משנה תורה · ספר עבודה · הלכות פסולי המוקדשין

רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יג

9 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   שָׁלֹשׁ מַחְשָׁבוֹת הֵן שֶׁפּוֹסְלִין אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. וְאֵלּוּ הֵן. מַחֲשִׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. וּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. וּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן. מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם כֵּיצַד. זֶה הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹלָה וְיַחְשֹׁב שֶׁהוּא שְׁלָמִים. אוֹ יִשְׁחָטֶנּוּ לְשֵׁם עוֹלָה וּשְׁלָמִים. אוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם עוֹלָה. אוֹ שֶׁשָּׁחַט הַזֶּבַח שֶׁלֹּא לְשֵׁם בְּעָלָיו. זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁמוֹ עַל מְנָת לִזְרֹק דָּמוֹ. אוֹ לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה חוּץ לָעֲזָרָה. אוֹ לֶאֱכל מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה חוּץ לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. וּזְבָחִים שֶׁחָשַׁב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה זוֹ הֵם הַנִּקְרָאִים זְבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִמְקוֹמָן. מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁמוֹ עַל מְנָת לִזְרֹק דָּמוֹ מֵאַחַר שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁאֵינוֹ זְמַן זְרִיקָתוֹ. אוֹ לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטִיר לְמָחָר מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁאֵינוֹ זְמַן הַקְטָרָתוֹ. אוֹ לֶאֱכל מִמֶּנּוּ דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לַאֲכִילָתוֹ. זוֹ הִיא מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. וּזְבָחִים שֶׁחִשֵּׁב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה זוֹ הֵם הַנִּקְרָאִים זְבָחִים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִזְמַנָּן וְהֵם הַנִּקְרָאִים פִּגּוּל בְּכָל מָקוֹם. וְזֶהוּ (ויקרא ז יח) (ויקרא יט ז) "פִּגּוּל" הֶאָמוּר בַּתּוֹרָה:

   כסף משנה (6)

   שלש מחשבות הן וכו'. מתבאר והולך.

   ומה שכתב מחשבת שינוי השם וכו'. בפרק קמא דזבחים תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת ובגמרא יליף מקראי דבפסח וחטאת פוסל בין שינוי קדש בין שינוי בעלים.

   ומה שכתב רבינו כגון שהיה עולה ויחשב שהוא שלמים אע"ג דכל הזבחים חוץ מפסח וחטאת כשרים שלא לשמן כיון דלא עלו לבעלים לשם חובה שפיר שייך למימר בהו שם פיסול.

   ומה שכתב או ישחטנו לשם עולה ושלמים או לשם שלמים ולשם עולה. הוא ממה ששנינו בסוף פרק קמא דזבחים (דף י"ג) גבי פסח וחטאת ששחטן לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן:

   מחשבת המקום כיצד וכו'. מבואר במשנה פרק ב' דזבחים (דף כ"ה):

   מחשבת הזמן כיצד וכו' עד הרי הקרבן פגול. מבואר שם במשנה:

2. הלכה ב׳

   מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא ז יח) "וְאִם הֵאָכל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְרָבָה שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי. וְהוּא הַדִּין לְכָל קָרְבָּן שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו בִּשְׁעַת מַעֲשָׂיו שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לַאֲכִילַת אוֹתוֹ קָרְבָּן. וְכֵן אִם חִשֵּׁב לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ בַּמִּזְבֵּחַ דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה [לְאַחַר זְמַן הָרָאוּי לְהַקְטָרָה]. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ. אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן אַחַר זְמַנָּן הֲרֵי הַקָּרְבָּן פִּגּוּל:

   כסף משנה (2)

   ומ"ש מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ואם האכל יאכל וכו'. בפ"ב דזבחים (דף כ"ט).

   ומה שכתב אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח וכו'. שם (דף כ"ח):

3. הלכה ג׳

   אֲבָל קָרְבָּן שֶׁלֹּא נִפְסְדָה מַחְשַׁבְתּוֹ אֶלָּא נִזְרַק דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ לְאַחַר זְמַן אֲכִילָתוֹ. אוֹתוֹ הַנִּשְׁאָר נִקְרָא נוֹתָר וְאָסוּר לְאָכְלוֹ. וְהַקָּרְבָּן כְּבָר נִרְצָה וְכִפֵּר. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּדָּם (ויקרא יז יא) "וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר" כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ כְּהִלְכָתוֹ נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְנִרְצָה הַקָּרְבָּן. לְפִיכָךְ אֵין מִתְפַּגֵּל אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֶחָד זֶבַח שֶׁחִשֵּׁב בּוֹ אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַדָּם. אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ. אוֹ בְּעֵת זְרִיקָתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ:

4. הלכה ד׳

   נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁבְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַזֶּבַח נִפְסַל בְּמַחְשָׁבָה. בַּשְּׁחִיטָה. וּבַקַּבָּלָה. וּבְהוֹלָכַת הַדָּם. וּבִזְרִיקָתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ:

   כסף משנה (3)

   (ג-ד) ומ"ש אבל קרבן שלא נפסדה מחשבתו אלא נזרק על המזבח כהלכתו וכו'. שם (דף כ"ו כ"ט).

   ומ״ש לפיכך אין מתפגל אלא דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח. משנה בפ' ב״ש (זבחים דף מ״ג):

   אחד זבח שחשב בו אחת משלש מחשבות אלו וכו' נמצאת למד שבארבע עבודות הזבח נפסל וכו'. משנה בספ"ק דזבחים (דף י"ג):

5. הלכה ה׳

   וְהָעוֹף בִּשְׁנֵי דְּבָרִים. בַּמְּלִיקָה. וּבְמִצּוּי הַדָּם:

   כסף משנה

   ומ״ש והעוף בשני דברים וכו'. משנה בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס״ד ס״ה):

6. הלכה ו׳

   וְהַמְּנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת בְּאַרְבָּעָה. בַּקְּמִיצָה. וּבִנְתִינַת הַקֹּמֶץ בִּכְלִי שָׁרֵת. וּבְהוֹלָכַת הַקֹּמֶץ לַמִּזְבֵּחַ. וּבִזְרִיקָתוֹ עַל הָאֵשׁ:

   כסף משנה

   ומ"ש והמנחות הנקמצות בד' וכו'. משנה בפירקא קמא דמנחות (דף י"ב) ובריש פ"ב דמנחות [י"ג] ובספ"ק דזבחים (דף י"ג:) מדמה ארבע עבודות אלו לארבע עבודות שבזבח דקומץ היינו שוחט. מוליך היינו מוליך. מקטיר היינו זורק. נותן בכלי דמי לקבלה. ופירש"י קומץ דמי לשוחט שזה נוטל ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים וכן זה:

7. הלכה ז׳

   אֲבָל אִם חִשֵּׁב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים חוּץ מֵאֵלּוּ. כְּגוֹן שֶׁחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הֶפְשֵׁט אוֹ בִּשְׁעַת נִתּוּחַ אוֹ בִּשְׁעַת הוֹלָכַת אֵימוּרִין לַמִּזְבֵּחַ. אוֹ בִּשְׁעַת בְּלִילַת הַמִּנְחָה אוֹ בִּשְׁעַת הַגָּשָׁתָהּ. וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֵין אוֹתָהּ הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם. בֵּין שֶׁהָיְתָה מַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם בֵּין מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם בֵּין מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן:

8. הלכה ח׳

   וְכֵן הַמְחַשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ אוֹ בְּכֻלָּן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת חוּץ מִשָּׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ אֵין אוֹתָהּ הַמַּחְשָׁבָה מַפְסֶדֶת כְּלוּם. כֵּיצַד. הַמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה וְהוֹלָכָה וּזְרִיקָה לְהָנִיחַ דַּם הַזֶּבַח אוֹ אֵימוּרָיו לְמָחָר. אוֹ לְהוֹצִיאָן חוּץ לָעֲזָרָה. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִזְרֹק הַדָּם עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. אוֹ לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה. אוֹ לִתֵּן דָּמִים הַנִּתָּנִין בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. אוֹ אֶת הַנִּתָּנִין בַּפְּנִימִי לַחִיצוֹן. אוֹ לְהַכְנִיס דַּם הַחַטָּאת לִפְנִים. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּ הַזֶּבַח טְמֵאִים אוֹ שְׁאָר הַפְּסוּלִין לַאֲכִילָה. אוֹ שֶׁיַּקְרִיבוּם טְמֵאִים אוֹ שְׁאָר הַפְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה. אוֹ לְעָרֵב דַּם הַזֶּבַח בְּדַם הַפְּסוּלִין. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִשְׁבֹּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח ולֶאֱכל מִמֶּנּוּ נָא. אוֹ שֶׁחִשֵּׁב לִשְׂרֹף חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת חוּץ לִזְמַנָּן. אוֹ חוּץ לִמְקוֹמָן. בְּכָל אֵלּוּ הַמַּחְשָׁבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַזֶּבַח כָּשֵׁר. וְכֵן אִם חִשֵּׁב בִּשְׁעַת קְמִיצַת הַמִּנְחָה וּבִשְׁעַת נְתִינָתוֹ לַכְּלִי וּבִשְׁעַת הוֹלָכָתוֹ וּבִשְׁעַת זְרִיקָתוֹ עַל הָאֵשׁ לְהָנִיחַ קֻמְצָהּ אוֹ לְבוֹנָתוֹ לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה:

   כסף משנה (2)

   וכן המחשב באחת מארבע עבודות אלו וכו' כיצד המחשב בשעת שחיטה וכו' להניח דם הזבח או אימוריו למחר וכו' עד הזבח כשר. משנה בפרק שלישי דזבחים (דף ל"ו).

   ומ"ש וכן אם חשב בשעת קמיצת המנחה וכו' להניח קומצה או לבונתה למחר וכו'. הוא נלמד מדין הזבח:

9. הלכה ט׳

   כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל אֵינָהּ הוֹלָכָה. לְפִיכָךְ אֵין הַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. וְהַמְהַלֵּךְ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי זוֹ הוֹלָכָה וְהַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. כֵּיצַד. קִבֵּל הַדָּם וְהוּא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וּפָשַׁט יָדוֹ לְזָרְקוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְחִשֵּׁב בְּעֵת שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ בַּדָּם אֵין הַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. אֲבָל אִם קִבֵּל הַדָּם בִּפְנִים וְלֹא הִלֵּךְ בּוֹ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא הִלֵּךְ בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ. וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ לַחוּץ בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. הֲרֵי זוֹ פּוֹסֶלֶת:

   השגת הראב״ד

   כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה. א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה:

   כסף משנה (2)

   כבר ביארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה וכו'. בסוף פ"ק דזבחים (דף י"ד ט"ו) אמר ר"י הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ואע"ג דאמרינן התם דאותביה ר"נ ואסיקנא בתיובתא משמע לרבינו דלא אותביה לעיקר מימריה אלא למאי דסיים בה אלמא לא אפשר לתקונה הוא דאותביה. וכן יש לדקדק ממה שפירש"י תיובתא דעולא כלומר לעולא דאמר אלמא לא אפשר לתקונה הוא דמותבינן ולא למאי דאמר משום ר"י הולכה ברגל לא שמה הולכה:

   ומ"ש רבינו והמהלך במקום שא"צ הרי זה הולכה וכו'. בספ"ק דזבחים (דף י"ג) תנן שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך וכו' ר"א אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת ובמקום שא"צ להלך אין מחשבה פוסלת ואמרינן בגמ' (דף ט"ו:) דלר"א קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך הא חזר והכניסו הילוך שצריך להלוך הוא. ופרש"י בפנים לצד המזבח והוציאו לחוץ כלומר ריחקו מהמזבח [הנך] חוץ ופנים כולהו בעזרה. ולת"ק אפי' קבלו בפנים והוציאו לחוץ וחשב עליו בשעה שהוציאו לחוץ פוסלת וידוע דהלכה כת"ק. והראב"ד כתב כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הלכה א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה עכ"ל. וליישב דעת רבינו י"ל שאין הכרח לומר דסוגיין כר' אלעזר דאע"ג דאיפליגו אביי ורבא בפירוש מילתיה דר' אלעזר ורבנן לאו משום דס"ל הלכה כר"א אלא לפרושי מילתיה דת"ק דמדר"א נשמע לת"ק. ודעת רבינו שלא כדברי רש"י באי תניא תניא שרבינו מפרש דלתנא קמא הילוך פוסל בכל גוונא אפילו במקום שאינו צריך להלך:

לחם משנה על הלכות פסולי המוקדשין אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי