ערוך לנר – יבמות – קטע 39

ובהכי יש לישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בקדושין (מ"א:) למה לא יליף שלוחו של אדם כמותו מדקפיד קרא בפרו של אהרן שהוא ישחוט ע"ש, ולפ"ז י"ל דהא לא מצי למיפשט דהא י"ל דאדרבא דייקינן מיני' דכהנים בקביעותא מתכפרי וא"כ פסול שחיטה באחר הוא ע"כ מטעם זרות ולא מטעם בעלים שהרי גם הכהנים הם בעלים וכיון ואית להו שותפות בגוי' הרי ע"כ לא הקפיד' התורה לפסול שליח רק לפסול זר דהיכי שיש לו שותפות בגוי' לא מקרי שליחו' כדמוכח בסוגיא שם:

שם של כה"ג ביוה"כ: לפ"ז צ"ל דמה דקתני ששימש בשבת ששימש ביוה"כ קאמר דיוה"כ נמי אקרי שבת כדכתיב שבת שבתון הוא לכם דא"ל שאיירי ביוה"כ שחל להיות בשבת דא"כ ליחייב ג' משום זרות ושבת ויוה"כ לר' יוסי דאית לי' איסור כולל שהרי למאן דס"ל כן מחויב שתים בשבת ויוה"כ כדאמרינן חולין (דף ק"א) אבל ק"ל שהרי ודאי איסור זרות של שחיטת פר לא חל רק ביוה"כ בשעת עבודה דבזה כתיב אהרן וחוקה אבל בלילה דלאו זמן עבודה הוא ליכא איסור זרות אפילו הקדיש הפר מערב יוה"כ ואיסור שחיטה משום יוה"כ כבר חל בשעת כניסת יוה"כ וא"כ קדים יוה"כ לזרות ואיך מחייב ר"י שתים הרי זרות על יוה"כ הוי כולל בקל טל חמור דיוה"כ הוא בכרת ובזרות ליכא אלא מיתה ב"ש ובכריתות (כ"ג:) מוכח דמיתה ב"ש על כרת חשיב קל על חמור ובקל על חמור גם ר"י לית לי' כולל כדמוכח ממה דמקשה והאר"י הבערה ללאו יצאת וכמש"כ התוספות, וי"ל דרבי יוסי אפשר דס"ל כרבי (שם) דבקדשים אחע"א אפילו קל ע"ח וזרות איסור קדשים הוא וא"ל דא"כ מ"ט דר"ש דהא לפי מה דמוכח ממתניתן דשם בקדשים גם ר"ש מודה דאחע"א די"ל דהא מייתי התם תנאי אליבי' דר"ש דלפי הברייתא דאמר ר"ש ואין פגול בעולין ס"ל דגם בקדשים אין אחע"א וא"כ י"ל דגם הך ברייתא דהכא הכי ס"ל אליבי' דר"ש אבל לר"י לעולם י"ל דטעמי' משים דקדשים הוא לכך אחע"א בקל ע"ח, אכן ק"ל דאכתי קושיתנו הנ"ל במקומה עומדת כיון דאיסור זרות דשחיטת פר לא חל עד שעת עבודה ביוה"כ ובליל יוה"כ עדיין אין איסור זרות בעולם לכהן הדיוט ומשום יוה"כ כבר מוזהר שלא לשחוט הפר א"ר איסור יוה"כ קדים ואיך קאמר ר"ש אין כאן אלא משום זרות הל"ל משים יוה"כ דקדים ואין איסור זרות חל עליו וצ"ע:

שם במתניתן ובשעת כניסתן לחופה: הא דנקט כן ולא בפשטות דלאחר קידושין החליפו נשותיהן הי' נ"ל לפמש"כ התוספ' הרא"ש לקמן בשם מהר"ם אהא דפריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דהא דפשיטא לי' דבתולות הן ולא בעולות ה"ט מדנקט נכנסו לחופה ולא בלא חופה אע"כ ה"ט משום דאז הן נערה המאורסה ובנערה מאורסה אין כרת ולא חטאת וגם לא נשנה בל"ו כריתות וא"כ ע"כ בבתולה איירי דאי בבעולה שהיא בחנק כא"א גם בלא כניסתה לחופה הוי מצי למינקט ע"ש, וא"כ י"ל דהא גופא אתי לאשמעינן דבלא כניסה לחופה לא מחייב חטאת משום נער' המאורסה, אלא דהך שיטה דמהר"ם תמו' לי איך אפשר לומר דבנערה המאורסה אין איסור א"ח א"כ קשה אזהרה לנערה המאורסה מנ"ל דבכל מקום בעינן עונש ואזהרה כמבואר בסנהדרין בכמה דוכתי' ובנערה המאורסה לא כתיב אזהרה רק עונש אע"כ דהיא בכלל אזהרת ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך דגם משעת אירוסין נקראה אשת כמו גבי אשת אחיך אשת בנך אשת אביך דגם מן האירוסין במשמע וא"כ הכרת דאשת איש דנפקא מכי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו דקאי אקרא דאל אשת עמיתך ג"כ דמני' נפקא כרת לכל העריות כמבואר (ריש כריתות) קאי אנערה המאורסה כמו אאשת איש וכן מוכח ג"כ מהתוספ' לקמן (נ"ט:) ממה שכתבו דכל עריות אתקשו לנ"ה ע"ש וא"כ חטאת נמי מחייב דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת והא דלא חשיב (ריש כריתות) ג"כ נ"ה ה"ט כיון דחשיב א"א ונ"ה מקרא דאשת איש נפקא לא יכול לחשבה לחוד דחד שם איסור וחד לאו היא עם א"א, ועוד ק"ל אי ס"ד דבנ"ה ליכא כרת א"כ היאך קחשיב בסוגיא דלקמן איסור אשת איש ואשת אח איסור בת אחת משעת קדושין הא שם איסור אשת איש דנתחייב עליו כרת וחטאת לא חל עד שעת כניסת חופה דמקודם הי' עלי' שם נערה המאורסה שאין עליו כרת וחטאת וא"כ דומה למש"כ התוספ' לעיל (ל"ג. בד"ה אלא מליקה) דאיסור זרות לא חל כיון שעדיין אסור מטעם מעילה אע"כ דאשת איש ונערה המאורסה שם א' הוא וגם על נ"ה חייבין כרת וחטאת ולכן דברי מהר"ם צע"ג, ומה שהקשינו לענין מה נקט בשעת כניסתו לחופה בפשטות י"ל דנקט נכנסה לחופה לאשמעינן דטעה בדבר מצוה חייב כדאמרינן בגמרא ודבר מצוה לא הוי רק אחר חופה דאז נקראה הבעילה בעילת מצוה וכמש"כ הרב אלפסי בשמעתין: שם

משום אשה אל אחותה: הרמב"ם (פ"ד מהל' שגגות) הביא דין זה ולא הביא רק ג' איסורים בלא אשה אל אחותה, והכס"מ העיר על זה ותי' בשם הר"י קורקס דאיסור זה לא משכחת רק ע"י כולל והרמב"ם לא חשיב כולל באותו פרק, אכן ק"ל הא משכחת במוסיף ג"כ כגון שהי' כבר נשוי אחות האחת כשנשא אחיו את אחותה ואז חלו איסור אשת אח ואיסור אשת איש אאחו' אשה במוסיף וכן נדה במוסיף, ולכן נ"ל דהרמב"ם לא רצה למינקט רק האיסורין הפשוטים שהם בכל גוונא וזה הוא בג' אסורים דא"א ואשת אח שחלו בבת א' ונדה במוסיף אבל אי חשיב אחות אשה בכולל או במוסיף לא משכחת רק בשיש לה עדיין אחיות או לו אחים וא"כ לא מחייב בכל גוונא ובלא"ה כתב דין זה אח"כ במה שכ' דלפעמים חייב על ביאה א' ח' חטאות:

שם פתוי קטנה אונס הוא: מזה הקשה הרב המגיד על הרמב"ם (פ' ג' מהל' איסורי ביאה) והביא ראיה להשגת הראב"ד שם והניח בצ"ע ועיין לקמן (ס"א:) שכתבתי ישוב לדעת הרמב"ם:

שם ברש"י ד"ה שחיטה בזר: ואין כאן זרות: הא דלא כתב ג"כ אין כאן שבת על זה העיר השער המלך (בהל' ביאת מקדש) ורצה להוכיח מזה אף דשחיטה בזר כשרה מכ"מ איכא איסור שבת ע"ש, וזה תימה כיון דזר מותר לכתחלה לשחוט איך ס"ד שיתחייב משום שבת כיון שהתורה צותה קרבן זה של צבור להקריב בשבת, אכן דעת רש"י נ"ל דאף דזר ששמש בשבת דפליגי בי' ר"ח וב"ק ע"כ איירי בקרבן צבור כדאמרי טעמא שבת לכל הותרה מכ"מ הך זר ששמש בשבת דברייתא יש לפרש בקרבן יחיד ובקרבן יחיד ששוחט בשבת בין כהן בין ישראל ודאי דאיכא איסור שבת כיון דהתורה אסרה הקרבתו בשבת הוי כשאר מלאכה דעלמא ולכן משבת לא הי' יכול להקשות ולכן פי' רש"י אין כאן זרות דמזרות עכ"פ מקשה שפיר בין בקרבן יחיד בין בק"צ, אכן לכאורה נסתר זה ע"פ מה שכתבנו לעיל דהקושיא דהכא ע"כ לא קשה רק אקרבן צבור דקרבן יחיד הוי איסור מוסיף דאפילו קל על חמור חל ושדייק כן דמקרבן צבור איירי מדקאמר ר"ח שבת לכל הותרה וא"כ קשה ממנ"פ אי בקרבן יחיד שפיר משכחת דחייב משום זרות ומשום שבת ואי בק"צ תרווייהו ליכא ועוד בלאו הכי יש להשיב על מה שכתבנו לעיל דהקשה הכא על מה דקאמר ר"ח שבת לכל הותרה דא"כ מאי פריך מר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאת הא מסקינן דר"ח אליבי' דר"ש קאמר וצ"ע:

בד"ה טלטול. ואין כאן שבות. נ"ל שצ"ל אין כאן שבת א"ל חסר תיבת אלא וצ"ל אין כאן אלא שבות וכן נראה מתוספ' סוכה (ריש פרק לולב וערבה) דאיסור טלטול מוקצה מדרבנן מיהא איכא ע"ש:

בד"ה ומפרישין אותן. שלא יתלו העוברים בבעליהן: הא דתלה הקלקלה בהן שהן יתלו העוברים בבעליהן ולא כתב שגם הן יטעו בכך ויהיו סבורין שמבעליהן הן מעוברת ומתוך כך יבוא ממזר בקהל ה' נ"ל דה"ט דלקמן (מ"ב.) פריך ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים לבדקה ומתרץ אשה מחפה על עצמה ע"ש וא"כ קושיא זו בעצמה שייך ג"כ הכא ותמתין משהו ותנשא וצ"ל ג"כ אשה מחפה על עצמה ולכן כתב רש"י שלא יתלו העוברים בבעליהן:

ובהכי א"ש מה שי"ל מה קמ"ל דמפרישין להבחין בין זרע כשר לזרע פסול כמש"כ רש"י הרי לקמן (שם) תנן דאפילו להבחין בין זרע כשר לזרע כשר בעינן הבחנה, אבל לפ"ז א"ש דצריך להשמיענו דאפילו הכא שאם מעוברת ותחפה תביא ממזרים בישראל מכ"מ חיישינן שמא תחפה וצריך הבחנה:

שם בתוספ' ד"ה א"כ אתניין. ולהכי פשיטא לי' בסמוך: ק"ק מאי ק"ל איך פשיטא לי' דר"י איסור כולל אית לי' הא ודאי פשיטא לי' כן כיון דמליקה שיירי א"כ ט"כ איסור ב"א לית לי' וזר ששמש שמחייב שתים הוא ע"י כולל וע"ז פריך שפיר השתא בא"כ מחייב תרתי באב"א מבעי', וי"ל דהתוספ' סמכו בזה אמה שכתבו בסמוך בד"ה לקברו דממליקה שיירא לחוד ל"ק די"ל דלא תני לי' כיון דמחייב שתים ממש וע"כ צ"ל דפריך כיון דגם בבעל מום ששמש חייב שתים ממש מטעם כולל וא"כ ע"כ פשיטא לי' להש"ס דר' יוסי אית לי' א"כ:

בד"ה אמר ר"י. והרי זר שאכל מליקה. פי' ואי לא מני לאו גרידא לא פריך מידי לב"ק דליתני זר שאכל מליקה א"נ שהקשו מפלוגתא דר"ח וב"ק דלעיל כמו שהם איירי מלאוי גרידא כמו כן י"ל בפלוגתא דר"י ור"ש והא דנקטו התוספ' לאו דנבלה דוקא ולא ג"כ לאו דזר דגם באכילה דזר ליכא אלא לאו וכן הוי מצו להוכיח ובעל מום ששמש דמשום ב"מ ליכא רק אזהרה וכמו שכתבו גופא לקמן, י"ל דרוצים להביא ראי' דמני לאו היכי שהאיסור השני שחל על הראשון הוא רק לאו כמו גבי הבערה דשבת, אכן בתוספ' הרא"ש באמת כתב כן דכמו דבזר שאכל מליקה יש לאווי כ"כ י"ל בזר ששמש בשבת:

בא"ד. דלא חייל קל על חמור כדאמרי' בסוף גיה"נ: פי' כמו דמחלקינן שם דאפילו מאן דלית לי' כולל בשוין מכ"מ בחמור על קל אית לי' כמו כן יש לומר דמאן דאית לי' כולל בשוין בקל על חמור לית לי':

בא"ד. איסור שבת קיל לפי שהותר במקדש: ק"ק לפי"ז היאך אמרינן בפסחים (דף ע"ג) השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות היאך חל שבת על ע"ז דמיד כשנולדה חל עלי' איסור שלא לשוחטה לע"ז והיאך חל שבת עלי' ובשלמא מאיסור שחוטי חוץ ל"ק דה"ל איסור מוסיף דכשהקדישה נוסף עלי' איסור שלא לשחטה בחוץ אפילו שלא לשם ע"ז ולכן אף דהוי קל על חמור דע"ז בסקילה ושחוטי חוץ בכרת מכ"מ חל איסור ש"ח במוסיף על ע"ז דבמוסיף חל איסור קל על חמור וכמו שכתבו התוספ' הכא אבל משבת ק' היאך חל על ע"ז דאיסור שבת ליכא אלא כולל שכולל שאר מלאכות והרי שבת חשיב קיל לגבי ע"ז שהותר במקדש וגם הותר אצל חולה ופקוח נפש וע"ז לא הותר דהוא מג' עבירות דיהרג ואל יעבור עליהן וא"ל דאיירי שנולד בשבת באותו יום דז"א דא"כ ליכא משום שחוטי חוץ דהוי מחוסר זמן וגם בעוף אכתי הוי אפרוח שלא נפקחו עיניו, וי"ל דשבת חשיב ג"כ א"מ דמוסיף איסור עלי' שלא לשחטה אפילו בעזרה ואפילו שלא לשם ע"ז לקרבן יחיד שהרי בחטאת העוף איירי כדמוקי בחולין (דף מ"א) דלעולם אינו נקרב בשבת, אכן אכתי ק"ל לשיטת התוספ' ישנים בכריתות (י"ד:) דפליגי אתוספ' דהכא וס"ל דאפילו במוסיף לא חל קל על חמור וא"כ ק' היאך חלים שחוטי חוץ ושבת על ע"ז, ואפשר שמזה הטעם כתב הרמב"ם (פ"ד מה' שגגות) דהך דשחט בשבת בחוץ לע"ז איירי באיסור ב"א אף דלכאורה לא צריך כיון דהוא פסק כמ"ד בכולל ומוסיף אחע"א כמו שכתב בהאי פירקא שם גופא דמה דאמרינן בחולין (דף מ"א) כולהו בהדי הדדי אתי שם לא מיירי מאחע"א אלא שלא נימא שכבר נאסר משום ע"ז וליכא עוד שחוטי חוץ אבל מדברי הרמב"ם נראה דלענין אחע"א איירי אלא י"ל דס"ל ג"כ כשיטת התוספ' דכריתות ואיסור בת אחת משכחת בהנך ג' אסורי כגון שהביא ב' שערות בשבת:

בא"ד. התורה אמרה יבוא איסור נבלה: עיין בתוספ' (זבחים ע'.) שכתבו דנבלה טל חלב איסור מוסיף הוא וא"כ לכאורה לק"מ, שוב ראיתי שבשער המלך (הל' אסורי ביאה פ' י"ז) עמד בזה:

בא"ד. דהותר מכללו אצל חי': א"ל דאכתי ק' לריה"ג דלית לי' הך סברא בפסחי' (כ"ג:) וקאמר בבהמה מיהת לא אשתרי ע"ש, וכה"ג הקשו גם התוספ' בחולין (ק"כ.) ותירוצם שם לא שייך כאן די"ל דלריה"ג בלא"ה צ"ל רמה שאמרה תורה יחול נבלה על חלב גזיה"כ הוא ולא מן הדין דהא ריה"ג אפילו בשווין לית לי' כולל בחולין (ק"א.):

ובהכי א"ש ג"כ מה דק' מהא דפריך (שם) וסבר ריה"ג אין איסור חל על איסור והתניא שבת ויוה"כ וכו' וע"ש בפי' התוספ' דקא ס"ד דשבת חשיב כקדים ויוה"כ חל מטעם כולל, ולכאורה איך אפשר לומר כן דהרי ה"ל יוה"כ אשבת כולל בקל על חמור, ולפ"ז א"ש דאי אמרינן ריה"ג אית לי' כולל א"כ י"ל דיליף ג"כ מדאמרה תורה יחול נבלה על חלב וממילא מוכח לשיטתו דאפילו קל על חמור חייל דלדידי' לא חשיב חלב הותר מכללו וא"ל הא אכתי הוי שווין לפי תי' התוספ' אחרית שיש חומרא בנבלה שכן מטמאה די"ל דתירוץ זה בלא"ה לחוד לא מספיק דהא אכתי ק' מטרפה דאמרה התורה ג"כ דיחול על איסור חלב וכמו שהעיר כבר בספר שער המלך, וצ"ל דהתוספ' לא נקטו סברא זו רק לענין הא דלא נצטרך לומר דלכך לא חשיב נבלה הותר מכללו במליקה משום דכהנים משלחן גבו' קזכו אבל לענין טרפה באמת קיימינן בהך תירוץ דחלב קיל שהותר מכללו:

בא"ד. דיש לה היתר בחיי אוסרה: במהרש"א מ"ב הביא בשם גליון תוספ' וכן כתב בתוספ' הרא"ש דאע"ג דחייל נמי אאיסור אשת אח דחמיר י"ל דגם אחות אשה חמיר שכן בידו לרבות ע"ש, וק"ל לפי מה דאמרינן לקמן (נ"ד.) נראה דאדרבא באשת אח חשיב יש לרבות חומרא, ולפי מה שכתבו התוספ' בתירוץ בתרא שם אדרבא גם לענין יש בידו לרבות חמיר אשת אח מאחות אשה ועכ"פ מוכח דשוין הן וצ"ע:

דף ל"ד ע"א בגמרא ומאן האי תנא וכו' ר"מ היא: הא דלא קאמר ת"ק היא דאף דאיסור ב"א לא שמעינן לי' כש"כ הוא כיון דאית לי' כולל, י"ל דה"ט דבתוספ' הרא"ש מקשה על מתניתן למה לא נקט ג"כ אחותו מאמו או בת אשתו ותירץ דלא נחית לאפושי חטאת רק לאשמעינן כולל ומוסיף ובת א' ע"ש, אכן לפ"ז ק' למה לי' למנקט ד' איסורים לא לנקוט רק איסור כולל גרידא כגון נדה שנעשית אחות אשתו דכיון דידעינן כולל כש"כ מוסיף וב"א אע"כ דהך תנא לא ס"ל דכש"כ הוא וא"כ צריך למייתי ג"כ ר"מ דוקא דס"ל בפי' ב"א, ולפ"ז לא צריך לומר כמו שכתבו התוספ' דהא דנקט ר"מ שבת הוא לאפושי אסורא אלא לאשמעינן דאיסור ב"א ס"ל דהרי רק ע"י שחלו שבת ויוה"כ כא' ידעינן בת א' כמו שכתבו התוספ':

ובזה א"ש מה שי"ל בכריתות (דף י"ר) דקאמר נימא אית לי' לר"מ אחע"א וכו' ע"ש, ולכאורה מ"ש דפריך על ר"מ כן ולא ג"כ את"ק, אבל לפ"ז י"ל דאת"ק ל"ק די"ל דאיירי כאיסור בת אחת וכגון דאייתי ב' שערות לאחר שחלו האיסורים וכמש"כ הרשב"א בשם ר"ח לענין טומאה וחלב אבל לר"מ פריך שפיר מדמוסיף שבת ע"כ להשמיענו איסור ב"א א"כ מוכח דשאר איסורים לא בת אחת הן:

שם ר"מ היא: עיין ברי"ף שהאריך בפי' סוגיא זו והביא פי' בשם רבוותא שהוא הרבינו חננאל כמש"כ הרשב"א והקשה עליו כמה קושיות ע"ש, והנלענ"ד בזה לישב שיטת ר"ח שהוקשה לו קושית התוספ' דמה איסור ב"א שייך באכילת יוה"כ והוצאת שבת ותי' התוספ' שהוא תי' הרי"ף לא ניחא לי' דהוא ס"ל דרפרם קאי אליבי' דמסקנא דאין ערוב והוצאה ליוה"כ וכסוגיא דיומא ומה דקאמר דרפרם בדותא היא ל"ק רק דמהא ליכא למשמע מינה וכמש"ל הרשב"א וכמו שהיא גם שיטת רש"י בשמעתין ולכן פי' הסוגיא כן דודאי האיסור ב"א הוא חלב וטומאה ע"י שהביא ב' שערות אח"כ וכנוסחא שהביא הרשב"א שהי' כתוב בגמרא כן וא"כ גם מת"ק הוי מצי לאתויי והא דקאמר ר"מ היא משום דסתם מתניתן ר"מ ניחא ל' למינקט דתהוי סתם מתניתן דהכא כר"מ ולא סתם מתניתן דכריתות כמו שהבין הרי"ף דעתו והקשה עליו ולכן כיון דהכא מצי לאתויי' ת"ק כמו ר"מ רק דהיכי דליכא הוכחה ניחא לו למינקט סתם מתניתן כר"מ א"כ לא הי' יכול להקשות אמתניתן דהכא ור"מ אליבי' דמאן הרי טעה בדבר מצוה הוא דעל זה לא הי' צריך למידחק דאליבי' דר' אליעזר קאמר אלא הוי מצי למינקט בקצור דת"ק הוא ולא ר"מ כיון דהך דנקט ר"מ לא נקט אלא לרווחא דמלתא והך קושיא דטעה בדבר מצוה ל"ק רק לר"מ לשיטתו דמוקי לפלוגתא דר"א ור' יהושע בשבת כן וכמש"כ התוספ' דס"ל דר' יהושע פוטר בטרוד טרדה דמצו' וזה שייך גם כאן דלת"ק דשבת לא קשה שהרי הוא ס"ל דבלא עשה מצוה לכ"ע חייב וא"כ אחי מתניתן ככ"ע ורק לר"מ לשיטתו קשה ולכן פי' ר"ת דאמתניתן דכריתות פריך והכי קדייק המקשן דקשה לו קושית התוספ' איך שייך הוצאה אצל אכילה אע"כ דה"ק ר"מ דאם הי' שבת ושכח שבת והוציאו בפיו לשרפו וטעה ואכלו אף דטעה בדבר מצוה היא דטרוד בטרדת מצות גריפת נותר מכ"מ חייב ולא משים לאפושי חטאת לחוד קנקיט אלא לאשמעינן מלתא אגב אורחא גם דין זה דשייך עוד בנותר דע"י שהוא נותר נולד לו הטעות שהוציאו לשרפו ולכן פריך שפיר דלר"מ לשיטתו ליפטר לר' יהושע, והנה אף דבכריתות הוא עיקר הסוגיא מכ"מ התם לא יכול להקשות כן דהי' אפשר לדחוק דלא בהוציאו לשרפו איירי והא דנקט ר"מ הוציאו אף שלא שייך לאכילה משום דמת"ק לא שמעינן רק בכולל ומוסיף ולא בב"א דלא הוי מוקמינן בהביא ב' שערות אח"כ אלא כשיטת רש"י כאן דלת"ק לא הוי רק כולל ומוסיף ואתא ר"מ לאשמעינן אפילו ב"א ומשום דלא אשכחן גבי אכילה נקט גבי הוצאה דהוי לעולם האיסור בהמעשה דאכילה זה בעצמו אבל הכא פריך שפיר דאי נימא כן א"כ ע"כ לא שמעינן מת"ק דאית לי' איסור ב"א וע"כ מתניתן דהכא ר"מ הוא וא"כ ק' ממתניתן דהכא הרי טעה בדבר מצוה ולכן רק הכא פריך שפיר מכח ממנ"פ או ממתניתן דהכא או ממתניתן דהתם, ובזה מתורץ כל מה שהקשו הרי"ף והרשב"א אשיטת ר"ח ע"ש:

שם אלא נדות היכי משכחת לה: פי' דהא אי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין וכמו שפי' רש"י וא"ל הא אליבי' דר"ש קיימינן הכא ולעיל (י"ט.) אמרינן דר"ש סבר כריה"ג דאפשר לצמצם אפילו בידי שמים וא"כ כש"כ בידי אדם די"ל דהא רק אליבי' תי' רב אושעיא מתרץ לעיל כן ובגמרא מסיק שם דלא כר' אושעיא ועוד דבלא"ה קשה לצמצם קדושין ושני פריסות נדות ברגע א', אכן הא קשיא לענ"ד אכתי מה דחק לרב לאוקמי' בדרך רחוק שביום א' נולדו הזכרים וביום זה לשנה הבאה הנקבות וקדשו שיחולו הקדושין בשעה א' ובאותה שעה שופעת הא בלא"ה משכחת שפיר לרב לשיטתו דס"ל בנדה (ל"ה:) מעין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ובשופעת מסוף מ' לאחר מ' טמאה א"כ משכחת בפשיטות שב' הנשים שהן אחיות ילדו ביום א' ובתוך מ' יום ללידתן קדשו אותן ב' אחים אפילו בזה אחר זה שיחולו הקדושין בתחלת יום מ"א ללידתן ושפעו מסוף מ' לאחר מ' וא"כ ברגע שנכנס יום מ"א חלו הקדושין והנדות בבת א' וא"ל הא א"כ איירי מתניתן בבתולות מדקא פריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דהתינח לפי מש"כ מהר"ם הנ"ל בתוספ' הרא"ש דמלשון מתניתן קדייק כן מדקתני ולאחר כניסתן לחופה אבל לפי מה שתירץ הרא"ש דקדייק דביאה ראשונה היא מדקא אוקמי דנתקדשו תוך ג' לגירסת ר"ת וכ"כ הרמב"ן והרשב"א א"כ אדרבא תקשי' דלאוקמי' בכה"ג ולא תוך ג' וממילא מייתרינן ג"כ דלא ק' קושית הש"ס דלקמן דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא צרכינן לדחוק כתירוצי הגמרא ולכאורה מזה ראי' לתי' מהר"ם, אכן לקמן נדבר מה שק' גם על תי' מהר"ם: