משנה תורה · ספר זרעים · הלכות שמיטה ויובל

רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק יא

21 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים אֵינָהּ נמְכֶּרֶת לִצְמִיתוּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת". וְאִם מָכַר לִצְמִיתוּת שְׁנֵיהֶם עוֹבְרִין בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶן מוֹעִילִין אֶלָּא תַּחֲזֹר הַשָּׂדֶה לִבְעָלֶיהָ בַּיּוֹבֵל:

   כסף משנה

   ארץ ישראל המתחלקת לשבטים וכו'. ואם מכר לצמיתות שניהם עוברים בלא תעשה ואין מעשיהם מועילים וכו':

2. הלכה ב׳

   וְהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל שֶׁאֵין חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֶלָּא דָּבָר הַנִמְכָּר סְתָם אוֹ הַנִמְכָּר לִצְמִיתוּת:

   כסף משנה

   והמוכר שדה לששים שנה וכו'. [בבא מציעא דף ע"ט]:

3. הלכה ג׳

   לֹא יִמְכֹּר אָדָם בֵּיתוֹ אוֹ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוֹזְרִין אַחַר זְמַן אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כה) "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". אֲבָל לִמְכֹּר וּלְהַנִּיחַ הַדָּמִים בְּכִיסוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה אוֹ לִקַּח בָּהֶן כֵּלִים אוֹ עֲבָדִים וּבְהֵמָה אֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא לִמְזוֹנוֹת בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וּמָכַר מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִין:

   כסף משנה (2)

   לא ימכור אדם את ביתו וכו' אא"כ העני אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו וכו'. ת"כ פרשת בהר סיני.

   ומה שכתב ואם עבר ומכר מ"מ וכו'. בתוספתא פרק חמישי דערכין:

4. הלכה ד׳

   וְדָנִין בְּבַיִת דִּין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וּבְשָׂדֶה דִּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה. דִּין מוֹכֵר שְׂדֶה אֲחֻזָּתוֹ לְחַשֵּׁב אֶת הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים הַנִּשְׁאָרוֹת לַיּוֹבֵל. וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת מְחַשֵּׁב עִם הַלּוֹקֵחַ עַל הַשָּׁנִים שֶׁאָכַל. וְגוֹרֵעַ מִדְּמֵי הַמּוֹכֵר וּמַחֲזִיר לוֹ הַשְּׁאָר:

   כסף משנה

   דין מוכר שדה אחוזתו וכו'. מפורש בכתוב לפי רוב השנים תרבה מקנתו וכו' וכתיב וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו:

5. הלכה ה׳

   כֵּיצַד. הֲרֵי הַנִּשְׁאָר לַיּוֹבֵל עֶשֶׂר שָׁנִים וּמָכַר לוֹ שָׂדֶה בְּמֵאָה דִּינָר. אֲכָלָהּ הַלּוֹקֵחַ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְרָצָה הַמּוֹכֵר לִגְאל נוֹתֵן לוֹ שִׁבְעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר שָׂדֵהוּ. וְכֵן אִם אֲכָלָהּ שֵׁשׁ שָׁנִים נוֹתֵן לוֹ אַרְבָּעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר לוֹ שָׂדֵהוּ. לֹא גְאָלָהּ אֶלָּא הִנִּיחָהּ בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחֲזֹר לַבְּעָלִים בְּלֹא דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ":

   כסף משנה

   לא גאלה וכו'. מפו' בכתוב ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחוזתו:

6. הלכה ו׳

   מְכָרָהּ לוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת וּלְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים גְאָלָהּ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הַחֲזִירֶנָּה לִי מְלֵאָה פֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָהּ לוֹ מְלֵאָה פֵּרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְאָלָהּ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶלָּא לְפִי שְׁתֵּי שָׁנִים בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז יח) "עַל פִּי הַשָּׁנִים" לֹא עַל פִּי הַתְּבוּאוֹת:

   כסף משנה

   מכרה לו והיא מלאה פירות וכו'. משנה וברייתא בפירקא בתרא דערכין:

7. הלכה ז׳

   הַקָּנִים וְהַזְּמוֹרוֹת וּפֵרוֹת שִׁקְמָה שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ. אֲבָל אִילָן שֶׁנִּכְסַח אוֹ שֶׁיָּבַשׁ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בְּדָמָיו קַרְקַע וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ עַד שֶׁתִּגָּאֵל הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ:

   כסף משנה

   הקנים והזמורות וכו'. בתוספתא דערכין פרק חמישי:

8. הלכה ח׳

   הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּנְטָעָהּ אִילָנוֹת וְהִשְׁבִּיחָה כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל שָׁמִין שֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְנוֹתֵן בַּעַל הַשָּׂדֶה דְּמֵי הַשֶּׁבַח לַלּוֹקֵחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה לג) "וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת" מִמְכָּר חוֹזֵר וְלֹא הַשֶּׁבַח:

   כסף משנה

   הלוקח שדה אחוזה וכו'. במציעא פ' המקבל (בבא מציעא דף ק״ט):

9. הלכה ט׳

   הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאל לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ". וַאֲפִלּוּ רָצָה הַלּוֹקֵחַ אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ". אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַמְּכִירָה:

   כסף משנה (3)

   המוכר את שדהו וכו'. משנה ר"פ בתרא דערכין (דף כט:).

   ומ"ש ואפילו רצה הלוקח אסור. שם:

   ומ״ש מעת לעת. ברייתא בפרק השג יד (ערכין דף י״ח ע״ב) ויליף לה מקרא:

10. הלכה י׳

    וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל הַלּוֹקֵחַ שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ יִגְאַל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "שְׁנֵי תְּבוּאוֹת". לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׁנִים שְׁבִיעִית אוֹ שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ יֵרָקוֹן אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן:

    כסף משנה

    וצריך שיאכל הלוקח וכו' עד הרי אלו עולין למנין. משנה שם (דף כ"ט ע"ב) וטעמא דהובירה פירש"י משום דאיהו אפסיד אנפשיה וא"כ ה"ה להובירה שתי שנים ורבינו דנקט הניחה בורה שנה ואכלה שנה לאו דוקא:

11. הלכה י״א

    הִנִּיחָהּ הַלּוֹקֵחַ בּוּרָה שָׁנָה וַאֲכָלָהּ שָׁנָה. אוֹ אֲכָלָהּ שָׁנָה וְנָרָהּ שָׁנָה וְלֹא זְרָעָהּ הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לַמִּנְיָן. מְכָרָהּ בִּשְׁנַת יוֹבֵל עַצְמָהּ אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת וְהַדָּמִים חוֹזְרִין לַבְּעָלִים:

    כסף משנה

    מכרה בשנת היובל עצמה וכו'. שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כשמואל:

12. הלכה י״ב

    מְכָרָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה אַחַר הַיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "שְׁנֵי תְבוּאֹת":

    כסף משנה

    מכרה שנה אחת לפני היובל וכו'. ג"ז שם:

13. הלכה י״ג

    מָכַר נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם אוֹ סְלָעִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִין לִזְרִיעָה הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת". שָׂדֶה הָרָאוּי לַתְּבוּאָה הִיא שֶׁאֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֶלָּא אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם לֹא גְּאָלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִזְרִיעָה חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל:

14. הלכה י״ד

    מָכַר אִילָנוֹת אֵין נִגְאָלִין לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁהֲרֵי רְאוּיִים לִתְבוּאוֹת. וְאִם לֹא גְּאָלָן אֵינָן חוֹזְרִין לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כז כח) "וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" וְלֹא לָאִילָנוֹת:

    כסף משנה

    (יג-יד) מכר נקעים מלאים מים או טרשים וכו' עד ולא לאילנות. פ"ב דערכין (דף י"ד ע"ב) אלא שדין נקעים מלאים מים אינו שם ואפשר שחסרון הוא בספרים דידן אי נמי דמדאשכחן דיהיב גמרא טעמא לטרשין משום דלאו בני זריעה ממילא משמע דה"ה לנקעים מלאים מים שגם הם אינם בני זריעה וגם בכל דוכתא דינם שוה בין לענין מכר בין לענין הקדש:

15. הלכה ט״ו

    מָכַר שָׂדֵהוּ לְרִאשׁוֹן וְרִאשׁוֹן מָכַר לְשֵׁנִי וְשֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי אֲפִלּוּ מֵאָה זֶה אַחַר זֶה בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחֲזֹר לָאָדוֹן הָרִאשׁוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כד) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ":

    כסף משנה

    מכר שדהו לראשון וכו':

16. הלכה ט״ז

    מְכָרָהּ לְרִאשׁוֹן בְּמֵאָה דִּינָר וְרִאשׁוֹן לְשֵׁנִי בְּמָאתַיִם וְרָצָה הָאָדוֹן לִגְאל אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כז) "לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ". מְכָרָהּ לְרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וְרִאשׁוֹן לְשֵׁנִי בְּמֵאָה הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב עִם הָאַחֲרוֹן. וְכֵן אִם מָכַר בְּמֵאָה וְהִשְׁבִּיחָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמָאתַיִם מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁמָּכַר. וְאִם מְכָרָהּ בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיפָה וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמֵאָה מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁהִיא. וּלְעוֹלָם מְיַפִּים כֹּחַ מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּמְרֵעִין כֹּחַ הַלּוֹקֵחַ:

    כסף משנה (2)

    מכרה לראשון במאה דינר וכו'. עד הרי זה מחשב עם האחרון. משנה פירקא בתרא דערכין (דף ל):

    וכן אם מכר במאה והשביחה וכו' עד ומריעין כח הלוקח. שם:

17. הלכה י״ז

    הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ וְהָיוּ לוֹ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וּמָכַר מֵאוֹתָם הַשָּׂדוֹת כְּדֵי לִגְאל שָׂדֶה שֶׁמָּכַר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר. וְכֵן אִם לָוָה לִגְאל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ" לֹא שֶׁיִּלְוֶה:

18. הלכה י״ח

    מָצָא מְעַט וְרָצָה לִגְאל חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁמָּכַר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". אוֹ גּוֹאֵל אֶת כֻּלָּהּ אוֹ אֵינוֹ גּוֹאֵל. וְאִם רָצוּ קְרוֹבָיו לִגְאל גּוֹאֲלִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כה) "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו":

    כסף משנה (2)

    (יז-יח) המוכר שדה אחוזתו וכו' עד או אינו גואל. משנה שם.

    ומ"ש ואם רצו קרוביו לגאול וכו'. מקרא מלא דבר הכתוב והוזכר פ"ק דקידושין ובספרי רבינו כתוב או דודו או בן דודו וגו' וט"ס הוא כי פסוק זה במוכר עצמו הוא דכתיב אבל במוכר שדה אחוזה כתיב ובא גואלו הקרוב אליו וכן נמצא בספר כתיבת יד:

19. הלכה י״ט

    הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ מַתָּנָה הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לוֹ בַּיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יג) "תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה:

    כסף משנה

    הנותן שדהו מתנה וכו'. משנה בס״פ יש בכור (בכורות דף נ״ב ע״ב) וכחכמים:

20. הלכה כ׳

    הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ כְּלָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה חֶלְקוֹ בַּיּוֹבֵל. לֹא תִּבָּטֵל חֲלוּקָתָן מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן הַבְּכוֹר וְהַמְיַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל חֵלֶק שֶׁנָּטַל וְנוֹטֵל הַחֵלֶק שֶׁכְּנֶגְדּוֹ:

    כסף משנה (2)

    האחים שחלקו וכו'. בס"פ יש בכור.

    ומ"ש חלקו ביובל וכו': וכן הבכור והמייבם וכו'. משנה פרק יש בכור ואלו שאין חוזרין ביובל הבכור והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו ואמרינן בגמרא דמחזירין זה לזה ומאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה כלומר שיהא מאבד חלק בכורתו אלא חוזרים וחולקים ונוטל פי שנים כבתחילה כך פירש"י ומדברי רבינו נראה דה"ק אין מחזירין לבטל החלוקה לגמרי ולחזור ולחלוק כבתחילה אלא החלוקה קיימת רק שמחליפים של זה בשל זה דאילו לפירוש רש"י קשה מהיכא תיסק אדעתין שיהיה מפסיד זה חלק בכורתו:

21. הלכה כ״א

    אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵיהֶם עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה וְאֵינוֹ מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל. וְאִם יָרַשׁ מִמֶּנָּה בֵּית הַקְּבָרוֹת יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה וְיִתְּנוּ לוֹ דָּמֶיהָ וּמְנַכִּין לוֹ דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ שֶׁהֲרֵי חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ:

    כסף משנה (2)

    ומ"ש אבל היורש את אשתו וכו'. לטעמיה אזיל שפסק בפרק [י"ב] מהלכות אישות כמ"ד הכי:

    ואם ירש ממנה בית הקברות וכו'. משנה ס"פ יש בכור כר"י בן ברוקא ומשמע דליכא מאן דפליג עליה בהא:

עוד: ספר זרעים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי