משנה תורה · ספר עבודה · הלכות איסורי המזבח

רמב״ם הלכות איסורי המזבח פרק ו

15 הלכות · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לִהְיוֹת כָּל קָרְבָּן תָּמִים וְנִבְחָר כָּךְ הַנְּסָכִין יִהְיוּ תְּמִימִים וְנִבְחָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ״ח:ל״א) "תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם" שֶׁיִּהְיוּ הַנְּסָכִים תְּמִימִים שֶׁלֹּא יָבִיא נְסָכִים לֹא מִיַּיִן מְעֵשָּׁן וְלֹא סלֶת שֶׁהִתְלִיעָה וְלֹא יִבְלל בְּשֶׁמֶן שֶׁרֵיחוֹ אוֹ טַעְמוֹ רַע:

   כסף משנה (3)

   כשם שמצוה להיות כל קרבן תמים ונבחר וכו'. משנה במנחות ס״פ כל קרבנות (מנחות דף פ״ז) ר״י בר״י אומר יין שעלה בו קמחין פסול שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם ואע״ג דמשמע דרבנן פליגי עליה לא פליגי עליה אלא למימר דיין שעלה בו קמחין שפיר הוי תמימים אבל עיקר דרשא לכ״ע איתא.

   ומ"ש שלא יביא נסכים לא מיין מעושן ולא מסלת שהתליעה. שם במשנה.

   ומ"ש ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע. שם (דף פ"ו) שמן של ריח רע לא יביא ואם הביא פסול:

2. הלכה ב׳

   וְכֵן עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא נִבְחָרִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם תּוֹלַעַת. וְכָל עֵץ שֶׁהִתְלִיעַ כְּשֶׁהוּא לַח פָּסוּל לַמִּזְבֵּחַ. הִתְלִיעַ יָבֵשׁ גּוֹרֵר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִתְלִיעַ. וַעֲצֵי סְתִירָה פְּסוּלִין לְעוֹלָם לֹא יָבִיאוּ אֶלָּא חֲדָשִׁים:

   כסף משנה (3)

   ומ"ש וכן עצי המערכה לא יהיו אלא נבחרים ולא יהיה בהם תולעת וכו'. בפ"ב דמדות (משנה ה') כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח.

   ומ״ש דה״מ כשהתליע כשהוא לח אבל אם התליע כשהוא יבש גורר המקום שהתליע. מימרא דשמואל בפרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ה:).

   ומ"ש ועצי סתירה פסולים לעולם לא יביאו אלא חדשים. תוספתא פ"ט דמנחות:

3. הלכה ג׳

   הַמַּקְדִּישׁ יַיִן פָּסוּל אוֹ סלֶת אוֹ שֶׁמֶן פָּסוּל אוֹ עֵצִים פְּסוּלִים לַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם דּוֹמִים לְבַעַל מוּם כִּבְהֵמָה וְלוֹקֶה אוֹ אֵינָן כְּבַעַל מוּם לְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

   כסף משנה

   המקדיש יין פסול וכו'. בס״פ כל קרבנות (מנחות דף פ״ז) בעיא דלא איפשיטא:

4. הלכה ד׳

   הַסּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וּכְלֵי שָׁרֵת שֶׁנִּפְסְלוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ אֵין פּוֹדִין אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז-יא) "וְהֶעֱמִיד" (ויקרא כז-יב) "וְהֶעֱרִיךְ". כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַעֲמָדָה נֶעֱרָךְ וְאֵלּוּ אֵינָן בִּכְלַל הַעֲמָדָה. לְפִיכָךְ אֵין נִפְדִּין לְעוֹלָם:

5. הלכה ה׳

   בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנִּפְסְלוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי אִם נִטְמְאוּ אוֹ נִפְסְלוּ פּוֹדִין אוֹתָן. אֲבָל טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי אֵין פּוֹדִין אוֹתָן חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ה-י) "מֵחַטָּאתוֹ" (ויקרא ה-יג) "עַל חַטָּאתוֹ" לוֹמַר שֶׁמֵּבִיא חַטָּאתוֹ מִדְּמֵי חַטָּאתוֹ. לְפִיכָךְ קֹדֶם שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי שָׁרֵת הֲרֵי הִיא כִּקְדֻשַּׁת דָּמִים וּפוֹדִין אוֹתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה. וְכָל הַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶם מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן בַּמִּזְבֵּחַ:

   כסף משנה (2)

   (ד-ה) הסולת והיין והשמן והלבונה וכו'. בד"א שנפסלו או שנטמאו אחר שנתקדשו בכלי שרת וכו'. ברפי"ב דמנחות (דף ק':) המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון משקדשו בכלי אין להם פדיון העופות והעצים והלבונה וכלי שרת משנטמאו אין להם פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה ובגמרא (דף ק"א) אמר שמואל אפילו הם טהורים נפדים וכו' רב כהנא אמר טמאים נפדין טהורים אין נפדים וכן אמר רבי אושעיא וכו'. איכא דאמרי אמר ר' אושעיא אפילו טהורים נפדים רבי אלעזר אומר כולם טמאים נפדים טהורים אין נפדין חוץ מעשירית האיפה של מנחת חוטא שהרי אמרה תורה מחטאתו ופסק כר"א דלישנא בתרא דאתי כרב כהנא ור' אושעיא דל"ק.

   ומה שכתב רבינו שנאמר והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה נערך וכו': וכל הנסכים שנטמאו וכו'. בסוף פרק כל התדיר (זבחים דף צ״ב):

6. הלכה ו׳

   מֵי הֶחָג שֶׁנִּטְמְאוּ וְהִשִּׁיקָן וְטִהֲרָן [כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּטָהֳרוֹת]. אִם טִהֲרָן וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁן הֲרֵי אֵלּוּ מִתְנַסְּכִין. וְאִם הִקְדִּישָׁן וְאַחַר כָּךְ נִטְמְאוּ הוֹאִיל וְנִדְחוּ יִדָּחוּ:

   כסף משנה

   מי החג שנטמאו והשיקן וטיהרן וכו' אם הקדישן ואח״כ טיהרן וכו'. מימרא בפרק כל שעה (פסחים דף ל״ד):

7. הלכה ז׳

   זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאוּ דּוֹרְכָן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה. וְהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן כְּשֵׁרִים לִנְסָכִים. שֶׁהַמַּשְׁקֶה מֻפְקָד הוּא בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מִגּוּפוֹ:

   כסף משנה

   זיתים וענבים שנטמאו וכו'. מימרא דרבי יוחנן שם:

8. הלכה ח׳

   מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ חֲכָמִים בְּקָדָשִׁים שֶׁזְּרָעִים שֶׁנִּטְמְאוּ אֲפִלּוּ זְרָעָן הַיּוֹצֵא מֵהֶן פְּסוּלִין לִנְסָכִים שֶׁאֵין זְרִיעָה מוֹעֶלֶת בְּקָדָשִׁים. וְכֵן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן אֳכָלִין הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין כְּאֹכֶל לְעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְיִפָּסְלוּ הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה בְּטֻמְאָה זוֹ לַמִּזְבֵּחַ וְאֵין מַקְרִיבִין אוֹתָן:

   כסף משנה (2)

   מעלה יתירה עשו חכמים בקדשים וכו'. גם זה שם:

   וכן העצים והלבונה וכו'. משנה (דף מ"ה) וגמרא (דף מ"ז:) בזבחים בס"פ ב"ש ולשון וכן שכתב רבינו היינו לומר שגם אלו עשו מעלה בהם ואמרו שיקבלו טומאה:

9. הלכה ט׳

   וְאֵלּוּ הֵן הַיֵּינוֹת הַפְּסוּלִין לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הַמָּתוֹק וְהַמְעֵשָּׁן וְהַמְבֻשָּׁל בְּאֵשׁ אוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה טַעְמוֹ בְּבִשּׁוּל. אֲבָל יַיִן שֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְלֹא נָתְנָה בּוֹ טַעַם בִּשּׁוּל. וְכֵן יֵין צִמּוּקִין וְיַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁלֹּא שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם. וְיֵין הַדָּלִיּוֹת וְיֵין כֶּרֶם הַנָּטוּעַ בְּבֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בְּבֵית הַזְּבָלִים. אוֹ יֵין גְּפָנִים שֶׁנִּזְרַע זֶרַע בֵּינֵיהֶן. אוֹ יֵין כֶּרֶם שֶׁלֹּא נֶעֱבַד. כָּל אֵלּוּ הַיֵּינוֹת לֹא יָבִיא לְכַתְּחִלָּה וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר:

   כסף משנה (3)

   ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח וכו'. משנה בפרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ו:) אין מביאין אליוסטן ואם הביא כשר וכו' אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול ובגמרא (דף פ״ז) והא קתני רישא אין מביאין אליוסטן ואם הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני רב אשי אמר חוליא דפירא לא מאיס חוליא דשמשא מאיס ומדברי רש״י נראה דגריס חוליא דפירא מאיס חוליא דשמשא לא מאיס והיא הנוסחא הנכונה ופירש רבינו בפי' המשנה אליוסטן מלשון שמש ר״ל שנותנים אותו בכדים תחת השמש עד שיתבשל ומה שכתב רבינו בכאן נראה שהוא מפרש שאליוסטן הוא שמחממין אותו בשמש ולא נתן בו טעם בישול אבל אם נתבשל בשמש עד שנשתנה טעמו כבישול דינו כמבושל באש.

   ומ״ש וכן יין צימוקין ויין מגתו וכו'. בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ז).

   ומ״ש ויין הדליות ויין כרם הנטוע בבית השלחין או בבית הזבלים או יין גפנים שנזרע זרע ביניהם או יין כרם שלא נעבד כל אלו היינות לא יביא לכתחלה. במשנה סוף פרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ו):

10. הלכה י׳

    יַיִן שֶׁנִּתְגַּלָּה פָּסוּל לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הִדְלָה גֶפֶן עַל גַּבֵּי תְּאֵנָה יֵינָהּ פָּסוּל לִנְסָכִים מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה רֵיחוֹ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג-לז) "זֶבַח וּנְסָכִים" מָה זֶבַח שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה אַף נְסָכִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ:

    כסף משנה (2)

    יין שנתגלה פסול מעל גבי המזבח. בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ח:) ובסוכה סוף פרק רביעי (דף מ״ח):

    הדלה גפן על גבי תאנה יינה פסול לנסכים. בפרק ב' דבכורות (דף י"ז):

11. הלכה י״א

    סלֶת שֶׁהִתְלִיעָה רֻבָּהּ אוֹ הִתְלִיעוּ רֹב הַחִטִּים שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵהֶן פְּסוּלָה. הִתְלִיעַ רֹב חִטָּה אַחַת הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְכָל סלֶת שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ קֶמַח פְּסוּלָה:

    כסף משנה (3)

    סלת שהתליעה רובה וכו'. ברייתא בפרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ה:).

    ומ"ש התליע רוב חטה אחת הרי זה ספק. שם בעי ר' ירמיה ברוב חטה או ברוב סאה תיקו ומשמע דהכי פירושה הא דאמרינן דחטים שהתליעו רובן פסולות היינו כשהתליע רוב כל חטה וחטה אבל אם לא התליע רוב כל חטה וחטה אע"פ שהתליע רוב סאה או כולה מאחר שלא התליע מכל חטה אלא מיעוטה כשר או דילמא כיון שהתליעה רוב סאה אע"פ שלא התליע מכל חטה אלא מיעוטה פסול אבל מדברי רבינו נראה שהוא מפרש מי סגי ברוב חטה אחת שתהיה מתלעת אפילו היא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו או דילמא לא מיפסיל עד שיתליעו רוב חטים שבסאה:

    וכל סולת שנשאר בה קמח פסולה:

12. הלכה י״ב

    כֵּיצַד בּוֹדְקִים. מַכְנִיס הַגִּזְבָּר יָדוֹ לְתוֹךְ הַסּלֶת אִם עָלָה בָּהּ אָבָק פְּסוּלָה עַד שֶׁיַּחֲזֹר וִינַפֶּה אוֹתָהּ. אֲבָל סלֶת חִטִּים שֶׁנִּזְרְעוּ בְּבֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בְּבֵית הַזְּבָלִים אוֹ בְּבֵית הָאִילָן אוֹ בְּאֶרֶץ שֶׁלֹּא נָרָהּ וְלֹא עֲבָדָהּ לֹא יָבִיא לְכַתְּחִלָּה וְאִם הֵבִיא כְּשֵׁרָה:

    כסף משנה (3)

    כיצד בודקין מכניס הגזבר ידו לתוך הסולת וכו'. משנה בפרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ה).

    ומ"ש אבל סולת חטים שנזרעו בבית השלחין וכו' לא יביא לכתחילה ואם הביא כשר. משנה שם.

    ומ"ש או בארץ שלא נרה ולא עבדה משמע לרבינו דהא דתנן בפ' כל קרבנות כיצד הוא עושה נרה שנה ראשונה וכן מה שאמרו שם בגמרא שעובדה היינו לכתחלה דוקא:

13. הלכה י״ג

    חִטִּים שֶׁלְּקָטָן מִגְּלָלֵי הַבָּקָר וּזְרָעָם הֲרֵי אֵלּוּ סָפֵק אִם עָבְרָה מֵאוּסָן בַּזְּרִיעָה אוֹ עֲדַיִן הֵן מְאוּסִין. לְפִיכָךְ לֹא יָבִיא מֵהֶן מְנָחוֹת וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר:

    כסף משנה

    חטים שלקטן מגללי הבקר וזרעם הרי אלו ספק וכו'. בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף ס"ט) בעיא דלא איפשיטא:

14. הלכה י״ד

    וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁמָנִים הַפְּסוּלִין. שֶׁמֶן שֶׁל גַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בְּמַיִם אוֹ שֶׁל זֵיתִים כְּבוּשִׁין אוֹ שְׁלוּקִים אוֹ שֶׁמֶן שֶׁל שְׁמָרִים אוֹ שֶׁמֶן שֶׁרֵיחוֹ רַע כָּל אֵלּוּ פְּסוּלִין. אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁנְּטָעוֹ בְּבֵית הַזְּבָלִים אוֹ בְּבֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ שֶׁנִּזְרַע זֶרַע בֵּינֵיהֶן. אוֹ שֶׁמֶן שֶׁהוֹצִיאוֹ מִזֵּיתִים שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ אֶלָּא עֲדַיִן הֵם פַּגִּין כָּל אֵלּוּ לֹא יָבִיא. וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר:

    כסף משנה (2)

    ואלו הן השמנים הפסולים וכו' עד כל אלו פסולים. משנה וברייתא בפרק כל קרבנות (מנחות דף פ״ה:) חוץ משמן של פגין דתנן התם אין מביאין אנפיקנון ואם הביא פסול ובגמרא (דף פ״ו) והתניא ואם הביא כשר וכו' ל״ק הא רבי חייא הא רבי שמעון ברבי ויש לתמוה למה לא פסק כסתם מתניתין. וי״ל שרבינו היה גורס במתניתין ואם הביא כשר וכך היה גורס רבינו תם.

    ומ"ש אבל שמן זית שנטעו בבית הזבלים או בבית השלחין או שנזרע וכו' עד ואם הביא כשר. משנה שם:

15. הלכה ט״ו

    כָּל הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים כְּשֵׁרִים מֵהָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן וּבִלְבַד שֶׁיָּבִיאוּ מִן הַמֻּבְחָר. חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

    כסף משנה

    כל המנחות והנסכים כשרים מהארץ ומחוצה לארץ עד סוף הפרק. שם במשנה:

לחם משנה על הלכות איסורי המזבח אינם מובאים כאן: אין בידינו מהדורה דיגיטלית שלהם ברישיון חופשי.

עוד: ספר עבודה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי