שו״ת אבני נזר – אבן העזר – סימן א, קטע 3

נ) וברמב"ם ריש הלכות ביאה מפורש דאף מן האירוסין בכרת, ונראה ראי' לזה דאל"כ יתפסו קידושין לאחר בארוסה, שהרי בפרק האומר דאשת איש דלא תפיסו בה קידושין יליף מיתות אשה בהקישא דר' יונה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות הוקשו כל חייבי כריתות זה לזה, ואם ארוסה אינה בכרת אינה בהקישא ויתפסו בה קידושין, עוד ראי' דבכתובות (מ"ה.) איכא מ"ד נערה המאורסה שזינתה ואח"כ בגרה בחנק, ופריך מנערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עלי' שם רע היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא וברש"י ולא אמרינן בה דמשום דאישתני דינא דאי זנאי השתא בת חנק היא נימא אשתני קטלא דהך דזנאי בנערות] דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק ואילו הכא בסקילה וברש"י ותדע דהא בלא בגרה נמי בלא הוצאת ש"ר ואפילו בנערות אישתני דינא הוא דאינו זנאי השתא חנק היא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה כדתניא נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה וכו' אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אלו זנאי השתא בת חנק היא ולשיטת מהר"ם מה דמיון בשלמא אח"כ בגרה דבין בנערות בין בבוגרות חד לאו דארוסה [דע"כ איכא איזה אזהרה בארוסה למהר"ם דלא ענש אא"כ הזהיר] ונשתנה הקטלא ע"כ תידון בחנק, אבל ארוסה ונעשית נשואה דע"כ שתי אזהרות יש בהם נשואה בואל אשת עמיתך, וארוסה ע"כ לאו בפ"ע, א"כ הלאו נשתנה ולא שייך בזה אשתני קטלא, דא"כ הא קיי"ל בן סורר ומורה שהקיף זקן קודם שנגמר דינו פטור מכלום, וא"כ אשת איש שנתגרשה לאחר שזינתה תפטור, אלא ודאי כל שהפטור מחמת שהותר האיסור לא שייך לפטור אחר שנעשה העבירה, וה"נ לאחר שנשאת הרי הותר הלאו שיש בנערה המאורסה, והתורה חייבה על לאו דמאורסה סקילה ועל לאו דא"א חנק, ואם זינתה באירוסין ואח"כ נשאת למה תפטור מסקילה:

ד) ואין להקשות דברמב"ם משמע דבן סורר נמי אין הלאו אלא בילדותו כל זמן שלא הקיף זקן וא"כ ג"כ נשתנה הלאו, דליתא דהא אדרבא שינוי הלאו מחמת פטור המיתה, דהלאו הוא לא תאכלו על הדם אכילה המביאה לידי חיוב מיתה, וא"כ אין פטור המיתה מפני שאין לאו, שהרי אם הי' חיוב מיתה הי' לאו, רק המיתה בעצמותו נשתנה לא מחמת שעכשיו אין עבירה ע"כ חשוב אשתני קטלא, אך למהר"ם קשה הא דכתובות: ה) ועוד תמוה ממתני' דסנהדרין (נ"ג) הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש בין מן האירוסין כו' וע"כ לענין קרבן כמו שפירש"י בד"ה הבא על האם דאטו בתרי קטלי קטלינן לי', הרי דיש חיוב כרת בארוסה משום אשת איש, דאל"כ לא הי' מחויב קרבן, ועוד דכי היכי דנקראת מן האירוסין אשת אב, א"כ כמו כן תקרא א"א, ועוד דקריי' מתני' א"א, ועוד מפורש בת"כ דיבורא דחטאת פרשתא א' הלכה י"א דנערה המאורסה חייבין עלי' קרבן, עוד בפ"ק דקידושין הרי את אשתי מקודשת, והרי את נשואתי קיי"ל דאינה מקודשת, דבקידושין אינה נעשית נשואה, הרי דמן האירוסין נקראת אשתו, ויעקב אמר הבה את אשתי כי מלאו ימי אף שעדיין לא היתה נשואה לו, הארכתי בפשיטות לפי שהמהר"ם שהי' רבן של כל בני אשכנז כתב להיפוך הוצרכתי לכל ראיות הללו: ו) וא"כ שנקראת אשתו למה לא יהי' בה תרגמ"ה שלא לגרש בע"כ, ואין לומר משום שאין מחוייב לה בשאר כסות ועונה, א"כ מה עושה לה כשמגרשה, ליתא שהרי בתשו' מהר"א מזרחי הובא בב"ש סי' ע"ז דאף דאסור לגרש בע"כ, מ"מ אינו מחוייב לתת לה שאר כסות ועונה כיון שרוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל, וא"כ ע"כ אף בכה"ג שאינו מחויב לה שאר כסות ועונה אסור לגרשה בע"כ:

ז) אך לענין שתי נשים שחרגמ"ה שלא לישא הא אירוסין שרי, ואף שהרמ"א סי' קנ"ט אם נפלה לאחד שומרת יבם אסור לישא אחרת עלי', וכבר הקשה כן חכ"צ סי' קכ"ד ובתשו' שאגת ארי' החדשות, לדידי לא קשיא שהרי ביבמות (ל"ח:) זיקת נשואה עושה ספק נשואה, וכי תימא הא חרגמ"ה שלא לישא שתי נשים דרבנן, למה נחמיר בספק, י"ל דהוי דבר שיש לו מתירין דאפשר שיחלוץ לה, ובדשיל"מ לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כבריש ביצה: ח) ואף שבתשו' מיי' סי' ל"ד באשה שאינה רוצה להנשא מחוייב לגרשה שאם לא יגרשנה אסור לישא אחרת, וכיון שלא קיים פו"ר מחוייב לגרשה כדי שיוכל לישא אחרת וחתום יצחק בר' משה והוא בעל אור זרוע, וכבר העיר החכ"צ בזה, הנה לכאורה דאוסר בארוסה:

ט) אך נראה דהנה אם ישא אחרת על ארוסתו תהי' ארוסתו מותרת אח"כ להנשא לו דלא חמיר מכהן שנשא אלמנה ואח"כ נעשה כה"ג דמותר לישאנה, ובגמ' נסתפקו בכה"ג שקידש נערה ובגרה תחתיו ופשוט משום דאשתני גופה וא"כ הי' מותר לישאנה, וה"נ כיוצא בזה, אלא שלפענ"ד אף דחרגמ"ה שלא לישא ואירוסין לחוד שרי כמו כהן בגרושה דאירוסין לחוד משמע בסוף סוטה דלכתחילה שרי, מ"מ כשנושא מתחיל האיסור משעת אירוסין למפרע דאירוסין אתחלתא דנשואין, וכן כהן בגרושה כשבעל לוקה אף על הקידושין וה"ה דכשנשאה אח"כ עשה איסור למפרע בנשואי האחרת, וע"כ כתב רמ"א סי' א' סעיף יוד על דברי המחבר שלא החרים בארוסה, היינו כשאינו רוצה לישא אלא לפטור, דאם ישא אח"כ עשה איסור למפרע, אלא דכיון שאין דעתו לישא לא חיישינן שישתנה דעתו אח"כ לישא וכמ"ש התוס' מכות (ט"ו:) בד"ה ועבר, אבל בהא דתשו' מיי' שהוא רוצה בה והיא אין רצונה להנשא לו שפיר ניחוש שמא אחר נשואי האחרת ישאנה שהיא תהי' מוכרחת להנשא לו כיון שאין נותן לה גט וכי תתעגן לעולם, והוא לא ימנע משום תרגמ"ה כיון דהנשואין בעצם יהי' מותרין כנ"ל אלא שעבר למפרע ובהא לא מזדהר דקיי"ל כרב בנדרים (י"ד:) לא יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר כיון שהשינה שאח"כ יהי' מותר בעצם, וה"נ בזה *), אבל לענין לגרש בע"כ מאין הרגלים להתיר וכבר היטיב רו"מ להביא ראי' דארוסה אסור לגרשה בע"כ מהא דסי' מ"ב: ( הג"ה [יש להעיר מדברי הרמ"א היש מתירין לישא אחרת ומסיים וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להנשא לו או לפטור ממנו, משמע אפי' הוא רוצה לישאנה ואולי דכשאינה רוצית לפטור ממנו אין מחמירין עליו שיתעגן כל ימיו, המגיה]:

( י)ומ"ש מעלתו שעשה הוראת שעה ג"כ לא נתחוורה בעיני, כי הוראת שעה הוא כשהדור פרוץ, או כשהאיש ההוא בעצמו פרוץ לעונשו כדי לגודרו ברסן התורה והמצוות, אבל בשביל אחד לגדרו נעבור אנחנו על איסור חרגמ"ה. וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך, ועוד נהי שאבי' פרוץ בתו אינה פרוצה, ואיך נתיר לגרשה בע"כ, מ"מ יש ללמד קצת היתר כיון שמותר לישא אחרת ואז תאסר ארוסתו עליו, ומה שגרם לאסור ארוסתו עליו חשוב כמגרשה בע"כ כמבואר בסוף אהע"ז באומרת טמאה אני לך ומאמינה מנדין אותו שגרם לבטל חרגמ"ה שאוסר אשתו עליו, הרי דמה שאוסרה כאילו מגרשה, וה"נ כשנושא אחרת דאסור עוד לישא ארוסתו שיעבור למפרע ואסור לגרום איסור כנ"ל כאילו גירשה, וע"כ שמותר לגרשה בע"כ, ויש לדחות קצת : יא) ועוד י"ל קצת היתר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא באונס שאסור לגרש בע"כ, ושם משמע שאין איסור רק לאחר קיום העשה דולו תהי' לאשה דהיינו לאחר הנשואין כדכתיב ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה, דמשמע דהאיסור לאחר הנשואין דווקא דפשיטא דבאירוסין לא קיים העשה כמו במחזיר גרושתו משנשאת דאינו עובר אלא בנשואין מדכתיב להיות לו לאשה עיי"ש בפ"ג דקידושין, הרי דלשון לאשה נשואין, וכן משמע מדקיי"ל אשה הראוי' לקיימה, [גם י"ל לדעת הפוסקים דכשאסור לגרש בע"כ, מחוייב לתת לה שאר כסות, א"כ י"ל בארוסה דאין חיוב עליו כלל אינו עושה לה כלום הגירושין] מ"מ לאחר שנעשה מעשה גירושין אני מסכים שמותר לישא אחרת דפשטן של דברי רמ"א הנ"ל שמותר לישא אחרת, ואת"ל שמותר לגרש בע"כ, הרי גירש, ושוב מותר לישא אחרת:

יב) ולכאורה יש לפקפק דלעולם פירוש דברי רמ"א שמותר לישא אחרת אבל בע"כ אסור לגרש כנ"ל מילתא בטעמא, א"כ לפמ"ש הב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב שאם גירשה אינה מגורשת, ובתשו' הרי"מ סי' ל"א פירש דלא שאינו גט אלא שמחוייב לחזור ולישאנה דלא חמיר מאונס שגירש עיי"ש, א"כ לפי הנחה דארוסה אסור לגרשה בע"כ, הרי מחוייב לחזור ולקדשה, וכשישא אחרת שוב אין תועלת כלל בקידושי', דכשמקדש לאחר נשואין אף אם עבר ונשא אח"כ תהי' אסורה לו ומה תועלת בקידושין, בשלמא כשנושא על ארוסה עדיין יש לה תועלת בקידושין שאם נשאה מותרת לו הואיל והיא הראשונה אלא שלכתחילה אסור לכנוס דגורם איסור למפרע הנשואי האחרת] וכשגירשה מחוייב לחזור ולארסה קודם שנושא אחרת, אבל כשישא אחרת תחילה לא יתקן האיסור במה שיקדשנה אח"כ, וגם אין שייך כלל לחייבו לארסה לאחר שנשא אחרת כיון שאסורה לו ומיחזי מילתא דרבנן כי חוכא, וא"כ אסור לישא אחרת לאחר גירושין והוא חמור מקודם גירושין:

יג) נ"ל דהא ליתי', דהנה הא דאונס שגירש מחוייב לחזור ולישאנה, מבואר ריש תמורה דהוא משום כל חילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני [או משום דכתיב כל ימיו והעשה גם אח"כ, ופשיטא העשה לא שייך כלל בחדר"ג] אלא דחל הגירושין דאיתקש למיתה ומשום אי עביד לא מהני מחוייב לחזור ולישאנה, והנה שם בסוגיא מבואר דלאביי לא לקי משום דלא מהני (ולרבא משום דכתיב כל ימיו ניתק לעשה] ולכאורה קשה דא"כ בגזילה ורבית דלא לקי משום דניתק תיפוק לי' משום דלא מהני שמחייב להשיב, אשר ע"כ נראה דווקא בחיוב ולו תהי' לאשה דאין הבעל ברשותה אלא שמחוייב בשאר כסות ועונה, וכיון שמחוייב לישאנה ולתת לה שאר כסות ועונה, הרי לא הועילו מעשיו כלום שעדיין מחוייב כבתחילה, אבל בגזל הלא מתחילה הי' חפצו בידו ועכשיו אינו ברשותו, ושפיר הועילו מעשיו אף שמחויב להשיב, וידוע דברי המהרי"ט דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא אם יתוקן האיסור, וא"כ בשלמא בנשואה שעבר וגירש שפיר יתוקן במה שיהי' הדין שמחוייב להחזירה, דבתחילה הי' עליו חיוב שאר כסות ועונה וגם עכשיו עליו חיוב זה, אבל חדר"ג שלא לגרש בארוסה שאין לה חיוב כלל אלא שהוא בעלה וכשגירש אינו בעלה, ואף שמחוייב להשיבה לא יתוקן האיסור שעכשיו אינו בעלה, ולא שייך בי' אי עביד לא מהני: הק' אברהם.

סימן ד לרב אחד דבר האשה אשר בעלה הי' חבוש בבית האסורים ובתוך הזמן לן עמה אחד בלילה כמה לינות ואח"כ נסע עמה חוץ למדינה, והי' ניכר לכל שעל חטאים הם נוסעים חוץ למדינה כאיש ואשתו, וע"ז העידו שני עדים, עוד העיד אחד מהעדים כי היתה מעוברת מהרשע הנ"ל בעוד הי' בעלה חבוש בבית האסורים, והאישה עוד חוץ למדינה, כי תחילה היתה בלונדין וכאשר הוכיחה באשר הלכה שם עם הנואף כאיש ואשתו נסעו משם למקום אחר, לא נודע להיכן, ומעת נסיעתה עמו עד עתה יש שתי שנים והבעל רוצה לישא אשה אחרת ואינו רוצה להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים: א) תשובה. נראה להתיר בשעת הדחק, דהנה אם הי' עדים גמורים על זנות ודאי מותר דשוב אינה נקראת אשתו וכמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א, ועיין בספר הישר לר"ת ז"ל דס"ל אשתו פסולה אינו יורשה ואינו מפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה, והיא כארוסה וגריעא מינה שאין לה תקנה, משא"כ בארוסה יכול לישאנה, ואף לדעת הרמב"ם דס"ל היתה מחייבי לאוין וחייבי עשה מפר נדרי', וכן דעת התוס' יבמות (צ') י"ל בזינתה. תחתיו שנתקלקל האישות, [עי' סוטה ו'. בד"ה רבא אמר] מודה, ובהכי ניחא שפיר מה דאשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות ואח"כ בא בעלה אינו מפר נדרי', אף דבגמ' אל דלא גזרו בשוגג רק היכי במזיד מדאורייתא, אך לפמ"ש דבזינתה תחתיו ונתקלקל האישות מודה הרמב"ם דאינו מפר נדרי' ניחא: ב) והנה בנ"ד שאין עדים רק על כיעור, אף שיש קלא דלא פסיק כיון שיש לה בן פסק רמ"א דאין מוציאין מבעלה, אך אני מסופק בפירוש בנים, דיש לפרש בנים שהי' לה באותו הפרק שהי' הכיעור, אבל בנים שהי' לה מכבר מה יהי' עליהם:

ג) אך בר מן דין נראה לי להמציא לו היתר בלא מאה רבנים לפמ"ש בתשו' לפנינו סימן למ"ד בענין עידי דבר מכוער, מעתה לדעת הרמב"ם כי היכי דמפסדת כתובתה, דלענין ממון אזלינן בתר אומדנא שזינתה, ה"ה דאבדה מזונותי', ודומה למ"ש מהר"מ פדוואה דבטעם ארוסה דלא גזר רגמ"ה ליקח אחרת משום דלית לארוסה מזונות, ודווקא בשתי נשים שמחוייב מזונות לשתיהם ושמא לא יספיק, משא"כ ארוסה, ונידון דידן כיון דראשונה מחמת שזינתה אבדה מזונותי', שוב לית בה חדר"ג כמו בארוסה, ולשאר פוסקים שהזכרתי בתשו' הנ"ל אינה מותרת כל זמן שלא טענה ברי שטהורה היא, וכיון שאינה לפנינו אנו מחזיקין מחמת אומדנא, שזינתה, ולית בה משום חדר"ג כנ"ל בתחילת דברינו: ד ומהיות טוב נ"ל לזכות לאשתו הראשונה גט, כי זכות גמור הוא לה מאחר שזינתה ואין לה עוד היתר לבעלה, למה לה להיות נדונית באשח איש על כל ביאה וביאה וכמ"ש הפוסקים במומרת, ויש עוד סניף מחמת שהבעל עוד לא קיים פו"ר, כי אין לו רק בן אחד, ויש פוסקים במקום מצות פו"ר להתיר, לזאת נ"ל להתיר בשעת הדחק שקרוב הדבר שלא ישמע להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים] לו לישא אחרת בלא מאה רבנים, ועכ"פ יסכימו בהיתר עוד שני רבנים מובהקים: הק' אברהם. סימן ה ב"ה יום ד' ט"ז למטמונים תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב שוכט"ס לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק זקן שקנה חכמה מו"ה פינחס אלי' נ"י אבדק"ק פילטץ. דבר העני שנשא חרשת בת דודו ושוב נשתטית ואי אפשר לדור עמה, אם יכולין מאה רבנים להתיר לו לישא אחרת. א) תשובה.

הנני מסכים עם כת"ר להתיר לו, יען האחרונים מסכימים שאם אין לו כתובה להשליש מתירין לו בלא כתובה, והגאון מוהר"מ ז"ל מליבאוויטש האריך בזה בספרו צ"צ והעלה דמתירין לו בלא השלשה עיי"ש כי טוב טעמו, כ"ש בנידון דידן דחרשת אין לה כתובה, רק לומר מסתמא כתב לה, ואף אם הוא כן, הוא רק כחוב, ואף לפמ"ש בס' צ"ל [תלמידו של הב"ת] דאף נדוניא מחוייב להשליש, ואף שכתב הר"ן ריש אע"פ נדוניא אינו בכלל תוספות כתובה, י"ל דהיינו לאלומי כח הנדוניא הואיל דנתנה משלה, אבל מ"מ תוספות הוא ג"כ, וגם תשו' מהרי"ם חולק על הצ"צ הנ"ל בזה: ב) ואף שאין לו לפרנסה, הלוא פסק בש"ע סי' סת סעיף ח' חרשת אין לה מזונות, והוא מדברי רמב"ם פ"ד מהלכות אישות, כשם שאין לה כתובה כמו כן אין לה מזונות ולא תנאי כתובה, ומשמע מדבריו שם דחיוב מזונות מתנאי כתובה הוא, ובאמת ביבמות (ס"ה.) מזוני תנאי כתובה נינהו, וכן ברש"י כתובות (ק:): ג) אך צ"ע לפסק רמב"ם מזונות דאורייתא, ועיין ר"ן בהא דמוחלת כתובתה לבעלה אין לה מזונות דבחיי' לאו תנאי כתובה נינהו דהא תקנו מזונות תחת מעשה ידי' עי"ש, ואף דבש"ס הנ"ל מפוררש דתנאי כתובה הוא ס"ל לר"ן תרי חיובי נינהו, דגם מתנאי כתובה מחוייב דלא גרע מלאחר מיתתו, ובתשו' רשב"א שהביא ב"י סי' ע' דשוטה אין לה מזונות דלא תקנו לה חכמים נשואין, משמע הא חרשת אית לה, אך בגוף התשו' מפורש הטעם דכל שאין לה כתובה לית לה תנאי כתובה, א"כ גם חרשת אין לה:

ד) ואף שכתב כת"ר שבודאי כתב לה כתובה ובכתובה כתוב ואיזן ואפרנס יתיכי, הא ודאי שאלו ידע שתשתטה לא הי' מחייב את עצמו, לפרנס אותה בעת שטותה, ומזונות חיוב בכל יום ויום בפני עצמו, כהא דיכולה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה, דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו, ואף דעד עתה נתחייב במזונותי', מ"מ לא שייך בזה סברת תוס' ב"ק (ק"י:) דמשום מיתת בעלה לא מסקא אדעתה מלהיות נשואה עכשיו, דה"נ לא תוכל לומר אלא דלא אסיק אדעתי' מלבטל הנשואין עכשיו שלא רצתה בלא כתובה, אבל לא זה שעתה יתחייב עצמו בעת שטותה, דבזה בודאי היתה מתרצית, כי למה יתחייב עצמו בעת שטותה שאין לו ממנה כלום ומה תפסיד בזה, כי שום איש לא הי' מחייב עצמו בזה, ולהלכה אין לנו אלא דברי הש"ע וההיתר נכון עפ"י מאה רבנים: ה) והנה יש מקום להתיר אף בלא מאה רבנים, ונפרט צדדי ההיתר, האחד עפ"י פסק הש"ע סי' יוד פקח שנשא פקחת וגרשה ונשאת לחרש וגירשה מותרת לחזור לבעלה פקח, דלגבי פקח לא חשבינן לנשואי חרש, ה"נ לגבי פקחת שישא לא חשבינן החרשת אשתו שתאסור עליו הפקחת, אך יש לחלק ע"פ דברי תוס' ביצה (ל"א:) בהא דטבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן משום דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן, ולא דמי למעות שעל הכר, דשאני התם שמסתלק המוקצה מן העולם עיי"ש, הנה במידי דרבנן כשעדיין הדרבנן קיים חשוב לומר בו מיגו דאיתקצאי, אך כשעבר דיינינן כאילו לא הי' מוקצה תחילה, ה"נ בזה דווקא כשגירש החרש ונשואי החרש עברו, דיינינן כאילו לא היתה מקודשת לו תחילה, אך כשעדיין החרשת אשתו שפיר אוסרת הפקחת עליו:

ו) ובזה יתיישב מה שהקשה הבית מאיר דחרש שגירש אשתו תהי' מותרת לכהן, ובמה שכתבתי אתי שפיר דגירושין דרבנן הא לא נסתלקו שהרי מכח גירושין היא מותרת להנשא, משא"כ בנשאת לאחר שהנשואין אוסרין על הראשון, והנשואין יהו בעולם, מיהו קושיית הב"מ בלאו הכי לא קשיא, דאיסור גרושה לכהן לאו מתמת שמקדשה, ואם בא עלי' לחוד לוקה [ורמב"ם שכתב אינו לוקה לבד מאלמנה לכה"ג הכל חולקים עליו בזה] ולא שייך שנשואין גרועים לא יאסרו נשואין גמורים: ז) והנה מצינו לפעמים בדרבנן אף שלא נסתלק בהא דכתב הר"ן בע"א בשטר דלא חשוב שטר, מ"מ בשנים חתומים ולא נתקיים רק אחד האחד מחייב שבועה, דלגבי העד שנתקיים חשבינן גם העד שלא נתקיים שלא תקנו חכמים, רק לגבי עצמו, וה"נ י"ל בנ"ד שלא תקנו חכמים נשואי חרשת רק לגבי עצמה ולא שתאסור הפקחת: ח) עוד יש לדון לדעת החכ"צ דמותר לישא על הזקוקה כיון דזיקה דרבנן וחדר"ג דרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן, הגם שבתשו' הרי"מ חולק עליו, והביא ראי' מהא דגזרו שניות בחליצה, גם זיקה איסור דרבנן חמור יע"ש, ובאמת גם אחות חליצה איסור דרבנן חמור ויש לו אסמכתא מה"ת, וכן הוא בשבת (ל"ד.) כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות ופרשו רש"י ותוס' דבעירובי תחומין מחמרינן משום שיש להם סמך מה"ת, וה"נ אחות חליצה דיש אסמכתא לדונה כגרושה לאוסרה אכהן מקרא דואשה גרושה, וקו"ח בערוה איסור כרת דחליצה כגרושה ע"כ חמור האיסור וגזרו בה שניות, משא"כ בנשואי חרשת: