ערוך לנר – יבמות – קטע 59

בד"ה ה"ג ור' יהושע. ולא שמעינן דיש ממזר מח"כ לרבנן או מח"ל לר"י א"ל כיון דלעיל (דף ד') מפרש בגמרא טעם דרבנן דפליגי אר"י ולא מוקי קרא באנוסת אביו כיון דמפסק קרא בלא יקח בין אנוסה ללא יגלה וכיון דהשתא הקושיא דלא יקח לא לכתוב א"כ איך ס"ד דאתי קרא לאשמעינן דיש ממזר מח"כ הא בכה"ג ע"כ גם רבנן מודו דמוקמינן קרא באנוסה, וכן מאי דייק ר"י דלא יקח מיותר הא צריך להפסיק בין אנוסה ללא יגלה לאשמעינן דקרא לאו באנוסה משתעי, די"ל דאי משום כך ודאי לא כתיב קרא יתירא דאי לאשמעינן דקרא לאו באנוסה איירי לא ה"ל למיכתב לא יגלה סמוך לאנוסה וממילא ע"כ הוי מוקמינן בשומרת יבם של אביו דמנ"ל לרבות איסור באנוסת אביו אי לאו מכח סמיכות, וא"כ שפיר יש לומר כרבנן גם אי לא הוי כתיב לא יקח דהיינו אי הוי מפסיק בדבר אחר בין אנוסה ללא יגלה:

בד"ה לא יקח. אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאווין: ק"ל איך ס"ד דר' יהושע סובר כרבנן דקרא בשומרת יבם איירי הא לעיל מפרש טעמא דרבנן דלא דרשו ג"כ כרבי יהודה סמוכים לאוקמי' קרא באנוסה משום דמפסיק לא יקח בין אנוסה ללא יגלה והרי ר' יהושע ע"כ לא חייש להפסק וכרבי יהודה דהא יליף ממזר מסמוכים דלא יקח אף דמפסיק קרא דלא יגלה וא"כ ע"כ כר"י ס"ל דמוקי קרא באנוסה וא"ל דודאי גם רבי יהושע חייש להפסק ורק לענין ממזר לא חייש דע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים כיון דלא יקח מיותר הוא דז"א דא"כ גם לענין אנוסה לא יחוש להפסק דגם שם ע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים לאנוסה דלא יגלה מיותר הוא וכדאמרינן לעיל (דף ד') איב"א משום דמופנה דלכתוב לא יקח לא יגלה צ"ל, וי"ל דהפנאה זו לא שייך רק לר' יהודה אבל לר' יהושע י"ל דלא חשיב זה להפנאה דס"ל כרבנן ושיותר סברא דנימא לעבור עליו בשני לאווין משנוקי באיסור חדש אבל לא יקח שפיר חשיב מופנה דבזה לא שייך לומר לעבור בב' לאווין כיון דאין לוקין על לאו זה שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובלאווין שאין לוקין עליהן לא אמרינן לעבור עליו בב' לאווין וכמש"כ התוספ' בב"מ (ר"פ איזהו נשך) ולכן לא ק' לענ"ד מה שהקשה הרמב"ן לגירסת רש"י דדלמא קרא דלא יקח לעבור בב' לאווין דבזה לא שייך לעבור עליו בב' לאווין:

שש בתוספ' ד"ה שמעון התמני. דסתמי' דפרק האומר נראה עיקר: הכא לא פירשו איזה סתם פליג אהך דהאומר שהוצרכו לומר דהך דהתם נראה עיקר אבל שם פירשו דסתמא דמתניתן דלקמן (דף צ"ב) אתיא כר"ע, וה"ה דהוי מצי לומר ג"כ סתמא דכל פרק ר' גמליאל דלקמן כר"ע אתיא כדאמרינן לקמן (דף נ"ב):

בא"ד. ולעיל בפ"ק אמר פשיטא: לא זכיתי להבין ראייתם בזה דהא בש"ס באמת משני דסד"א דפסולים כר"ע ואי משום דהמקשן לא הוי ס"ד לומר כן משמע להו דפשיטא לי' שאין הלכה מר"ע הא זה כבר הקשו התוספ' לעיל שם בפ"ק מה הי' ס"ד דהמקשן ותירצו דהי' ס"ד דאפילו ר"ע מודה בזה דכשרים ננהו כיון דלאו ח"ל דשאר ננהו, וי"ל דראיתם היא ממה דפריך שם לר"ש אמאי נמנעו ב"ש מב"ה הא בני ח"ל הם וכשרים הם, הרי דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע דאל"כ מאי פריך דלמא ר"ש כר"ע ס"ל ואף דהתם לעיל ר"א לא ס"ל כר"ע מאי קושיא מתנא אתנא דלמא ר"ש שפיר ס"ל כר"ע רבי' אע"כ דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע ועיין מש"כ שם:

בא"ד. קאמר ראב"י דהלכתא כוותי': ראיתי מקשין בשם ספר אמרי צרופה בעירובין דא"כ מגילת סתרים סותר את עצמו דהא לקמן בשמעתין קאמר בן עזאי שמצא במגילת סתרים דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ושמשנת ראב"י קב ונקי והרי ראב"י ע"כ ס"ל דיש ממזר מח"כ ורצה להוכיח מזה מש"ב הכס"מ ובפ"ב מהל' בית הבחירה) דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא היכי שכתוב במשנה אבל לא בברייתא, אכן באמת דעת הכס"מ בזה תמוה שהרי אהך מימרא גופא דראב"י שהביאו התוספ' בזה קאמרינן לעיל (דף ל"ז) בגמרא דמשנת ראב"י קו"נ, הרי מפורש דגם בברייתא אמרינן כן, וביותר יש לתמו' כן אהגהת כס"מ (בפרק ה' מהל' קרבן פסח) שהחליט הדבר דרק במתניתן אמרינן כן וכתב כדאמרינן בכמה דוכתי ותמה על הראב"ד ומהרי"ק דלאו כתבו כן ע"ש, וזה אינו כמו שהוכחנו, וכן מוכח בפי לקמן (ס'.) דגם בברייתא אמרינן משנת ראב"י קו"נ, וכן ממש"כ הרא"ש בעירובין (מ"א:) ע"ש וא"כ הסתירה דמגילת סתרים ודאי קושיא היא, ואולי י"ל דהמגילת סתרים פליג אברייתא דלעיל וס"ל דלא אמר ראב"י הך דאין ממזר מספק מעולם, א"נ י"ל ע"פ מש"כ התוספ' בבכורות (כ"ג:) דיש דלא מסתבר כראב"י ושם אין הלכתא כוותי' אי לא פסק בש"ס בפי' כוותי' וכן בתוספ' י"ט (בפ"ח דעירובין) האריך להוכיח דלא בכל מקום אמרינן דמשנת ראב"י קו"נ ולכן י"ל דלהמגילת סתרים כיון דפסיק כר' יהושע לענין ממזר א"כ הך מימרא דראב"י דאין ממזר מספק לא מסתבר הוא ולכן לא פסיק בזה כוותי' אבל הש"ס דלעיל (דף ל"ז) דקאמר דלאביי ורבא מתוקמ' ראב"י כוותי' דר"א כי היכי דלא תקשי' הלכתא אהלכתא קאמר שפיר אליבי' דידן כיון דפסקינן כר"ש התמני כמו שהוכיחו התוספ' בזה א"כ אין טעם דלא מסתבר הך מימרא דראב"י דלעיל דקאמר אין ממזר מספק וע"כ דפסקינן כוותי' משום דמשנתו קו"נ:

בד"ה רבי יהושע. אלא ודאי ר' יהושע גרסינן: בלא קושיתם ג"כ היו יכולים להוכיח כן ממה דהקשה בגמרא לעיל (ט"ו:) דרבי יהושע אדרבי יהושע הרי שמוכח בפי' דרבי יהושע גרסינן, והא דהוצרכו התוספ' לחזור מהך הגה"ה ולדחוק בתירוצם ולא כתבו בקיצור דבמתניתן דשם בקידושין מגיהין ר' יהושע תחת ר' יהודה דבזה הכל א"ש דמסוגיא דקידושין שם מוכח דדוקא ר' יהודה גרסינן שם דמייתי מהא דגר נושא ממזר' וזה לא קאמר רק רבי יהודה ע"ש:

בא"ד. וסבר כר"ע דיש ממזר מח"ל: בקידושין (דף ע"ד) תירצו על זה דאפשר דרבי יהודה ס"ל דאין ממזר מח"ל אף דס"ל דבאנוסת אביו דבר הכתוב וא"ל הא הכא הוכיחו התוספ' מסוגיא דסנהדרין (דף נ"ג) דקאמר בפי' דר"י סבר יש ממזר מח"ל, די"ל ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (דף י'. בד"ה לרבי יהודה) דלא סבר הש"ס כתנא דברייתא אליבי' דר"י אלא כתנא דמתניתן ע"ש, א"כ גם אש"ס דקדושין י"ל כן אבל הכא לא נחתי להך תירוץ דקדושין די"ל דאזלי הכא ע"פ תירוצם שני לעיל (דף י') וממעשה דלעיל (דף מ"ז) דההוא דאתי לקמי' דר"י אף שלפי מש"כ התוספ' ע"כ ס"ל לר"י דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר וא"כ ע"כ לא ס"ל כר' יהושע גם מזה בין ראי' ע"פ מה שכתבתי שם וכדמוכח ג"כ מדעת הרמב"ם דפסק שם כר' יהודה אף שפסק דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר, אבל עכ"פ יש לתרץ בזה שיטת היש מגיהים דלא יקשה עליהם קושית התוספ' מר' יהודה אבל מה שהקשתי לעיל עליהם מהא דפריך לעיל (דף ט"ו) דרבי יהושע אדר' יהושע לכאורה קשה מאוד עליהם וצ"ע:

בד"ה איש פלוני. תימא דלא נקט מחייבי מיתות ב"ד: א"ל מאי נפקותא בזה אי סתים או פריש די"ל דהשתא דפריש יש לטעות ולומר מעשה שהי' כך הי' אבל אי הוי סתים לא הו' שייך טעות בזה והוי ידעינן ודאי דאתי לאשמעינן דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד:

בא"ד. ויש לה היתר בחיי אוסרה: ק"ל אי חשבינן לזה קולא לענין ממזרות א"כ אכתי מנ"ל דס"ל כר' יהושע דלמא לעולם כשמעון התימני דגם מח"כ הוי ממזר ומה שכתבו ממזר מאשת איש דה"א דמאשת איש אינו ממזר כיון דיש לה היתר בחיי אוסרה דא"ל דלא חשבינן לזה קולא רק לגבי שאר מיתות ב"ד ולא לגבי ח"כ דזה אינו דלקמן (דף צ"ד) פרכינן פי כא זו נגד נדה ואשת אח אלמא דע"י קולא זו קיל אשת איש אפי' מח"כ אע"כ דלענין ממזרות לא חשיב זה קולא או דלא פרכינן כלל כיון דאיכא היקשא דר' יונה, ולכן לולא דבריהם הי' נלענ"ד דהכי קדייק דלעולם מעשה כך הי' ומכ"מ דייק שפיר דלענין מה כתבו כלל מאיזה איסור הוי ממזר אי לאו לאשמעינן דיש ממזר מחייבי מיתות ב"ד דוקא דא"ל דלעולם מח"כ ג"כ הוי ממזר ומכ"מ כתבו ממה הוי ממזר לאפוקי ח"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב מאשת איש דיש לטעות דאתי לאפוקי ח"כ ג"כ אלא ה"ל לכתוב ממזר מח"כ אע"כ דאתי לאשמעינן כר' יהושע דוקא ומה שכתבו מאשת אש ולא סתם מחייבי מיתות ב"ד משום דמעשה שהי' כך הי': בד"ה וכתיב לא יבא וא"ת והא מפסיק קרא: ק"ק דהא לעיל (דף ד') מפרש טעמא דרבנן דלא ס"ל כר"י דבאנוסת אביו הכתוב מדבר משום דלא יקח מפסיק בין פרשת אונס ללא יגלה וא"כ ר"י דדריש ע"כ לא חייש בסמוכין להפסק ואף דאפשר לחלק בין חצי פסוק לפסוק שלם מכ"מ מנ"ל להתוספ' להקשות ולחלק בכך, וי"ל דלא לר' יהודה קושיתם אלא לרבנן דהא לכ"ע מהך קרא דלא יגלה כנף אביו ילפינן מחזר:

בא"ד. לא חשיב הפסק: ק"ל אכתי איך ילפינן מקרא דלא יקח דיש הפסק נילף ממזר מלא יבא עמוני ומואבי דכתיב סמוך לו אחריו ונילף דמח"ל כגון עמוני ומואבי הוי ממזר וא"ל דא"כ ל"ל עד דור עשירי גבי עמוני ומואבי תיפוק לי' דהוי ממזר דז"א דהא צריך אפילו נולד מגיורת דלא הוי ממזר דקהל גרים לא אקרי קהל, וי"ל דיותר סברא למידרש קרא מסיפא לרישא דומה למש"כ התוספ' בשבועות (ך':) ועוד דאין סברא שיאמר קרא דהוי ממזר עד שלא כתב האיסור ממי הוי ממזר:

בד"ה לכתוב רחמנא. ועוד דלילף ר"י שאר ח"כ מהקישא דרבי יונה: עיין במהרש"א שכתב דג' קושיות האחרונות לא יקשו רק אמש"כ רש"י דר"י מוקי קרא באנוסת אביו דאי כרבנן ס"ל דמוקי קרא דלא יגלה בשומרת יבם לק"מ דאדרבא לכך כתיב לא יקח סמוך ללא יגלה להורות דלא נילף שאר ח"כ מהיקשא דרבי יונה, אכן לענ"ד מזה אין קושיא על רש"י דגם אי באנוסת אביו איירי י"ל כן דלכך הפסיק בלא יגלה דאי הוי סמיך לא יקח לממזר ה"א דמכל ח"כ הוי ממזר מהיקשא דרבי יונה אבל השתא דהפסיק בלא יגלה מזה ידעינן דרק מאשת אב וחייבי מיתות שדומין לו דלענין ח"מ יש היקש דמשפט אחד כמש"כ לעיל (ו':) ע"ש, ומה שדחק לרש"י למחוק גירסת הספרים משום דקשה לי' דלפי' התוספ' דר' יהושע רק כרבנן ס"ל יקשה מה שהקשו בקדושין (ע"ד:) ע"ש דלפי תירוצם מוכח די"ל דר"י גם כר"י ס"ל ולכן פי' רש"י דברי ר"י בין לרבנן בין לרבי יהודה:

בא"ד. ולפי' ר"י צ"ל: נ"ל שצ"ל וכפי' ר"י צ"ל וכוונו בזה למה שכתבו לעיל (דף י') ע"ש:

בד"ה הכל מודים וקשה לר"ת: לענ"ד י"ל קושיות אלו לשיטת רש"י דקושיא הראשונה בפשטות ל"ק לפי מה שכתב הכל מודים ואפילו שמעון התימני עכ"ל הרי דרוצה לפרש הכל מודים דבא על הנדה אליבי' דר"ש התימני וכמו שכתב הרשב"א בפי' לשיטתו וזה לא הוי שייך אמתניתן דלעיל דלא הוזכר שם שמעון התימני, ובזה א"ש למה דחק לפרש הכל מורים דנדה אליבי' דר"ש התימני והכל מודים דסוטה אליבי' דר"ע ולא פי' הכל אליבי' דר"ע דא"כ הוי מצי למייתי אמתניתן דלעיל, ומה שהקשה הר"ת עוד לפי' רש"י מהא דאמרינן בכ"מ דמש"י הולד ממזר, עיין מה שכתבתי יישוב לזה לקמן (ע"ב) ברש"י (ד"ה אי כרב) ורק הר"ת לשיטתו הקשה שפיר דלא פירש גם שם כפי' רש"י כמו שכתבו התוספת' לקמן (ד"ה אי) ע"ש:

בא"ד. ואפילו למ"ד דהוי ממזר מנו"ע: הא דהוצרכו לכך דהרי אליבי' דרב כתבו כך ורב ס"ל לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר נ"ל דמשום ר' יוחנן הוצרכו סברא זו דלפי הנראה מסוגיא דלקמן (צ"ב:) ס"ל לר"י ג"כ כרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והוא ס"ל לעיל (שם) דהולד ממזר מנו"ע וא"כ לכאורה יקשה לדידי' מברייתא דהכא ולכן הוצרכו לחלק בין נו"ע ליבמה לשוק:

בא"ד. וא"ת והיכי קמ"ל דתפסי: ק"ק מאי קושיא דאף דשמואל סבר הולד כשר מכ"מ ע"כ מודה דלר"ע הולד ממזר כמו שהוכיחו התוספ' לעיל (ט"ז:) דאל"כ מתניתן דס"פ אלמנה כמאן אתיא ע"ש והרי הכל מודים דש"י אליבי' דר"ע אזלא, וי"ל דהתוספ' סוברים דהא דקתני לקמן דהוי ממ"ר מנו"ע הוא למ"ד אליבי' דר"ע דלא בעינן ח"ל דשאר דבזה ה"ע מודו דהוי ממזר מנו"ע דלא ילפינן מאשת אב וכמש"כ התוס' לקמן וכוותי' אתיא מתניתן דלקמן אבל הכל מודים דברייתא היא מ"ד אליבי' דר"ע דדוקא מח"ל דשאר הוי ממזר כמו שפירשו התוספ' דמה"ט לא הוי ממזר מש"י ולדידי הולד כשר לשמואל כיון דיליף מאשת אב

ע"ב בגמרא מצאתי מגלת יוחסין: מה שנכתב כל זה במגילת יוחסין י"ל דהכל נוגע ליוחסין דמשנת ראב"י קב ונקי שייך ליוחסין ע"פ מה דפליגי תנאי בקידושין (דף ע"ז) לענין בת גר אי כשרה לכהונה ואמרינן (דף ע"ח) מיום שחרב ביהמ"ק נהגו הכהנים סלסול בעצמם כראב"י ע"ש ולהודיע זאת לבל תשכח י"ל דכתבו במגילת יוחסין דמשנת ראב"י קו"נ שלא לזוז מדבריו, ושמנשה הרג את ישעי' גם זה נוגע ליוחסין ע"פ מה דאמרינן בברכות (דף י') הב לי ברתך וכו' ע"ש ומודיע זאת כמה יש לחוש ליוחסין שהרי ישעי' שנתן בתו ליחזקיהו אף שידע שיצא ממנו בנין דלא מעלי נענש שנהרג על ידי אותו בן דלא מעלי. גם י"ל דזה הי' עיקר חרון אף של מנשה על ישעי' על שאמר והוספתי על ימיך כאילו הוא לא הי' ראוי להולד ורצה להוכיח דליכא הוספה ממה שאמר משה אמלא ובדרוש הארכתי לבאר שמטעם זה הקדים גם שאר השאלות:

שם אמר רבא מידן דיני' וקטלי': מה שדנו בדין מיתה והראה עצמו כאלו הורגו בדין כמש"כ רש"י היינו שדנו בדין נביא שנתנבא מה שלא נאמר לו דמיתתו בידי אדם כמבואר בסנהדרין (ס"פ הנחנקין) אכן לכאורה דברי רש"י בזה תמוהין במה שפי' מוטב שאברח דכיון שיכול לברוח אפי' לא ישוי' מזיד מכ"מ צריך לברוח משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ובשלמא בגמרא אפשר לפרש דישעי' לא ידע כלל שמנשה יהרגנו רק רצה ליתן טעם למה בורח ולא יאמר הטעם בסתירת הפסוקים ע"ז מפרש משום דיודע דמכ"מ לא יקבל ושוי' מזיד אבל אדברי רש"י ק', ואולי י"ל דכוונת רש"י לפרש כיון דעכ"פ הי' יכול לברוח א"כ יתן טעם ואפילו לא יקבל מכ"מ הרי יכול לברוח אח"כ וע"ז קאמר דאם יתן טעם ואעפ"כ ירצה להמיתו הרי שווי' מזיד בכוונת הריגתו לכן ברח מיד בלא נתינת טעם שיהי' סבור שחייב מיתה מן הדין ולא יהי' עבירה בכוונת הריגתו ואף שישראל אין נענש על המחשבה מנשה מומר לע"ז הוי שדינו כעכו"ם, ועוד י"ל שידע ישעי' בנבואה שנגזר עליו מיתה ואפילו יברח מכ"מ ימות ולכן רצה ליתן טעם למה בורח כיון דמכ"מ אינו מציל עצמו ושלא לברוח ולשתוק לא רצה שאז יסברו ישראל שאין בידו להשיב ולכן ברח שידעו דלהציל נפשו בורח:

שם משום דאמר ובתוך עם טמא שפתים: הקשה הריטב"א דהרי כתיב וסר עונך וחטאתך תכופר ע"ש ולענ"ד י"ל ע"פ מה דאמרינן ביומא דעון מזיד וחטא שוגג וגם אמרינן שם דע"י תשובה זדונות נעשות כשגגות וזהו מה שנאמר לישעי' וסר עונך דהיינו המזיד כבר סר ונמחל לך אבל עדיין נשאר חטאת שהוא שוגג וחטאתך תכופר לעתיד וזה הי' כשנח נפשי' כאשר מטא להדי פומא, וזהו שאמר דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי אחר שעשיתי תשובה על עוני מובטח אני שנתכפר לי אבל עדיין אדאג על החטאת שהוא השוגג שנשאר:

שם שאינה מאירה: קשה ישעי' גופא איך אמר ואראה את ר' הי' לו לידע שלא ראה וטעה לסכור שראה שהרי אי אפשר לראות כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, ונ"ל ע"פ מה דאיתא בפסיקתא הובא בילקוט כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקב"ה ולא שתף קלוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר כי איש טמא שפתים אנכי שאלולי שתפתי קילוסי לקילוס שלהם הייתי חי וקיים לעולם עכ"ל, וי"ל אנה נרמז בפסוק כן אבל י"ל דבפסוק יש לדקדק אוי לי כי נדמתי וגו' טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך ד' צבאו' ראו עיני, מה לשון כי את המלך איזה נתינה טעם יש בדבר ויש לפרש ע"פ מה דאיתא בתקוני' (תיקון ס"ט) אמר הקב"ה למשה כי לא יראני האדם וחי דאם זכה שיראני וחי לעולם ע"ש, וזה פי' הפסוק ע"פ הפסיקתא אוי לי כי נדמתי מתוך שאני טמא שפתים וזה נעשה לי ע"י שאני בתוך עם טמא שפתים דהרי אם לא זה אחר שראיתי את מלך ד' כבר הייתי ראוי להיות חי וקים להיות כמלאכי שרת והי' לי לשתף קלוסי עמהם ועכשיו שנדמתי הפסדת השכר של וחי לעולם ולכן י"ל דישעי' לא שפט שלא ראה כראוי אלא פי' וחי כפי' התקונים אבל דעת הגמרא אינו כן אלא הא באספקלריא וכו ולקמן בתוספ' עוד כתבתי יישוב לזה:

שם ברש"י ד"ה והבא על הסוטה. אשת איש שזינתה: בקדושין (דף ס"ח) מפרש שקינא לה ונסתרה ע"ש ולפ"ז איירי בסוטה ספק וזהו לכאורה נגד סוגיא דלעיל (דף י"א) דמסקינן מאי נסתרה נבעלה אבל סוטה ספק אינו בלאו, וצ"ל דב' שיטות רש"י הם כב שיטות התוספ' שהזכרתי לעיל (דף י"א) אי לחומרא דיינינן סוטה ספק כמו ח"ל או כמו חייבי ע' דונטמאה ע"ש:

בד"ה אי כרב. והולד ממזר: ק"ק דלימא דודאי כרב ס"ל והוי הולד ממזר מש"י ולכך לא חשיב לי' אביי, ואולי לא ניחא לי' לומר כן כיון דלקמן (דף צ"ב) פסק הלכתא כשמואל, אכן עוד י"ל בזה דלכאורה קשה איך קאמר דמספקא לי' אי כרב היאך אפשר לומר דר"ע מפרש לא תהי' לאין בה הוי' כרב דא"כ לא תהי' ל"ל הא בלא"ה אין קדושין תופסין בח"ל וא"ל דהא דקאמר מספקא לי' אי כרב היינו אי לרבי עקיבא מחייבי לאווי דשאר דוקא הוי ממזר הא לפי' רש"י דסוטה הוי חייבי לאווי דלאו דשאר ע"כ לא ס"ל כן וא"כ אכתי הוי מצי למינקט ג"כ ש"י, ולכן נראה דמה דקאמר מספקא לי' אי כרב אי כשמואל לא לענין דינא קאמר אי פסקינן כרב או כשמואל אלא לענין דרשה דלישנא דקרא קאמר דמספקא לי' לאביי אי ר"ע דריש כרב דלא והי' בה הוי' כרב או דיהי' בה הוי' כשמואל וזה תלי בהך גופא אי לר"ע מח"ל דשאר דוקא הוי ממזר או לא דאי מת"ל דשאר דוקא אז דריש שפיר לא תהי' כרב ללא תהי' בה הוי' ואז הוי ממזר ואי מח"ל דלאו דשאר נמי אז ע"כ לא דריש רק כשמואל לאשמעינן דתהי' יהי' בה הוי' דקדושין תופסין בה וכיון דאביי קאמר הכל מודים א"כ רצה לומר אליבי' דכ"ע ולכן קאמר שפיר דמסוטה אין ממזר אף דאליבי' דמ"ד דוקא ח"ל דשאר בעינן פשיטא הוא ול"ל להשמיענו מכ"מ צריך למינקט משום הך מ"ד דאפילו מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר אבל ש"י לא הוי מצי למינקט כיון דלמ"ד ח"ל דשאר הוי ממזר כרב ולא שייך הכל מודים ולכך ע"כ קאמר דמספקא אי כרב דלא מצי למימר דודאי כרב ס"ל דא"כ ע"כ ס"ל כמ"ד דדוקא ח"ל דשאר בעינן וא"כ לא הוי צריך למינקט סוטה דפשיטא דאין ממזר כיון דקדושין תופסין, ולפ"ז הברייתא דקתני דש"י אין הולד ממזר ע"כ כשמואל אתיא דלרב הולד ממזר כמו שפי' רש"י בפי':