משנה תורה · ספר עבודה · הלכות פסולי המוקדשין

רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין פרק טז

11 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמְחַשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע הָעֲבוֹדוֹת מַחֲשֶׁבֶת המָּקוֹם הַקָּרְבָּן פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל. וְאִם חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הַקָּרְבָּן פִּגּוּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא עֵרֵב עִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת. אֲבָל אִם עֵרֵב מַחֲשֶׁבֶת מָקוֹם אוֹ מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּפֶסַח וּבְחַטָּאת עִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הַקָּרְבָּן פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל. כֵּיצַד. שָׁחַט וְקִבֵּל וְהוֹלִיךְ וְזָרַק וּמַחְשַׁבְתּוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. אוֹ שֶׁהָיְתָה מַחְשַׁבְתּוֹ בְּאַחַת מֵאַרְבַּעְתָּן מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן וּבִשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת הָיְתָה מַחְשַׁבְתּוֹ נְכוֹנָה. אוֹ לֹא הָיְתָה שָׁם מַחֲשָׁבָה כְּלָל בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת. הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. אֲבָל אִם שָׁחַט בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְקִבֵּל אוֹ הוֹלִיךְ אוֹ זָרַק בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. אוֹ שֶׁשָּׁחַט בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם וְקִבֵּל אוֹ הוֹלִיךְ אוֹ זָרַק בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פִּגּוּל אֶלָּא פָּסוּל בִּלְבַד. וְכֵן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם וְקִבֵּל וְהוֹלִיךְ בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְקִבֵּל אוֹ הוֹלִיךְ אוֹ זָרַק בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. אֵין זֶה פִּגּוּל אֶלָּא פָּסוּל. וְהוּא הַדִּין בְּעוֹפוֹת וּבִמְנָחוֹת. אֵין שָׁם פִּגּוּל אֶלָּא קָרְבָּן שֶׁנִּפְסַל בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְלֹא עֵרֵב עִמָּהּ מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בְּסוֹף וְלֹא עֵרֵב עִמָּהּ מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁנִּפְסָלִין בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם:

   כסף משנה (3)

   כבר ביארנו וכו' ואם חשב מחשבת הזמן הקרבן פגול עד אין זה פגול אלא פסול. משנה בפ"ב דזבחים (דף כ"ט).

   ומ"ש וה"ה בעופות. משנה בפ' קדשי הקדשים (דף ס"ד:).

   ומ"ש ובמנחות. משנה בפ"ק דמנחות:

2. הלכה ב׳

   הַמְחַשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע הָעֲבוֹדוֹת אוֹ בְּכֻלָּם לֶאֱכל כְּזַיִת מִדָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה בַּחוּץ וּכְזַיִת לְמָחָר. אוֹ כְּזַיִת לְמָחָר וּכְזַיִת בַּחוּץ. אוֹ כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר. אוֹ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ. הֲרֵי הַקָּרְבָּן פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל. וְכֵן אִם עֵרֵב הַמַּחְשָׁבָה בְּהַקְטָרָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל:

   כסף משנה (2)

   המחשב באחת מד' עבודות וכו' עד הרי הקרבן פסול ואינו פגול. משנה בפרקים הנזכרים.

   ומ"ש וכן אם עירב המחשבה בהקטרה ה"ז פסול ואינו פגול. גם זה משנה בפרקים הנזכרים לאכול כחצי זית להקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

3. הלכה ג׳

   חִשֵּׁב לֶאֱכל אוֹ לְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם וְלֶאֱכל אוֹ לְהַקְטִיר כְּזַיִת בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. בֵּין שֶׁהִקְדִּים מַחֲשֶׁבֶת כְּזַיִת בֵּין שֶׁאִחֵר אוֹתָהּ. שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת חָשׁוּב אֵצֶל כְּזַיִת:

   כסף משנה

   חשב לאכול או להקטיר וכו'. מתבאר ממה שיבא:

4. הלכה ד׳

   חִשֵּׁב עַל חֲצִי זַיִת בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְעַל חֲצִי זַיִת בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם וְחָזַר וְחִשֵּׁב עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. וְכֵן אִם חִשֵּׁב עַל חֲצִי זַיִת בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְחָזַר וְחִשֵּׁב עַל כְּזַיִת חֶצְיוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְחֶצְיוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם הֲרֵי זֶה פִּגּוּל:

   כסף משנה (2)

   חשב על חצי זית במחשבת הזמן וכו'. פלוגתא דאמוראי בסוף פרק שני דזבחים (דף ל"א) ופסק כרבא:

   וכן אם חשב על חצי זית וכו'. שם מימרא דרב אשי:

5. הלכה ה׳

   חִשֵּׁב עַל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לִתֵּן אוֹתָם לְמַעְלָה אוֹ עַל הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְתִתָּם לְמַטָּה וְכַיּוֹצֵא בְּמַחְשָׁבוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵינָן פּוֹסְלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְעֵרֵב עִמָּהֶן מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. וְאִם חִשֵּׁב עִמָּהֶן מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם לְבַדָּהּ הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל:

   כסף משנה (3)

   חשב על הדמים הניתנים למטה וכו' ועירב עמהם מחשבת הזמן ה"ז פגול. ברייתא שם (כ"ז).

   ומ"ש ואם חשב עמהם וכו'. ברייתא הנזכרת ופשוט הוא.

   ומ"ש לבדה לאו דוקא דה"ה דאפי' עירב עם מחשבת המקום מחשבת הזמן אינו פגול כמו שנתבאר:

6. הלכה ו׳

   חִשֵּׁב עַל הַדָּם הַנִּתָּן לְמַעְלָה לְתִתּוֹ לְמָחָר לְמַטָּה. אוֹ עַל הַדָּם הַנִּתָּן לְמַטָּה לְתִתּוֹ לְמָחָר לְמַעְלָה. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב עַל הַדָּם הַנִּתָּן בִּפְנִים בַּהֵיכָל לְתִתּוֹ לְמָחָר בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב עַל הַדָּם הַנִּתָּן בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן לְתִתּוֹ לְמָחָר בִּפְנִים בַּהֵיכָל. אֵינוֹ פִּגּוּל. אַף עַל פִּי שֶׁחִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹם נְתִינַת הַדָּם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל. וּמֵאַחַר שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ שֶׁהַדָּם שֶׁנִּתָּן שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כְּאִלּוּ נִתַּן בִּמְקוֹמוֹ לָמָּה לֹא יִהְיֶה זֶה פִּגּוּל בְּמַחְשָׁבָה זוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִתֵּן הַדָּם שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ לְמָחָר. מִפְּנֵי שֶׁהַדָּם הַנִּתָּן שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהַזֶּבַח כָּשֵׁר אֵינוֹ מַתִּיר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל זְרִיקָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּרֶת הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה אִם חִשֵּׁב לִתְּנָהּ חוּץ לִזְמַנּוֹ לֹא פִּגֵּל. לְפִיכָךְ אִם חָזַר וְחִשֵּׁב בְּזֶבַח זֶה מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל:

   השגת הראב״ד

   חשב על הדם. א"א כדומה לי שיש כאן שבוש:

   כסף משנה (3)

   חשב על הדם הניתן למעלה וכו' עד הרי זה פסול ואינו פגול. שם:

   כתב הראב"ד חשב על הדם א"א כדומה לי שיש כאן שבוש עכ"ל. טעמו מדאמרינן התם בגמרא דטעמא מידי דהוה אמחשבת הינוח ופירש"י ור' יהודה היא דפסל ליה, ורבינו פסק דלא כר' יהודה ונמצא סותר מ"ש פה ולכן כתב שיש כאן שיבוש. וי"ל שרבינו אינו מפרש כפירוש רש"י אלא לפי שהקשה א"ה איפסולי נמי לא ליפסול אהדר ליה דכי היכי דאשכחן לר' יהודה במחשבת הינוח דאע"ג דלא הוי פגול מיפסיל ה"נ לרבנן דחשב על הדם הניתן וכו' אע"פ שאינו פגול מיפסיל.

   ומ"ש ומאחר שביארנו וכו' למה לא יהיה פגול במחשבה זו וכו' עד הרי זה פסול ואינו פגול. שם בדף הנזכר:

7. הלכה ז׳

   חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת זְמַן בִּשְׁעַת קְמִיצָה אֲבָל לֹא בִּשְׁעַת לִקּוּט הַלְּבוֹנָה. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן בִּשְׁעַת לִקּוּט הַלְּבוֹנָה אֲבָל לֹא בִּשְׁעַת קְמִיצָה. הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה וְאֵינָהּ פִּגּוּל עַד שֶׁיְּחַשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן בְּכָל הַמַּתִּיר שֶׁהוּא הַקֹּמֶץ עִם הַלְּבוֹנָה. בִּשְׁעַת קְמִיצַת הַקֹּמֶץ וְלִקּוּט הַלְּבוֹנָה. אוֹ בִּשְׁעַת נְתִינַת שְׁנֵיהֶן בִּכְלִי. אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכָתָן אוֹ בִּשְׁעַת זְרִיקָתָן:

   כסף משנה

   חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה וכו' אינה פגול עד שיחשב מחשבת הזמן בכל המתיר. משנה בפ"ב דמנחות (דף ט"ז) פלוגתא דת"ק ור"מ ופסק כת"ק. ומה שכתוב בדברי רבינו או בשעת זריקתן ט"ס הוא וצריך למוחקו ולכתוב במקומו או בשעת הקטרתן:

8. הלכה ח׳

   חִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְטָרַת הַקֹּמֶץ שֶׁיַּקְטִיר הַלְּבוֹנָה לְמָחָר אֵינָהּ פִּגּוּל שֶׁאֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה. וְכֵן אִם הִקְטִיר הַלְּבוֹנָה לְבַדָּהּ אוֹ הַקֹּמֶץ לְבַדּוֹ וְהוּא מְחַשֵּׁב לֶאֱכל שְׁיָרִים לְמָחָר הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה וְאֵינָהּ פִּגּוּל שֶׁאֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר. אֲבָל אִם הִקְטִיר אֶת הַקֹּמֶץ לְבַדּוֹ וְחִשֵּׁב שֶׁיַּקְטִיר לְבוֹנָה לְמָחָר וְאַחַר כָּךְ הִקְטִיר הַלְּבוֹנָה וְחִשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל הַשְּׁיָרִים לְמָחָר הֲרֵי זֶה פִּגּוּל. שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה מַחֲשֶׁבֶת זְמַן בְּכָל הַמִּנְחָה:

   כסף משנה (3)

   חשב בשעת הקטרת הקומץ וכו'. פלוגתא דאמוראי בספ"ב דמנחות (דף י"ז) ופסק כמ"ד דאין הקטרה מפגלת הקטרה משום דרב וכמה אמוראי סברי הכי.

   ומ"ש וכן אם הקטיר הלבונה לבדה או הקומץ לבדו וכו'. כבר נתבאר בסמוך דהלכה כת"ק דאמר אין מפגלין בחצי מתיר.

   ומ"ש אבל אם הקטיר הקומץ לבדו וחשב שיקטיר לבונה למחר ואח"כ הקטיר הלבונה וחשב שיאכל השירים למחר הרי זה פגול וכו'. שם הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולבונה לאכול שירים למחר פיגול מאי קמ"ל אי הקטרה מפגלת הקטרה קמ"ל לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה אי מפגלין בחצי מתיר קמ"ל לימא הקטיר קומץ (להקטיר לבונה) ולאכול שירים למחר אי תרוייהו קמ"ל לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר אמר רב אדא בר אהבה לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה ואין מפגלין בחצי מתיר ושאני הכא דפשטא לה מחשבה בכולה מנחה. ופירש"י מאי קמ"ל קס"ד דמשום חדא מהנך מחשבות מיפגלא וחד מינייהו אשמעינן ופיגול משום מחשבה להקטיר לבונה למחר הוא ולא משום לאכול שירים דאין מפגלין בחצי מתיר, לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולא לימא לאכול שירים כיון דההיא מחשבה לא מהניא למה לי מחשבה בהדי קמייתא ואי פגול משום לאכול שירים הוא דמפגלין בחצי מתיר אבל להקטיר לבונה לא מהניא למה לי לצרפה בהדה. ואי תרווייהו קמ"ל ואי לאכול קאמר שלא חישב באחד מהן לימא להקטיר לבונה ולאכול שירים דמשמע תרתי מילי וכו'. דפשטה לה מחשבה לכולה מנחה ואע"ג דלא מיפגיל בחדא מינייהו השתא דחשיב בתרווייהו מיפגלא:

9. הלכה ט׳

   הִקְטִיר כְּדֵי שֻׁמְשֹׁם מִן הַקֹּמֶץ עִם הַלְּבוֹנָה וְהוּא מְחַשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי שֻׁמְשֹׁם מִן הַשְּׁיָרִים לְמָחָר. עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל הַקֹּמֶץ עִם הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה וְאֵינָהּ פִּגּוּל. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָה בְּכָךְ מְעַט מְעַט אֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ אֶלָּא הֲרֵי זוֹ כְּמִנְחָה שֶׁלֹּא הֻקְטַר קֻמְצָהּ:

   כסף משנה

   הקטיר כדי שומשום מן הקומץ וכו'. שם (דף ט"ז:) הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו רב חסדא ורב המנונא ורב ששת חד אמר פגול וחד אמר פסול וחד אמר כשר, ורבינו לא פסק כמ"ד כשר משום דהוי ספיקא ולחומרא ולא פסק כמ"ד פגול וחייב כרת משום דספק עונשים להקל. ועי"ל דטעמיה משום דמ"ד כשר ה"ל חד לגבי תרי דפסלי ומ"ד דחייב כרת הו"ל חד לגבי תרי דפטרי ליה:

10. הלכה י׳

    מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁהָיָה עָלֶיהָ לְבוֹנָה וְחִשֵּׁב בָּהּ מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן קֹדֶם שֶׁיְּלַקֵּט הַלְּבוֹנָה הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה וְאֵינָהּ פִּגּוּל. וְאִם אַחַר שֶׁלִּקֵּט הַלְּבוֹנָה חִשֵּׁב עָלֶיהָ מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה פִּגּוּל:

    כסף משנה

    מנחת חוטא וכו'. ברייתא פרק כל המנחות (מנחות דף כ"ט):

11. הלכה י״א

    שְׁיָרִים שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה וְהִקְטִיר הַקֹּמֶץ בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִקְבְּעוּ לְפִגּוּל וַהֲרֵי הֵן פִּגּוּל. אוֹ לֹא נִקְבְּעוּ וְאֵינוֹ פִּגּוּל:

    כסף משנה

    שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה וכו'. בסוף פרק א' דמנחות (דף י"ב) בעיא דלא איפשיטא:

לחם משנה על הלכות פסולי המוקדשין אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי