משנה תורה · ספר זרעים · הלכות שמיטה ויובל

רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ח

20 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לַעֲבֹד הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ אָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ. אוֹ לִמְכֹּר לָהֶן כְּלֵי עֲבוֹדָה. לְפִי שֶׁאָסוּר לְחַזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה:

2. הלכה ב׳

   וְאֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָן בַּשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. מַחְרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ הָעל וְהַמַּזְּרֶה וְהַדֶּקֶר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה שֶׁאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד. וְלִמְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת מֻתָּר לְמָכְרוֹ לְחָשׁוּד:

3. הלכה ג׳

   כֵּיצַד. מוֹכֵר הוּא לוֹ הַמַּגָּל וְהָעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. שֶׁאִם יִקְצֹר בּוֹ מְעַט וְיָבִיא עַל הָעֲגָלָה מְעַט הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין אוֹ יָבִיא כָּל פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ אָסוּר:

   כסף משנה

   (א-ג) כדרך שאסור לעבוד הארץ בשביעית וכו'. ואלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם וכו' עד וכל כליה. משנה פרק ה' דשביעית (משנה ו'):

4. הלכה ד׳

   וּמֻתָּר לִמְכֹּר סְתָם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לִמְלָאכָה הָאֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁקָּנָה בַּשְּׁבִיעִית לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה לְאַחַר שְׁבִיעִית:

   כסף משנה

   ומ"ש ומותר למכור סתם למי שאינו חשוד וכו'. ירושלמי שם (הלכה ג'):

5. הלכה ה׳

   הַיּוֹצֵר מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵי שֶׁמֶן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּדֵּי יַיִן. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ"ם יֶתֶר מִזֶּה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל. וּמוֹכֵר כַּדִּים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְבִיאֵם לָאָרֶץ:

   כסף משנה

   היוצר מוכר חמשה כדי שמן וכו' עד שמא יביא לארץ. משנה שם (משנה ז'):

6. הלכה ו׳

   וּמוֹכֵר לְחָשׁוּד פָּרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְשָׁחֳטָהּ. וּמוֹכֵר לוֹ שָׂדֵהוּ שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹבִירָהּ. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר לוֹ שְׂדֵה הָאִילָן אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק עִמּוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ בָּאִילָן. וּמַשְׁאִילוֹ סְאָה לִמְדֹּד בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֹּרֶן שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְדֹּד בָּהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן בְּפֵרוּשׁ אֲסוּרִים:

   כסף משנה (3)

   ומוכר לחשוד פרה וכו'. משנה א' שם וכבית הלל ואיתא פירקא קמא דעבודה זרה (דף ט"ו):

   ומוכר לו שדהו וכו' אבל לא ימכור לו שדה האילן וכו'. תוספתא סוף פרק ג' דשביעית:

   ומשאילו סאה וכו'. עד וכולן בפירוש אסורין. משנה פרק ה' דשביעית (משנה ח'):

7. הלכה ז׳

   וְכֵן מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה רֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָּבֹר וְלֹא תִּטְחֹן עִמָּהּ:

   כסף משנה

   וכן משאלת וכו' מחזיקין ידי עכו״ם וכו'. משנה ט' שם ובס״פ הניזקין (גיטין דף ס״א):

8. הלכה ח׳

   מַחֲזִיקִין יְדֵי עַכּוּ"ם בַּשְּׁבִיעִית בִּדְבָרִים בִּלְבַד. כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ חוֹרֵשׁ אוֹ זוֹרֵעַ אוֹמֵר לוֹ תִּתְחַזֵּק אוֹ תַּצְלִיחַ וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ. אֲבָל לֹא יְסַעֲדֶּנוּ בַּיָּד. וּמֻתָּר לִרְדּוֹת עִמָּהֶן הַכַּוֶּרֶת וְחוֹכְרִין מֵהֶן נִירִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי חִיּוּב כְּדֵי לִקְנֹס אוֹתָן:

   כסף משנה (2)

   ומותר לרדות עמהם הכוורת. ירושלמי פרק רביעי (הלכה ג') הורי רבי אמי לרדות עמו כלומר ולאפוקי מר"א דחשיב כוורת כקרקע בסוף שביעית (משנה ז') ובסוף עוקצין ובתוספתא דבסוף עוקצין:

   וחוכרים מהם נירין וכו'. משנה פרק רביעי דשביעית (משנה ג'):

9. הלכה ט׳

   מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בְּסוּרְיָא בְּתָלוּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְחֻבָּר. כֵּיצַד. דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין. אֲבָל לֹא קוֹצְרִין וְלֹא בּוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ:

   כסף משנה

   מותר לעשות בסוריא בתלוש וכו'. משנה פרק ששי דשביעית (משנה ב'):

10. הלכה י׳

    כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לְשָׁמְרָן כָּךְ אָסוּר לִקַּח מֵעַם הָאָרֶץ. לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ. וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. שֶׁמָּא לֹא יֹאכַל אוֹתָן בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:

    כסף משנה

    כשם שאסור לעשות סחורה וכו' עד משום כדי חייו של מוכר. בפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ט):

11. הלכה י״א

    הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵעַם הָאָרֶץ בַּשְּׁבִיעִית נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג מַתָּנָה. וְאִם לֹא נָתַן לוֹ מַבְלִיעַ לוֹ דְּמֵי אֶתְרוֹג בִּדְמֵי לוּלָב:

12. הלכה י״ב

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁכְּמוֹתָן בְּשָׁמוּר כְּגוֹן תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל הָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַהֶפְקֵר כְּגוֹן הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְהַשּׁוֹטִים וְהַחֲלַגְלוֹגוֹת וְהַכֻּסְבַּר שֶׁל הָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ מְעַט כִּדְמֵי שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בִּלְבַד מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל מוֹכֵר:

    כסף משנה

    בד"א בזמן שהיה מוכר וכו' אבל היה מוכר פירות שחזקתן מן ההפקר וכו'. משנה פ"ט דשביעית (משנה א'):

13. הלכה י״ג

    וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת כְּגוֹן שׁוּם בַּעַל בְּכִי וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּה וּגְרִיסִין הַקִּלְקִיּוֹת וַעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת וְכֵן זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלוֹת כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ נִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית:

    כסף משנה

    וכל דבר שאינו חייב במעשרות כגון וכו'. משנה בסוף מעשרות (משנה ח'):

14. הלכה י״ד

    בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַם הָאָרֶץ סְתָם. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חָשׁוּד לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו וְלִמְכֹּר מֵהֶן אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִקַּת שְׁבִיעִית כְּלָל. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ פִּשְׁתָּן אֲפִלּוּ סָרוּק. אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וְשָׁזוּר:

15. הלכה ט״ו

    הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. וְהֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה וְזֶה מִן הַתּוֹרָה. מַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשְּׁבִיעִית. וּשְׁבִיעִית אֵין לָהּ פִּדְיוֹן מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר:

16. הלכה ט״ז

    הֶחָשׁוּד עַל הַטָּהֳרוֹת אֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל הַמַּעֲשֵׂר וְלֹא עַל הַשְּׁבִיעִית. שֶׁהָאֹכֶל הַטָּמֵא הַזֶּה שֶׁמְּכָרוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהֶחָשׁוּד לְדִבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ חָשׁוּד לְדִבְרֵי תּוֹרָה:

    כסף משנה (2)

    (יד-טז) בד"א בעם הארץ סתם וכו'. משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ"ט:) וכרבי שמעון ואע"ג דמתניתין לגבי חשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין היא ילפינן מינה לחשוד על השביעית:

    ואין לוקחין ממנו פשתן וכו' עד ולא על השביעית. משנה שם ולשון המשנה אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים ופירש רבינו שם בגדים אלו שבכאן ר"ל כעין בגדים כגון הגדילים שהם מעשה עבות מן הפשתן עצמו לא מן הטווי לפי שהואיל והתיר לקנות הטווי כל שכן הדבר העשוי מן הטווי עכ"ל והוא פירוש לדברי הגמרא שם. וז"ש שזור במקום בגדים השנוי שם במשנה, ובירושלמי (פ"ה ה"ג) סוף מעשרות ופשתן לאו קיסמין הוא א"ר חיננא מפני זרעה וז"ש רבינו שיש עליו זיקת שביעית:

17. הלכה י״ז

    כָּל הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל אֲחֵרִים חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא לַאֲחֵרִים. לְפִיכָךְ הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר דָּנוֹ וּמְעִידוֹ:

    השגת הראב״ד

    לפיכך החשוד על הדבר דנו ומעידו. א"א כבר כתבתי למעלה בפי"ב מה' מעשר שאין לסמוך על זה:

    כסף משנה

    כל החשוד על הדבר וכו': כתב הראב"ד כבר כתבתי בפי"ב מהל' מעשר שאין לסמוך על זה עכ"ל וכבר כתבתי שם טעם רבינו:

18. הלכה י״ח

    הַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית לְפִי שֶׁהֵם אוֹמְרִים הוֹאִיל וְהַתְּרוּמוֹת מֻתָּרוֹת לָנוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין עַל הַזָּרִים בְּמִיתָה קַל וָחֹמֶר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. לְפִיכָךְ סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה. נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה יֵרָקְבוּ הַכּל וְלֹא יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים כְּכָל מְדֻמָּע לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית:

    כסף משנה

    הכהנים חשודים על השביעית לפי שהם אומרים וכו' לפיכך סאה תרומה וכו'. בפרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ו):

19. הלכה י״ט

    הַצַּבְעָנִין וְהַפַּטָּמִין לוֹקְחִין מֻרְסָן מִכָּל מָקוֹם. וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא:

    כסף משנה

    הצבענין והפטמין וכו'. תוספתא פ"ה דשביעית ובירושלמי פרק ט':

20. הלכה כ׳

    גַּבָּאֵי קֻפָּה בַּשְּׁבִיעִית לֹא יִהְיוּ מְדַקְדְּקִין בַּחֲצֵרוֹת שֶׁל אוֹכְלִין שְׁבִיעִית. וְאִם נָתְנוּ לָהֶן פַּת מֻתֶּרֶת וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא. שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נוֹתְנִין אֶלָּא אוֹ מְעוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בֵּיצִים הַנִּלְקָחוֹת בִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וּמֻתָּר לִלְווֹת מִן הָעֲנִיִּים פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וּמַחְזִירִין לָהֶן פֵּרוֹת בְּשָׁנָה שְׁמִינִית:

    כסף משנה (2)

    גבאי קופה בשביעית לא יהיו וכו'. תוספתא פ"ג דדמאי:

    ומותר ללוות מן העניים וכו'. פרק בתרא דע"ז:

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי