פרקי אבות פרק ג משנה יח

אפשר שנקרא חסמא על שם שחסם ובלם את פיו כמאמר התנא לא מצאתי לגוף טוב משתיקה וכמאמר דוד המע"ה אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום וגו'. ועוד אפשר שנקרא חסמא על שם שמרוב חכמתו כשהוא היה מדבר שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם, וכמו שאמרו בפסוק שפתים ישק משיב דברים נכוחים כלומר שמי שהוא משיב דברים נכוחים הוא עושה שכל הנצבים עליו יסתמו את פיהם וישקו שפתותיהם זה על זה. ולכן נקרא חסמא כאלו הוא היה חוסם את כולם. ואמר קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, קנין פירשו המפרשים ומכללם רבינו עובדיה ז"ל וז"ל קרבנות העוף קרויין קנין לשון קן צפור יש בהם הלכות חמירות, כגון אם נתערבו חובה בנדבה או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה. ופתחי נדה הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה ופעמים שהיא צריכה לטבול צ"ה טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה עכ"ל:

ואפשר שרצה התנא להשמיענו שילמוד האדם התורה לשמה ולא יאמר אלמוד הדינין הנהוגין לבד כי אני צריך אליהם כי הלומד תורה לשמה כל התורה כלה לפניו בהשואה אחת הנהוגים ושאינם נהוגים, ולכן אמר שאפי' שאלו שני מיניה הלכות הם נגדיים בענין צריכותם לאדם כי ענין קנים אינם נצרכים כלל לאדם רק בזמן שבהמ"ק קיים, וענין נדה אין רגע בלא נגע שצריך שיזהר האדם בהם ועם כל זה השמיענו התנא שיהיו שוים בעיני האדם. ואמר הן הן שני פעמים להשוותם השואה גמורה כמו כעס ככהן. אמר עוד תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה גם כן השמיענו בחלוקה זאת כי האדם לא יעשה עיקר להתחיל ללמוד החכמה אשר היא לו לכבוד ולתפארת לעיני העמים והם התקופות וגימטריאות וכמש"ה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, רק ילמוד אותם אחר אשר יהיה ממולא בכל גופי ההלכות כי הם העיקר ותקופות וגימטריאות הם הפרפרת וכמו שהפרפרת אינו נאכל רק אחר הסעודה בקינוח סעודה ועיקר הפת והתבשיל נאכלים מקודם כן אלו החכמות הם פרפראות לחכמה וצריך שלא ילמדם רק אחר הכל. וקרוב לפרושי זה מצאתי בהרב רבי משה אלשקאר ז"ל. והרי"א ז"ל פירש כי ביאר בזה דרוש גדול שהדברים התורניים עם היות נושאם פחות מאד וכקנים ופתחי נדה הם גדולי מעלה וגופי הלכות לפי שנמצאו בהם הלכה למשה מסיני והם דברים תוריים אלהיים בלי ספק, אמנם התקופות וגימטריאות עם היות נושאם בשמים ובשי"ת ובמלאכיו הם פרפראות ולפתן וסובין לחכמה לפי שאין בהם קבלת התורה ואלהותה והוא אומרו לחכמה רוצה לומר שהם הראוים להיות מכלל החכמות שזכר ר"א בן עזריה ואינם מהשרשים שהם גופי הלכות:

ורבינו יונה ז"ל כתב קנים קן יונים או קן תורים של יולדת. ופתחי נדה ג' מקומות הן בית עליה ופרוזדור עם כמה מראות דמים שיש בנדה הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות מפני שיש בהם חשבונות רבים וחכמת החשבון מחבבת את האדם והם פרפראות לחכמה עכ"ל:

והרב ר' אפרים כתב ר"א בן חסמא שחזני ונתאמץ ונתחסם ונעשה חסין בתורה כדאיתא בויקרא רבה. פרפראות לשון פרפרת הפת שממשיך וגורר את המאכל. ורבי נתן שסידר הערוך פירש לשון פורפורין האמור באגדה בגד ארגמן כלומר תכשיט עכ"ל:

והר"י בר שלמה ז"ל כתב ר' אלעזר שיצא מעירו ושאלו לו מה שמך אמר להם ר"א שאלו ממנו הלכה ולא ידע להשיבן ונתחסם פיו אמרו לו על חנם קראו לך רבי וחזר לעירו בבושה ולמד הרבה עם ר' עקיבא עד שהעיד עליו ר' יהושע לפני ר' גמליאל שיודע לשער כל טיפין שבים כדאיתא בהוריות. גימטריאות הוא חשבון האותיות כמו רד"ו שמה שאמר יעקב רמז שעתידין ישראל לעמוד במצרים ר"י שנה כמנין רד"ו וכן בזאת יבא אהרן רמז שעתידין ישראל לעמוד בבית ראשון ת"י שנה כמנין בזאת וכיוצא בהם הם פרפראות לחכמה כלומר עניני חכמה כמו פרפרת שלאחר המזון. וי"מ ל' פירורי חכמה. וי"מ ל' פרפרי כענין תכשיט ואע"פ שאין אלו גופי הלכות מצוה לחשוב בהם לפי שהיא בינה לעיני העמים כאמרם ז"ל כי היא חכמתכם וגו', עכ"ל:

רבי אלעזר חסמא. נקרא רבי אלעזר חסמא לפי שאמרו לו לפרוס על שמע ולא ידע עד שבא אצל ר' עקיבא ולימדו וכשבא אמרו לו לפרוס על שמע ופרס ואמרו עליו נתחסם רבי אלעזר ועל זה נקרא ר' אלעזר חסמא כן נזכר במדרש חזית ובויקרא רבה ובראשון מחגיגה נזכר שהלך להקביל פני ר' יהושע וכן באחרון מהוריות שהושיבו רבן גמליאל בראש ובמשנה במסכת תרומות בלבד נזכר ולא במקום אחר במשנ' ובבריתא נזכר ועוד בפרק כל שעה בפסחים כן כתב הר"ם ז"ל בפתיחת פירוש המשנה שלא נזכר במשנה אלא במסכת תרומות ואני מצאתיו נזכר במסכת מקואות בשתי נוסחאות וגם במסכת נגעים פ"ז:

קינין היא מסכתא אחת בסדר קדשים יש בה שלשה פרקים ואין לה גמרא לא בבלית ולא ירושלמית וקצת הלכות ממנה הביאום במסכת זבחים פרק חטאת העוף ובפרק התערובות ובמסכת עירובין פרק בכל מערבין ובמסכת נזירות פר' הריני נזיר והיא מסכתא העוסקת בקרבנות העוף על כן נקראת קינין מלשון כי יקרא קן ציפור לפניך וקראו אותה כן לפי שהוא שם כלל לתורים ובני יונה כי כולם כן והיא עמוקה מאד שהיא מדברת באותן קינין אם נתערבו זה בזה או עולה בחטאת או חטאת בעולה ואם קן סתומה פרח ממנה גוזל או נתערב בקן מפורשת והסתומה היא שלא פירשו בשתיהן אי זו חטאת ואי זו עולה והמפורשת היא שכבר ייחדו כל פרידה מהם אי זו לחטאת ואי זו לעולה ואין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן כמו שנזכ' בסוף כריתו' וביומא פרק טרף בקלפי ובפרק האומר הריני נזיר ובפרק בכל מערבין והעולה מעשיה למעלה והחטאת מעשיה למטה וכן עם נתערבו חובה בנדבה וכן אם פרח גוזל מקן זו לקן זו וחזר ופרח מקן לקן וכן האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר וילדה זכר שצריכה להביא שתי קינין אחת לנדרה ואחת לחובתה ונתנתן לכהן וצריך לעשות שלשה פרידין למעלה שהן עולות ואחת למטה שהיא חטאת ולא עשה כן אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה ושם יש הפרש בין שהם ממין אחד או משני מינין ובין אם קבעה נדרה או לא קבעה ואם נתנתן לכהן ולא ידע מה עשה שצריכה להביא ארבעה פרידין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת ועל זה אמרו בסוף המסכתא אמר רבי יהושע זו היא שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה כלומר ענין נפלא הוא זה שיביאו הספקות להתחייב שבע במקום אחת דומה למשל שאומרין דרך פלא שהכבש אחר מותו יהיה לו יותר קולות ממה שהיה לו בחייו כי בעודו חי אין לו אלא קול אחד היוצא מגרונו וכשהוא מת יש לו שבעה קולות שתי קרניו שתי חצוצרות שתי שוקיו שני חלילים מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות עורו לתוף ויש אומרים אף צמרו לתכלת ולפי שההלכות מעורבות שם אומר שהם גופי הלכות. ולפי שהיא גופי הלכות וצריכין שקידה גדולה חתמו המסכתא ההיא כן ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינין דעתן מיטרפת עליהם שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהם שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ובשבת פרק שואל אמרו כיוצא בזה בגמר' בבריתא בשם רבי ישמעאל בר' יוסי וכבר פירשתי מסכתא זו בס"ד:

ופתחי נדה. פירש רבינו יונה ז"ל שהם המשל שמשלו חכמים באשה פרק כל היד והביאו אותה פרק לא יחפור חדר פרוזדור ועלייה. וטעות סופר הוא אבל פתחי נדה הוא הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה כמו שנזכר בפרק בנות כותים וכן פירש בעל הערוך וכן פירש רבינו שלמה ז"ל ופירוש זה הוא כי האשה יש לה ימי נדה וימי זיבה ואין הימים האלו שוים בראיית' מן התורה והאשה הטועה היא כאדם המהלך באישון לילה ואפילה וכשמוצא הפתח הוא נכנס וכן האשה הטועה ואינה יודעת אם היא בימי נדה או בימי זיבה או בימי לידה צריכה הלכות מרובות קודם שתשוב לפתח נדתה ולפעמים תצטרך לטבול תשעים וחמש טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה כמו שנתפרש בנדה פרק המפלת ובפרק בא סימן ובפרק תינוקת וכבר פירשתי מסכתא זו ג"כ בע"ה וזה נקרא פתחי נדה וכן אמרו בערכין אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יותר על שבעה עשר והם גופי הלכות וכן מראות הדמים יש בהם חכמה יתירה וכמו שאמרו בפרק הפועלים על רבי אלעזר בר' שמעון ששים מראות של דם הביאו לפניו וכולם דן אותם לדם טוהר וכן רבא הכיר כמה מראות דם לאיפרא הורמיז והאחרון היה דם כנים ולא הכירו ונעשה לו נס ושלח לה סריקותא מקטל כל חי כמו שנזכר בפ' כל היד:

תקופות. והוא היודע כשנופלת התקופה הפלונית בכוכב פלוני כגון תקופת טבת בצדק שהיא מיבשת את המעין ותקופת ניסן בצדק שהיא משברת את האילנות כשיהיה מולד הלבנה בלבנה או בצדק כמו שנזכר בערובין בפרק כיצד מעברין וחכמה זו היה יודע אחיתופל ולימדה לבניו ואמר להם כשתראו עצרת ברור וי"א בלול זרעו חטים כמו שנזכר בפרק מי שמת ועל זה אמרו בפרק כלל גדול כל היודע לחשב בתקופות ומזלו' ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו ואלו הן פרפראות כי אין בהם מצוה או עבירה אבל הם כמו הפרפראות שהאדם אוכל לאחר הסעודה לקנוח דרך התענוג כן אלו החכמות הם כבוד למי שיודע אותם בפני הבריות שיאמר להם שנה זו יהיו פירותיה מרובין או מועטים וכשהתקיימו דבריו מכבדין אותו. ואין זה על חשוב תקופות לדעת אם מעברין את השנה כמו שנזכר בסנהדרין פ' ראשון אם לא כי זה אינו פרפראות לחכמה אבל הם גופי הלכות לידע מתי יהיה פסח כדי שלא יאכלו חמץ בפסח וישחטו הפסח בזמנו ולא יבואו לידי כרת וכן יו"הך שהוא בכרת תלוי על פי עיבור שנה וחלילה שיקרא זה פרפראות לחכמה:

וגימטריאות. הוא לחשב האותיות וכן נקרא בלשון רומי חכמת החשבונות והשיעורי' והיא חכמת ההנדס"ה גימטריא ואין זה מגופי ההלכות כי כבר היה ידוע אל החכמים כי סתם נזירות שלשים יום ורצו לחדד התלמידים לסמוך זה לגימטריא יהיה שלשים יום בגימטריא כמו שנזכר בנזיר פרק ראשון. וכן ההין הוא שנים עשר לוג ידוע היה להם וסמכו זה לשמן משחת קדש יהיה זה לי זה בגימטריא שנים עשר כמו שנזכר בראשון מכריתות ובהוריות פרק אחרון. וכן ידועים היו המלאכות של שבת שהן ארבעים חסר אחת שהרי מהמשכן למדו אותם ושם היו כולם וסמכו זה לאלה הדברים אלה גימטריא ששה ושלשים ודברים שנים וה"א יתירה שבהדברים לרבות אחת הרי בין כולם הם ארבעים חסר אחת כמו שנזכר בשבת פ' במה טומנין וכל זה הוא פרפראות ולא עיקר ואין אדם מקבל עליהם שכר כמו בגופי ההלכות. ובראשון מחגיגה אמרו על היתר נדרים והלכות שבת וכל אותם השנויים שם שהם גופי תורה וכן בהלכות הקדש תרומות ומעשרות שאמרו בפרק במה מדליקין לפי שיש להם מקראות בתורה ועל אלו אמר שהם גופי הלכות שיצאו לחכמים מעמקן של הלכות. וכן אותן שהזכירו בראשון מכריתות כגון פגול ונותר ובתו מאנוסתו ונסקלין כולם גופי תורה ואינן גופי הלכו' שגוף הדין עצמו נלמד מגזירה שוה כמו שנזכר שם:

וגימטריאות. עם כל מה שהאריך בתוי"ט להוכיח פירוש גימטריאות של חז"ל על ההנדסה (מלבד הדוחק הנרגש מדברי תי"ט עצמו שמעתיר ומפציר להכניסו בלב הקורא בפיתוי לשון. וזה כלל בלשונו של תי"ט על פי הרוב. בכל מקום שמאריך טירחא בשפת יתר. סימן הוא לחולשת הענין שרצה לבארו ולהסבירו. על כן בא החלום ברוב ענין. אולי יוכל הועיל לקרב הרחוק ולהסכימו לדעתו הרצונית וזה דבר מורגל אצלו ז"ל להוכיח בדברים ולשונות רחבים מבחוץ וצרים מבפנים. בפנימיות ותוכן הענינים. גם מחברים זולתו נהגו כן וכמ"ש גם רלב"ג) אינו נכנס באזני כלל. אע"פ שבלשון יוון כך הוא. אבל לשון חכמים לחוד. גם מי שיודע ומכיר במוצא הלשונות ומקורם. הוא ידע כי גם היוונית תולדת העברית היא באמת. אמנם היוונים משתמשים במלה זו לענין חשבון המדידה. אבל חז"ל נהגו להשתמש בה לענין מספרי האותיות והתיבות. וזהו האמת בפירוש לשון גימטריא המצוי בדברי רז"ל. גם אע"פ שלדעת הר"מ כוונת אמרם ז"ל על הפסוק. כי היא חכמתכם ובינתכם. איזוהי חכמה לעיני העמים. הוי אומר זה חשבון תקופות כו' (ולא נזכר שם גימטריאות. לכן לא אדע במה נסתייע בד"ח משם) שהיא חכמת התכונה של או"ה. רחוקה היא מכליותי. לייחס דעה זו המגונה לרז"ל. חלילה וחס להו לרבנן קדישי. שיתפארו בחכמת הגוים. רעיוני אנשי העולם הבודים מלבם חכמה שאין לה עיקר ויסוד. רק כפי העולה על רוחם. נשענים על יסודות הנולדות במוחם. לקרב כל דבר אל השכל להוליכו במנהגי הטבע המוחש. ועם כל זה הם עצמן נבוכים מאד. ומודים שאין מציאות אמתי לגלגל יוצא מרכז וגלגל נושא והדומה להם. וכן במציאות גלגל היומי נחלקו איזהו. והרבה כאלה קשות נמצאו באותה חכמה. ונתחלקו לכתות כתות בהנחותיה ולא נחו שקטו גלגלי רעיוניהם. עד שהמציאו תכונה חדשה לגמרי. מקרוב באה לא שערוה ראשוניהם (וי"א שנמצא גם בקדמונים מאד. מי שחשב עליה כזאת של קופירניקו"ס) יהי מה אינה ראויה להקרא חכמה כלל. אחר שאינה אלא דמיונות ורעיונות ודתיה שונות. כפי מחלקות לבב בני אדם אשר חכמת מה להם. ולא זכתה לקנות עטרת האמתות לראשה. אשר בה חכמים מלכי קדם ימלוכו. ואיה איפה החכמה והבינה הנמצאת פה עמנו לעיני העמים והם שחדשוה והמציאוה. מבלי יסוד ושורש בדאוה. ואיך נתפאר בה אנחנו עליהם. לא לנו לא לנו היא. ולא ניחא להו למרייהו חז"ל דלימא הכי. אבל האמת הגמור שאין חישוב תקופות ומזלות. אלא סוד העיבור שקבעו חז"ל ומסרוהו לנו בגולה. ועליו היתה השבועה שלא לגלותו לאו"ה (לא כן חכמת התכונה הבדויה שהיא גלויה לאו"ה. ונסתרה ממנו בהיותה בלתי צריכה אלינו. טורח זה למה לנו. מה ריוח ושכר יש בה לגוף. ואצ"ל לנפש לא תוסיף תת כח) כדאיתא שילהי כתובות וכפירש"י ותו' שם. ומ"ש רש"י פ"א טעמי תורה היא. היא. כי בלי ספק אין הכוונה על החשבון. שאין בו סוד. ולא כל כך עומק. שמחמת זה יקרא חכמה ובינה. שכל אדם יכול ללמדו בשלשה וארבעה ימים. ופמ"ש הר"מ. ולכן מיאן שתהא כוונת חז"ל עליו. באמרם שזוהי בינה לעיני העמים. ובעבור זאת החליט שאינה אלא לידע הנחותיה בתכונת גלגלי הכוכבים והלוכם הגשמי (ואמנם אף לפי מה שחשב הרב שאין שם אלא תיקון החשבון החומרי בלבד. מכל מקום לא ירוחק בשביל כך לקרותה חכמה ובינה. ביחוד לעיני העמים כולם. כי כל חכמי קדם אנשי השם באומות אשר מעולם. יגעו מאד למצוא מסלול ודרך להשוות ירחי הלבנה עם שנת החמה. חתרו להשיב אל יבשת ההשואה. ולא יכולו להשיג פשר דבר נאה. להיות להם סדר מתמיד וחשבון קבוע בל ימוט לעולם. לריק יגיעם של חכמי התכונה בעם ועם. כי על כן הוצרכו לשנות סדרי חשבונות עבוריהם כמה פעמים. מפני שבאו תקופות הימים וחגיהם שלא בזמנם הראוי. אכן בחשבון סוד העבור של חז"ל לא נמצא בו שמץ דבר. שיביא לשנות מאומה. כי חוק לישראל הוא ולא יעבור לא ימוש לעולם כמלא נימא. שבועות חוקות קציר ישמר לנו. ואביב ואסיף בעתם יבואו. ומועדי ה' המקודשים בזמנם יקראו. על כן הודו או"ה ולא בושו להכיר ממנו חכמת חז"ל הנשגבה ורמה מאד ומהם עצמה. ונתקנאו בנו על חכמה גדולה זו הנפלאה. הקולעת אל השערה ולא תחטיא כל ימות עולם לפיכך בודאי לזאת יקרא חכמה ובינה לעיני העמים ולפני כל החכמים. בבחינת התכלית. בין שתהא בנויה על שרשי התכונה הבדויה להג הרבה יגיעת בשר אין בינה. או זולתה הנה היא לבדה קנתה כתר האמת. בצאת על ידיה לפועל הסבה התכליתית חיה וקיימת) אכן הסוד הגמור הוא בטעמי העבור הנעלמים. הנודעים בחכמת האמת בלבד. עליו אנו מושבעים שלא לגלותו לאו"ה. כי לא עשה כן לכל גוי (להודיעם טעמי תורה הכמוסים. ומכוסים אפי' מהמון הישראלי) לרוב עמקו וגבהו בחכמה הקדושה. על כל פנים כל מי שיש לו מוח בקדקדו יצטרך להודות בזה. שלא כיוונו רז"ל על חכמת האמת המסופקת ורפויה בידיהם. כי אם דוקא על חכמה אמתית שלמה. בראיית התכלית. המושג ממנו בחוש לעיני הכל. אולם יסודותיה ועל מה הטבעו אדניה ואשיותיה. זהו הסוד שלא נתגלה לעיני בשר. כי אם לעינים רוחניים הצופות במאורות אלהיים ועליה באה אזהרת ההעלמה והשבועה. ודי בזו למודה על האמת. ובלתי מתעקש שעל כרחו יאמר שהיא חכמה שאו"ה מתפלאים עליה ושעיקר טעמה גנוז ומכוסה מהם. ולא שנצטרך לבוא וללמדה מהם. להוסיף על ידיה מבוכה על מבוכה. ולהתהלך בחשכה. אבל לישראל לבדם ניתנה החכמה האמיתית אשרי העם שלו ככה:

פרפראות. לפי מה שכתבתי לעיל יהא כפשוטו. מקביל למה שאמר תחלה. הן הן גופי הלכות. כלומר דברים עיקריים בתורה. שאי אפשר לאדם הישראלי מבלעדי ידיעתם. יאמר נא עתה על תקופות וגימטריאות. שהן פרפראות בלבד. לומר שעם היותן דברים יקרים. ונחשבים כערך הפרפראות שנאכלין לתענוג אל עיקר הסעודה. כי הפרפראות עם חשיבותן (כי על כן נאכלין באחרונה מפני טעמן המשובח ולהשאיר מתיקותן בפה) ונמכרין ביוקר. אין בהן צורך כל כך ואינן שוין לכל נפש. כלחם ומזון העיקריים בעצם וראשונה. כך אלו הידיעות היקרות והמפוארות בערך זה אל גופי תורה. שהן צריכין לכל נפש. ואלו אינן הכרחיים ולא יאותו לכל אדם לדעתם ולהשיגם. ומאן דלא ידע להו נמי גברא רבה מיקרי. כי אם יודע חשבון תקופות ההכרחי המעשי. אע"פ שאינו יודע טעמו ונעדר ממנו ידיעתו העיונית. לא חיסר מעלת חכם סתמי. שהוא היודע בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. וכן היודע. הלכה בנזיר. סתם נזירות שלשים יום ואינו יודע למוד הגימטריא. יהיה תלתין. אינו מעכב. ונפקא מניה למדחי הא מקמי האי שחייב לטרוח בידיעת גופי הלכות תחלה. אח"כ יבקש לדעת טעמיהם. וכמו שאמרו לגמר אינש והדר לסבר. ולא יעשה את העיקר טפל. וטפל עיקר. וגם יוצא לנו כלל גדול צריך מאד. ומה שהודיעונו בזה ערך גופי התורה לגוף. וגימטריאות לפרפרת. כי ממנו נדע שהגימטריות אע"פ שהן עינים לתורה. מ"מ אינן עיקר כגופי תורה שנמסרו בידי כל אדם מישראל. משא"כ גימטריאות לא נמסרו אלא ביד החכמים האמתיים. כי יש בהם דרכים לדבר והפכו. ונדרשים לכל חפציהם. מראים פנים לכל צד לטוב ולרע. כענין ענג נגע. בסוד פנים ואחור וחזרת הגלגל. ובכאן הרשת פרושה ליד מעגל. לצוד את הפתאים שראשן סגלגל. וכצבאים הרוקדים כעג"ל. בהמצאת חריפות של הבל לטהר השר"ץ מן התורה. ודורשים מקראות לעצמו בגימטריאות בדויות לפרוק עול תורה ולהתהלל באלילים הרבו פצעי נכשלים והפילו רבים חללים. לצאת מן הדת ולהאמין בפסולים פגרי אדם וישמעאלים ככת הארורה שיצאה מקרבינו מחדש להסית ולהדיח בני ישראל יבחרו להם אלקים חדשים מקרוב באו להאמין בצבי מודח בחלומות והבלים. וגימטריות מבודים בלתי מקובלים. אוי לנפשם המטומאה אותה רע רעה אחר רעה תבוא לרשעים הללו המקוללים. פנים שלא כהלכה בתורה מגלים. כאלו ניתנה התורה ביד כל סכל ונואל. לדרשה בגמטריות עריות לבנות במה לעצמו להקריב עליה לחם מגואל. זאת היתה חטאת הכופרים הראשונים שעסקו בדרשות של דופי. ויחפאו דברים אשר לא כן על ה'. ואין דעת אחת משובשת מכל המינים השונים ומשונים שאינן יכולין להתלות במקראות בארחות עקלקלות. שזו להם מהתלות. ואם הגימטריא מייפה ומוסיף נוי לנוה ויפ"ה בנשי"ם. עיניה ברכות בחשבו"ן. נגד זה הרשעים עושים מהם נזם שוא באף חזיר להוסיף כיעור בעינים תרוטות וכמ"ה המלא עינים שמהם פנים מוריקות. ובעז"ה נראה לענות לכסילים כאולתן. לרצץ מוחם של אותם שרצים להכות על קדקדם. ועיין חבור תה"ק וע"ע חכ"מ שפקרו המינין תשובתן בצדם. וכללו של דבר גימטריא וג"ש דינן שוה. שאין אדם דן אותן מעצמו על מנת לחדש דברים אשר לא שערים אבותינו הקדמונים בעלי הקבלה האמתיים. רק אם לקיים דברי חכמים ומסורת רבותינו. הן זה וזה מותר ויישר כחו. שכר הרבה יטול. בזה האופן רשאי חכם לחפש אחר גימטריא לסמוך עליה דברים ישרים הנאמרים באמת לא לעקל בית הבו"דה ולא לסתור בנין זקנים ולקלקל. ושלא לבדות דבר לחדש דבר מעתה לזלזל בד"ת ראש להקל. כזה ראה וקדש מצוה להביא מן החדש וכל המרבה ה"ז משובח כסף מחירה לא ישקל. וההולך חשכים ומתחכם להמציא גימטריאות לפרוץ גדר ולהסיג גבול עולם ישכנו נחש וכבן מורה יירה או סקול יסקל. לזה היתה כוונת התנא בעצם וראשונה להעיר על זה להסיר המכשלה והמסלה לסקל להודיע נאמנה שאין הגי' עיקריים. ולא יאותו לאורן אלא אותן שזכו וקנו גופי תורה תמלה לא ישאל בעצו יגיד לו המקל. ולברר דברי ולמען הראותך קצת מהתהפכות הגימטריאות. אציגה עמך פה שנים שלשה גרגרים בראש אמי"ר ויהיו לך למופת ולאות על הגאולה והתמורה הבט נא ותראה נפלאות. הנה תורה גי' הוי"ה אלה"י ישרא"ל. וגי' הוי"ה אהי"ה אדנ"י צבאו"ת. נגד זה היא ג"פ גי' סמא"ל לילי"ת. הרי דרך החיים ודרך המות שאמר הכתוב. וכן אמרו החכמים האלהיים מאן דזכי לה סמא דחיי כו'. כי היא להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים (בל יקרב איש זר לאכול מפרי עץ החיים. וכמ"ש בס"ה) וכן משה גי' א"ל שד"י. וגי' אלהי"ם אחרי"ם. גם שמד"א. תלמוד גי' השכינ"ה. וגי' לילי"ת. כי העוסק בזה ובזו ניצול מזה ומזו ומאלה. ובלבד שיעסוק בה לשמה. כי אז ניצול מן מקוצים ומן הברקנים. שנסבכים בהם בורים ריקנים. שעושים ממנו כנור מנגנים. לשחוק עושים לחם כזבים ומשתה שמרים שמנים השי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורת אמת לאמתה וישים חלקנו עם חכמיה הנאמנים: