ערוך לנר – יבמות – קטע 14

עוד כתב בתוספי הרא"ש תירוץ על קושית התוספ' בשם רבינו מאיר דשמא כיין דר"ע דרש לא יגלה כנף אביו לאנוסת אביו אתקש לאשת אביו דכתיב בההוא קרא מה אשת אביו ערו' ולא בת חליצה ויבום היא אף אנוסת אביו נמי עכ"ל, אכן ק"ל דא"כ נילף ג"כ כרת לאנוסת אביו מהיקשא לאשת אביו אע"כ דלא דרשינן היקשא רק לענין ממזר דכתיב גבי' ולענין תפיסת קידושין דאתיא מזה, אכן באמת לא ידעתי למה לא הזכירו הראשונים הירושלמי (ריש יבמות) דקאמר שם דילפינן שאר עריות שאסורות ליבום מק"ו מאחות אשה דיש היתר לאיסורה כש"כ שאר איסורין דאין היתר לאיסורן, ומפרש שם דהיינו כר"ע דיליף גם חייבי לאוין מהך ק"ו ע"ש, הגם שקשה דהרי לענין חייבי לאווין יש לפרוך מה לאחות אשה שכן בכרת ובאמת לכל התירוצים האלה ק"ל כיון דעכ"פ פשיטא להגמרא דבכל מקום שאין קידושין תופסין לאו בני יבום וחליצה הם א"כ לר' ישיבב דס"ל לקמן דף מ"ט) אליבי' דר"ע דאפילו בחייבי ע' לא תפסי קידושין היאך ורש יבמתו דמרבינן מיני' לקמן (דף ך') שיש חליצה אפילו במקום שאסור להתייבם מן התורה שהרי לפי המסקנא דסוגיא דשם לא אתי זה רק לחייבי ע' כמש"כ התוספ' שם ואי אין קידושין תופסין בחייבי ע' מה שנא מח"כ וחייבי לאווין וצ"ע:

ע"ב בגמרא הא איתותב ר' אושעי': אין להקשות דא"כ למה לא איתותב ר' אושעי' גם מהך דליתני אמו אנוסת אביו וכדאמרינן בכמה דוכתא בש"ס לימא מהך נמי תהוי תיובתא, ועוד דלקמן לא אתותב רק מברייתא ולמה לא פריך ממתניתן דהכא, די"ל דודאי לפי האמת לא ק' כן למה לא מקשה לר' אושעי' הכי די"ל דסתם גמרא דלקמן ס"ל חד מהנך תירוצי דלקמן דלא מתרץ בפלוגתא לא קמיירי כגון תירוץ רבא או רב אשי אבל הכא דלא ידע עדיין מהנך תירוצים מקשה שפיר לר' אושעי' ומתרץ דאין קפידא בזה כיון דבלא"ה איתותב ר' אושעי':

שם ברש"י ד"ה והאמר רב יהודה. בתו לא משכחת אלא בתו מאנוסתו וכו' שגרושת אחיו היא: ק"ק הא טעם זה לא מספיק דא"כ עדיין הי' אפשר לומר שהיתה לראובן באונס ולשמעון בנישואין (ובתוספי הרא"ש באמת בשם רש"י כתב כן אבל ברש"י דלפנינו אינו), וע"כ צ"ל דלא מוקמינן הכי משום דא"כ היו שתיהם אסורות לשמעון האחת משום בתו והאחרת משם בת אשתו וכמש"כ התוספ', וכיון דע"כ צריך גם רש"י להך טעמא א"כ ק' למה הוצרך להך טעם שגרושת אחיו היא ולא כתב ג"כ בקיצור הך טעמא דא"כ אסורין גם לראובן שתיהם משום בתו ומשום בת אשתו ומזה הי' נ"ל לומר דאף דפשוט הוא דבת אשתו אסורה לו גם לאחר שגירשה וכמש"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה) מכ"מ איסור זה לא הוי אלא באותה הבת שהיתה לה כשהיתה אשתו אבל הבת שנולדה לה אחר הגירושין אינה אסורה לו משום בת אשתו דכיון דכשהיתה אשתו לא היתה בתה וכשהיא בתה אינה אשתו עוד, ולפ"ז הוי א"ש דהוצרך רש"י לטעם זה שגרושת אחיו היא דמשום בת אשתו לא היתה אסורה בת שמעון לראובן כיון שלא היתה נולדת עדיין כשעה שהיתה אשת ראובן אבל לענין שמעון שפיר שייך טעם זה כיון דבתה מראובן נולדה כבר כשהיא אשת שמעון, אכן לא מצאתי דין זה מפורש, ואולי רש"י הי' מסופק בזה ולכן כתב טעם המבורר יותר:

בא"ד. ולוי בן יעקב מאשה אחרת: המהרש"א הקשה למה הוצרך לפרש כך ולא פירש דלוי הוי אחי שמעון מבת נועה וכן יהודה מבת מחלה ע"ש, ויש להבין דלכאורה מאי נפקותא בזה דאז צריך לומר דלוי ויהודה הם מב' אמהות ולרש"י י"ל דהם מאם א', וצריך לומר דכוונתו דלפי דברי רש"י צ"ל שיש לד' אחים ג' אמהות ולפ"ז הי' אפשר לומר דלהם רק ב' אמהות, אכן י"ל דרש"י רצה לפרש ברבותא דאין חדוש אם לוי ושמעון אחים מן אם ג"כ שאשת האחד מותרת לאחר אלא אפילו במקום שהם מב' אמהות משכחת שמותרת לשמעון ואסורה ליהודה משום אחות אם:

בד"ה כיון דבתו. באונסין לא קמיירי מתניתן: עיין בתוספ' לריש מסכתין) שהבינו דעת רש"י דהכא דמתניתן דריש פירקין לא קמיירי באונסין והקשו עליו, ומהר"ם שם כתב דעדיפא מיני' ה"ל לאקשויי' דרש"י סתר דברי עצמו, גם כאן הקשה המהרש"א אפי' רש"י אי מתניתן לא איירי באונסין א"כ מאי פריך דליתני אמו אנוסת אביו הא מתניתן באונסין לא קמיירי והניח בקושיא, וגם ק"ל דמסתמא כמו שהפי' הוא במה דקאמר בפלוגתא לא קמיירי הוא ג"כ במה דקאמר באונסין לא קמיירי ואהך בפלוגתא לא קמיירי פי' רש"י דארבי חייא קאי לקמן (דף כ"ח) ולמה פי' דבאונסין לא קמיירי אמתניתן קאי, ולכן נ"ל דמה שכתב רש"י דבאונסין לא קמיירי מתניתן אין כוונתו אמתניתן דריש פירקין אלא אמתניתן (דפרק ג') שהביא לעיל דהיתה אסורה עליו איסור ערו' אסור בה ומותר באחותה דעלי' קאי ר' חייא וקאמר דבכל ערות דמתניתן דריש פירקין איירי מתניתן זו וכמו שכתב רש"י לעיל בכולן ט"ו עריות אני קורא בהם משנה זו עכ"ל ואהא קאמר רב יהודה דרק מערות דנשואין איירי הך מתניתן דקתני היתה אסורה עליו איסור ערו' אבל מערות דאונסין לא איירי הך מתניתן, וא"כ פי' רש"י הוא כפי' התוספ' ומתורצים כל הקושיות דגם רש"י מודה דמתניתן דריש פרקין איירי באונסין ומאי דפריך מפלוגתא קמיירי א"ש גם לפי' זה דכיון דר' חייא קאי אט"ו עריות דהכא ומפרש א"א שלא הי' בעולמו אליבי' דר"ש ע"כ דס"ל דמתניתן דהכא ג"כ איירי בפלוגתא ועיין מה שכתבתי לעיל (דף ב') עוד יישוב אחר לפי' רש"י:

דף י' ע"א בגמרא אלא לרבי הני כללי לית לי': ק"ל דאכתי לרב ספרא אליבי' דר' חייא קשה קושית לוי דליתני אמו אנוסת אביו כיון דלא שייך התירוץ בפלוגתא לא קמיירי, וי"ל דלענין הא ידע התירצן ג"כ תי' רבא דכיון דאמו אנוסת אביו רק בחדא משכחת לה ולא בתרתי לא קתני כן יתרץ ר' חייא קושיא זו רק אליבי' דרבי לא רצה לתרץ כן כיון דרבי לא אמר הך טעמא אלא טעמא דבפלוגתא לא קמיירי ולכן ע"כ צ"ל דר' חייא פליג ארבי אבל רבא מתרץ דרבי באמת לא קאמר הך תירוץ דבפלוגתא לא קמיירי רק ללוי אי לא סבר כרבי חייא אבל לעולם שפיר יש לאוקמי' רבי חייא כרבי דרבי לא השיב ללוי רק ע"פ ממנ"פ אי לא תסבור כר' חייא אני אומר בפלוגתא לא קמיירי ואי תסבור כר' חייא ומכח זה תוכיח דבפלוגתא קמיירי א"כ כש"כ דא"ש דאמו אנוסת אביו לא קתני כיון דלא משכחת בתרתי, ובזה א"ש שלא יקשה לרבא היאך מפרש לרבי כן הא רבי בעצמו אמר מאי דעתיך וכו' פלוגתא דר"י ורבנן, ונראה בפי' מלשון מאי דעתיך שזה הם דברי רבי, אבל לפ"ז א"ש דודאי גם רבא יודה דרבי השיב ללוי בפלוגתא לא קמיירי רק שחולק על מה דקאמר התירצן קמא שרבי חולק ארבי חייא אבל לרב אשי השיב רבי רק עד פלוגתא ר"י ורבנן ומפרש שאין כוונת רבי בזה דבפלוגתא לא קמיירי אלא דכבר מוכח דמתניתן ר"י היא:

שם אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה ק"ק דהתינח לרב ספרא אליבי' דר' חייא דס"ל דבאונסין נמי קמיירי אבל לרב יהודה אליבי' דר"ח דס"ל דרק מחמותו ואילך קאי דבאונסין לא קמיירי ר' חייא ומדקאמר מחמותו ואילך משמע דבאשת אחיו שלא הי' בעולמו שפיר קאי וא"כ ס"ל ט"כ ג"כ דאיירי בפלוגתא, והשתא לדידי' קושית הש"ס במקומה עומדת דליתני אמו אנוסת אביו, דתירוץ בפלוגתא לא קמיירי לא שייך דהא תני א"א שלא הי' בעולמו, ותירוץ רבא דהכא ג"כ לא שייך דאף דהך כללא דאסורה לזה מותרת לזה לא הוי שייך גבי' מה בכך הא גם אשאר אונסין לא קאי משום דלא שכיחי וכמש"כ התוספ' ואכתי הוי מצי למיתני אמו אנוסת אביו בהדי בתו:

שם יעקב אנס כלתו: ק"ק דקרי לי' מאי קרי לי' אחר דקאמר דבדאי עביד האח א אסורא לא קתני היאך ס"ד שישנה בדעביד האב איסורא מ"ש איסורא דאב מאיסורא דאח, וי"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' בגיטין (דף פ"ב ד"ה שרבי אליעזר) דאיסור ע"י אונס שכיח יותר מאיסור ע"י נישואין דאונס הוא בע"כ ובנישואין בעינן דעתה ג"כ ע"ש, א"כ י"ל שזה הי' סברת המקשן שהי' סובר מה דמתרץ דאי לא קתני היינו דלא שכיח שיעשו שניהם איסור הוא והיא כשנשא אנוסת אביו ועל זה הקשה הא גם באונסין בלא נישואין משכחת שלא עשה האיסור רק הוא ולא היא כגון יעקב אנס כלתו ולכן נקט אנס כלתו ולא בא על כלתו דיש במשמעו בין באונס בין ברצון, ועוד י"ל דנקט אנס ולא שזינתה ברצון דא"כ בלא שהיא אמו נאסרה לו צרתה מטעם צרת סוטה, וי"ל דרב אשי דהכא ש"ל כרב דצרת סוטה אסורה כערוה וא"כ לא משכחת צרת צרה כדאמרינן לעיל (דף ג'), ועכ"פ מה דקאמר דאי לא קתני היינו משום דאיסורא לא שכיח ולא רצה למיתני במתניתין מה דלא שכיח:

ובהכי א"ש מה דהוקשה לי לפי מה דאמרינן בחגיגה (דף ט"ו) חיישינן שמא באמבטי עברה ע"ש א"כ משכחינן אמו אנוסת אביו בלא דאי כגון שנתעברה כלתו מיעקב באמבטי והולידה בן שלא נעשה איסור כלל, וא"ע ראיתי שגם בטורי אבן הקשה כן והניח בקושיא, אבל לפ"ז א"ש כיון דמה דאמרינן דאי לא קתני הוא משום דלא שכיח א"כ נתעברה באמבטי ודאי ג"כ לא שכיח דאף דאמרינן בחגיגה (שם) דשמואל לא שכיח חיישינן שמא באמבטי עיברה משמע דאמבטי שכיח י"ל דלא קאמר כן רק דהיכי שנתעברה בתולה בזה שכיח אמבטי יותר מדשמואל אבל מצד עצמותו אמבטי לא שכיח, ואף דהתוספ' לקמן (דף י"ב ד"ה דאפילו) כתבו דאי לאו דבנים עדיפי מסימנים משכחת חמותה ממאנת כגון שעברה באמבטי עכ"ל, הרי דדייק לאוקמי' בעיברה באמבטי אלמא דחשיב שכיח י"ל דזה שייך דוקא לענין מה דקתני ואי אתה יכול לומר בחמותו שממאנת ולכן אי משכחת בשום לד לא שייך לשון זה אבל לחשוב ערו' בכה"ג בהדי ט"ו שפיר י"ל דלא חשיב כיון דאמבטי לא שכיח, אכן אי קשיא בזה הא קשיא דלקמן (דף ע"ח) קאמר מצרי שני במה יטהר ע"ש, ואמאי לא משכחת שנתעברה מצרית או אפילו בת ישראל ממצרי שני ע"י אמבטי ובהכי משכחת דור שלישי שיטהר בלא דאי דאיסורא, אכן לחד תירוצא שכתבו התוספ' שם דשתוקית לא שכיחא ע"ש א"כ הי' דוחק לאוקמי קרא במידי דלא שכיחא, גם זה א"ש ע"פ דברינו דאמבטי לא שכיח:

שם בתוספ' ד"ה לעולם. וא"ת ליתני א"א שפוטרת צרתה: ק"ק למה הקשו התוספ' רק לרב אשי כן הא גם לתירוץ רבא דלעיל הוי מצי להקשות הכי כיון דהוא מתרץ דרבי אית לי' הני כללי וא"כ ע"כ ס"ל ובפלוגתא קמיירי דהא קחשיב אשת אחיו שלא הי' בעולמו ואי משום דחדא משכחת לה תרתי לא משכחת לה הא גבי אשת איש שפיר משכחת תרתי כגון כלב ויחצאל נשאו ב' אחיות רחל ולאה וגירש כלב לרחל על מנת שלא תנשא ללוי ויחצאל גירש ללאה ע"מ שלא תנשא ליהודה ונשאו ראובן ושמעון לרחל ולאה ומתו ונפלו ליבום לפני לוי ויהודה רחל תתייבם ליהודה דלא הוי אחות זקוקתו דלאה אסורה לו משום אשת איש וכן לאה תתייבם ללוי דרחל אסורה לו משום א"א ולא הוי אחות זקוקתו ואולי כוונו התוספ' באמת לרבא ג"כ רק דהקשו לרב אשי משום דהוא קאמר בפי' ובפלוגתא קמיירי:

בא"ד. ולמאן דנפקא לי' מאחות אשה ניחא: ק"ק הא אליבי' דרב אשי הקשו התוספ' כן ולפי מה שכתבתי גם אליבי' דרבא קשה א"כ מאי כתבו דאליבי' דמאן דנפקא מאחות אשה ניחא הא רבא אמר לעיל דבין אערו' בין אצרה לא צריך קרא דאין ע' דוחה ל"ת שיש בו כרת וכי כתיב קרא למשרי צרה שלא במקום מצוה א"כ איך י"ל דלא קחשיב א"א משום דלא דמי לאחות אשה הא לא מאחות אשה יליף אלא משום דאין ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת וזה שייך גם באשת איש וצרתה והרי רב אשי כרבא ס"ל דאמר לעיל (דף ח') מתניתין נמי דיקא דקתני ט"ו נשים וכו' וא"כ מאי הועילו התוספ' לרב אשי לשיטתו בתירוצם ואין לומר דה"ק דכיון דעיקר דין דצרה בכרת אתי מלצרור דכתיב גבי אחות אשה וכיון דלא דמי לאחות אשה ליכא למילף משם, אכתי ק' דהרי לעיל (דף ג') הקשו התוספ' דאיך נילף מאחות חשה הא יש לפרוך שכן בידו לרבות ותרצו דאהיקשא דר"י סמוך ע"ש וא"כ היאך שייך דלא נילף אשת איש מאחות אשה הא א"א היא ג"כ אתקש לאחות אשה ואין משיבין על ההיקש:

בא"ד. ומיהו למאן דנפקא לי' מולקחה: כפי מה שהוכחתי לעיל דע"כ ר"י ור"ל בשבת ס"ל כמ"ד זה א"כ לא וקשה לכאורה ללוי די"ל דהוא סבר כמ"ד דיליף מאחות אשה אף דפלוגתא דתנאי הוא כמו דר"י ור"ל לא סברו ג"כ רק כחד תנא, אכן מכ"מ הקשו התוספ' שפיר כיון דרבי הוא המ"ד דס"ל דנפקא מולקחה א"כ קשה שפיר למה הקשה לוי לרבי דוקא דליתני ט"ז אמו אנוסת אביו בהדי ט"ו הא לרבי לשיטתו הוי מצי להקשות דליתני י"ז דהיינו גם א"א כיון דהוא הוי סבר דבפלוגתא קמיירי וגם דתני דאי דאל"כ גם מאמו לא מקשה מידי:

בא"ד. בפלוגתא דס"ל לתנא דמתניתן כוותי': ק"ק דממנ"פ אי ס"ל לתנא דמתניתן כר' אליעזר ליתני אשת איש בהדי ט"ו נשים ואי ס"ל כרבנן א"כ ליתני אשת איש בהדי ו' נשים דסיפא דשייך שפיר מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות דהא לא שייך שתהי' א"א דאחר נשואה לאחיו ובשלמא לפי' רש"י דהך נשואות לאחרים צרותיהן מותרות איירי שנשואת לנכרים א"ש דלא שייך באשת איש שתהא נשואה לאחר אבל לפי' הרמב"ם בפי' המשניות שאיירי שנשואין לאחיו ומפני שאין לו בהן קידושין צרותיהן מותרות קשה דה"ל למיתני בסיפא אשת איש ג"כ בכה"ג, וי"ל דא"כ ה"ל צרת סוטה ושמא לוי ס"ל כרב דצרת סוטה פטורה מחליצה ויבום:

בא"ד. תדע דלא תני לוי חייבי לאווין: נ"ל הפי' דגם בצרת צרה משכחת כגון ראובן שמעון אחים כשרים ולהם אליפז אח ממזר ומת ראובן ונפלה אשתו כשירה ליבום לפני אליפז ולראובן גם אשה אחרת גיורת ונאסרה הכשירה לאליפז משום בת ישראל לממזר וגם הגיורת אף דבה אין איסור דקהל גרים לא איקרי קהל למ"ד דס"ל הכי בקידושין (דף ע"ח) אסורה משום צרת חייבי לאווין ויבמה שמעון ולו ג"כ אשה גיורת ומת ונפלו ב' הגיורות לפני אליפז האחת אסורה משום צרת חייבי לאווין והשניי' משום צרת צרתה אבל אליבי' דמ"ד קהל גרים איקרי קהל א"ל דג"כ משכחת כגון ראובן ושמעון הם כהנים חללים ולהם אח לוי כהן כשר ונשא ראובן גרושה וגם קידש אשה כשירה לכהונה אבל לא בא עדיין עלי' ולא שוויה חללה בביאתו ומת ראובן ונפלו ב' נשיו לפני לוי ליבום הגרושה אסורה משום חייבי לאווין והכשירה משום צרתה וייבם שמעון להכשירה ולו ג"כ אשה כשירה אחרת שקדשה ולא בא עלי' ומת והוי הך כשירה אשת שמעון ללוי צרת צרתה, דז"א דכיון דאותה הכשירה שיבם שמעון נעשה חללה בביאתו כיון דהוא חלל א"כ אשת שמעון צרת חייבי לאווין היא ולא צרת צרתה ואי שמעון כהן כשר הוא כש"כ ששויה חללה כשייבם צרת חייבי לאווין שאין קידושין תופסין לו בה ולכן לא משכחת רק אליבי' דמ"ר קהל גרים לא אקרי קהל, וא"כ אין ראי' כ"כ דמאן לימא לן דס"ל ר"ע כן ובפרט אחרי דר' יהודה דס"ל ג"כ בחייבי לאוין כר"ע ס"ל לקמן (דף ע"ז) ושם בקידושין דק"ג אקרי קהל, אכן בלא"ה ק"ל מה שהביאו התוספ' ראי' הא דלא קתני חייבי לאווין דבשלמא אמו תני לוי שפיר גבי ט"ו נשים אף דתני ג"כ בסיפא גבי ו' נשים די"ל דכולה מתניתן רבי יהודה היא רק דרישא מיירי בדאי וסיפא בלא דאי אבל היכי שייך דלוי יהי' תני ברישא חייבי לאווין בהדי עריות כיון דלקמן (דף ך') תני בפי' דח"ל חולצין ולא מתייבמין וא"כ גם אי אמרינן דהתנא תני פלוגתא כמ"ד דלא סבירא לי' כוותי' מכ"מ לא מצי למיסתם הכא הכי והכא הכי וא"כ אין ראי' לכאורה מהא דלא קתני לוי חייבי לאווין ועיין בזה בתוספ' לקמן:

בא"ד. דמספקא לי' לאביי: ק"ק מאי מקשו מאביי דהא ע"כ הא דקאמר אביי אם איתא לדרבי אבא אין כוונתו דאי ליתא לדרבי אבא אלא דגם לרבנן קידושיו קידושין לא שייך הדין דקאמר שם דהא אדרבא כש"כ דאתיא שפיר אפילו לרבנן אע"כ דכוונתו דמסופק הוא אם איתא לדרבי אבא דלר"א עכ"פ קידושיו קידושין או ליתא לדרבי אבא דבהא אפילו ר"א מודה דאינן קידושין דאי איתא לדרבי אבא שייך דינו אליבי' דר"א ואי ליתא לדרבי אבא לכ"ע לא שייך וא"כ איך הי' לו לפשוט ספק זה מדלא תני א"א דבין איתא לדרבי אבא בין ליתא לא שייך ליתני כן דאי איתא לדרבי אבא הוי פלוגתא דלא ס"ל וכמש"כ התוספ' לעיל לענין גירושין ואי ליתא לדרבי אבא אלא לכ"ע אין הקידושין קידושין כש"כ דלא שייך למיתני א"א וא"כ מאביי ודאי לא קשיא אכן מכ"מ ק' קושיתם ארבי אבא גופא דמסופק שם ג"כ אי לכ"ע קידושיו קידושין ועל זה הקשו שפר איך יש לספק בזה דא"כ ה"ל למיתני א"א במתניתן דהכא, וכן הקשו התוספ' באמת בגיטין, אבל מה שהקשו הכא לאביי כן וכן הוא בתוספת הרא"ש קשה, ונראה דזה תלוי בשיטת הרמב"ם (בפ"ז מהל' אישות הל' י"ג) דפסק דבעל מנת מקודשת מספק ובשיטת הראשונים שהביא הרב המגיד שם דאינה מקודשת כלל דשיטת הרמב"ם היא כשיטת התוספ' דהכא ושיטת הראשונים היא כמו שכתבנו להקשות על התוספ' ע"ש, דכיון דהרמב"ם מפרש ספק אביי אליבי' דרבנן י"ל דגם התוספ' הכא ס"ל כן ולכן הקשו מאביי אליבי' דכ"ע: בא"ד

. דכבר נאסרה עליו לפני קדושי אחיו משום אשת איש: כצ"ל וכן הוא בתוספ' בגיטין וגירסת רש"ל בתוספ' דלפנינו לא ידעתי לישבה:

בא"ד משום אשת איש: מזה קשה לענ"ד אמה דמתרץ לעיל (דף ג') דלכך לא תני צרת סוטה לרב לפי שאינה בצרת צרה ע"ש, דהא שפיר משכחת צרת צרה כגון ראובן קידש לאה חוץ משמעון אחיו ולו גם אשה אחרת שזינתה תחתיו ומת ואחרי ששתי נשיו אינן זקוקים האחת מטעם סוטה והאחת מטעם צרת סוטה נשא שמעון ללאה כנכרית שהרי לגבי' לא נקראת צרת סוטה דלגבי' לא היתה אשת אחיו כלל ולו גם אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן אסורות לו לאה אסורה שלו היא צרת סוטה מאחיו הראשון ואשת שמעון אסורה לו מטעם צרת צרתה, ובשלמא לשיטת רש"י ותוספ' בגיטין דמפרשי מה דקאמר אביי אם איתא לדרבי אבא אליבי' דר"א דוקא, לק"מ די"ל דמתניתן כרבנן ולכן לא יכול לחשוב צרת סוטה אבל לפי' הרמב"ם וכפי מה שכתבתי לעיל שזה גם שיטת התוספ' דכאן דאביי אליבי' דרבנן קאמר שפיר קשה, אכן בזה הי' אפשר לומר דאף דאביי' אליבי' כרבי אבא מסופק אי לא תפסי קידושין בקידש חוץ לרבנן דלמא לרב פשיטא לי' דלא הוי קידושין, אבל ק"ל על הרמב"ם דפסק (בהל' יבום פ' ו') כרב דצרת סוטה פטורה מן החליצה ומן היבום ופסק (בהל' אישות פ' ז') דבקידש חוץ מקודשת מספק וכפי פי' ה"ה מפני שהוא מפרש דאביי אליבי' דרבנן מסופק והוי אבעי' דלא אפשיטא ע"ש, וא"כ קשה דהא ע"כ מוכח דאינה מקודשת דאי ס"ד מקודשת למה לא חשיב צרת סוטה במתניתן כיון דמשכחת בצרת צרה, והי' נלענ"ד לומר ע"פ מה שהקשה המשנה למלך בהל' יבום (שם) דמאי פריך דליתני צרת סוטה כיון דלרבי יוסי בן כיפר אינה פטורה הרי בפלוגתא לא קמיירי ותירץ דעדיפא מינה משני ועוד הא איכא הכא שינויא דאמוראי דבפלוגתא קמיירי ע"ש. וא"כ י"ל דלשיטת הרמב"ם באמת נימא הכי דלעולם בחוץ מקודשת ומכ"מ לא תני צרת סוטה דבפלוגתא לא קמיירי. אבל באמת זה דוחק כיון דרב אשי דבתרא הוא מתרץ דבפלוגתא קמיירי היאך נאמר דהרמב"ם לא פסק כוותי' וצ"ע: