שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן קיב

סימן קיב א) כתב הרא"ש ויראה הא דבעינן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי, משמע מדבריו דאותם שלא ראו הטביעה אפי' בלא לאלתר רק חזינהו אחר שעה מהני, ותמוה דהא ההוא דדיגלת בלא ראו הטביעה, ומ"מ אמרי וה"מ דכי אסקי' חזייה בשעתי' וביותר קשה להטור דכתב כן לפסק הלכה למסקנת הרא"ש כבעה"מ דלאלתר לא דמי לקברתיו וההוא דדיגלת בלא ראו הטביעה ובעינן סימנים, וכתב הטור דבלא ראו הטביעה אפי' חזינהו לאחר זמן ולא אמרי סימנים מהני, והוא תמוה שהרי בדיגלת שלא ראו הטביעה (דאי ראו אפי' לאלתר לא מהני ואעפי"כ לא מהני דחזיין לאחר זמן: ב) אולם באמת דברי הרא"ש והטור ברורים לפמ"ש לקמן כר"ת באין מעידין אלא עד ג' ימים דכשכל גופו שלם מעידין אפי' אחר כמה ימים, וא"כ מדבעי למיפשט לקמן מההיא דדיגלת דריב"ב לקולא פליג ע"כ הוה ידע הש"ס דעובדא דדיגלת לא הי' כל גופו שלם, ועל זה קאי כל הסוגיא, וע"כ כשגופו שלם אפי' לא חזי' בשעתי' מהני, אך כל זה כשלא ראו הטביעה אבל אם ראו הטביעה אפי' כל גופו שלם אמר בדדמי: ג וראי' מדמוקי בגמ' במעשה דשני ת"ח וחזינהו לאלתר אף דהכא לא ידע הש"ס שלא הי' כל גופו שלם, שהרי לא ידע הש"ס כלל שהוציאוהו מהמים רק שהוכיח זה ותסברא וכו' וע"כ מדלא מוקי לה בפשטות בכל גופו שלם מוכח דאפי' בכה"ג בעינן לאלתר והיינו להרי"ף בלא סימנים ולבעה"מ בסימנים מובהקים לא בעי טב"ע כלל ובסימנים אמצעים בעי לאלתר [עוד משמע מהטור אפי' לאלתר וכל גופו שלם לא מהני בראו הטביעה דאמר בדדמי] שוב נזכרתי כי זה יותר משנה ומחצה אמר לי כן בישוב דברי הטור איש אחד מווארשא:

ד) משמע במסקנת הרא"ש דס"ל כבעה"מ, וכ"כ ברמזים להדיא, וכן מבואר להמעיין היטב בתוספי הרא"ש שאי אפשר שיסבור כהתוס' ולא כהרי"ף רק כבעה"מ ודו"ק היטב שם: סימן קיג א) יבמות (קי"ד:) בפירש"י ד"ה אמרה ואע"ג שבנה אינו בכאן ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתו דברים רעים עכ"ל, ותמוה טובא דזה לר' יהודה, אבל לרבנן הלוא הטעם משום שחמותה שונאתה, ע"כ גם היא שונאה לחמותה, והרי שנאת חמותה אלי' לא פסקה, ומ"ש ריטב"א דמדר' יהודה נשמע לרבנן תמוה דמנלן דמתני' גם לר' יהודה הלוא מתני' דחוץ מחמש נשים ג"כ דלא כר' יהודה דלר' יהודה שבע הויין: ב) והנראה לי ביישוב זה דהנה צריך להבין לשון ואח"כ דמה נ"מ מי מת קודם דתחילתו בפסול לא איכפת לן בעדות אשה, וע"כ הכי פירושא שאמירת מת חמי הי' אחר אמירת מת בעלי, ומשעה שאמרה מת בעלי והיתה נאמנת בזה וחשבה חמותה שאמת הדבר ופסקה שנאת חמותה אלי, וממילא פסקה שנאת הכלה אל חמותה שלא הי' רק משום כמים פנים אל פנים, וכיון דחמותה שוב אינה שונאתה ממילא גם היא אינה שונאה לחמותה, רק מ"מ איכא משום דממלא לברה מילי עלוי' דחכמים לא פליגי בסברא זו על ר' יהודה אלא שאומרים שבלא"ה אין כלה מעידה לחמותה משום כמים פא"פ] שהכלה יודעת ששקר אמרה ובעלה לא מת ותאמר לבנה מילי עילוי', ומוכיח שפיר, ולפנינו תראה פקפוק בדברים אלו: