משנה תורה · ספר משפטים · הלכות שאלה ופיקדון

רמב״ם הלכות שאלה ופיקדון פרק ב

11 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · מגיד משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   הַשׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים אֲפִלּוּ נִגְנַב אוֹ אָבַד בִּפְשִׁיעָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב יד) "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". וּבִלְבַד שֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה עִם הַחֵפֶץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן וְאֶחָד שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים לְאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁשְּׁאָלָן וּשְׂכָרָן לִמְלָאכָה אַחֶרֶת אוֹ לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֶמְתּוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ אֶת הַבְּהֵמָה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים וּפָטוּר. מָשַׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהוּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

   מגיד משנה (4)

   השואל בבעלים אפילו נגנב וכו'. מחלוקת רב אחא ורבינא בהשואל (דף צ"ה) ופסק כדברי המיקל על השואל וכן בהלכות:

   ובלבד וכו' כמו שביארנו. פ"א מהלכות שכירות:

   ואחד השואל את הבעלים וכו'. מפורש במשנה (דף צ"ד):

   אפילו אמר לחבירו השקני וכו'. מימרא שם:

2. הלכה ב׳

   הִשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ אוֹ הִשְׂכִּירָהּ לְמַשּׂוֹי וְיָצָא עִמָּהּ לְסָעֳדָהּ עִם הַשּׁוֹאֵל אוֹ הַשּׂוֹכֵר וְלִטְעֹן עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. וְאִם יָצָא לְבַקֵּר הַמַּשּׂאוֹי בִּלְבַד וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ עָלֶיהָ יֶתֶר מִן הָרָאוּי אֵינָהּ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים:

   מגיד משנה

   השאיל בהמתו וכו'. מעשה שם:

3. הלכה ג׳

   מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וְהַנּוֹטֵעַ לִבְנֵי הַמְּדִינָה. וְהַמַּקִּיז לָהֶם אֶת הַדָּם. וְהַסּוֹפֵר שֶׁלָּהֶן. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּן אִם הִשְׁאִיל אוֹ הִשְׂכִּיר לְאֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּמְלַאכְתָּם הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים וַאֲפִלּוּ פָּשַׁע בָּהּ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר. אֲבָל הוּא שֶׁשָּׁאַל אוֹ שֶׁשָּׂכַר מֵהֶן חַיָּב שֶׁאֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ:

   מגיד משנה

   מלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה וכו'. מימרא מפורשת שם (דף צ"ז):

4. הלכה ד׳

   הָרַב שֶׁהוּא מַקְרִיא בִּרְצוֹנוֹ לַתַּלְמִידִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְאֵיזוֹ מַסֶּכְתָּא שֶׁיִּרְצֶה וְהֵם הָיוּ קְבוּעִים לָבוֹא תָּמִיד וְנִשְׁמַט לָהֶן מִמַּסֶּכְתָּא לְמַסֶּכְתָּא הֲרֵי הֵן שְׁאוּלִין אֶצְלוֹ וְאֵין הוּא שָׁאוּל לָהֶם. וּבְיוֹם הַפֶּרֶק שֶׁהַכּל בָּאִין לִשְׁמֹעַ עִנְיַן אוֹתוֹ מוֹעֵד הֲרֵי הוּא שָׁאוּל לָהֶם וְהֵם אֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ:

   מגיד משנה

   הרב שהוא מקריא ברצונו וכו'. מפורשת שם כל הבבא וביום הפרק אינו יכול להשמט להם לדבר אחר ולפיכך הוא כשאול להם ובשאר ימות השנה כיון שהם קבועים לבא לפניו והוא מלמדם אי זה דבר שירצה הם כשאולין לו:

5. הלכה ה׳

   הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב יד) "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם" הַבְּעָלִים עַצְמָן לֹא שָׁלִיחַ. אָמַר לְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. נִשְׁאַל הָעֶבֶד עִמָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים:

   מגיד משנה (3)

   האומר לשלוחו צא והשאל וכו'. זו בעיא וסוגיא שם בהשואל (דף צ"ו) ופסק כרבינו חננאל ז"ל וההלכות:

   אמר לעבדו וכו'. זה מפורש שם:

   נשאל העבד וכו'. זה פשוט שאין בידו לחוב רבו וזהו שאמרו אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי:

6. הלכה ו׳

   הַשּׁוֹאֵל מִן הָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל לוֹ בַּעְלָהּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף וְאֵין לַבַּעַל אֶלָּא פֵּרוֹת:

   מגיד משנה

   השואל מן האשה. פירוש פרה מנכסי מלוג שלה. שקנין פירות. פי' שיש לבעל בנכסי מלוג אינו כקניין הגוף ומפורש הדין שם ובהלכות:

7. הלכה ז׳

   הַשּׁוֹאֵל מֵאִשְׁתּוֹ אוֹ שֻׁתָּפִין שֶּׁשָּׁאֲלוּ זֶה מִזֶּה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. וְאִם אָמַר הַשֻׁתָּף לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְאַשְׁאִילְךָ לְמָחָר אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים:

   מגיד משנה (2)

   השואל מאשתו וכו'. מפורש שם והטעם שבכל זמן האשה עם בעלה במלאכתו:

   או שותפין ששאלו זה מזה וכו'. נראית הכוונה ששניהם שאלו האחד מחבירו אבל תמהתי על לשון שותפין. ודין שנים ששאלו כאחד זה מזה כבר ביארתיו פרק עשירי מהלכות שכירות:

8. הלכה ח׳

   שָׁאַל מִן הַשֻּׁתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים אִם אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. פָּשַׁע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם:

   מגיד משנה (2)

   שאל מן השותפין וכו'. דבר של שותפין. וכן השותפין ששאלו. פרה לחרוש בה קרקע של שותפות לשון רש"י ז"ל ובעיי דלא איפשיטו נינהו ופסק בהן ז"ל כדרכו בשאר תיקו האמורים בגמרא.

   ומ"ש ז"ל פשע בה השומר ה"ז משלם. אע"פ שפשיעה בבעלים פטורה ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים אם לא דעתו ז"ל שהפושע הוא כמזיק כמ"ש בביאור פ"ב מהלכות שכירות וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה ברורה לפטרו חייב לשלם. וכבר כתבתי שחלקו עליו ז"ל:

9. הלכה ט׳

   הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּהֵמָה בַּבְּעָלִים לְרָבְעָהּ אוֹ לְהַרְאוֹת בָּהּ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אוֹ שֶׁשָּׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים:

   מגיד משנה

   השואל את הבהמה בבעלים לרבעה או להראות בה. פירוש שהוא עשיר ואלו הדינין בעיות בגמרא ולא איפשיטו ובגמרא לא הזכירו בעלים באלו השאלות אלא שאלה לרבעה מהו לראות בה מהו פחות משוה פרוטה מהו שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה מהו שאל מן השותפין ונשאל לאחד מהו ונראה דעת רבינו שכולן כששאלן בבעלים הם והכל נמשך אחר שאל מן השותפין שהיא בדין שאלה בבעלים אבל רש"י ז"ל פירש הד' בעיות ראשונות בשלא בבעלים וז"ל שאלה לרבעה הוא עצמו מהו מי מיחייב באונסיה או לא ע"כ. והטעם מי אמרינן שאלה שחייבה תורה באונסין דוקא כדשיילי אינשי וכן בכולן ולפי פירוש זה בשאלה בבעלים ודאי פטור:

10. הלכה י׳

    שְׁאָלָהּ בַּבְּעָלִים וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים פָּטוּר שֶׁהַשְּׂכִירוּת תָּלוּי בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׁאָלָה בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים הוּא:

    מגיד משנה (2)

    שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וכו'. בעיא (דף צ"ח ע"ב) באם תמצא לומר ופסקה הרב כדרכו בכל הגמרא לפסוק כאם תמצא לומר והשאר בעיות לא איפשיטו ופירש"י ז"ל שאלה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושכרה הימנו ובשעת שכירות לא היתה עמו במלאכתו ונגנבה או שאבדה מהו עכ"ל. וכן פירש הרמב"ן ז"ל:

    ומ"ש רבינו שהשכירות תלויה בשאלה. לשון הגמרא שכירות בשאלה מישך שייכא. ופירש"י ז"ל כל חיובי שוכר ישנן בשואל ולא הוסיף כלום ומחמת משיכה הראשונה באו וההיא בבעלים ופטור הוא עכ"ל:

11. הלכה י״א

    אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת הֲרֵי הַבַּעַל כְּלוֹקֵחַ מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר וְלֹא שׁוֹאֵל. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה דְּבַר הַשְּׁאֵלָה בְּהֵמָה וּמֵתָה הַבַּעַל פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ אֲפִלּוּ פָּשַׁע מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלוֹקֵחַ וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ מָמוֹן. וְאִם הוֹדִיעָה אֶת בַּעְלָהּ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אִם הָיָה שׂוֹכֵר אוֹ נוֹשֵׂא שָׂכָר הֲרֵי הִיא שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים וּפָטוּר. וְכָל שֶׁאֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אֵינָהּ שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים. וְכָל שֶׁהוּא סָפֵק בִּשְׁאֵלָה כָּךְ הוּא סָפֵק בִּשְׂכִירוּת:

    השגת הראב״ד

    אשה ששאלה וכו' עד נכנס תחתיה. א"א והוא שקיבל אותה על עצמו בשאלה עכ"ל:

    מגיד משנה (3)

    אשה ששאלה ואחר כך וכו'. בעיא דאיפשיטא ופירושו בה נכון וכן פירשו הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל:

    ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה ה"ז נכנס תחתיה. זה לא מצאתי מבואר בגמרא בפירוש אבל סברת הרב ז"ל היא נכונה דודאי כיון שהוא כלוקח לא יפה כחו מכחה שהרי הוא בא מחמתה וכיון שהודיעתו ונשתמש בה חייב ואינו דומה ליורשין שאמרנו למעלה שאפילו נשתמשו בה אין חייבים באונסין וכפי דעת הרשב"א ז"ל דהתם ירושה שהיא ממילא ויכולין לומר זכות אב אנו יורשין להשתמש בה שלא בקבלת חיוב האונסין ואפשר ג"כ שרבינו חלוק על הדין הנזכר למעלה אלא שהיה לו לבאר שם. ובהשגות כאן א"א והוא שקיבל אותה על עצמו בשאלה ע"כ. ולדברי רבינו כל שנשתמש בה אחר ידיעתו הרי הוא כשואל אבל ודאי אם לא נשתמש בה אי אפשר לכופו להיות כשואל וזה פשוט:

    כל שאמרנו שהיא שאלה בבעלים וכו'. זה פשוט שהרי כל השומרים שוין בדין הבעלים כמו שנתבאר פרק ראשון מהלכות שכירות:

כסף משנה, לחם משנה על הלכות שאלה ופיקדון אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר משפטים · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי