פרקי אבות פרק א משנה ב

בהיות שמעון הצדיק סוף לאנשי כנסת הגדולה לכך בא ליתן טעם לשבח למה אנשי כנסת הגדולה לא הזהירו רק על שלשה דברים שהוזכרו במשנה הראשונה ואמר כי בהיות כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה וכו' לכך הזהירו בשלשה דברים אלו הוו מתונים וכו' כי הם נגד שלשה אלו. על התורה אמר כנגד והעמידו תלמידים הרבה ועל העבודה היא כנגד קיום התורה והמצות וכנגדם צוו אנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה כי ע"י הסייג יקיימו התורה ומעשה המצות וכנגד גמילות חסדים צוו ואמרו הוו מתונים בדין לפי שאין לך גמילות חסדים כמציל עשוק מיד עושקו בהיותו דן דין אמת לאמתו וכן אמרו ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ובמעשה בראשית נאמר אמרתי עולם חסד יבנה וזה החסד שעושה הדן דין אמת לאמתו שוה לחסד של בריאת העולם ואין לך גמילות חסדים כזה ובפרט מי שעושה כמו שהיה עושה דהמע"ה שאמר עשיתי משפט וצדקה וגו'. ירצה כענין שאמר הכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה אם היה אחד תובע מחבירו מנה ובאים לדין היה דהמע"ה מחייב אותו מנה הרי משפט ואם לא היה לו מה לפרוע היה דוד פורע חובו והרי צדקה ולפי שהיה אפשר שיעשו שנים קנוניא על דוד זה יתבע לחבירו מנה שאינו חייב לו וכשדוד יחייב אותו ויפרע בעדו יחלקו ביניהם ולכן אמר בל תניחני לעושקי שלא יעשו הרשעים קנוניא עלי ולכן הזהירו על הדין:

ואפשר עוד שרמז לנו כי העולם אינו מתקיים רק כשישתלם האדם בלמוד ובמעשה. והנה במעשה יש שני מינים אם מעשה שבין אדם למקום ואם מעשה שבין אדם לחבירו וכנגד הלמוד אמר על התורה וכנגד המעשה שבין אדם למקום אמר ועל העבודה וכנגד המעשה שבין אדם לחבירו אמר ועל גמילות חסדים. ואם נפרש שמ"ש ועל העבודה היא עבודת הקרבנות כפשטא דמתני' מסייע ליה לשמעון הצדיק עש"ה דרכי ציון אבלות וגו' הכוונה כי האבל מגדל שער לפי שאסור בתגלחת וג"כ דרכי ציון מגדלות עשבים כאבל וזה בא מפני שלא היו אנשים דורכים שם שאז דרכם לגדל עשבים. ואמר מבלי באי מועד הכוונה על שבטלו מה שאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וז"ש מבלי באי מועד שהם עולי רגלים ושם היו עושים גמילות חסדים שהיו נותנים מתנות לעניים ושמחים עמהם. כל שעריה שוממים הוא ביטול תורה שערים המצויינין בהלכה. כהניה נאנחים הוא ביטול העבודה והקרבנות שהיו נאנחים לפי שלא היו עושים עבודה וקרבנות כדי שיהיו נותנים להם מתנות כהונה:

ורבינו יונה ז"ל כתב ועל העבודה הקרבנות ואחר שחרב ב"ה התפלה במקום הקרבנות וכן אמר דהמע"ה ה' שפתי תפתח וגו' כי לא תחפוץ זבח ואתנה כי הוא היה מדבר על עון בת שבע שהיה מזיד ואין הקרבן מכפר על המזיד ע"כ אמר כיון שאיני יכול להביא קרבן ה' שפתי תפתח וגו' כי לא תחפוץ זבח ואתנה כי מזיד הוא. ועל גמילית חסדים כי גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים ואף ליתן לו עצה טובה בעניניו הוא בכלל ג"ח וכן אמר שלמה ע"ה שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כלו' כמו שהשמן וקטורת משמחין את הלב כן ממתק ומשמח את רעהו כשזה נותן לו עצה טובה מנפשו וז"ש מעצת נפש עכ"ל:

והרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב על שלשה דברים וכו' רשב"ג דלקמן לא פליג אשמעון הצדיק. דהכא מיירי על מציאות האדם להיות בו שלמות שכל העולם לא נברא אלא בשבילו כענין לה' מצוקי ארץ אלו העוסקים בתורה שבזכותם העולם עומד ובזולתם תתבטל עמידתו לגמרי ושם מיירי על קיום מדינה שבג' הללו הישוב יתקיים וזולתה תמלא הארץ חמס ויחריבו זה את זה עכ"ל:

והרב ר' שם טוב ן' שם טוב ז"ל כתב על שלשה דברים העולם עומד יש כאן קושיא כי העולם נאמר על השכליים הנבדלים ועל הגרמים השמימים ועל כל מי שתחת הירח ושלשה דברים הללו לא יצטרכו אלא לב"א וא"כ איך אמר שבעבור שיתקיים החלק יתקיים הכל. ואפשר כי כשאחד מחלקיו לא יתקיים הרי אין עולם שלם כי חסר ממנו חלק אחד ולא יקרא עולם. ובעלי המדרש אמרו שבשביל התורה נברא העולם שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ועל מה אבדה הארץ וגו' וגם אמרו שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם והאדם אי אפשר קיומו מבלי התורה וג"ח וא"כ העולם כולו אינו מתקיים אלא בעבור ג' דברים הללו. ועוד אפשר שהעולם אמר על האדם שהוא עולם קטן. ועוד אפשר כי הנה העולם יתחלק לג' חלקים. עולם השכל וכנגדו אמר על התורה. עולם הגלגלים וכנגדו אמר על העבודה כי הם משרתיו עושי רצונו והם עובדים באימה ויראה עושים רצון קונם. ועולם השפל וכנגדו אמר על גמ"ח עכ"ל:

והרב רבי מתתיה היצהרי ז"ל כתב על התורה על קבלת התורה שיקבלו אותם עליהם כענין שאמר רשב"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזירה לתהו ובהו. א"נ הכל מדבר בתורה אלא שעל התורה אמר על החלק שיש בתורה שיורה אל האדם האמונות ולהבין סודות התורה ופנותיה במציאותו יתברך וחידושיו הנמצאות מאין ליש וידיעתו והשגחתו והגמול לפי מעשיהם וכן העונש: ועל העבודה הוא חלק שני שבתורה שהם המצות המעשיות כגון הקרבנות ושביתת הימים ומאכלות אסורות וביאות אסורות. ועל גמילות חסדים הוא חלק שלישי שבתורה והם ההנהגות שצריך לכל אדם להתנהג בו עם זולתו. עכ"ל:

והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב יש לדקדק שבכלל התורה הם העבודה וגמ"ח. ונ"ל שעל הגיון התורה קאמר על התורה ועל המעשה אמר עבודה וג"ח או נפרש העבודה עבודת הלב שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ואפי' תהיה עבודת הקרבנות גם בהקרבנות עיקר גדול המחשבה שהמחשבה בהם פוסלת ומכשרת. וגמ"ח זה המעשה וכלל בג' דברים אלו המחשבה והדבור והמעשה. עכ"ל:

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. שמעון הצדיק כהן גדול היה כמו שנזכר במס' יומא פ' בא לו כהן גדול שיצא לאלכסנדרוס מוקדון מלובש בבגדי כהונה והשתחוה לו ואמרו לו עבדיו כל מלכי הארץ השתחוו לך ואתה משתחוה ליהודי הזה אשר בא אליך לא בחיל ולא בכח אמר להם דמות דיוקנו של זה אני רואה מנצחת לפני במלחמותי כן כתבו חכמינו ז"ל וכן הוא במגילת תענית. ובספר קורות אלכסנדרוס כתוב כי אמר איני משתחוה אלא אל השם הכתוב בציץ שהוא על מצחו. עוד אמרו כי ראה זוהר גדול יוצא מהציץ ושאל מה כתוב שם אמרו לו קודש לה'. שאל פירוש השם מה הוא אמרו לו שאינם יודעים אלא שם בן ארבע אותיות על כן הן קוראין בלשון יון שם השם טטרא גראמטון כלומר ארבע אותיות כי סטרא בלשון יון ארבע כמו שנזכר בפרק גט פשוט וגראמטון אותיות ואמר להם כי כשהיה חולם בלילה בדמות אותו ציץ היוצא ממנו אותו זוהר היה מנצח למחרת. ובמס' פרה אמרו שהוא עשה פרה אדומה אחר עזרא הכהן שהיה דודו של אביו כי שריה הכהן היה אבי יהוצדק ואבי עזרא ולא שימש עזרא בכהונה גדולה כדי שלא לעקור שלשלת יוחסין ממקומה כמו שנזכר במדרש חזית ושמעון הצדיק היה מזרעו של יהושע הכהן הגדול בן יהוצדק וכן הוא מפורש בכתובים כי עזרא דודו של יהושע היה והיו קוראין לשמעון הצדיק עדוא וכן כתוב בס' יוסיפון בן גוריון. ולא נתפרש בשום מקום למה נתייחס בשם צדיק יותר משאר התנאים כי כולם היו צדיקים ונראה כי כך היו קוראים אותו כל העם כי בדורו לא היה צדיק יותר ממנו ודבר זה נלמד מאבות דרבי נתן ששנו שם יוסף הכהן חסיד בדורו ומצינו ר' שמעון החסיד בשני מחגיגה ובהעור והרוטב ובפ' חלק ובפ' הגוזל ומאכיל ובפ' מציאת האשה וזה שמעון הצדיק היה התנא הראשון שנזכר במשנה והיה משירי כנסת הגדולה כלומר שנשאר מהם והוא לשון שיריים כמו שירי הלשכה מה שנשאר שם אחר שנתרמה תרומה. ובמדרש רות ותשאר היא נעשית שירי מנחות. ובילמדנו נשאר מיתר הרפאים. עשה אותו שיריים. ומצינו בספר ירמיה אם לא שריתיך לטוב מלשון השארות חסר אל"ף וכן בדברי הימים שרית ישראל לב א' להמליך את דוד ובלשון חכמים מחלף האל"ף של שאר ביו"ד ואומרים נשתייר במקום נשתחר ובמקומות מניחין אותה כמו ששנינו בפ"ב מפאה מן המשואר במקום המשוייר וכן בפרק עשירי מנגעים ובפרק התערובות. ורבינו שלמה ז"ל כתב שלא היה עמהם בימי עזרא בתחלת הבית ואמת הוא שלא היה בתחלת הבית אבל מכלל כנסת הגדולה שקבלו מהנביאי' היה וכשמתו כולם נשארה הקבלה בידו שהוא גם כן קבל מהנביאים שהרי לא הזכירה המשנה שקיבל מאנשי כנסת הגדולה לפי שהוא נכלל במה שאמרה המשנה ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה:

הוא היה אומר. כך היה רגיל לומר ולזה נאמר בזה הלשון המורה על התמידות ולא נאמר בלשון שמעון הצדיק אומר ודומה לזה יש בפרק היה קורא מרגלא בפומיה דרבי פלוני לשון רגילות וכן הוא כל היה אומר שבזאת המסכתא ולפי שהקודמים הזהירו על קיום התורה בא הוא ופירש שכן ראוי להם:

על שלשה דברים העולם עומד. דקדק רבינו יונה ז"ל שאין עומד כמו קיים שנאמר למטה בפרק זה לפי ששם הזכיר דברים אחרים שלא נזכרו כאן אבל לשון עומד הוא שהעולם לא נברא אלא בשביל דברים אלו שמזכיר כאן ולשון העולם קיים הוא שהעולם אחר שנברא הוא מתקיים בשביל אותם דברים שמזכיר שם ולמטה אאריך בזה בעז"ה:

על התורה. בפרק חלק אמרו כן ובפרק ארבעה נדרים שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכן נזכר בפסחים פ' אלו דברים ובא' מע"ז וכן אמר שלמה ע"ה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז אמרה תורה אני נבראתי קודם העולם ובעבורי נבראו כל הנבראים. וכן אמרו בפרקי ר' אליעזר ובמדרש חזית שהקב"ה נתייעץ עם התורה ואמרה לו אם אין עם אין מלך שנא' לי עצה והקב"ה מסתכל בתורה ובורא עולם שנא' ואהיה אצלו אמון אומן אני הייתי כלי אומנותו וכן אמרו בבראשית רבה ולזה כתוב בסוף מעשה בראשית ה"א יתירה שאם יקבלו ישראל את התורה בששה בסיון מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו כמו שנזכר בפרק ראשון מע"ז ובמדרש רות ובמדרש תהלים. וכן אמרו רז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות מפני שהוא הבל שאין בו חטא כמו הבל הגדולים כמו שנזכר בפ' כל כתבי ואמרו לשון זה לפי שכדור הארץ תלוי באמצע ואין לו סמיכות כמו שנא' תולה ארץ על בלימה ואין סומך אותו אלא הבל התורה היוצא מפי התלמידים כמו שמעמיד האדם בהבל פיו דברים התלויים באויר. וקודם התורה שהיו כ"ו דורות היה מתקיים בחסדו של הקב"ה ולזה יש כ"ו פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול כמו שנזכר בפ' ערבי פסחים. וכן דרשו רז"ל נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא קבלו ישראל את התורה מה כתיב אחריו אנכי תכנתי עמודיה סלה כשקבלו עליהם אנכי ה' אלהיך נתקיים העולם כמו שנזכר בפ' ר' עקיבא ובמדרש חזית:

ועל העבודה. של בית המקדש כמו ששנינו במס' תענית בפרק שלשה פרקים אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קוראין אנשי מעמד במעשה בראשית כל השבת ומעמדות לא נתקנו אלא מפני הקרבנות כמו שנתפרש שם וזה מפורש הוא שהרי בשביל קרבנות שהקריב נח נשבע ה' ולא ינחם שלא יביא מבול לעולם הרי שבשביל העבודה העולם עומד. וזה גם כן מתבאר מדרך שקול הדעת שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם והאדם כדי לעבוד השם ית' ולזה נבחרה ירושלים מכל הארצות וישראל מכל העכו"ם לקיים עבודת הקרבנות וכבר אמרו רז"ל שבזמן שאין בית המקדש קיים העוסק בתורת קרבנות הרי הוא כאלו הקריב קרבנות וזהו שנא' בדברי הימים בקרבנו' לעולם זאת על ישראל כמו שנא' בסוף מנחות וכן אמרו בענין המעמדות שאם יתבטלו יעסקו בתורת קרבנות ומעלה עליהם הכתוב כאלו הקריבו קרבנות ולזה אנחנו קורים בכל יום פרשת תמיד ובכל יום מוסף פרשת מוספין וכן תפלות כנגד תמידין תקנום כמו שנזכר בפ' תפלת השחר ובמדרש תהלים. וזו היא עבודה שבלב שנא' ולעבדו בכל לבבכם כמו שאמרו בספרי ובירושלמי פ' תפלת השחר. ובדניאל כתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך מפני התפלה שהיה מתפלל תלת זמנין ביומא כי לא היה פולחן בבבל ובפרק החובל ובפ' המקבל אמרו ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה. ולזה אמר דוד כשחטא בענין בת שבע והיה מזיד ולא היה מתכפר לו בקרבן אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך. כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה. זבחי אלהים רוח נשברה פירוש כי יותר מכפרת התפלה בלב נשבר מהקרבנות כי המתפלל בשברון לב מקריב חלבו ודמו וכן המתענה כמו שהיה מתפלל בר ששת כשהיה מתענה כמו שנזכר בפ' היה קורא והמביא קרבן הוא מקריב חלב ודם בהמה אחת ועל זה תקנו קודם התפלה פסוק זה. וזה הוא שנא' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו פירוש הכתוב כל עון תשא וקח מידינו זה הטוב והוא שנשלם מקום הפרים הגות שפתינו הרי שהתפלה גדולה מהקרבנו' שהתפלה מכפרת על הזדונות והקרבנות אינן מכפרין אלא על השגנות:

ועל גמילות חסדים. דבר זה מפורש הוא שעל גמילות חסדים העולם עומד שהרי סדום וחברותיה היו עובדים ע"א ועושין כל תועבת השם ולא הקפיד הכתוב עליהם אלא על שלא היה בהם גמילות חסדים כדכתיב זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת להם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. ולא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על החמס והכתוב אומר עולם חסד יבנה כי לא היה צורך להקב"ה לבראתו אלא מצד דרכי החסד לבני אדם וגמילות חסדים גדול מהצדקה שהרי אמרו רז"ל בפ' השותפין שהנותן צדקה לעניים מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים שהוא מדרך גמילות חסדים מתברך באחת עשרה וזהו שאמר הכתוב שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כלומר כי כמו שהשמן הטוב והקטרת משמחים הלב כן מתק לרעהו עצת נפש. וגמילות חסדים גדול מהצדקה בשלשה דברים כמו שנזכר במסכת סוכה בפרק החליל ובמדרש קהלת שהצדקה היא לעניים וגמילות חסדים אפי' לעשירים להלוותו בשעת דחקו וצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו לשמח חתנים ולבקר חולים ולנחם אבלים וכיוצא בזה והגוף חביב מהממון וכן צדקה לחיים וגמילות חסדים לחיים ולמתים לקוברם וזה הוא חסד של אמת שנא' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו ללמדך שעל החסד העולם עומד. והתורה תחילתה גמילות חסדים ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם. באמצעיתה גמילות חסדים וירא אליו ה' בקרו ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וכן ביעקב ויברך אותו ברכת אבלים. סופה גמילות חסדים ויקבור אותו בגי כמו שאמרו בא' מסוטה ובמדרש קהלת. ובמדרש רות אמרו יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם ועמדי שויתרו לה כתובותיהן א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. ובירושלמי במס' מעשר שני אמרו כמה גדול כח של צדקה שכל השקפה לשון ארור וזה לשון ברכה. ורבינו משה ז"ל פי' בחכמה וזה הוא התורה ובמעשה המצות וזהו העבודה ובמעלות המדות וזהו גמילות חסדים האדם נשלם. וזה אמת הוא אבל אינו כוונת המאמר כי אין זה סיבת קיום העולם כי אם שלימות האיש ולמה ייחד עבודה משאר מצות וגמילות חסדים משאר המדות. ובירושלמי מפורש במסכת מגילה ותענית כי על אלה הדברים נברא העולם ומסמיך אותם אל המקרא שנא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך זו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו קרבנות. ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל הרי כתוב כי על שלשה אלה נטע שמים ויסד ארץ על מכוניה. וכן נזכר מזה בילמדנו בפרשת ראה. וזה מפורש בפי' הראשון וכן בפירקי ר' אליעזר אמר על התורה שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ועל העבודה שנ' ותפלת ישרים רצונו ועל גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. ופעם אחת היה מהלך רבן יוחנן בן זכאי בירושלים והיה מהלך ר' יהושע אחריו ראו בית המקדש שהיה חרב אמר אוי לנו על חורבן הבית שהיו מתכפרין בו עונותינו אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחרת כמותה ואיזו זו גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. וכן אמרו על דניאל שהיה עוסק בגמילות חסדים בבבל שאין שם קרבנות שהיה מתקן את הכלה ומלוה את המת ונותן פרוטה לעניים:

שמעון הצדיק. עיין ספר דורות עולם ואמרי בינה:

עומד. עב"י ריש טור ח"מ. ועמ"ש בס"ד שילהי פרקין:

וג"ח. לשמוח חתנים כו'. בודאי גם צדקה והלואה לעני ולנצרך בכלל. ולא בא לכלל זה אלא מפני שאמרו גדולה ג"ח מן הצדקה בשלשה דברים. לכן אמר בלשון זה. ואמנם גמילות חסד כוללת יותר מן הצדקה. אבל אף על פי שאין בכלל צדקה גמילות חסד. מכל מקום יש בכלל גמילות חסד צדקה. בלי ספק: