שו״ת אבני נזר – יורה דעה – קטע 11

וע"י כן נתקטנה מהאמצעית כיון דקטנות הארוכה לא באה מחמת החילוף וכל אחת עומדת במקומה כשר: ו) איברא דקשה לי על הטעם שכתבתי משום דכל אחת אינה עומדת במקומה. דהא באונא עליונה של ימין עם אונא עליונה של שמאל יש שני מיני חילופים. א' שינוי צורה. והוא ברמ"א בשם מהרי"ו והב' חילוף גדול. והוא ברמ"א בשם מהר"א מפראג ומשמע דאפי' באחת מהנה שנתחלפו טריפה. אף שאי אפשר לומר שהאונות לא נשתנו מטבעם. מ"מ אם איתא שהחליפו גם את מקומם. הי' להן להיות נשת ו בשתיהן כלומר בצורתן ובגודלן. וממה נפשך על כרחך צריך אתה לומר שכל אחת נשתנית מטבעה הצריך להיות אף אם תאמר שהחליפו מקומם. וא"כ שוב מהיכא תיתי לומר שהחליפו גם את מקומם [אמר המגיה. עיין בתשובה הסמוכה לפנינו ואפשר שמהר"א מפראג הטריף משום שיטת הרמב"ם והרא"ש דמטעם לקותא אתינן עלה. אבל לשיטת רש"י שפיר יוכשר]: סימן לב א הנה בדין חליף יש מבוכה גדולה בפוסקים. והנה הרמ"א פוסל כשיש ד' בשמאל וג' בימין. וכן הסכים מהרש"ל דכל שיש יותר בשמאל מבימין טריפה. ופירש מכח זה מעשה דרב אחאי. והפר"ח צווח ע"ז ככרוכיא. דמבואר ברמב"ם ורש"י ורשב"א בתה"ב דחליף משום חסר. והתב"ש נדחק ליישב שהרמב"ם מודה לזה מה שנראה בעליל שאינו כן. עוד בדין חילוף צורות אונות כולם צווחו ככרוכיא דמה שורש לזה בראשונים. ואנכי מצאתי ת"ל שדין הראשון בעל העיטור שהראשונים שתו בצמא דבריו ס"ל הכי. וגם דין השני יש לו שורש לדעת רש"י והרמב"ן דאין העינוניתא מצטרפת להשלים וכדי לברר זה צריך אני להאריך ות"ל יצא מזה הח"ד: ב' והנה בספר יבין שמועה להרשב"ץ ז"ל ואי חליף נמי טריפה שלא תאמר זה אינו חולי שתמות ממנו הבהמה אלא שינוי הסדר שהימין חוזר שמאל והשמאל ימין. דומה לאדם אטר ששמאל חוזר ימינו ואינו חולי.

וגם מטעם זה אמרו חכמי הטבע שאפשר שימצא הכבד בצד שמאל והטחול בצד ימין. ע"כ הוצרך רבא לומר שגם זה חולי הוא ובכלל אין כמוה תי' ששנינו במשנתינו הוא. שהרי יש כאן חסר ויתיר. אלו הן דברי רבא. ובחסר וחליף קי"ל כוותי' דליכא מאן דפליג עלי' אלא ביתר כמו שנפרש. ומצאתי בשם הרז"ה ז"ל דטעם דחליף הוא מפני חסרון צד ימין לא מפני יחיר שבשמאל. דהא הוה לי' בדרא דאוני ובדרי דאוני קי"ל דמותרת. ולא נ"ל כן דא"כ נלמד מכאן שאין העינוניתא משלמת. ולא מצאתי בשום מקום שילמדו זה מכאן. וגם תקשי למ"ד דמשלמת. והרב ז"ל עצמו כתב כן דמשלמת ותקשי דידי' אדידי'. על כן נ"ל שאיסור חליף הוא שכיון שנשתנה סדרן של אונות אין כמוה חי' טריפה [צ"ל וטריפה] שהחילוף עצמו אולי. ומשום חסר לבדו [ומשום יתיר לבדו. נ"ל שזה ט"ס] לא מיטרפה למאן דאית לי' דעינוניתא משלמת ובחליף אסורה. והרמב"ם ז"ל כתב שלעולם לא נאסר בחליף אלא אם נמצאת בלא וורדא עכ"ל הרשב"ץ: ג' והנה לכאורה נראה שחולק על הרז"ה שפירש טעם חליף משום חסר ממקומו הראוי להיות. דא"כ גם הוורדא לא תשלים מטעם זה וכמ"ש רש"י ז"ל באמת עיין בסוגיא. על כן סובר הרשב"ץ שהוא טריפות בפ"ע שנשתנה סדרן של אונין חולי הוא ובכלל אין כמוה חי'. ועל כן בחליף אין הוורדא משלים כיון שאין טריפותו משום חסרון: ד) איברא דק"ל על פי' זה טובא. חדא שהוא עצמו כתב לקמן וז"ל ולענין אם חסרה אחת מימין אם העינוניתא משלמת כו' יותר קרוב לומר שהיא משלמת לפי שאין זה חסרון אלא שינוי מקום שאותה שהיא רגילה להיות בדרי דאוני נשתנה מקומה לפנים במקום הרגיל להיותה שם. וכיון שמטעם זה משלים שתולין שהאונא הראוי' להיות בדרי עמדה במקום הוורדא והוורדא חסרה (וכן דעת הב"ח והתב"ש (סק"ל).

ודלא כדמשמע מהפ"ת (סקי"ג) דבאמת וורדא היא אלא דמ"מ כיון דאית לה תלת מימינא כשר] א"כ גם בחליף כשיש וורדא נאמר כן שהאונא עמדה במקום וורדא. ממילא אין כאן חליף רק יתרת בדרי בשמאל. ועוד תמוה טובא דלמה הקשה רק אמצאתי כתוב כאלו הי' זה דבר חדש ולא אהרמב"ם שפירש ג"כ משום שחסרה מימין. וכן על רש"י שכתב משום שחסרה ממקום הראוי' להיות שהם נראים בעליל לכל. ולמה תלה הדבר במ"כ. ועוד תמוה שהרי הוא עצמו כתב לעיל מניה שהרי יש כאן חסר ויתיר. ועוד תמוה דאיך אפשר דהוא טריפות בפ"ע דא"כ לחשבי' בי"ח טריפות בהדי שב שמעתתא: ה) על כן נראה ברור שגם הרשב"ץ מודה שטריפה משום חסר. והא דכתב שכיון שנשתנה סדרן של אונין חולי הוא. היינו לאפוקי שלא נאמר שהימין חוזר שמאל והשמאל ימין. על כן פירש שחולי הוא. והרי יש כאן חסר ויתיר. דאף דיתיר בדרי כשר. היינו כמ"ש לקמן שם דאינו משום חולי רק תוספות כח. אבל הכא שהוא מחמת חולי שפיר מטריף גם משום יתיר. וע"כ בחליף אין הוורדא משלים דטעם השלמת הוורדא עפימ"ש לקמן שם שהוורדא באה מתוספות כח שיש בבהמה. וע"כ אם חסרה הוורדא ולא הספיקה לעשות אותו תוספות כח כשירה. וע"כ כשיש חסר אונא ויש וורדא הוא שני הפכים בנושא אחד. דהשתא דידה לית לה ולא הספיק כחה להשלים שלה. והאיך עשתה עוד הוספות. ע"כ זה מופת חותך שהאונא באה במקום הוורדא. אבל בלא מופת חותך זה וודאי לא הי' סברא לומר שהאונא נתלבשה בטלית שאינה שלה בוורדא וכיס (וע"כ בחליף אין ראי' כלל שהאונא באה במקום הוורדא דשפיר יכול להיות שהוורדא תוספות כח שבמקומה יש לה כל ה' אונות רק שחולי גרם לה לשנות מקום אונא ושפיר יכלה לעשות גם התוספות כח. ע"כ שוב אינה משלמת]: ו וזה שהשיג על בעה"מ שהוא הטריף רק משום חסר לבד ולא משום יתיר דהוא בדרי.

ואי הוי ס"ל לבעה"מ שהחילוף באה מחמת חולי ששינתה אונה של ימין מקומה לשמאל. א"כ הוי יתרת דלאו אורחי' וכנ"ל אלא על כרחין דס"ל לבעה"מ ריאה זו חסרה כאן ויתירה כאן. ואין זה שני הפכים. וא"כ שוב לעולם אף בחסרה אחת מימין לבד לא תשלים העינוניתא דאין ראי' כלל שהאונא באה במקום הוורדא: ז ומה שהוצרך הרשב"ץ לומר שבכלל אין כמוה חי' שלא תאמר כיון שאומרים שכל האונות קיימים רק שאונא אחת שינתה מקומה מנלן דחשיב חסרה. לזה אמר דזה הכלל מרבה לה כיון דדמיא לחסירה וכדמפורש בש"ס (דף נ"ד:) דמרבי כל דדמיא למתני' עי"ש בהא דרב מתנא. וה"נ מרבי לה דליהוי בכלל שחסרה כיון דחסירה מימין ויתירה משמאל. כן נ"ל ברור בפי' הרשב"ץ: ח) וליישב דעת בעה"מ ז"ל וגם דעת הרמב"ם ז"ל שכתב דגם בחליף הוורדא משלמת. נראה דהנה כבר הבאנו לשון הרשב"ץ דרבא השמיענו שלא תאמר דזו איטר הוא קמ"ל דאולי הוא. מכלל דפשיטא לי' דאי איטרת היא כשירה כמו איטר יד שאינו חולי ולבבי לא כן ידמה. והנה בבכורות (מ"ה:) אמתני' דשולט בשני ידיו רבי מכשיר וחכמים פוסלים. ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול ופרש"י דבעי עבודה בימין והא לית לי' ימין וברגל נמי צריך לעמוד כסתם עמידה דעיקרו בימין. והרמב"ם (פ"ח מהלכות ביאת המקדש הלכה י"א) פסלו משום בע"מ. והרמב"ן (פ' מצות חליצה) זה לשונו ויש מפרשין דהתם לאו משום דבעי עבודה בימין והא לית לי' אלא משום דכחושתא אתחילא לי' בימין. ורש"י ז"ל פי' משום דבעי עבודה בימין וזה שהוא איטר אין לו ימין ומסתייעא הדין פירושא כו' והעלה כדברי רש"י דאין לו ימין ולא יחלוץ. והנה מבואר דלדעת רש"י והרמב"ן חשיב שאין לו ימין. ודבר זה צריך טעם דממנ"פ אי בתר דידי' אזלת שמאל הוי ימין דידי'. ואי בתר עלמא הימין ימין. ולמה יחשב שאין לו ימין.

ובפרט באיטר רגל שעומד בב' רגליו. וצ"ל דכח ימינו שעומד בשמאל הוא כמאן דליתא כיון שאינו במקומו הראוי להיות. וע"כ חשיב שאין לו ימין כלל. ולדעת הרמב"ם והיש מפרשים שברמב"ן דפסלי לי' משום בע"מ דכחושתא אתחילא לי' בימין אף שכנגדו יש לו תוספות כח בשמאל מ"מ הוי בע"מ בימין: ט ומעתה בריאה אף אם נחליט שהיא איטרת הנה לדעת הרמב"ם כי היכי דחשיב בע"מ בימין. ה"נ חשיב חסרה אונא. וגם מצד הסברא מאחר שצריך לה ג' אונות בימין ששם הלב חם מחמת הכבד וכמ"ש הרשב"ץ עצמו שם א"כ אף אם היא איטרת בריאה כיון שהכבד נשאר בימין [אף אם הכבד ג"כ תחלוף מקומה. מ"מ למעשה לא נסמוך על חכמתינו] וצריך לה ג' אונות וזו איטרת היא טריפה. ואף שאיטר יד בריא הוא היינו משום שא"צ יד ימין לחיותו. אבל ריאה שצריכה להניף הלב בג' אונות ואין לה אלא שנים אף שהריאה בריאה טריפה. וזה ברור ופשוט ובפרט לדעת רש"י דכח ימין שבשמאל לא נחשב לכלום. ה"נ אונא שלישית שבשמאל אינה כלום. וכמו שהריאה אין לה אלא ארבעה אונות: ומעתה מיושב הבעה"מ דהוא סובר כהרמב"ם וכהילכתא דאיטר כשר לחליצה דחשיב רק בע"מ בימין ומפרש הבעה"מ דריאה זו איטרת היא ופסולה רק משום דחסרה מימין דאלו משום יתיר בשמאל לא מפסיל כיון דיש לה תוספות כח באמת בשמאל שנעשית ימין והוא כמו יתרת בדרי. וי"ל נמי דס"ל כרש"י אלא דעכ"פ לא גרע התוספת כח שיש לה בשמאל מימין מתוספות כח בעלמא דיתרת בדרי דכשר וזה פשוט ומעתה מיושב דעת הרמב"ם דחליף משלים הוורדא דמפרש נמי חליף לאו משום חולי רק דאיטרת היא. וכשהוורדא בימין אם תאמר שהשמאל נעשית ימין והימין שמאל. הי' לה לוורדא לעמוד בשמאל.

וזה אין לומר דחסר כאן ויתיר כאן דהוא שני הפכים וכנ"ל בפי' הרשב"ץ ועל כרחין דזו לאו איטרת היא אלא דאונא באה במקום הוורדא ויתרת בדרי בשמאל הוא וכשר יא) ובזה נבאר מחלוקת הפוסקים דהרמב"ם וגאונים סוברים הוורדא משלים ורש"י והרמב"ן סוברים דאינו משלים. גם מחלוקת רש"י והרמב"ם בטעם חליף דוושט. דרש"י סובר משום דשניהם נטולים ממקום שראוים להיות ואין לך נקובה גדולה מזו. וא"כ הו"ל נבילה. והרמב"ם כתבו בפ"ז בדיני טריפה לא בפ"ג בדיני נבילה ופסלו רק משום שינוי מראה: יב) ולפמ"ש הרמב"ם לשיטתו ורש"י לשיטתו דלכאורה צריכין להבין נהי דהעורות החליפו מקומן. מ"מ יש בפנים עור וכן בחוץ. וצ"ל דס"ל לרש"י דעור שאינו במקומו כאילו אינו וכדסבירא לי' באיטר דכח ימין שבשמאל כאילו אינו. אבל הרמב"ם דסובר שם דשפיר נקרא לו ימין דשמאלו חשוב ימין. אלא דפסלת לי' משום מום דצד ימין ה"נ העור ששינה מקומו חשיב עור לכל דבריו. על כרחך הפסול רק משום שינוי מראה. וזה ג"כ הפלוגתא בהשלמת הוורדא דרש"י מדמה לי' לחליף. ולכאורה תמוה דשם רק ב' בימין והכא ג'. אך רש"י ס"ל דטעם חליף דריאה בכלל חסרה ממנין האונות דאונא שלישית שבשמאל אינה נחשבת לכלום כיון שאינה מקומה. וה"נ האונא שבמקום הוורדא. ועל כן הסכים עמו הרמב"ן. שבפרק מצות חליצה הסכים ג"כ לרש"י דאיטר אינו חולץ דכח ימין שבשמאל אינו כלום כיון שאין מקומו. וה"נ אונא שבמקום הוורדא: יג) וראיתי בבעל העיטור בדין חליף כתב שזו תולדה דנקב כלומר שסופו לנקוב. ובדין השלמת הוורדא כתב וז"ל ואיכא מרבוותא דפסקו לא מצרפין דכיון דלא קיימא בדרי דידהו חסרה היא ואוני גופייהו לא מצרפינן להו מימין לשמאל עכ"ל ודבריו תמוהין הרבה חדא דלמה למד מד' בימין ואחד בשמאל דלא מצרפין מימין לשמאל. ובאמת הת"ת מכשיר בזה.

ואף דלא קי"ל הכי. מ"מ טפי הי' לו ללמוד מדין חלוף המבואר בגמ'. וכך הול"ל ואוני גופייהו לא מצרפינן להו משמאל לימין. ועוד תמוה דלפי שיטתו דחליף משום סופו לנקוב. א"כ איך ידמה בטריפות לומר דגם הא סופו לנקוב. ועוד דהכא כתב חסרה הוא. ובעל כרחין דבריו אלו אומרים דרשוני: יד) ונראה ברור דבעה"ע ס"ל ככל הפוסקים דלא מצרפין מרוח אחד לחבירו וחסר הוא. ועל כן ד' בימין ואחד בשמאל טריפה מטעם חסר. וחליף זה לא הוצרך להשמיענו דחסר ממש הוא. רק חליף ב' מימין וג' בשמאל דהא איטרת היא ולא חסרה וכדס"ל לרשב"ץ רק דקים להו לרבנן דריאה איטרת סופו לנקוב. ומעתה מבואר דה"ה ד' בשמאל וג' בימין טריפה משום סופו לנקוב. דעל כרחין לבעה"ע אין טריפות משום דאונא שבימין עמדה בשמאל דא"כ הי' לו לחושבו חסרה כמו אונא שעמדה במקום הוורדא וכמו ד' בימין ואחד בשמאל. אלא ודאי דס"ל דאיטרת היא וא"כ לא שינתה האונא מקומה כלל כיון שהשמאל נעשית ימין וע"כ לא הוי חסר. וא"כ למה הוי תולדה דניקב על כרחין משום דקים להו לרבנן דריאה איטרת סופה לנקוב והיכא דאיכא ד' בשמאל וג' מימין ג"כ איטרת היא כיון דכתב הרשב"ץ דיתרת בדרי תוספות כח הוא א"כ יש לה כת יותר בשמאל מבימין. והגע עצמך אפי' גבור כעוג אם יגביר שמאלו על ימינו אף שיש לו עוד כת בשמאלו שהוא ימין דעלמא יותר משאר אדם בימין. מ"מ איטר הוא. וה"נ בזה על כרחין איטרת היא וסופה לנקוב. וכל הדברים אלו אף אם יראו קצת רחוקים. כאשר תעיין בהם תמצאם נכונים למבין וישרים למוצאי דעת. וע"כ דין ד' בשמאל וג' בימין הוא דעת בעה"ע ממש.

טו) ודין אונות שהחליפו צורתן יש לדמותן לחליף דוושט כיון דכל אונא נראה שהחליפה מקומה ועמדה במקום חברתה הרי היא כמו שאינה לשיטת רש"י ומעתה מה שהקשה הפר"ח מהשלמת הוורדא לק"מ דהרמב"ם דסובר דמשלים לשיטתי' בבכורות כנ"ל. ועל כן גם בחליף דוושט כתב טעם אחר משום שינוי מראה וכנ"ל באריכות. אבל אנן דקי"ל בוורדא דאינו משלים דחוששין לסברת רש"י דהעומדת במקום שאינו מקומה אינו כלום. ה"ה דחיישינן להחמיר בשינוי צורה: טז) ונראה לפענ"ד דלפי מה דקי"ל איטר חולץ הי' ראוי לפסוק דוורדא משלים וחליף דשינוי צורה אינו כלום. אלא שבעינוניתא יש טעם ראשון של הש"ך כיון דקי"ל חסרה הוורדא טריפה. אולם בחילוף צורה הי' מקום להקל ואולי דוקא בחליצה המנהג להקל ונהגו כסברא הראשונה. כן לשון הרמ"א בסי' קס"ט] משום עיגונא: יז) וראיתי לפ"ת שהסכים להב"י דוורדא בשמאל אינה משלמת דזו חוזרת היא שדרכה לעמוד בימין מבואר שדעתו דכיון שעומדת במקום שאין מקומה כמו שאינה (ובעלמא שעינוניתא משלמת לאו משום שהאונא באה במקום הוורדא אלא דוורדא היא ומ"מ כיון שיש ג' אונות בימין לאו חסרה היא] ומסייע לסברא שכתבנו בדין חילוף צורה: יח) ומכל מקום הפ"ת עצמו התיר חילוף צורה והיינו דס"ל דאין ראי' ממה שנתחלפו בצורתן שהאונות החליפו מקומן כיון דלא אידכר צורה בגמ'. ומ"מ אין מזה קושיא על חכמי אשכנז. וכי היכי דבשינתה תוארה טריפה דכתב האגור דקים להו שדינה עגולה אף שאין ראי' לזה מהגמ'. ואף מהרש"ל הסכים לאסור והביא דברי האגור עיי"ש. כן י"ל דקים להו בחלופים הנ"ל דכהאי גוונא נתחלפו האונות במקומן ובוודאי אונות הללו כל אחת יש לה ענין אחר. ועיין בזוהר (פ' פינחס) דחמש אונות כנגד חמש מוצאות הפה [עיי"ש סוף עלה רכ"ז.

ריש רכ"ח] וע"כ מוכרח שכל אונא תהי' לה צורה בפ"ע לפי ענינה. ממילא כשנתחלפו בצורתן מוכח שחילפו מקומן וכשעמדה במקום אונא אחרת היא עומדת במקום אחר כיון שאונא חברתה ענין אחת יש לה והוא כמו עור פנימי דוושט שעמד במקום החיצון ודוק: סימן לג כתב המחבר (בסי' ל"ה סעי' ב') והוורדא אם חסרה או אם יש לה שתים או שנמצאת בצד שמאל כשירה: א וכתב הש"ך סק"ו אהא דאם יש לה שתים פירוש אפי' אינם עומדות זו אצל זו. דבריו תמוהין לכל רואה דמה רבותא. ועוד מה פירוש דמה קשה בלא זה. ונראה עפימ"ש בספר המכריע דיש שרצו להכשיר בשני וורדות דיתיר כחסר וחסר וורדא כשר. והשיג דכנטול מהראוין להיות. אולם כל זה למה דקי"ל דאין הוורדא משלים. אבל לדעת המחבר דמשלים דחשבינן לה מהראוין להיות כשיטת הב"י דדוקא בימין משלים כנ"ל. רק דאי תסרה כשר דכל חיוי גווייתא לית להו וכמו שיתבאר לפנינו. ע"כ שפיר אמרינן יתר וורדא כחסר וורדא. דהא גם הוורדא מהראוין להיות וכשר: ב) אולם כל זה כשעומד במקום הוורדא אבל שלא במקום הוורדא הא מפורש בש"ס דיתרת מגבה טריפה אפי' כטרפא דאסא דהוא כמו וורדא (דעל כרחין דוקא מגבה טריפה ולא מקמא אף להאוסרין יתרת מקמא] וסתמא לא שנא אית לה וורדא במקומה ל"ש אין לה. אלמא דשלא במקומו לא אמרינן כיתר וורדא רק חשבינן לה כיתר אונא כיון דוורדא נמי אונא הוא. אבל בעומד במקום הוורדא ודאי מסתבר לחושבו כחסר וורדא וכשר: ג) ועל כן קשה לי' להש"ך דבמקום הוורדא פשיטא כיון דחסר כשר כל שכן יתיר. ומיישב הש"ך דרבותא הוא אפי' שלא במקומה דבכהאי גוונא חשבינן לי' ליתיר אונא ומגבה טריפה. קמ"ל המחבר דמקמה כשירה: סימן לד א) בסק"ט הביא הש"ך דעת התוס' והרשב"א והאגודה דהוורדא אפי' רק גדולה כשאר אונות טריפה וכן דעת היש"ש.

אולם ראה בודקים מקילין באינא גדולה כארוכה ועבה כשירה. ותמיהני איך מלאם לבם של בודקים לחלוק על הראשונים: ב) ולאחר העיון נראה דדין זה תלוי ביתרת והתוס' והרשב"א דמטריפין יתרת מקמא וכן היש"ש ע"כ מטרפי בגדולה אפי' כאונא אמצעית. ולדידן דמכשירין יתרת מקמא יש להקל אא"כ גדולה יותר מדאי והיינו דכל הפוסלין יתרת מקמא מפרשים הא דאמר אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טריפה דאפי' כטרפא דאסא דהוא תואר וורד ומקמא הוא כשר דכל חיוי כו' מ"מ מגבה טריפה. נמצא שחילוק צורת הוורדא מאונא מפורש בש"ס דהוא בקטנות. דשאר תוארי וורדא הרי אין לטרפא דאסא. וע"כ אם היא גדולה רק כאונא אמצעות יצאתה מכלל וורדא לכלל אונא אף דבשאר תוארים דומה לוורדא. כיון דבש"ס מוכח דאין סימן הוורדא אלא בקטנות. וכשם שהאונא אמצעית אונא שמה ולא וורדא. כן כשהיא גדולה כמו אונא אמצעית אונה שמה ולא וורדא: ג) אבל לדידן דמכשירין יתרת מקמא אין הרבותא דטרפא דאסא דנחשב וורדא דהא מכשירין יתר אונא כמו יתר וורדא. ואדרבא טפי מכשירין יתר אונא דאפי' הרבה יתרת מקמא כשר ובוורדא לא מכשירין רק אחת. ועיין בש"ך סקי"ז. רק מילתא בעלמא קאמר דאפי' ט"ד חשיב שיעור אונא לפסול. ומזה למדו הפוסקים דשיעור אונא כט"ד. ע"כ אפי' גדולה כאונא אמצעית. מ"מ יש לה היכר וורדא בשאר תוארים. וכן קי"ל שינתה תוארה טריפה. ואין פוסלין בגדולה אא"כ גדולה יותר מדאי. דמסתבר דלא הוי וורדא. כיון דבש"ס קרי לה עינוניתא. ומהרש"ל שאוסר יתרת מקמא ופוסל שינתה תוארה היינו דאזיל הכא והכא לחומרא ודו"ק: סימן לה ברמ"א אם נמצאו בה שני וורדות ויש להם שורש אחד כעובי אצבע וכו' כשר: א) וכתב הש"ך דאין חילוק בין דקה לגסה ויש לעיין בשור גדול ויש כעובי אצבע הרי בשעה שהי' עגל לא הי' כעובי אצבע א"כ כבר נטרפה.