שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן מג, קטע 4

ח) ומ"ש עוד לדמותה למופקרת דיש מקילין ליתא מכמה טעמים, חדא דמי יימר שזינתה, ואף שהם מודים, לא מפיהם אנו חיים, ואין אדם משים עצמו רשע, ועובדא בפנוי' שהי' לה ולד ומניקתו, ועוד דמהר"י מינץ לא התיר רק בצירוף הטעם שדומה לגרושה יעיי"ש, ועוד דכבר כתבתי דטעם מהר"י מינץ לא שייך אלא במזנה שהאיסור רק על הנושא ולא עלי', אבל אלמנה מי יפקיע איסורה שבידה שלא לינשא ולא לזנות: ט) מלבד כל אלה אין דעתי נוחה להתיר אשה זו כי פתחת פתח לעוברי עבירה, וכל מרשעת תאמר כי אם לא נתיר לה תאבד עצמה לדעת ותעזוב היתומים, ע"כ אני אומר תאבד הוא ואלף כיוצא בה ותקנת חכז"ל לא תמוט, ועיין בתשו' דבר שמואל סי' פ"ב: נאום הק' אברהם סימן נ ב"ה אור ליום ועש"ק בלק תרנ"ד לפ"ק כו סאכטשאב. שלום וישע רב לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול המפורסם חריף ובקי החסיד ירא אלקים כש"ת מו"ה משה פנחס נ"י האבד"ק קוטנא יע"א. דבר הפנוי' מעוברת אשר הוא והיא מודים ורוצה לישאנה, אך יש הכחשה ביניהם בזמן, זו אומרת מששה שבועות היא מעוברת, והוא אומר מד' שבועות שבא עלי': תשובה א) הנה בירושלמי פרק עשרה יוחסין הל"ב גבי אסופי, אביו ואמו מעידין עלי' כב' עדים הן, וע"כ אפשר לדמותו לעדים המכחישין זה את זה בחקירות שעדותן בטילה, ולדעת הש"ך חו"מ סי' ל"ח דבהכחשה בזמן פסול רק משום עדות שאי אתה יכול להזימה, וזה לא שייך באביו ואמו, אך אין דעתי בזה מוסכמת, בפרט בדין זה שאם האמת כדבריו במה שאמר שבא עלי' מד' שבועות, והאמת כדברי' שמעוברת מששה שבועות, ע"כ מאחר הוא:

ב) אך יש לנו צירוף המתירים במזנה, ובנ"ד עדיף משם, שע"י הנשואין לא תבוש עמו שמוחזק שמבעלה, משא"כ אם לא תנשא לו קרוב הדבר שתאבדנו כאשר קרה כמה פעמים, וכל התקנה בשביל טובת התינוק, וכאן זה טובתו, לזאת הנני מסכים להתיר שישאנה בחזקת שממנו היא מעוברת: והי' בזה שלום מאת מחו' הדו"ש וש"ת הק' אברהם סימן נא ב"ה יום ד' בלק תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבדק"ק קונצק. א) דבר מה שרוצה לחדש דבמה שאסרו משום לא פלוג לבד הוא איסור קל ומותר במקום מצוה, יש להעיר מהא דאסרו ב"ש לסמוך שלמי חגיגה ביו"ט, אף דהגזירה שמא יחתוך זמורה, ובסמיכה לא שייך גזירה זו כלל, רק משום לא פלוג, והוא בכלל איסור אין רוכבין על גבי בהמה, וכל תשמיש בכלל רכיבה ועלי' וכמ"ש הרא"ם בס' יראים דכל תשמיש רוכבין ועולין קרינן בי', ואף שאין בה הגזירה צ"ל דלא פלגו: ב) וא"ת משום דלית להו לב"ש תיכף לסמיכה שחיטה והי' יכול לסמוך מאתמול, ה"נ לפי דבריו מה שאסרו נשבעה המינקת על דעת רבים שלא תחזור משום לא פלוג, והלא נשואין מצוה, וצ"ל דאפשר שישא אחרת, [וגם זה דוחק דמי לא עסקינן דלא מתרמיא לי' אחריתא] וא"כ איך נתיר בדיעבד משום שעכשיו נשא את זו, התם נמי עכשיו אי אפשר עוד לסמוך בהיתר:

ג) עוד בעירובין (ל"ב:) מקשה הש"ס והא משתמש באילן, פירש"י כי שקיל לי', ובריטב"א פירש שנסמוך גופו באילן כי שקיל לי', והנה בדברים אלו אין בהם חשש תלישה ואסור במקום מצוות עירוב לדבר מצוה, וביותר בנתנו בכלכלה שם (ל"ג.) למ"ד צדדין אסורין ובו ליכא חשש תלישה כלל, אך כל הני אסרו חכמים מחשש שמא יעלה ובעלי' איכא חשש תלישה, וזה כוונת רש"י (ביצה ל"ו:) בהא דמפרש הש"ס טעמא דאין עולין באילן שמא יתלוש, ופירש"י שמא יעלה ויתלוש, וכוונתו בשאר תשמישים דגזרינן שמא יעלה, וכך הם דברי הרבינו יהונתן פרק המוצא תפילין גבי שרשי אילן זה לשונו ואע"ג דבשרשים ליכא למיגזר מידי גזרינן שמא יעלה ויתלוש, וכל הני אע"ג דגזירה לגזירה הוא מ"מ חדא גזירה נקרא שנאסר רכיבה ועלי' באילן בכלל שאר תשמישים וכדמשני הש"ס בביצה שנולדה ביו"ט שנאסר אטו משקין שזבו וכולה חדא גזירה וגזרינן גם במקום מצוה כנ"ל, וה"ה נשבעה המינקת דכתב הרא"ש דגזרינן אטו לא נשבעה וכולה חדא גזירה שגזרינן גם במקום מצוה, ועיקר היסוד מאה"ל דעתי שאין לדמות תקנתא דממונא מתקנתא:

ד) ובעיקר הדין נ"ל בנ"ד שא"צ הפרשה, דהנה המחבר הביא שני דיעות בגרושה שלא הכירה והרשב"א מיקל, והב"י כתב שראה עושין מעשה שמקילין כרשב"א, הביאו הח"מ, וט"ז כתב להחמיר, אך שבזה א"צ גט והביאו הב"ש, והיינו דלענין גט דרבנן שמא יבוא עלי' מקילין כרשב"א, אך לענין עיקר האיסור שנוגע לסכנת נפשות אינו מקיל, מעתה בנ"ד שדומה לגרושה דלא משעבדא לי' ולא הכירה שנשאה אף קודם שילדה, ואין כאן רק גזירה דרבנן נשבעה על דעת רבים אטו לא נשבעה מקילין כרשב"א, ורואה אני הדברים קו"ת מה גזירה דהתם שמא יבוא עלי' שבזו עצמה יכול לבוא לידי איסור (ודעת תוספות רי"ד ריש במה מדליקין דאטו איסור מגזירה כזו גזרינן גזירה אחרת] מקילין, כ"ש נשבעה המינקת שלא תחזור שבה אין עוד חשש רק שנגזור אטו אחרת ודאי ניקל כרשב"א: ה) ועוד י"ל דבנ"ד שנשאה שוגג ולא ידע שהיא מעוברת לכולי עלמא מותרת בדיעבד דגרושה, וה"ה במזנה אפי' לא נשבעה המינקת:

ו) והנה לכאורה הי' מקום להקל בגרושה שאינה מכירה בדיעבד אפי' בלא נשבעה, דכיון דאי בעיא לא תיניק לי' אין מקום לאסור עלי' להנשא רק על הבעל שלא ישאנה וממילא בודאי תניקנו, דכהאי גוונא כתב רש"י ב"מ (ק"א:) גבי זבין לנכרי לית בי' משום דינא דבר מיצרא, דעל מוכר ליכא חיוב שלא למכור לאחר שאינו מצרן כיון שבידו שלא למכור כלל, רק על הלוקח יש חיוב שלא לקנות וממילא ימכרנה למצרן, וה"נ בגרושה יש חיוב על האיש שלא שאנה והנושא אותה כיורד למערופיא של חבירו, אך גם במערופיא מבואר בש"ע חו"מ סי' קנ"ו סעיף ה' רמ"א בשם רשב"א שאם עבר ועשה אין מוציאין מידו, הגם דיש לחלק דהכא מה שבא עלי' אח"כ הוא האיסור וחשוב לכתחילה, מ"מ י"ל כיון דאז היא אשתו בשלו הוא עושה, ואינו דומה למערופיא של חבירו, וע"כ פירש"י פרק החולץ לא ישא כו' ואם נשא יוציא בגט, באלמנה, ויש לומר דבמכוון פירש כן דבגרושה לא יוציא:

ז) אולם המעיין בפירש"י ריש פרק ד' דסוטה יראה דאפי' בגרושה שלא הכירה אסורה אפי' בדיעבד, אך י"ל דזה במזיד משום קנס שלא יועילו לו מעשיו הרעים כמו צורם אוזן בכור, ומבטל איסור, וכוון מלאכתו במועד, ומטביל מעשר בשבת, ה"נ כיון שקודם שנשאה היתה אסורה לא יועילו לו הנשואין להתירה, אבל בנ"ד שלא הכיר בה בשעת נשואין שהיא מעוברת ולדידה ליכא איסורא במזנה דלא משעבדא להניק, רק לדידי' ואיהו שוגג הי' וקי"ל לא קנסו שוגג אטו מזיד, ובוודאי ברייתא דהחולץ אם נשא יוציא במזיד מיירי דהא תני בה ר"מ אומר יוציא ולא יחזיר עולמית משום קנסא כדאיתא שם, וזה אינו אלא במזיד, אבל בשוגג אף דר"מ בגיטין (נ"ד) קנס בדרבנן שוגג אטו מזיד הא מקשה שם מהמטביל כליו בשבת בשוגג ומהמעשר בשבת בשוגג ומשני גברא לטהורי מאני' מכוין לתקוני מכוין ואנן ניקום ונקנסי' ופירשי' וניקום ונקנסי' על שגגתו, אבל מטמא ומדמע שוגג אינו מתעסק בטובה עכ"ל, וא"כ בנשואין דמצוה אין לקנסו בשוגג, ועל כורחין במזיד איירי, והיינו באלמנה דלעולם מזיד הוא דהאיסור עלי' ג"כ, והיא מזידה או בגרושה וידע, ועל כן פירש"י באלמנה דפסיקא לי' דאיכא קנס, וא"כ י"ל דהוא הדין סיפא דיוציא בגט בגרושה אינו רק משום קנס ובשוגג לא יוציא והוא הדין במזנה:

ח) והגם שיש לומר שגם היא עבדא איסורא משום לפני עור שמכשילה את הבעל באיסור נשואי מעוברת חבירו, ובדרבנן נמי איכא לפני עור כמו שהוכיחו התוס' סוף פ"ג דע"ז, וכן כתב הרא"ש בהא דר' אילש איסורא לאנשי לא הוי ספי, יש לדחות בתרי גוונא, חדא די"ל בדרבנן שוגג ליכא לפני עור, דאין מכשול בדרבנן כשאינו יודע, שהרי ספק דרבנן להקל, ש"מ שאינו נענש באינו יודע, שאם יענש איך יכניס עצמו בספק עונש, אלא ודאי כיון שאינו יודע שאסור בוודאי אינו נענש, כל שכן כשאינו יודע כלל שאסור שאינו נענש ואינו מכשול, ועוד דכיון שאין אסור עלי' בעצם רק משום שמכשלת הבעל אפשר שלא קנסוה: ט) אך שיש לומר שגם עלי' איסור משום דחסה כיון שלא הודיעה לבעל שהיא מעוברת שידע ליזהר לחוס על הוולד, אך זה אינו דסוף סוף כיון שהגמ' מקשה על טעם דחסה דחברי' נמי חייס עלי', א"כ לא הי' גזירת חכמים בשביל זה ולא עברה על גזירת חכמים בנשואי', רק מסברא שמסכנת הוולד וכיון שיצא הוולד חי ואיגלאי מילתא שלא עשתה איסור אין לקונסה: מהלין טעמי נראה לי שא"צ להפרישם, ואם יסכים כבודו שאליו ההוראה מסורה מטינא שיבא מכשורא: דברי ידידו הדו"ש הק' אברהם. נסדר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, דפיעטרקוב. סימן נב ב"ה יום ב' תצא תר"מ רפ"ק פה סאכטשאב. יכתב לחיים בספר, עת יתקע בשופר, כבוד אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה נחום נ"י האבד"ק טשענסטחוב.

דבר האשה שנתגרשה מבעלה לאחר ג' חדשים ללידתה, והיא קיבלה עלי' בכתב ותוקף שבועה להחזיק את הילד עד שיגדל, ובאם חשיב את הילד לבעלה היא מחוייבת לשלם לו סכום קצוב מידי שנה בשנה עבור פרנסתו, ובלא זה לא רצה לגרשה, ואחר י"א חדשים שמטה דד מפיו, ולפי דברי' גמלה אותו מחמת חולשתה, ואח"כ באה בקשרי שידוכין עפ"י מורה אחד שאמר שימציא לה היתר, והן עתה כבר עברו י"ח חודש, והמשדך לא רצה להמתין, ואם לא נתיר להם ינתקו קשרי השידוכין:

תשובה א) הנה השאלה כבר נשאלה לפני בעל פה בקצת שינוי, האחד מ"ש ולפי דברי' והשאלה נשאלה סתם שכך הי' שגמלה אותו מחמת שלא היתה יכולה להניקו, הב', כמדומה לי שהעלימו ממני החיוב שקיבלה על עצמה בשעת גירושין, והנה מאז אמרתי שיש להתירה לפי מה שאמרו לי שבשעת גירושין היתה יונקת מנשים אחרות, וכן הדבר מצוי ורגיל בזמן הזה שלאחר ג' חדשים ועוד אפי' ליותר מזה יונק הוולד מאחרת, ובגרושה שאינה מכירה יש שני דיעות בש"ע, ואף שמסקנת האחרונים להחמיר, מ"מ הא כתב הט"ז שבזה לא יוציא בגט, והיינו דבדרבנן הלך אחר המיקל, ונהי דבעיקר התקנה מחמירין אף שהוא דרבנן הואיל ונוגע לסכנת הוולד, מ"מ הגזירה להוציא בגט שמא יבא עלי' מקילין בזה כמו בכל דרבנן שהוא הרחקה לדאורייתא אף דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ בהרחקה לדאורייתא מקילין בספיקו, ה"נ בענין להוציא בגט שהוא הרחקה מקילין בזה כרשב"א שאין איסור בגרושה שלא הכירה [אבל אין לומר משום דבגרושה שלא הכירה אין איסור רק כיורד למערופיא של חבירו, דברמ"א סי' קנ"ו סעיף ה' שאם עבר ועשה אין מוציאין מידו, דהא פשיטא, דאם איתא דהא דלא ישא מעוברת חבירו מיירי גם בגרושה שלא הכירה והא עלה קאי הא דאם נשא יוציא בגט, ממילא גם גרושה מוציא בגט] ה"נ בנידון דידן הואיל ועיקר איסור גמלתו שגמלתו מחמת שהיא רוצית לינשא כמו שפירש"י בגמ', אך שאפילו גמלתו שלא מחמת נשואין שוב אסור משום לא פלוג, וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם בנשבעה המינקת דגזרינן נשבעה אטו לא נשבעה, ה"נ גזרינן גמלתו שלא מחמת נשואין אטו מחמת נשואין, וכיון דרק משום גזירה, מקילין כרשב"א דבגרושה שלא הכירה אין איסור:

ב) ורואה אני שהדברים קו"ח מדינו של הט"ז שגזרו להוציא בגט אטו שמא יבא עלי' שבגופו יכול לבוא לידי עבירה, שבזה כתב בתוס' רי"ד ריש פרק במה מדליקין שאטו גזירה כזאת גזרינן בי' גזירה אחריתי ולא חשוב גזירה לגזירה כיון שיכול לבוא לידי איסור דאורייתא בי' גופי' חשוב לענין זה כדאורייתא, ואעפ"כ מקילין כרשב"א, כ"ש גמלתו שלא מחמת נשואין אטו גמלתו מחמת נשואין, דכיון שכבר גמלתו שלא מחמת נשואין אינו יכול לבוא עוד לידי איסור בגופי', ודאי שמקילין בי' כרשב"א: ג) עוד נראה לי דאפי' האוסרין יודו בגמלתו שלא מחמת נשואין, דהנה טעם האוסרין בגרושה שלא הכירה לכאורה נעלמה, וטעם הרא"ה דגרושה מ"מ מחוייבת יותר מאשה דעלמא במכירה, ואלו אשה דעלמא גם מכירה אינה מחוייבת, הוא הדין אם אין מוצאין מינקת כלל אף באינה מכירה מחוייבת להניק, קשה לי דא"כ אפי' מוצא מינקת אחרת ניחוש שמא תחזור אחר שיכירה והיא תוכל לחזור לפי שיטתו, והא חיישינן שמא תחזור, דמהאי טעמא לא מהני נתנה בנה למינקת שתוכל להנשא, ואם תאמר שלא תוכל לחזור דהוי דבר האבד, גם בשכרו לה מינקת ונשאת ג"כ לא תוכל לחזור מהאי טעמא, ואם חיישינן שתחזור אעפ"י שאינה רשאי גם בגרושה שאינה מכירה למה אינה מחוייבת להניק מחשש זה, ואם תאמר בגרושה לא חיישינן כולי האי, א"כ יועיל בגרושה שכרו לה מינקת, וא"כ ע"כ דמיירי רק באלמנה ולא בגרושה שאינה מכירה. הא דשכרו לה מינקת, שוב תאמר דכולי מילתא לא מיירי רק באלמנה ולא בגרושה שאינה מכירה, ועוד הרמ"א סי' פ"ב הביא דעת ריא"ז בלי חולק שגם מינקת דעלמא בלא הכירה אינה מחוייבת להניק, ואף שהביא בלשון י"א הלוא ידוע הכלל שבמקום שלא הביא חולק י"א הוא הלכה, וא"כ אזדא לה טעם רא"ה:

ד) אך העיקר דנהי שאינה מחוייבת להניקו, מ"מ כיון שסתם אם מינקת את בנה אסור האיש לישא אותה כיורד למערופיא של חבירו, ומהאי טעמא אין איסור עלי', ושוב מצאתי כן בנוב"י ואני קיימתי' מנפשאי מכח דברי רש"י ב"מ (ק"ח:) גבי דינא דבר מצרא שאין חיוב על המוכר כיון שבידו שלא למכור כלל ה"ה דיכול למכור למי שאינו מצרן, רק החיוב על הלוקח שלא יקח וממילא יקחנה זה, וכן בגרושה כיון שבידה שלא להניקו כלל מותרת להנשא ג"כ, אך הבעל אסור לישא וממילא תניקנו: ה) אך לפי זה יקשה בגמלתו שוב יהי' מותר להבעל לישא אותה, דבזה אין לומר שאם יהי' מותר לישא אותה תגמלנו, דמה בכך, תגמלנו ותגמלנו שעלי' אין שום חיוב הנקה, והוא אינו עושה שום איסור בנשואין שכבר נגמל אך יש לדמותו לגוי המביא בשבת למכור בשבת וביו"ט דבר שבמינו במחובר למקום שרובו ישראל אסור ליקח הימנו כיון שלצורך ישראל הביאו חיישינן שמא יאמר לו להביא ויקח ממנו, ה"נ בגמלתו כדי לינשא לבעל חיישינן שמא יאמר לה הבעל שתגלמנו וישאנו, וזה אסור יותר מהנשואין דהיא רק חשש שמא תתעבר וזה פוסק חיותו של תינוק ממש, וכל זה בגמלתו לצורך נשואין, אבל גמלתו סתם לא שייך לומר בזה לא פלוג כיון דגמלתו מחמת נשואין הוא רק גזירה שמא יאמר וכו' איך נגזור עוד בגמלתו סתם אטו גמלתו לצורך נשואין והוי גזירה לגזירה, וכשם שאין אומרים לא פלוג בלא הביא לצורך ישראל, ואפשר שעל כן פירש"י גמלתו כדי שתנשא, משום דס"ל דהסוגיא גם בגרושה שאינה מכירה, וכמו שגילה דעתו ריש פרק ד' דסוטה במה שכתב דגירשה והיא מעוברת אסורה לינשא עד כ"ד חודש, ובגרושה אין איסור רק בגמלתו לינשא:

ו) ועתה נדבר לפי דברים שנתחדשו בה כנ"ל, והנה מחמת החיוב שקיבלה עלי' כתב כבודו דמחמת זה אין לדמותו לאלמנה המחוייבת מדינא, אבל זו שרק מחמת חיובה דומה לנכרית מניקה שאין אסורה להנשא כמ"ש הריא"ז פרק החולץ, ואני איני אומר כן, אלא דהא מילתא דנכרית אין איסור עלי' מלהנשא טעמא רבה איכא בהא, שא"כ תהי' תק"ח רעה לתינוק, שמתחלה לא תתחיל להניקו אם על ידי זה תתעגן עד כ"ד חודש של התינוק, ודווקא אלמנה שבעל כרחה מחוייבת להניקו תקנו חכמים, וכהאי גוונא בגיטין (נ"ב) א"ר חנילאי נכסי יתומים הרי הם כהקדש מיקני אלא בכספא, אמשיכו להו פירי ליתמי זול, סבור מינה היינו דר' חנילאי, א"ל רב שישא והא רעה היא לדידהו דזימנין דמצטרכו לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי, הנה דבמה שיצמח לפעמים רעה לא תקנו לטובתם, ה"נ בנידון דידן, וכ"ש הוא וק"ל: ז) ומהאי טעמא אין נ"ל מה ששמעתי שמקילין קצת אחרונים בגרושה שלא התחילה להניק, דא"כ גם כשהתחילה להניק אחר גירושין תהי' מותרת להנשא כדי שלא יהי' תקנת חכמים רעה לתינוק, ומפורש ברש"י ריש פרק ד' דסוטה להיפוך, וזה טעם רשב"א בגרושה שלא הכירה בשעת גירושין אף שהכירה אח"כ מותרת להנשא כיון שבשעת גירושין נפטרה מלהניקו, אם תהי' אסורה להנשא ע"י הנקתה אח"כ עד שמכירה יהי' התקנה רעה לתינוק כנ"ל: ח) אבל בנ"ד שלא רצה לגרשה עד שתקבל עלי' החיוב ולא הי' בידה לפטור עצמה מחיוב, שאם לא הי' מקבלת על עצמה החיוב לא הי' מגרשה והיתה חייבת, שפיר חל עלי' תקנת חכמים של איסור נשואי מינקת: ט) אך לפי שבא לשון השאלה לא קיבלה עלי' להניק בעצמה רק להחזיק התינוק, וזה תקיים אם תשכור מינקת ואולי תחזור המינקת לאחר שיפסוק חלבה, וא"כ אכתי יהי' רעה לתינוק אם לא תניקנו בעצמה על ידי התקנה, על כן לא תקנו בה:

י) אך מ"ש כבודו לפי דברי' גמל אותו מחמת חולשתה", בזה אני חוכך טובא דאף שאפשר לומר ע"א נאמן באיסורין אף הנוגע בדבר, מ"מ יש לומר שזה בכלל עיקר התקנה, שאם נאמר שאם תאמר שגמלתו מחמת שלא יכלה להניקו מותרת, לעולם תגמלנו כדי שתוכל להנשא, ותאמר שלא יכלה להניקו, ויש לתת תבלין לחשש זה בגרושה שלא הכירה שאין האיסור רק על הבעל, ולדידה אין איסור משום לפני עור ובדרבנן שמאכיל לו איסור בשוגג אין ברור שיהי' שייך בי' לפני עור, ותוס' פ"ק דע"ז שהוכיחו דבדרבנן איכא לפני עור היינו כותים שמזידים במה שאין מאמינים לדברי חכמים, וכן הרא"ש פרק איזהו נשך סי' מ"ב דיש איסור רבית בדרבנן ושם המלוה מזיד, אבל שיהי' שייך איסור רבית בדרבנן בשוגג אינו מוכרח, דיש לומר כיון דספיקא דרבנן לקולא אין איסור רק כשיודע שיש איסור ויש מקום עיון בזה מהא דחולין (ו.) עובדא דר' אשי ור' זירא בתערובת דמאי דחשוב איסור אף שוגג דרבנן, אך משם אין ראי', דהתם פושע הוא שלא, שם על לבו שתערובת דמאי אסור] ועכ"פ קיל איסורא טובא, ובודאי תאמר שהיתה מוכרחת להניקו, דאיסורא דידי' קילא לה, כמו שאמרו כיוצא בזה פרק קמא דכתובות (ד:) אבילות דידי' קילא לה: יא) אך אם יתברר ע"י נשים שאין נוגעות בדבר, שבאמת הוצרכה לגמול אותו או שתשבע המינקת שגמלתו שלא לצורך נשואין, היינו שאפי' בלא נשואין היתה גמלתו נראה לי להתיר: יב) ונראה לי להתיר עוד שדי שתשבע שאף בלא נשואין לא היתה מניקתו עד עכשיו, דשוב לא שייך החשש שמא תגמלנו קודם בעוד שהיתה מניקתו לולי הנשואין כדי שתוכל להנשא עכשיו, דלמה זה, הי' די לה לגומלו עכשיו ותנשא עכשיו: הק' אברהם. סימן נג א) ראיתי לבאר.