחות אינו חל בלא עדים דחשוב דבר שבערוה הא מהיכי תיתי, דאינו אלא גורם לדשב"ע כו' עיי"ש:

לו) והנה יש לפקפק בזה, דיש לומר כמו בקינוי וסתירה דאיתא ריש סוטה לא לימא אינש לאתתי' אל תסתרי עם איש פלוני שמא הלכה כריב"י קינוי עפ"י עצמו ומי סוטה ליתא ומיתסרא עליו איסורא דלעלם, והנה הרמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד הלכה כ"ה מי שקינא לאשתו בינו לבינה וראה בעצמו שנסתרה נאסרה עליו, ופירשו נושאי כליו משום דילמא קי"ל כריב"י יעיי"ש, ואף דר"י בר"י אמר משקה עפ"י שנים היינו לבירור הדבר דבלא שנים אין מאמינים שנסתרה לאוסרה עליו או להשקותה, אבל אם הבעל יודע שנסתרה נאסרה עליו, דלא שייך לומר שהסתירה בלא עדים לא יאסרו כמו שהביאה אוסרת בין בעדים בין בלא עדים, אך הקינוי שצריך דעת דומה לקידושין וגיטין שאינו חל בלא עדים, על כן אי לאו דר"י בר"י אין חשש בקינוי בינו לבין עצמו, ומ"מ מבואר דאף דקינוי אינו דבר שבערוה ממש רק גורם לדשב"ע אינו חל בלא עדים, וכמו כן יש לומר בשליחות שאינו חל בלא עדים: לז) מ"מ נ"ל לדעת רוב פוסקים לא בעינן שליחות בכתיבה, ואפי' חשו"ק כשרין לכתוב גט רק שצריך שיהי' בצוואת הבעל, דאל"כ לא חשוב לשמה, א"כ לא שייך לומר שאינו חל שליחות הכתיבה בלא עדים, רק דחשוב שאין עדים שנכתב לשמה וכבר כתבתי דמבואר בפוסקים דא"צ עדים שכתב הסופר לשמה, ואי משום דמסתמא כיון שצוהו לכתוב מסברא שכותב לשמה, ה"נ בשעת כתיבת כבר כתב הבעל שמינהו שליח וידוע שהוא לשמה. אף שאין עדים ממש מהני כמו בכל כתיבת הגט שכותב סופר לשמה ואף שאין עדים ממש שכתב לשמה ומהני ואף שאין ראי' מבוררת לזה, מאחר שבלאו הכי הבאנו ראיות לדעת הרמב"ם, ובנ"ד יש לומר גם הרא"ש מודה לא נפליג מחלוקתם:

לח) נידון לסמוך בקיום כתבו על דמויי חתימה לחתימה, מתוך שני שטרות אין דעתי נוחה בזה, יען כי כתב המרדכי כי דמויי לא מהני רק בקיום שטרות דרבנן, וזה במלוה מוציא שטר מתח"י דיש בו חזקה דלא חציף לזייף שטרא, וכמבואר בתוספות כתובות (צ"ב:) דהטעם משום דמירתת לכתוב שטר מזוייף פן יכירו זיופו, משא"כ בכתב הבא ע"י בי דואר, ע"כ אין נראה לי להקל, רק בקיום טוב שעדים יכירו חתימתו: ידידו מחו' הדוש"ת הק' אברהם. סימן קנז ב"ה ג' נח בנה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט להרב הגדול חו"ב המפורסם מו"ה שמשון נ"י אבד"ק קאליש. דבר האיש שהחזיק עצמו בקאליש בשם יוסף, וכתב שם גט ונתנו לשליח שמינוהו להוליך הגט לאשתו לבלאשקי, ואח"כ נודע שהוא מומר ובהמרתו שינה שמו, ובפאס הי' נכתב יאסיף הא' בקמץ קטן, וכשהי' בין היהודים קרא עצמו בשם יוסף קרוב לשם הנכתב בפאס, והימים שהי' בקאליש הי' בבית התעלה והי' קודם כתיבת הגט רק כ"ח יום ואחר כך עוד איזה ימים, ואחר כך נודע שקודם לכן הי' י"ד ימים [בעיר אחרת] וקרא עצמו גם כן בשם יוסף מעתה הספק אם יצטרפו מה שהי' בעיר אחרת עוד י"ד יום או דילמא כיון שלא הי' בעיר אחת יחד שלשים יום, ואח"כ נודע שתחילה הי' לו שם אחר לא מהני ע"י צירוף שישיג שם חדש, ואף ששהה אח"כ עוד איזה ימים ובצירוף הי' שלשים יום, יש לומר כיון שבשעת כתיבת הגט ונתינתו לשליח עוד לא הוחזק לא מהני, אך י"ל כיון שבפאס נכתב יאסיף נראה שזה הי' שם המרתו, והוא קרוב לשם שאנו קורין יוסף בשם יאסף, הא' בקמץ קטן, ואין שינוי רק ביוד הוי שינוי השם, זה, תורף הענין שהציע כת"ר: תשובה א) הנה אם מועיל ע"י צירוף שישיג ע"י זה שם חדש אין לי מקום לפלפל בזה.

אך ספק השני מה שלא הוחזק כל שלשים יום קודם כתיבת הגט ואף הנתינה לשליח הי' קודם שהוחזק, בזה יש מקום לפלפל בעזהי"ת: ב) והנה בהשקפה ראשונה יש בזה שלשה חששות, א', מה שמינה השליח קידם שהוחזק, ואז לא הי' יכול לגרשה בגט זה, יש לומר דלא מצי משוי שליח גם על אח"כ, דומה לדברי התוס' נזיר (י"ב) באומר כתוב גט ליבמתי לכשאיבמנה אגרשנה לא מהני השליחות אף שבידו ליבמה, ה"נ אף שבידו להחזיק שמו עוד איזה ימים לא מצי משוי שליח, ב', לפמ"ש הרמב"ם בדין הנ"ל שאם כתבו קודם שייבם אולי חשוב שלא לשמה משום שלא היתה אז בת גירושין, ה"נ כיון שאז לא הי' ראוי לגרש בגט זה, ג', דכתיב וכתב לה ספר כריתות י"ל דבשעת כתיבה יהי' ספר כריתות, אבל זה שבשעת כתיבה לא הוחזק, נמצא שלא כתב ספר כריתות, ומה שנעשה אח"כ לא יועיל דבעינן קרא כדכתיב, ונשוב על ראשון ראשון: ג) והנה בדברי התוס' נזיר הנ"ל יש בהם מקושי הבנה עיי"ש ובאבני מלואים סי' ל"ה ס"ק י"ג, ולפי שספרו מצוי לא אטריח ואבלה זמן להעתיק דבריו עיי"ש, והנה באבני מלואים מפרש דברי התוס' דס"ל שאם כתב הגט עכשיו בעצמו מהני, רק ע"י שליח לא יועיל משום דאין יכול לעשות שליח בדבר שלא בא לעולם, וכן דעת המקנה בפירוש דברי התוס' קידושין (ס"ג) בד"ה והרי הקדש יעיי"ש:

ד) אך ק"ל טובא בדבריהם, דאם איתא דיכול עכשיו לכתוב בעצמו למה לא יוכל לעשות שליח עכשיו על הכתיבה, ומה בכך שאינו יכול לגרשה, דלא על הגירושין משוי שליח כי אם על הכתיבה שיכול לעשות עכשיו, ומה דקשיא לי' לאבני מלואים מפירש"י כתבו קודם שכנסה, אטו גברא אגברא קרמית, והרי ברשב"א יבמות (נ"ב.) בשם ר"ת בעל התוס' שכתבו לגט לאחר הנשואין ואפי"ה אינו גט משום שהשליחות הי' תחילה, ומסתמא עלה בעי ליבמתו מהו, ולפי זה גם התוס' כרמב"ם דאפי' כותב בעצמו לא חשוב לשמה שוב מצאתי כן בתשו' תפארת צבי סוף סי' ל"ח עיי"ש], אך הביאו ראי' מדלא יכול לעשות שליח על אחר היבום, אף שבידו לייבם ולכתוב מוכח דמשום בידו לא מצי משוי שליח: ה) אך צריכין להבין במ"ש התוס' בנזיר הנ"ל דיכולה אך לומר לישי והפרישי חלה משום דבידה להפריש עכשיו שיחול לאחר זמן, וה"נ הא יכול עכשיו ליתן גט שיחול לאחר שייבמנה, דלענין זה הא מהני בידו, כמו בתרומה וחלה, ושוב יכול לעשות שליח כמו בחלה, וצ"ל משום דאין יכול עכשיו לכתוב גט, דלא חשוב לשמה, ואף דלמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכול עכשיו לכתוב גט, כמו בעבד שכותב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, שאני התם דכיון דמהני מעכשיו, מעכשיו בת גירושין היא וחשוב לשמה, אבל לרבנן אף דבידו לא מצינו שיועיל מעכשיו, ועיין בתשו' הרשב"א סי' תש"ו:

ו) כן עלה בדעתי לפרש דברי התוס', וחוזרני בי, דא"כ מה הוקשה להתוס' קידושין (ס"ג.) בהא דרבי מפרש לא תסגיר עבד אל אדוניו באומר לכשאקחך עצמך קנוי לך מעכשיו למה לי מעכשיו, ולהנ"ל אם לא הי' מועיל מעכשיו לא הי' מועיל על אחריו שיקחנו, דא"כ אין הגט שיחרור לשמה כיון דמעכשיו לאו בת גירושין, וע"כ קאמר רבי מה שמוכח מן הכתוב, דהא רבי מפרש מה שהכתוב משמיעינו דמהני שיחרור קודם שלקחו, ומן הכתוב הא מוכח דמעכשיו מהני כנ"ל, אבל לא מוכח בלאחר שיקחנו, דילמא קרא במעכשיו, אלא דהא ממילא מוכח דכיון דמעכשיו מועיל כ"ש לאחר זמן, מ"מ ההוכחה מן הכתוב רק במעכשיו, ע"כ אמר רבי באומר מעכשיו: ז) אשר ע"כ נראה פירוש דברי התוס' כמו שפירשו המקנה והאבני מלואים דבעצמו יכול לכתוב הגט, ומה דק"ל כיון דבעצמו יכול לכתוב למה לא יוכל לעשות שליח על הכתיבה, נ"ל ליישב עפ"י מה דקי"ל מילי לא מימסרן לשליח דשליח שאין בידו רק מילי אינו יכול למסור זה לאחר וה"נ באשה דעלמא שהאיש הזה אינו בעל האשה ואין בידו עתה רק לכתוב הגט שיהי' מוכן, וכיון שאין בידו רק הכתיבה אינו יכול לעשות שליח עליהן, ומזה הוכיחו דמילתא דבידו לא חשוב קיימא קמי' ואין יכול לעשות שליח להפריש, מחמת שבידו ללוש ולהפריש, דאי יכול לעשות שליח מחמת בידו, ה"נ כיון שבידו לייבם ולגרש לגמור המעשה לא חשוב מילי כמ"ש המרדכי פרק התקבל דדווקא כתיבת הגט חשוב מילי כיון שאינו גמר המעשה, ואף דשליח לכתוב וליתן אינו יכול לעשות שליח על הכתיבה, היינו דמשום מה שמינהו הבעל שליח על הכתיבה דבר בפני עצמו, ומה שמינהו ליתן.

דבר בפ"ע, ומה שמינהו שליח על הכתיבה הוא מילי ואינו יכול למוסרו, אבל שבידו לייבם ולגרש לא הוי מילי, אלא ודאי בידו, לא מהני שיוכל לעשות שליח, ואינו יכול לעשות שליח רק על מה שיכול לעשות עכשיו ועכשיו אין בידו רק הכתיבה והוי מילי דלא מימסרי לשליח, וזה שכתבו התוס' ג"כ דלמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מעכשיו הרי יכול עכשיו לגמור המעשה ולאו מילי הוא כדברי המרדכי הנ"ל, אבל לרבנן אף שבידו ויכול עכשיו ליתן שיחול לאח"ז, הא אין יכול עכשיו לגמור המעשה, ואכתי הו"ל מילי: ח) והנה בנ"ד הדבר ברור שאם הי' נותן בעצמו הגט שיחול לכשיוחזק הי' מועיל, כיון דבידו שיוחזק לאחר איזה ימים ואח"ז לא הוי דבר שלא בא לעולם ואפי' למ"ד דמחוסר זמן חשוב דבר שלא בא לעולם, או שנאמר כיון דאינו ודאי שיוחזק אלא שבידו כולי האי לא אמרינן שיחשב בא לעולם, מ"מ בנידון דידן שבידו לגרשה בגט אחר תיכף ודאי חשוב בא לעולם, וראי' מקידושין (נ"ג:) במקדש במעשר שני שדעת רש"י שאינו מקודשת עד שיגיע לירושלים דחוץ לירושלים אינו שוה פרוטה שאפי' תמכרנו דמים נתפסין בקדושת מע"ש עיי"ש.

וקשה אפי' בירושלים לא תהי' מקודשת דהוי דבר שלא בא לעולם, וא"ל משום דבידו להביאם לירושלים, דליתא דבקידושין לא מהני בידו, דנהי דבידו להביאן לירושלים אין בידו לקדשה שמא לא תרצה אז כדמשני הש"ס (ס"ב:) בבעיא דר' אושע', אלא ודאי דבכהאי גוונא לא חשוב דשלב"ל כיון שבידו לקדשה בכסף אחר, וכן משמע עוד פ"ב דגיטין (י"ז.) בגט מאוחר דכתבו התוס' והרשב"א בשם ר"י דאינה מגורשת עד הזמן ומדמגורשת עכ"פ בהגיע הזמן ואינו חשוב דבר שלא בא לעולם, מוכח דכיון דיכול תיכף לגרשה בגט אחר חשוב בא לעולם, ואין לדחות משום דמחוסר זמן חשוב בא לעולם, דהא הרשב"א הוא הסובר פ"ב דיבמות מחוסר זמן חשוב לא בא לעולם (ומה שנראה מרשב"א פרק ב"ש להיפוך תרצתי בעזהי"ת בטוב טעם ואין כאן מקומו] אלא ודאי דכיון שיכול לגרשה בגט אחר חשוב בא לעולם, וכיון שיכול לגרשה בגט זה לאחר שיוחזק יכול לעשות שליח כמ"ש התוס' בהפרשת חלה:

ט) ומה שכתבו התוס' גבי יבמתו שאינו יכול לעשות שליח עכשיו על לאחר היבום אף שבידו לגרש עכשיו שיחול אח"כ, כבר ביארתי לדעת המקנה והאבני מלואים מוכרח לומר הטעם משום דהוי מילי, ולפי מה שרציתי לומר בתחילה משום דתוס' ס"ל כהרמב"ם דלכתוב עכשיו אינו יכול דלא חשוב לשמה וא"כ איך יגרשנה כיון שאין בידו לעשות גט ובמה יגרשנה, אבל בנ"ד שיכול לגרשה על אח"כ משום דבידו שפיר יכול לעשות שליח כמו בחלה, ועוד דמהני טעמי דיכול לגרשה בגט אחר לענין שיכול לגרשה בעצמו על לאחר זמן, ה"ה נמי דמהני לענין שיכול לעשות שליח, ואף דלענין בידו מחלקים התוס' בנזיר דלענין לעשות שליח לא מהני טעם זה דמהני לענין שיכול להקנות לאח"ז, כבר ביאר בזה האבני מלואים טעם נכון משום שמא לא ירצה השלית אח"כ כענין שאמרו בקידושין (ס"ב נהי דבידו לגרשה מי בידו לקדשה, אבל בנ"ד אין טעם לחלק ביניהם: י) והנה לענין החשש דלא חשוב לשמה משום דאינו ראוי לגרש בו עתה, לדמות לכתב גט ליבמתו לגרש לאחר שייבמנה שלהרמב"ם ספק, הלוא התוס' פליגי ואין ספיקו של הרמב"ם מוציא מידי ודאי של התוס', ובזה יש לדון, אך העיקר דלא דמי כלל להתם מכמה טעמים, הא', דיש לומר דהרמב"ם סובר יבום לא חשוב בידו דאין כופין אותה בשוטים להתייבם לו ולמשנה אחרונה הא אפי' אגרת מרד אין כותבין, ואפי' למשנה ראשונה שכותבין אגרת מרד, מ"מ אין כופין בשוטים ולא חשוב בידו, והתוס' שכתבו דחשוב בידו [ואינו מובן לי למה חשוב בידו] הלא הם סוברים דכשכתב בעצמו מגורשת, ובנ"ד שבידו להחזיק עצמו י"ל שפיר חשוב לשמה:

יא) ויש לפרש עוד דברי הרמב"ם דבגט דבעינן לשמה, הכתיבה עצמה מכלל הגירושין כהא דשבת קל"א.) גבי עומר הואיל אם מצא קצור קוצר קצירה עצמה מצוה, ובתוס' ישנים פרק אלו נערות (ל"א.) אם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' נחשב ההגבהה מן העבירה, ה"נ כיון שאי אפשר בלא כתיבה דבעי לשמה. הכתיבה עצמה מכלל הגירושין ואף שלא נפסלה לכהונה עד הכתינה היינו שודאי חלות הגירושין בשעת נתינה ואז הכתיבה ג"כ עושה כריתות, דומה לשחיטה דאינו אלא לבסוף דבשעת גמר כל השחיטה מתיר] ואין מגרש דשלב"ל משום דיבום לאו בידו כנ"ל, והכא לא שייך זה, מלבד דבידו כיון שבידו לגרשה בגט אחר לא חשוב דבר שלא בא לעולם כנ"ל אות ח' הראי' ממקדש במע"ש, ויש לפרש עוד בפשיטות כיון שעדיין אין כאן אשה לא שייך לשמה. משא"כ בנ"ד: יב) והנה יש להביא ראי' להיפוך דכהאי גוונא חשוב לשמה, אף דאין ראוי לגרש בו עתה. מהא דהי' לו שני שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה וכתבו שם מקום נתינה ועל שם מקום כתיבה כתבו וכל שום דכשר, ואלו גירשה במקום כתיבה הי' הגט בטל כמבואר בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט סעי' י"ג שאם כתב שם שיש לו במקום אחר וכלל שם מקום כתיבה ונתינה בכל שום הגט בטל, וא"כ אין הגט ראוי לגרש בו עתה, ואפי' יש בין מקום הכתיבה ומקום הנתינה מהלך כמה ימים כשר אף שאין ראוי לגרש בו רק אחר זמן חשוב לשמה,, (נראה דחסר כאן איזה תיבות], וגם אין לפוסלו כיון שבשעת כתיבה פסול לא חשוב לשמה, ועל זה אין ראי' משני שמות הנ"ל, דהא בשעת כתיבה כשר הי' במקום הנתינה, משא"כ בנידון דידן בשעת כתיבה פסול הי':

יג) אך נראה להביא ראי' מתלוי' לשמה בציצית, והנה בסוכה (י"א.) בתוד"ה פסיקתן ז"ל גרע עשאן מן הקוצים ומן הגרדין דאעפ"י שעושין אחרי כן הציצית לגמרי לא חשבינן לי' עשייתן משום דבעינן תלי' לשם מצוה עכ"ל, הרי דלשמה בעינן מתחילת עשי' ולא מהני בגמר לבד, ובש"ע או"ח סי' י"א סעיף י"ז יזהר לחתוך ראשי חוטין לעשותן ח', שאם כרך אפי' חוליא אחד וקשר ואח"כ חתכו פסול משום תעשה ולא מן העשוי ופירש המג"א משום דבחוליא אחת וקשר יצא ידי חובתו מדאורייתא, ומבואר דכל זמן שלא נגמר כל העשי' מן התורה בפסול לא חשוב תעשה ולא מן העשוי וכשר, וקשה הא גם בתחילת עשי' בעינן לשמה, ואז לא הי' ח' חוטין ולאו ציצית הוא כלל ולא הוי לשמה, אלא ודאי מ"מ חשוב לשמה וה"נ אף דבשעת כתיבה לא הוחזק עדיין בשם זה, מ"מ חשוב לשמה: יד) ואין לדחות ולומר דבתחילת עשי' לא איכפת לן במה שהוא פסול, דאפי' עשוי בכשרות כל זמן שלא נגמר אינו כשר, ולעולם חשוב בפסול ואין שם ציצית עליו, ואעפי"כ הוי לשמה, ה"ה אם ניתוסף פסול אחר, אני אומר מטונך, א"כ מזה גופא מוכח, מדבעינן תחילת עשי' לשמה, והא אמרת דתחילת עשי' לעולם חשוב בפסול ואין שם ציצית עליו ולא חשוב לשמה, ואפי' עשאו שלא לשמה יתכשר, ואפי' עשאו מן הנימין כו' יתכשר, אלא ודאי לעולם חשוב לשמה אפי' עדיין אין שם ציצית עליו, וה"נ אף שבשעת כתיבה הוי שינוי השם הוי לשמה, ועוד יתבאר ראי' אחרת: טו) ולא נשאר רק החשש כיון דכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהי' כן בשעת כתיבה.

ואנא כיפי תלינא להאי חששא, שאם נאמר כן יתורץ קושיא גדולה בדין אין כותבין במחובר לקרקע בש"ע אהע"ז סי' קכ"ד כתב במחובר לקרקע תלשו וחתמו ונתנו לה פסול ואם הקנה לה במחובר ג"כ פסול, עוד שם בכותב על קרן הפרה או יד של עבד ונותן לה הפרה והעבד כשר ואם חתכו ואח"כ נתנו לה פסול ובש"ס (כ"א:) גבי פרה ועבד הטעם משום דמחוסר קציצה וברש"י כתב זה הטעם גם בחתכו מן המחובר לקרקע) וקשה מנ"ל למעוטי בכהאי גוונא, אימא דאתא רק לחתכו מן המחובר לקרקע הוא דחשוב מחוסר קציצה, דלא הי' אפשר ליתנו בלא חתיכה, אבל בפרה ועבד מנ"ל דכה"ג חשוב מחוסר קציצה: טז) אך אם נאמר דבעינן ספר כריתות בשעת כתיבה ניחא, דהנה בתוספתא וירושלמי הביאוהו הרשב"א, דמחובר לקרקע לא חשוב ספר כריתות מה ספר בתלוש אף כל בתלוש, ממילא אפי' חתכו ונתנו לה פסול דלא הוי ספר כריתות בשעת כתיבה וא"צ קרא למעט, וע"כ קרא לחתכו מקרן פרה ויד מעבד, וע"כ באמת לא מצינו בגמ' טעם מחוסר קציצה רק בפרה ועבד, כן הי' נראה לכאורה: