שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 24

דה"מ מהו דתימא) דלא ידעינן איזה סימן חדש: ב) ובדף ס"ב גבי זרזיר דאנשי כפר תמרתא אוכלין אותו ולא חששו לעורב מפני שיש להם זפק וסנונית לבינה אנשי גליל עליון אוכלין אותו ולא חששו לעורב מפני שקרקבנו נקלף. ופירש"י מפני שיש להם זפק ואין זה מאותם שני סימנים שבעורב ובתוד"ה מפני שקרקבנו נקלף אינו מסימני עורב יע"ש ג) ולפענ"ד אחר שרש"י פירש רק גבי זפק ולא בקורקבנו נקלף מכלל דס"ל דקרקבנו נקלף אפשר הוא מסימנים שבעורב. אך מסתמא אינו דורס שאם דורס כל הדורס טמא. ועל כרחין שאינו דורס. ועוף הבא בשני סימנים אין בו חשש י"ט עופות שבאים בג' סימנים ולא חשש פרס ועזני' שאין בו רק סימן אחד ואין לחוש רק לעורב וכיון שלבינה הוא אין לחוש לעורב ששחור כדכתיב שחורות כעורב. והיינו דמחלק בגמ' בין חוורא כריסא לירוקא כריסא. ומוכרח כן לשיטת רש"י שפירש שאף שיש לו ג' סימנים שבגופו חיישינן שמא דורס ומי"ט עופות הוא כמ"ש תוס' ור"ן בשמו ואי גם קורקבן אינו מסימני עורב על כרחין סימני עורב אצבע ואינו דורס וע"כ סימני טהרה שבעורב ישנם בי"ט עופות ג"כ (דסימן חדש שאינו בי"ט עופות אינו בעורב רק בפרס ועזני'] וא"כ הבא בג' סימנים שבגופו אזיל מיני' חשש י"ט עופות שמא דורס. דהא י"ט עופות אין דורסין. אלא ודאי קורקבן נקלף אפשר ישנו בעורב. וי"ל שני סימני טהרה שבעורב אצבע וקורקבן אבל דורס הוא וי"ט עופות נמי דורסין רק שיש להן גם זפק. ועל כן הבא בג' סימנים שבגופו חיישינן שמא דורס ומי"ט עופות הוא: ד) ובתוס' ד"ה והוא דלא דרס פי' בקו' כו' וקשה שמא עורב הוא ולכאורה י"ל דקים לי' לר"נ דעורב דורס. וכהאי גוונא כתב בעה"מ בשם ר"ת דאף די"ט עופות אין דורסין לפי שיטתו] עורב דורס אך לשיטת רש"י עורב אין לו זפק את"ל שדורס ע"כ סימני טהרה שלו אצבע וקורקבן.

וע"כ סימנים אלו ישנם גם בי"ט עופות (דסימן חדש שאינו בי"ט עופות אינו בעורב רק בפרס ועזני'] וא"כ ח' ספיקות שפירש"י שהי' לו ג' סימנים המבוררים זולת קורקבן דמספקא לי' וספק אין לו רק ג' ומי"ט עופות הוא. וכיון דסימן קורקבן ישנו בי"ט עופות איך סימן קורקבן מפיק מי"ט עופות. ועוד כיון דסימן קורקבן ישנו בי"ט עופות על כרחין חסר בהם סימן אחד מג' הנשארים [שאם הי' לו גם כל ג' הנשארים הי' בו ד' סימני טהרה] וכיון דבח' ספיקות הי' בהם ג' הנשארים על כרחין לאו מי"ט עופות נינהו. ועל כן לרש"י אין ברור שעורב דורס ואפשר סימני עורב אצבע ואינו דורס. וי"ט עופות מוסיף עליהם זפק אבל סימן קורקבן אין בהם. וח' ספיקות שהי' בהם אצבע וזפק ואינו דורס. שפיר מספקינן להו בי"ט עופות וסימן קורקבן מוציא אותם מחשש י"ט עופות: ה והנה שיטת ר"ת דכל י"ט עופות אין דורסין והתוס' והרמב"ן כתבו בשמו שגם עורב אינו דורס. אבל בעה"מ כתב בשמו דעורב דורס. ומשמע בדבריו דהוא הדין מין עורב דאתרבי מלמינו דורס מדכתב דלשיטת ר"ת עוף שאינו דורס ובא בסימן עוד כל שהוא מותר. והיינו דלא משכחת טמא אינן דורס רק י"ט עופות שהם בעלי ג' סימנים. ופרס או עזני' שהם בעל סימן אחד וזה בעל שני סימנים אינו מהם. ואי אמרת מין עורב אינו דורס יש לחוש עליו שמא מין עורב הוא. אלא ודאי גם מין עורב דורס: ו) אך קשה עליו טובא הא דר' נחמן עוף הבא בשני סימנים כשר והוא שיכיר עורב ומינו. וע"כ אחד משני סימנים הוא אינו דורס שאם דורס כל הדורס טמא. וע"כ שאינו דורס. ולמה צריך שיכיר עורב ומינו הא עורב ומינו דורסים. ואין לפרש כמו שפירש הר"ן ז"ל שבא בשני סימנים בגופו ואינו ידוע אם דורס.

דא"כ לר"ת לא נפיק מחשש י"ט עופות והוא תמוה גדולה לדעת בעה"מ בשם ר"ת שוב מצאתי בקונטרס פני נשר שהניח זה בצ"ע: ז) ונראה ליישב לפי הנ"ל דרק זפק ודאי ליתא בעורב אבל סימן קורקבן אפשר יש. והנה מדמקשה הש"ס לר"נ עורב ותו לא מדר"א מוכח דפשיטא לי' לש"ס לר"נ ס"ל להלכה כר"א (ולפנינו יתבאר בעז"ה מנ"ל לש"ס שיקשה] ולר"א ודאי גם עורב אינו דורס. שאם עורב דורס וזפק הא לית לי'. ע"כ סימני טהרה שבעורב אצבע וקורקבן וזפק הא איתא בזרזיר מין עורב ואינו דורס בי"ט עופות לר"ת. וא"כ יש כל ד' סימני טהרה לבד פרס ועזני'. וא"כ פרס ועזני' למה לי ומדכתבו הוי להו שני כתובים הבאים כאחד וקשה נשר למה לי. אלא ודאי לר' אליעזר עורב אינו דורס וסימני עורב או אצבע ואינו דורס וקורקבן סימן חדש דליתא רק בפרס ועזני'. או סימני עורב קורקבן ואינו דורס ואצבע סימן חדש. ועל כן ניחא ר' נחמן לשיטתו דפסק כר' אליעזר וכל"ק דאמימר בסנונית. משא"כ לדידן קיי"ל כר' יהודה ומר זוטרא דהלכה כחכמים בסנונית וה"ה בזרזיר. ולחכמים שפיר אמרינן עורב דורס. ועוד יתבאר ב) ובזה יתבאר מנ"ל לש"ס, דר' נחמן כר' אליעזר דהנה קשה טובא ראיית חכמים בזרזיר מדיש לו זפק הלא טעמא דחכמים מבואר לקמן משום דשכן ולא נדמה לא מקרי למינו. אבל בשכן ונדמה מודו לר"א ומשמע דאפי' אין לו אותם סימנים שבעורב. וכן כתב בחי' הר"ן ותדע דאל"כ הו"ל להש"ס לתרץ לקמן אדאתרי' דשאני זרזיר משום שאין לו סימני עורב רק סימנים אחרים. אלא ודאי פשיטא לי' להש"ס שגם חכמים ס"ל דחשיב למינו אף שאין לו אותם סימנים וא"כ מה זה שתלו בזפק: ט) אך לפי האמור אתי שפיר שהביאו ראי' לסברתם דבשכן לבך לא חשיב מינו ע"כ זרזיר כשר. דאי אמרת דחשיב מינו וזרזיר טמא הלא זרזיר יש לו זפק וסימני עורב שאין לו זפק אצבע וקורקבן.

שהם ס"ל עורב דורס ולית לי' סימן אינו דורס וע"כ סימני עורב אצבע וקורקבן. ואי זרזיר שיש לו זפק טמא. א"כ יש כל סימני טהרה לבד פרס ועזני' וקשה פרס ועזני' למה לי' ומדכתבו הו"ל שני כתובים הבאים כאחד וקשה נשר למה לי אלא ודאי דזרזיר מותר. ור"א ס"ל עורב ג"כ אינו דורס כמו י"ט עופות. והשתא הוי סימני עורב או אצבע ואינו דורס או קורקבן ואינו דורס וי"ט עופות מוסיף עליהם זפק והוי סימן חדש או אצבע או קורקבן. והשתא מקשה שפיר אדר' נחמן מדר' אליעזר דעל כרחין ר"נ כר"א דאי כחכמים הא הם ס"ל עורב דורס. וא"כ למה צריך להכיר עורב. אלא ודאי כר"א ס"ל ואתי שפיר. ועל כן לדידן דפסקינן כחכמים על כרחין עורב דורס. דזה יסוד ראיית חכמים מדעורב דורס כנ"ל: סימן עח א) התוס' כתבו בשמעתין י"ט שיש להם ג' סימני טהרה והדין עמם דעופות טמאים הם כ"ד. עשרים שנכתבו בהדיא. וד' למינה למינה למינו למינהו כדלקמן בסוגיא (ס"ג) והנה למינו כתיב בעורב וא"כ הוציא מהכ"ד נשר ועורב. ומין עורב ופרס. ועזני'. נשארו י"ט דעל כרחין מין עורב נמי אין לו אלא שני סמנים שהרי ר"נ אמר הבא בשני סימנים צריך שיכיר עורב ומינו. הנה דמין עורב בא בשני סימנים. ותמוהין דברי הר"ן שכתב כ' עופות יע"ש. ומשמע מדבריו דמין עורב לו ג' סימנים. וזה היפוך ש"ס הנ"ל: ב) ובזה יתיישב מה דקשה טובא מה צריך הש"ס (ד' ס"ב.) ס"ב להקשות אדר"נ מדר' אליעזר הא קרא כתיב למינה. והיינו בשכן ונדמה. וכבר נתקשה בזה הר"ן בחי' ונדחק מאוד. אך לפי האמור י"ל דהיינו יכולין לומר דמין עורב סימניו כמו הי"ט עופות ובאמת כ' עופות הם שיש להם ג' סימנים [ולר"מ בר"י סימן אחד] כסברת הר"ן הנ"ל. והוכיח מדר"א דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו מין עורב ולכאורה מנ"ל שמין עורב הוא.

הא אין להוכיח אלא שהוא מין טמא כדאמר לקמן שוכן עם הטמאים טמא אבל אין הוכחה שהוא מאותו מין ששכן עמו. אלא דכיון שהוא טמא כמוהו שוכן אצלו וכעין וילך עשו אל ישמעאל מפני שהוא מינו (ב"ק צ"ב) אף שעשו וישמעאל תרי מיני. עשו רוצח הוא ונאמר בו על חרבך תחי' וישמעאל לסטים הוא ונאמר בו והוא יהי' פרא אדם כדאיתא בספרי (פ' ברכה) רק משום שזה וזה טמא. וא"כ מה זה שאומר ר' אליעזר שהוא מין עורב דוקא. מזה הוכיח הש"ס דמין עורב ג"כ שני סימני טהרה יש לו כמו עורב. וה"ה מין י"ט עופות ג' סימני טהרה יש לו כמו י"ט עופות. וא"כ זרזיר ששני סימני טהרה בו על כרחין מין עורב הוא. ממילא הבא בב' סימנים לא סגי בהכרת עורב כיון דמין עורב ג"כ שני סימנים יש לו: ג) ובפשיטות יש ליישב כיון דלרבנן לאו מין עורב רק בשכן ונדמה וכיון שמכיר עורב ורואה עוף זה שאינו נדמה לעורב יודע שלו מינו הוא: ד) בתוס' (ס"א: ד"ה מכדי) ומיהו קשה כו' ופי' הקו' עיקר ובסוף השיגו על פי' הקו' בדברים נכוחים ונשארת הסוגיא באין מבין. ולפענ"ד פי' התוס' עיקר. ומ"ש ומיהו קשה כו'. נ"ל ליישב דאי לא הוה כתיב רק אותו שיש בו סימן החדש הוה ילפינן מעורב דאית בי' תרי לא ניכול. וכ"ח פרס ועזני' ל"ל הא השתא איירינן אם לא הי' כתיב אלא חד מינייהו היינו אותו שיש בו סימן החדש. וזה לא נוכל ללמוד מעורב דשאני עורב דסימנין דידי' ישנם בי"ט עופות הטמאים. משא"כ זה שיש בו סימן חדש שאינו בשום עוף טמא אימא דסימן דידי' חשיב יותר משני הסימנין שבעורב. ע"כ צריך לכתוב זה. וע"כ כתב גם אותו שיש בו סימן הישן. דאם איתא דנילף מעורב זה למה לי ותרווייהו צריכא. אותו שיש בו סימן חדש דלא נוכל למילף משאר דאימא דסימן דידי' חשיב.

ואותו שיש בו סימן הישן כדי שלא נוכל ללמוד מעורב וכיון דתרווייהו צריכי לא הוי שני כתובים הבאים כאחד ונילף מינייהו לעוף הבא בסימן אחד שאסור ע"כ אצטריך נשר. שוב מצאתי כן להרש"ש בחי': ה) כתב הר"ן שכן ונדמה שהי' לו אותן סימנין עצמם שיש לו לעורב. וברא"ש בשם מהר"ם ז"ל ק"ל דלעיל הוכיח כל שני סימנין אף שאינם אותן סימנים שיש לו לעורב. ולק"מ דזה תלוי בחילוק הפירושים שכתב הר"ן בנדמה אם דומה במראהו או דומה בסימנים. שאם פי' נדמה במראהו, ממילא הדין בנדמה במראה כמו באינם נדמה לר"א. וכשם שלר"א אף שאין לו אותם סימנין עצמם הוי מינו שהרי הזרזיר סימן שלו הזפק. ועורב אין לו זפק ומ"מ הוה מינו. כמו כן לרבנן בנדמה. אבל אם פי' נדמה בסימנין ע"כ הפי' באותם סימנים עצמם. דמנין סימנין גם לר"א בעי כדאמר הבא בשני סימנים צריך שיכיר עורב ומינו. הנה דמין עורב לר"א ג"כ שני סימנים יש בו ופליגי רבנן. ע"כ נדמה היינו שיש לו אותם סימנים עצמם. ולפי זה אין לדקדק דנדמה לרבנן כמו אינו נדמה לר"א. דלפי' זה אם אינו באותם סימנים עצמם הא אינו נדמה כלל. וזה ברור ופשוט: סימן עט הלכות תולעים ב"ה יום ו' עש"ק תרח"ם לפ"ק. שוב"ט לכבוד הרב המאה"ג מו"ה אהרן זאב הכהן נ"י. א) דבר הבארות מתולעים אשר גם אחר הסינון נמצאים בהם תולעים. זולת ע"י סודר אשר גוף המים יוצאים ג"כ בדוחק רק באר אחת אשר מועיל בה סינון וקצת בני העיר מסננין כדין. וקצתם אומרים דהא דברי' לא בטלה היינו דוקא בנתערב אח"כ אבל לא בנולד כך. וטעות הוא בידם. אך באמת לא שייך בכאן דין ביטול. ועיין מחלוקת הרמב"ם עם הרשב"א הובא ביתה יוסף (יו"ד סי' קט"ו) בקום טמא המעורב בחמאה. דלהרמב"ם לא בטל דהוי לח ביבש והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי.

והרשב"א סובר דמ"מ כיון שאין יכול לבררו בטל עיי"ש. וה"ה להיפוך יבש בלח ג"כ לא בטל מדאורייתא להרמב"ם. והרשב"א בתשובה הובא ב"י (סי' ק"ד) ביחוש שנפל למרק לא בטל משום שהוא ברי'. אבל אם נפסדה צורחה בטילה יע"ש. אבל להרמב"ם בפשיטות לא שייך הכא ביטול דלחודי' קאי. ומ"מ להרשב"א ג"כ לא בטנ אלא היכא שאי אפשר לבררו כמבואר בדבריו הובא ב"י (סי' קט"ו). אבל בארות שאפשר לברר ע"י סינון גם להרשב"א לא בטל: ב' מעתה בארות שאפשר לבררם בסינון פשיטא דלא בטל בין להרמב"ם בין להרשב"א. ואותן בארות שא"א לסנן אלא בסודר. שהדבר משתהה זמן רב יש לצדד להרשב"א. אך מקור הדברים דבא לעולם בתערובת גם ברי' בטילה אין להם יסוד. כי לא מצינו זה רק בדשיל"מ. ואף שבאו"ה כתב ג"כ בחתיכה ראוי' להתכבד ביארתי בתשובה במק"א [והוא לקמן סי' פ"א] בטוב טעם דזה בראוי' להתכבד דוקא. לא בשאר דברים חשובים: ג) הן אמת דמשום ברי' הי' מקום לצדד לדעת הפוסקים דברי' בטילה באלף. וכרו"פ חיזק שיטה זו. ובשעת הדחק גדול הי' אפשר לסמוך בדרבנן. אך שהתולעים חיים ובע"ח לא בטלים אפי' באלף כדמפורש בזבחים (ד' ע"ג.) דבמשנה אפי' אחת ברבוא כו' ובגמ' הטעם משום שבע"ח לא בטלים: ולכאורה הי' אפשר לצדד לפמ"ש הט"ז ובהלכות חנוכה) בנ"ח שנתערב בנרות אחרות בטל ברוב אף דנ"ח הוא דבר שבמנין שמונין אותן בכל לילה. מ"מ כיון שאם יתבטל יהי' חולין ולא יהי' דבר שבמנין בטל עי"ש. וה"נ מתבטל אל המים שאינו ברי' ולא בע"ח. ושוב אף התולע לא חשיב ברי' ובע"ח וכדומה ראי' מפ"ק דסוכה בעושה סוכתו תחת האילן דמוקי לה בשחבטן. ופרש"י מדאורייתא כל מילי בטל ברובא וקשה הא מחובר חשוב ולא בטיל כדאיתא בגיטין (נ"ד:) ועל כרחין שאני התם שנתערב בתלוש ובטל לגבי תלוש ואף המחובר נחשב תלוש ואזיל חשיבותו.

וה"נ ברי' ובע"ח שנתערבו במים שאינם ברי' ובע"ח: ה) אך באמת דעת התוס' רי"ד וריא"ז שם דכל זמן שהוא מחובר אינו בטל משום דחשוב. ואף לדעת שאר מפרשים הנה מפורש בר"ן דביטול זה אינו כשאר ביטול ברוב. אלא כמו עומד מרובה על הפרוץ ואין ראי' משם. ובתשו' הרשב"א הובא ביתה יוסף (סי' ק"ד) מפורש דברי' שנפל למרק לא בטיל משום ברי' ועל כרחין לחלק בין הא דט"ז הלכות חנוכה. דשאני התם שהחשיבות משום איסור וקדושה שבו. וכשבטל הקדושה אזיל החשיבות. משא"כ ברי' שחשיבתה בעצמותה ואין ביטול אלא באיסור שההיתר מכריעו משום שצריך לעשות אחת משתים. או לאסור את המותר או להתיר את האיסור וכשההיתר רוב מכריע הצד שלא לאסור רוב המותר אבל חשיבות האיסור משום שהוא ברי' וגריעות ההיתר משום שאין ברי' אין סותרין זא"ז ונשאר זה בחשיבותו וזה בגריעותו. וזה פשוט: ו) סוף דבר הבארות אסורים מכל צד ולא לבד איסור דרבנן אך לדעת הרמב"ם קרוב הדבר שהם בכמה לאוין מה"ת ומחויבין להזהירם ולהוכיחם. כי בדאורייתא ואף בספיקא דאורייתא לכמה פוסקים לא אמרינן מוטב שיהי' שוגגין. וזה אפי' אם הי' ידוע שלא יצייתו ח"ו. אך ישראל קדושים הם בודאי ישמעו ותבא עליהם ברכת טוב בהשמר עצמם משרצים אשר עיקר קדושת ישראל תלוי בזה: ז) מיהו בטעם בע"ח יש לפקפק לפי דברי תוי"ט (פ"ח דזבחים בסוף הדיבור) דמתני' אשמעינן דאפי' עוף לא בטיל. וא"כ אכתי לא נדע שתולע לא יתבטל ודו"ק. מ"מ אסורים מחמת טעם הנ"ל וקרוב לאיסור תורה: נאום הק' אברהם. סימן פ ב"ה ב' האזינו האמת והצדק. פה סאכאטשוב. שלום לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה מרדכי דוד נ"י האבד"ק קשונז א) בדבר התולעים הנמצאים בכבדים. אם צריך לבדוק הכבדים לפתוח הסמפונות ולברר התולעים מהכבדים.

וכתב מעלתו בשם ס' שואל ומשיב שא"צ לבדוק יען שבצלי' נמוחים התולעים ונבלעים בכבדים ומתבטלים. ועוד כתב היתר משום כל בבהמה תאכלו. זה עלה בזכרוני מדבריו. ויען שהי' הטעם השני מוזר בעיני דאפי' אם מגוף הבהמה באו הלא השוחט בהמה ומצא בה דמות יונה אסורה דבעי' פרסות וליכא. ויען שהי' רחוק מאוד בעיני שיטעה בזה. שלחתי להשאיל הס' שו"מ. ולא מצאתי בו תשובה זו. ובתוך כך נאבד ממני מכתבו. וכעת בבוא מכתבו שנית חפשתי ולא מצאתי. ואשיב כפי העולה בזכרוני ממכתבו: ב) ואומר כי גם טעם ראשון דאין מתכוין לבטל אין מחוור בעיני. אף אם יהי' כדבריו שנימוחים ומתבטלים אסור משום ביטול איסור לכתחילה דהנה יסוד זה דאינו מתכוין לבטל. הוא בתשו' הרשב"א מהירושלמי דחטי תרומה רעות שנתערבו בחולין יפות בפחות ממאה ולאחר שיטחנו יהי' בחולין מאה מותר לטחון שאין מתכוין לבטל שאף הכהן יטחון. וכן ביו"ד (סי' פ"ד סעי' י"ד) בחטים מתולעים שמותר לטחון שאין כוונתו לבטל. והוא כעין תשו' הרשב"א שאף גוי יטחון. ואין מבורר מטחינתו שכוונתו לאכול בעצמו: ג) ולכאורה צ"ע מהא דזבחים (ד' ע"ד:) חביות של תרומה שנפלה בק' חביות סתומות. פותח א' מהן ונוטל כדי דימועה ושותה. ומשום דהנפתח נתבטל. ומקשה גמע ושתי חזינא הכא. והיינו דמבטל לכתחילה. [ומשני נפתחה אחת]. וקשה הלא גם הכהן כשישתה ע"כ יפתח. ואיננו מתכוין לבטל: ד) והתירוץ בזה נ"ל עפ"י מ"ש ג"א בטעם איסור מלאכות שעד לישה בי"ט. דלא נקרא מלאכת או"נ רק מה שדרך לעשות בשעה שרוצה לאכול כגון לישה. אפי' בישול. אבל מלאכות שקודם לכן הוא עושה שיהי' מוכן בידו ולא בשעת אכילה אינו נקרא מלאכת או"נ. והנה דרך למכור חביות סתומות. ובמע"ש המוכר חביות סתומה יוצא גם החביות לחולין כי כן הדרך למכור סתומה. היין והקנקן.

והנה דין מדומע למכור לכהנים חוץ מדמי תרומה שנתערבה. וע"כ כשטוחן אינו מוכח כלל שהוא לאכול לעצמו. דאימא שהוא למכור הקמח לכהנים. משא"כ הפתיחה מוכח שהוא לשתי' דלמכור הדרך בשעה שהם סתומות כנ"ל וא"א לו לאכול בלא ביטול. ע"כ כוונתו לבטל: ה) והא דש"ע שם (סעי' י"ג) בסינן הדבש מנמלים דמותר משום דאינו מתכוין לבטל. זהו מבורר ההיתר יותר דאין רצונו כלל שהתולעים יהי' נימוחים או יפלטו הטעם להדבש. וכן הא דכתב הר"ן (פ' אין מעמידין) גבי הגעלה. דאף שהכלי חוזר ובולע מן המים מותר משום דאינו מתכוין לבטל. היינו שאינו רוצה כלל שהכלי יחזור ויבלע. ואינו רוצה שיתערב האיסור: ו) אך בנ"ד שצולה הכבד לאוכלו בלא פתיחת הסימפונות. והצלי' הוא בשעת אכילה. דומה להא דגמע ושתי דזבחים. ואינו דומה להא דתשו' הרשב"א הנ"ל. ואינו דומה להא דר"ן. דכיון שרוצה לאכול בלא פתיחת הסימפונות. על כרחך רוצה שיהי' נימוחים ומתבטלים: ז) ע"כ אינני רואה היתר בכבדים. וצריך לפתוח הסימפונות בכל מקום המצוי ולהשליך התולעים ואם א"א לבדוק ולהשליך בכל המקומות המצויים. ימכור מה שא"א לבדוק לגוי. אך אם יש חדשות בדברי שואל ומשיב. ימחול להעתיק לי כל התשובה מהחל עד כולה. ואז אראה אם יש איזה היתר. אך כ"ז שלא ראיתי דבריו הנני מסכים לאסור וכמ"ש: הדו"ש הק' אברהם. סימן פא ב"ה יום ה' שלח תרנ"ה לפ"ק פה סאכאטשוב: שלום וכ"ט לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגאון המפורסם אוצר בלום כש"ת מוה' יואב יהושע נ"י האבד"ק קונצק יע"א. א) אתמול עיינתי במכתבו. והשאלה שכל הבארות נמצא בהם תולעים קטנים מאד אחר הסינון וכל תשמיש העיר מהבארות כי אין שום נהר כי אם ברחוק מקום. וזה תמיד בכל שנה לערך שני חדשים. ומסופק אם צריך להכריז לאסור.