שו״ת אבני נזר – אבן העזר – תשובה לדעתי, קטע 2

טז) נשוב לנידון דידן בערכאות שאין לאו בעדות גוים רק שנתמעט מלאחיו על כן שפיר מהני בצירוף החזקה, אך למ"ש לעיל אות יוד משום אל תשת רשע עד [היינו שדנין את העמים הקדמונים לרשעים גם בזמן הזה אין נאמנים כנ"ל] לא יועיל בעדות אשה אף שאומרים אמת, מ"מ יש לומר לפי המבואר בחו"מ סי' ל"ד סעיף י"ז דאותם שסתמן רשעים אינם נפסלים רק מדבריהן, ה"נ בגוים [הקדמונים[ שסתמן רשעים אינם פסולים מחמת רשעות רק מדבריהם וגזלן דרבנן כשר לעדות אשה: טוב) עוד נראה לי ברור דמה ששלחו לו פאסילקע על פסח ובא הפאסילקע בחזרה תיכף ונכתב עליו שזה שנשלח לו הפאסילקע ליב יצחק פעפירקארען הוא מת, זה מסיח לפי תומו גמור, ואף שכתב הרב המגיד שלא הוכשר גוי בכתב, עיקר טעם הה"מ דכל שטרמ לכתוב ודאי הי' כוונתו לאיזה דבר ואין זה לפי תומו, ושוב מצאתי כן בס' מראות הצובאות אבל זה שיודעין טעם הכתיבה לפרש למה שלח הפאסילקע בחזרה, שוב דומה לשאר מסיח לפי תומו, וכיוצא בזה כתב בספר עזרת נשים: סוף דבר עדיות הנ"ל מספיקים להתיר אשה זו וישבו ב"ד של שלשה יחד ויתירוה, ואז תהי' מותרת להנשא לכל די חצבין בלי שום פקפוק: הק' אברהם סימן סו ב"ה פה סאכטשאאב, לרב גדול אחד. שאלה אחד העיד שאמר לו הפריסטאוו שבא אליו פאפיר משעדליץ כי מת שם יהושע בן אלקנה הידוע לו בעיר שעדליץ ונתן לו הבגדים שבאו משם והכירם היטב כי שלו הם ועדות זו נגבה בפני שלשה, וכתוב עוד בגביית עדות במותב תלתא כו' שהעיד עד אחר שבא פאפיר משעוליץ כי נשלת לבית האסורים לקעלטץ ואח"כ בא פאפיר משעדליץ כי מת בעיר קמלמן עתה השאלה מחמת שיש כאן הכחשה בחקירות באיזה מקום מת, ובש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף נ"א אפילו הוכחשו בבדיקות עדותן כשרה, משמע אבל בחקירות עדותן בטילה, והרי המקום מן החקירות:

תשובה א) תחילה נבאר דין המבואר בסעיף ט' אחד אומר מת ואחד אומר נהרג תנשא, ומקורו מתשו' הרא"ש שהוכיח ממתני' דיבמות (קי"ז:) [בענין שתי נשים צרות הבאות ממדינת הים] אחת אומרת מת בעליהן] ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל זו וזו מודות שאינו קיים ינשאו, וקשה לי טובא דבסוגיא מוכיח דהטעם משום דצרה אינה נאמנת להכחיש, דהא מקשה בגמ' ולפלוג ר"מ דאמר הואיל ומכחישות זא"ז לא ינשאו] ברישא [דזו אומרח מת וזו אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא] ומשני א"ר אלעזר במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש הוא, מבואר דשמעינן מר"א ור"ש דצרה אינה נאמנת להכחיש, וכן פירש"י להדיא בטעמא דר"א ור"ש משום דאין צרה נאמנת להכחיש, ולהרא"ש הא אפי' בעדים דעלמא תנשא, ור"י נמי לא פליג על ר"א במה דמוכח מדבריו דאי צרה נאמנת להכחיש גם באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג לא תנשא, ולכאורה הוא פליאה עצומה: ב) ונראה ליישב, דהנה באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הכחשה הוא דזו שאומרת מת לפי דברי' לא נהרג והוי הכחשה לזו שאומרת נהרג וכן להיפוך, וע"כ בין זו שאומרת מת בין זו שאומרת נהרג הויין ע"א בהכחשה ומהימנינן לזו שאומרת מת שלא נהרג וכן מהמנינין לזו שאומרת נהרג שלא מת, אך קשה דממנ"פ אם זו שאומרת מת אומרת אמת שבאמת מת הרי מותרות לינשא, ואם משקרת במה שאומרת מת הא נפסלה לעדות ואינה מאמנת להכחיש לזו שאומרת נהרג, וא"כ זו שאומרת נהרג תינשא, וכן להיפוך אם האומרת נהרג אומרת אמת מותרות שניהם לינשא, ואם שקר אינה נאמנת להכחיש ומותרת זו שאומרת מת לינשא, וא"כ בשניהם איכא ממה נפשך וינשאו שניהם:

ג) ויש ליישב בכמה אופנים, הא', דהאומרת שקר בעדות אשה כיון דאין לה נאמנות מה"ת רק מדרבנן לא עברה בלא תעשה, רק מדרבנן והיא נחשבת מפסולי עדות דרבנן דכשרים לעדות אשה, וה"ה דיכולה להכחיש [ואין לומר דחשודת לאותה דבר להעיד שקר בעדות אשה שוב אין לה נאמנות כלל, דליתא דהאומרת מת בשקר הוא רע לשמים, משא"כ האומרת לא מת בשקר ואוסרתה לינשא היא רע גם לבריות, ובמה שהעידה שקר מת לא נחשדה להכחיש בשקר וזה בשתי נשים, אבל עדים כשרים דאיתא פרק שבועת העדות (ל"ב) דעד מיתה מחוייב קרבן שבועה בעדות אשה ותני שבועת העדות אינה נוהגת בקרובים, והקשו דמשכחת בעדות אשה ותירץ הנוב"י דקרוב אין לו נאמנות מה"ת ע"כ אינו חייב קרבן שבועה ומינה דייק דעד כשר נאמן מה"ת וממילא בשני עדים איכא ממנ"פ כיון דנפסל מה"ת ואינו נאמן להכחיש, ועוד דאף את"ל שגם עד כשר אינו נאמן רק מדרבנן ולא נפסל רק מדרבנן באמת קשה לומר כן מדחזינן דחייב קרבן שבועה] מ"מ כיון דפסול לכל דבר רק לעדות אשה כשר כמו אשה ממילא אינו יכול להכחיש עד כשר, ועיין ש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ח דעד כשר נגד פסול דינו כרוב דיעות, כן ס"ל לדיעה ראשונה שם שהיא עיקר: ד) נשוב לדברינו דבעד כשר ועד כשר זה אומר מת וזה אומר נהרג אי אפשר לפסול מטעם הכחשה דממנ"פ אם אומר שקר אינו נאמן להכחיש האחר, אך מ"מ יש חשש ששניהם אינם יודעים אמתת הדברים כמ"ש תוס' לר' יוחנן אליבא דר' מאיר, וע"ז הוכיח רא"ש מדקי"ל כר"י ור"ש:

ה) עוד יש לומר עפמ"ש הטור בהא דקי"ל אחד אומר מנה לבן ואחד אומר מנה שחור מצטרפין משום דאין הכחשה בגוף המעשה, וכתב הטור דהני מילי שאין התובע מכחיש אחד מהם כגון שתובע שניהם, אבל אם מכחיש אחד כגון שאומר מנה שחור לבד הלויתי אינו מצטרף העד שהוכחש, ורבים תמהו דכי היכי דלא הוי הכחשה בין העדים כמו כן לא יחשב הכחשה בין התובע לעד, והנראה לי בדעת הטור דהנה הא ודאי שאם אחד אומר שחור והשני הכחיש ואמר מנה שחור ודאי לא הלוה לבן איני יודע דנחשב האומר שחור ע"א בהכחשה ואף משבועה פטור דמהיכי תיתי נבדה לומר שמא לבן הלוהו, ודווקא זה אומר שחור וזה אומר לבן ובגוף המנה שניהם מודים הוא דלא הוי הכחשה, לא כן כשאומר שחור לא הלוה ועל לבן אינו אומר כלום נחשב הכחשה בגוף המנה:

ו) וראי' לזה מש"ך סי' ל"ג שהוכיח דבממון נמי בעינן עדות שאתה יכול להזימו, מהא דעדים המכחישים זה את זה בחקירות עדותם בטילה והרי הזמן והמקום אינם בגופו של מעשה, אלא ודאי משום דבעינן יכול להזימו יעי"ש, וא"כ בעדות בן גרושה ובן חלוצה דלא בעינן יכול להזימו כמ"ש תוס' ריש מכות בתירוץ הב', וא"כ אם יכחישו העדים זה את זה בחקירות לא יחשב הכחשה, וא"כ קשיא מתני' דמיירי בן גרושה ובן חלוצה שהוזמו לוקין, ולמה, הא צין המזימין מזימין אותם בגוף המעשה רק שבאותו זמן ואותו מקום לא ראו, אבל אפשר שראו במקום אחר ויהי' עדותן קיימת וכ"ש שלא ילקו, ובמקום דבעינן שאתה יכול להזימו י"ל דשוב מדקדקים העדים בזה, מאחר שיודעים שהעדות תלוי בזה, אבל בבן גרושה ובן חלוצה דלא בעי יכול להזימו קשה, אלא ודאי כיון שאין המזימין אומרים שהי' במקום אחר שפיר הוי הזמה, וזה כוונת חכמי לוניל סוף שער כ"ט דס"ל עדים המכחישים זה את זה בחקירות כשירה, אך דווקא זה אומר בניסן ראינו שנינו וזה אומר באייר ראינו שנינו אבל זה אומר בניסן ראיתי וזה אומר בניסן לא הי' אך באייר ראיתי חשוב לגבי ניסן ע"א בהכחשה ומה שאומר באייר עדות אחרת היא יעיי"ש היטב: ז) נשוב לדברי הטור ונאמר דווקא בהכחשה שבין העדים דעד המכחיש ואומר לא שחור הי' הוא האומר לבן הי' ויש לו כח עד במה שאומר לבן הי' כמו שיש לו כח עד במה שמכחיש השחור, אבל התובע במה שמכחיש העד שאומר לבן הוא כמאה עדים ובמה שאומר שחור הלויתי אין לו נאמנות, והרי זה כאלו עדים הכחישו ואמרו לא לבן הי' והוא אומר שחור והעדים לא אמרו שחור דהוי הכחשה גמורה ודו"ק היטב:

ח) נשוב לנ"ד בנהרג ומת יש לומר דחשוב כמו בדיקות דמכחשת בבדיקות עדותן קיימת, וכן כתב הב"ש סי' י"ז סעיף ט', ולא דמי לבסייף ובארירין דתשיב לדעת הרמב"ם חקירות, דשאני התם דהמעשים מחייבין אותו והמעשה מחולק, אבל אשה זו לא מעשה הריגה מתירתה רק יציאת נשמתו, ויציאת נשמה אחת היא בין ע"י מיתה על מטתו בין ע"י הריגה, וכ"ש לפשט הסוגיא דפרק הי' בודקין סייף וארירין הוין בדיקות, דכל שכן בעדות אשה דחשיב בדיקות, ועל כן בפשיטות מכשיר הרא"ש ולא הוצרך להביא ראי' ממתני' דיבמות רק שלא נאמר בדדמי כנ"ל בתירוץ הראשון, אבל בצרות דאין צרה מעידה לחברתה ואין בדברי' ממש נגד חברתה, רק במה שמכחשת דינה כמכחשת לבד ובגוף המעשה אינה מעידה דאפי' בבדיקות הוי הכחשה גמורה, ה"נ דרך משל האומרת מת הוי הכחשה להאומרת נהרג, שהאומרת מת הא בכלל דברי' שלא נהרג, אבל במה שאומרת מת אין לה נאמנות נגד חברתה והוי כאומרת לא נהרג לבד ובמיתה אינה אומרת כלום דהוה הכחשה גמורה ודו"ק:

ט) והנה בסעיף כ"א דאמר אפי' הכחישו בבדיקות עדותן כשירה משמע בחקירות בטילה, והנה לא מבעיא לדעת הש"ך סי' ל"ג הנ"ל דהכחשה בחקירות בטילה משום דבעינן יכול להזימה ובעדות אשה דלא בעינן יכול להזימה כדברי תוס' מכות הנ"ל ועוד דלא חמיר פסול אינו יכול להזימה משאר פסולי עדות שאינם מחמת עבירה דכשרים לעדות אשה, ועוד דהא אפי' עד מפי עד כשר בעדות אשה אף דעד ראשון העיד חוץ לב"ד, ולא שייכא בי' הזמה כלל, הנה דעדות שאי אתה יכול להזימה כשר בעדות אשה ממילא הכחישו זה את זה בחקירות בעדות אשה כשר לש"ך, אך אף לדעת הפוסקים בממון לא בעינן יכול להזימה אעפי"כ הכחשה בחקירות היינו זמן ומקום פסול, הנה לכאורה קשה בעדות אשה ממנ"פ אם דברי האחד אמת הרי מותרת להנשא, ואם שקר הרי אינו יכול להכחיש האחר כיון שפסול הוא: י) ויש ליישב לדעת תוס' רבינו פרץ ב"ק (ע"ג) בהא דר' יוסי אמר למפרע הוא נפסל ותוך כדי דיבור כדיבור דמי וכי אתזמו אטביחה אתזמו להו נמי אגניבה, וכתב בתוס' ר"פ דלאו משם פסלות דהא לעיל אמרינן הלכתא שהעידו בבת אחת דאף דאתזמו אגניבה לא חשיבו פסולים בשעה שהעידו אטביחה כיון שהיו יכולים לחזור תוך כדי דיבור, אך משום עדות שבטלה מקצתה אתינן עלה רק למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל הוא הדין דלא בטלה העדות רק מכאן ולהבא לא שייך למימר עדות שבטלה מקצתה ועיי"ש] וזה בגניבה וטביחה ששתיהן לחיוב חשוב עדות אחת אבל עדותו של זה שהוא לחיוב עם הכחשת האחר שני עדיות הן ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה ונהי דעדות זה שקר מ"מ לא בטל מה שמכחיש להאחר:

יא) עוד י"ל דגזירת הכתוב היא כשמכחישין בחקירות נפסל העדות, וגדולה מזה כתב הרמב"ם דאחד מכחיש לשנים בחקירות ובדיני נפשות אפי' בבדיקות עדותן בטילה, אף שאין האחד יכול להכחיש לשנים אך גזה"כ כל שיש הכחשה ביניהם העדות בטילה: יב) מ"מ בנ"ד אין חשש, דלתירוץ ראשון דאף שעדותו שקר מ"מ נאמן להכחיש האחר, וזה כגון שהאחד אומר במקום זה מת ביום אחד בניסן והשני אומר לא כי אלא במקום אחר מת באחד בניסן דאפשר לחלק עדותן ונאמר דאף שאמר שקר מת במה שאומר שביום זה מת במקום פלוני, מ"מ בזה אומר אמת שראוהו במקום אחר ולא מת במקום שאומר העד השני, אבל בנ"ד שהאחד אינו יודע כלל אם עדותו של שני אמת או שקר רק משום העדות שראה שאם באה פקודה שמת בשעדליץ לא באה פקודה שמת בקעלץ, אך אם נחשוב שלא באה פקודה שמת בשעדליץ שוב גם העד עצמו אינו יודע שלא בא הפקודה שמת בקעלטץ ושוב אין לדון רק משום גזירת הכתוב: יג) אך דקשה טובא על הרמב"ם במה שכתב דאחד מכחיש לשנים עדותם בטילה, מהא דשבועות (מ"ח.) דמפרש לר"ת ברייתא דזה אומר גבוה שלש מרדעות וזה אומר חמש עדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת, דהיינו לעדות אחרת של חודש, שאם בא אחד והעיד כדברי אחד מהם העדות כשרה, דאין דבריו של אחד במקום שנים, וקשה מה בכך, הא להרמב"ם אפי' אחד מוכחש בחקירות משנים עדותן בטילה, וע"כ לומר דזה דווקא בראו כאחת דהוי עדות אחת לענין נמצא אחד קרוב או פסול, ה"נ הוי עדות אחת. וגזה"כ כל שיש הכחשה בעדות אחת עדותן בטילה, אבל בעדות החודש שכל אחד ראה הירח בפני עצמו אין אחד מבטל עדות השנים, וה"נ בנ"ד אף שהאחד אומר שקר מ"מ אינו מבטל עדות האחר כיון שלא ראו כאחד: הק' אברהם נסדר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב. סימן סז ב"ה יום ד' שופטים תרנ"ו לפ"ק סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה אברהם ח"ר נ"י האבד"ק וואידיסלויב. דבר העגונה אשר הגיעני השאלה בעת עסקתי בשתיית מי קארלסבאד, הי' קשה עלי העיון, אח"כ הי' לי שאלות מוקדמות, עתה באתי: והנה תוכן המעשה שבא כתוב לקאנצלריא שמת האיש חיל בעלה של העגונה, גם גב"ע מפאלטאווע ששמעו ממנו שמו ושם אביו ושם עירו. וששמעו מפיו גם שאר דברים מכוונים שהי' בבעל האשה הלזו אך שהי' שינוי במה שאמר לפניהם שהי' לו בן או בת ומתו, וזה להד"מ בבעל העגונה שלא הי' לו בת מעולם: תשובה א)הנה בענין ערכאות דעת רוב אחרונים להתיר, וגם אני כתבתי בזה שנת תרנ"ו פ' ראה תשובה באריכות להרב דק"ק ראווע [והוא בסי' ס"ה] והעליתי להתיר, ובסוף התשובה כתבתי ג"כ להתיר מטעם מסל"ת, ואף שהוא בכתב לא מפיק מתורת מסיח לפי תומו כיון שמוכרחים לכתוב כפי נימוסיהם וכמ"ש כבודו ג"כ: ב) אמנם בנ"ד אם משום מסיח לפי תומו יש לומר דהוי הכחשה מה ששמעו מזה המת שהי' לו בן או בת מוכח שאין זה בעל העגונה והוי המסל"ת עדות מוכחשת, אך משום ערכאות הטעם משום דקים לן דלא משקרי, אף דמ"מ לא מהני במה שצריך משפטי עדות ואפי' משה ואהרן וכו' אך בעדות אשה דא"צ משפטי עדות, כל שקים לן שהענין אמת שריא, והארכתי בזה הרבה ליישב המקומות שסותרים לזה, וא"כ הויין אלו ערכאות נגד עדות המת כשני פסולים נגד אחד דאזלינן בתר רוב דיעות, ה"נ כיון דזה מחליטין שהוא אמת:

ג) האמנם בתשו' הרשב"א המיוחסת לרמב"ן סי' צ"ד שגם ע"א אינו חשוד למשקר רק מצד גזה"כ, אך בהגהות אשרי פ"ק דחולין מבואר להיפוך, ובמק"א [הוא בסי'.] הבאתי ראי' ברורה להג"א, וגם תמהתי על ראיית הרשב"א ועוד דאפי' להרשב"א איך אפשר להכחיש בעדותו עדות הערכאות כיון שהוא מוכחש בעצמו שאי אפשר לקיים כל דבריו ומטעם זה יש לסמוך על עדות ערכאות אף משום מסל"ת: ד) עוד יש היתר עפ"י הגב"ע בעצמו אף שדבריו מוכחשין בעצמו עפ"י מה שהוכיח בתשו' מהרשד"ם מתוס' יבמות (ק"ו סוף עמוד א') דמדאורייתא לא חיישינן ששינה אחד שמו, דלא חציף לשנות שמו, א"כ מה שאמר המת שמו ושם אביו ושם עירו, זה נאמנות מדאורייתא, ובספר מראות הצובאות הביא לזה ראי' ברורה מסוף האשה שהלך שהתיר ר' טרפון עפ"י השם ששמעו מבעל בעצמו, אך בדרישה וחקירה דר"ט ס"ל בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, והרי כתב הר"א מזרחי ובספר אלי' רבא דאף מאן דס"ל בודקין היינו קודם שהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד. ואם דברי המת הם רק כע"א הרי דברי השומע ממנו כעד מפי עד, דלא מהני קודם שהוחזקו, אלא ודאי זה מן התורה כדברי רשד"ם ז"ל, וממילא אין דבריו מבן או מבת יכולין לבטל מה שהגיד שמו ושם אביו ושם עירו, שזה מדאורייתא, והרי דברי העד בעדות אשה להחמיר אין לו נאמנות כלל רק דמ"מ בבא בבת אחת מבטל דברי העד הראשון, עי' ר"ן ריש ב"מ דמה חזית ציית להאי, משא"כ בזה שעדותו שמו ושם אביו ושם עירו מדאורייתא דלא חציף, ואיך יכול עד דעלמא לבטלו, זה דומה לאחד במקום שנים:

ה) ועוד דזה דומה למ"ש בתשו' חכ"צ סי' מ"ד באשה שנשאת בכסליו וילדה בניסן בן קיימא והבעל אומר שממנו הוא, אך שלא בא עלי' קודם נשואין, ואם באמת לא בא עלי' קודם נשואין ע"כ שאיננו בנו, מ"מ כתב דמהמנינין לי' שהוא בנו, דזה עצם המבוקש אם הוא בנו או לא, ולא משגחינן ביתר דבר שאינן עצם הדבר, רק שמזה הי' ראי' שאינו בנו, והביא ראי' לזה מפירוש המשניות פ"ב דר"ה בעדים שאמרו שראו הישנה שחרית והחדשה ערבית, וזה אי אפשר, וקיבל ר"ג עדותן משום דראיית החדשה ערבית עצם עדות החודש וראיית הישנה שחרית אינה עצם העדות, רק שהי' מזה ראי' שלא הי' החדשה ערבית, והרי אומרים שראו ערבית עיי"ש היטב. וה"נ בנ"ד זה עצם העדות שהוא בעל העגונה מסאנדוב סמוך לקעלץ ששמה או שם אמה מרים ומה שאמר שהי' לו בן או בת אינו מעצם העדות: ו) שוב ראיתי בתשו' צ"צ החדש סי' נ"ד הי' מעשה כעין נ"ד והביא דברי חכ"צ הנ"ל, וכתב לחלק דהא אין העד מכירו מצד טבע רק מצד סימני שמות הללו שמו ושם אשתו ושם ביתו, וא"כ דומה לבדיקת החדשה ולא לבדיקת הישנה, ואני שמעתי ולא אבין דגם שמו אינו מעצם העדות, ועצם העדות הוא מה שהוא בעל האשה, וכיון שהוא ידוע שמת, האשה מותרת, אבל שם אשתו וכל פרטי הדברים שבה הם מעצם העדות, וכיון שאף לא הי' מגיד שמו הי' די במה שאמר שאשתו בסאנדאוו שמה כך וכך, יהי' שמו מה שהוא כיון שאין שם אשה אחרת ששמה כך רק זו כוונתו על זו, והרי הגיד שהוא בעלה, וזה אנו מבקשים אין משגיחין בסימן שאמר בו שלא הי' בעל העגונה מכל הלין טעמי נ"ל פשוט להתיר האשה מכבלי העיגון: הק' אברחם סימן סח ב"ה יום ד' תצוה תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף כו' מו"ה יהודא שרגא נ"י האבד"ק שרענצק.

דבר האיש ישראל פאקראווקע מקהלתו שנסע מאשתו כעשרים שנה, וכעת בא מכתב מעיר לונץ פלך קיוב כי מת שם איש אחד נמצא אצלו כתבים ובתוכם הפאס ושמו כנ"ל וגם שם אביו מכוון כמו שם אביו של זה, גם בעל פה הגיד להחזן שיקרא אותו בשם אביו צבי והוא שם אביו של ישראל מקהלתו, אך דא עקא כי אמר שהוא מבריסק דליטא ובזה נסתפק מפלתו גם כבוד הגאון מקונצק אם נוכל לתלות אמירתו באמתלאות: תשובה א) לי נראה דמטעם הפאס שנמצא אצלו שהוא מכלים דלא מושלי נוכל להתיר ולא נשגיח באמירתו של זה, ואין אמירתו יותר מעדות עד אחד ואין דבריו של אחד בדבר שבערוה כלום רק להכחיש עד שאמר מת נאמן לשווי' לראשון ע"א בהכחשה, אבל זה שנתירנו משום הכלים לא יועיל הגדתו אך יען שבגב"ע ששלח כבודו לא נזכר מזה, נמצא שידיעה זאת אצלינו כעד מפי עד, לו יהי' שעד מפי עד אמר לפנינו שזה בעלה והגדת האיש בעצמו אומר שאינו בעלה הוי זה שאומר שזה בעלה ע"א בהכחשה: ב) על כן עצתי שיכתוב מעלתו להרב מלונץ שיגבה עדות בב"ד של שלשה מעד כשר על מציאת הפאס (ויותר טוב אם יהי' גם על מכתב אשר נמצא שם מבתו] ואז אין הגדת הבעל שלא בפני ב"ד ושלא בתורת עדות אלא כעד פסול נגד עד כשר שבטל הגדת הפסול נגד הגדת הכשר לדיעה ראשונה שבמחבר סעיף ל"ח וב"ש ס"ק קי"ט, ודיעה ראשונה שנזכרה בסתם עיקר, ומה טוב אם יוכל לגבות עדות על זה משני עדים כשרים כדי שנצא גם דעת יש אומרים שעדות אחד כשר ואחד פסול שוים: והי' בזה שלום מאת הדו"ש, הק' אברחם. סימן סט להרב מזאקראטשין נ"י על דבר אשה בילא גיטל בת מו"ה מאטיל ושם בעלה מו"ה יעקל בן מו"ה חיים בן מו"ה צבי חיים מעיר זאקראטשין אשר נמצא נטבע בווייכסיל סמוך לווארשא והכירוהו ע"י סימנים הרבה בגופו אך אינם מובהקים וטב"ע בכליו: