משנה זבחים פרק ח׳ משנה ט׳

הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה כו': כבר זכרנו בפ' ה' ממסכתא זו שחטאת בהמה דמה למעלה: ודמים הניתנים למטה הן דם עולת בהמה ואשמות ושלמים ובכור ופסח ומעשר וכבר בארנו שלמעלה הוא למעלה מן החוט ולמטה למטה מן החוט ר"ל הקו שמחלק המזבח ואין הלכה כרבי אליעזר:

יתן למעלה וכו' ויחזור ויתן למטה. כתב הר"ב שמצוה להקדים עליונים וכו' כדתנן בפ"י מ"ב. ומ"ש ונתינת מטה תעלה לו לתחלת מתנות עולה. עמ"ש בזה במשנה דלקמן בס"ד:

ואם לא נמלך ונתן כשר. פירש הר"ב דהא ניתן ממנו למעלה וכן לשון רש"י כשר העליון דהא ניתן ממנו למעלה ומסיים בברייתא דיחזור ויתן למטה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' פה"מ. ותמהו התוספות בפ"ב [סוף] דף כ"ו שהרי כבר נתכפר כיון שהגיע הדם למזבח בכל מקום והבשר נפסל ואין לו תקנה בחזרה כמ"ש במ"ב פ"ג. אבל לר"א לא קשיא למאי דמסקינן לקמן במ"י דס"ל דאין בילה. ובמי"א אתרץ בס"ד גם לרבנן:

הנתנין למטה דם של עולה, אשם, שלמים, בכור, פסח, ומעשר, שדמן נזרק במזבח למטה מחוט הסיקרא:

שנתערבו בנתנין למעלה דהיינו דם חטאת שנזרק נגד ד' קרנות המזבח למעלה מחוט הסיקרא:

רבי אליעזר אומר יתן למעלה כדין דם חטאת, דהרי חטאת קודמת לעולה [כפ"י מ"ב]:

ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הן מים ר"ל יתכוון לכך שלא לצאת בזריקה זו ידי הנתנין למטה, דאל"כ הרי כל הנתנין למטה שנתנן למעלה, כיפר ונפסל הבשר מהקרבה ואכילה [כלעיל פ"ב מ"א], וא"כ כי זריק בתר הכי גם למטה מה מהני, הרי כבר נפסל הבשר. להכי יתכוון שלא לצאת, ובכה"ג אף למ"ד מצות א"צ כוונה, לא יצא [כר"ן ר"ה די"ד א']. ובפרט בקדשים דכל מתעסק בקדשים לא יצא [כזבחים מ"ז א'] וכ"ש במתכוון שלא לצאת:

ויחזור ויתן למטה ותחשב לו הנתינה שלמטה גם לשפיכת שיריים של חטאת, שנשפכין למטה מחוט הסיקרא. מיהו בלא נמלך ונתן למטה תחלה, ס"ל לר"א דיחזור ויתן למעלה ואח"כ ישפוך שיריים למטה [ש"ס ותוס' ד"פ ע"ב]:

וחכמים אומרים ישפכו לאמה דס"ל דאסור לשנות שום מקום בדם כדי לתקן דם אחר:

כשר ואפילו לא נתן רק למעלה ושאל אומרים לו שיתן גם למטה ושניהן כשרים. דמשום דלמטה חזי גם לחטאת לשפיכת שיריים, לא הו"ל כמשנה מתן דמו, אבל בנתן תחלה למטה בלי שאלה. אסור ליתן שוב למעלה, דהרי משנה בשירי דם עולה לתתן למעלה כדי להכשיר גם דם חטאת [עי' ש"ס ד"פ ע"ב].:

כך כ' הר"ב, ולישנא דרש"י נקט ואתא. ולכאורה ק' לענין מה צ"ל כן, הרי בל"ז שפיכת שיריים לא מעכבי, וגם בל"ז ישפוך שירי הדם ליסוד מפני שירי הדם שלמטה, ויעלו לו גם לשירי הדם העליון, ונ"ל דרצו לתרץ בזה דלא תקשי הרי צריך להקדים עליונים לתחתונים ואפי' שפיכת שיריים של עליון קודם לזריקת התחתון, דמדהתחיל באותו הדם גומר [כזבחים דפ"ט ב] א"כ איך יתן הכא התחתון קודם שפיכת שירי דם מהעליון שצריך שיהיה ביסוד דרומי, ותו הרי משנה בשירי דם חטאת לנתנו שלא במקומה, לזה תרצו דאותה זריקה שלמטה עולה לו כשפיכה, דכל הנתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא [כזבחי' דל"ז א]. ואע"ג שלא נתנו על היסוד ממש, עכ"פ מדנתנו למטה מחוט הסיקרא כנתנו על היסוד דמי, וכמבואר שם:

ואילה"ק עכ"פ למה שניהן כשרים, הרי הדם התחתון שנתנו למעלה כיפר, והבשר נאסר בהקרבה ובאכילה [כפ"ב מ"א] וא"כ מה מועיל שיאמרו לו שיחזור ויתן גם למטה, הרי כבר נפסל הבשר, ואי"ל דהאי אם לא נמלך ונתן קאי אדברי ר"א דקאמר ורואין וכו', ור"ל דמיירי שנתן תחלה למעלה והתכוון שיהיה התחתון שם לשם מים, וכלעיל סי' ס"ב. ליתא דהרי הרמב"ם [פי"ב הי"ב] לא הזכיר כלל שנתכוון במתן שלמעלה לשם מים. ונ"ל דלהרמב"ם דוקא כשדם התחתון הוא בלי תערובות ונתנו למעלה, כיפר ונפסל הבשר, דהרי נתכוון בנתינת שם שיכפר. אבל הכא שנתערב אע"ג שנתן סתם למעלה, עכ"פ כיון שעיקר כוונתו היה שנותן למעלה כדי לתקן העליון, ולא התכוון שיכפר בזה התחתון. ורק ע"י הכרח נתן גם מהתחתון, לא גרע האי אונס משוגג של דם חטאת החיצון, שכשהכניסו בשוגג לפנים דקיי"ל שלא נפסל [כרמב"ם פ"ב הט"ז] ; ואף דהתם דוקא בלא הזה בפנים והכא הרי כבר הזה ממנו למעלה, עכ"פ כיון דבהכרח נתן עדיף טפי משוגג [וכמשנה י"א]:

הניתנין למטה וכו'. תוס' פ' קבלה דף כ"ו:

ורואה אני את הניתנין למעלה. ס"א את התחתונים למעלה:

ואם לא נמלך ונתן כשר. דהא ניתן ממנו למעלה עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט דסברי יש בילה ויחזור ויתן למטה ור' אליעזר נמי לר"ל ולרבא ס"ל דיש בילה אבל לרב אשי ס"ל דאין בילה והא דמכשר ר' אליעזר אפילו לכתחילה ליתן למעלה ולחזור ליתן למטה לאו משום דיש בילה דלאו בבלול בכוס אחד פליגי אלא כשנתערב כוס של עולה בכוס של חטאת וקאמר ר' אליעזר יתן משני הכוסות למעלה ומשני הכוסות יחזור ויתן למטה ורואין את דם הכוס של העולה הניתן למעלה כאילו הוא מים ורבנן לית להו רואין ומ"מ מתניתין דלא כר' יהודה דתניא א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על דם חטאת שנתערב בדם עולה שיקרב לד"ה דאפילו רבנן אית להו רואין ברובע ונרבע שלא יקרבו על מה נחלקו על דם תמימים שנתערב בדם בעל מום שר"א אומר יקרב דהא כתיב מום בם ודרשינן מום בם כלומר בעיניה הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ורואה אני את דם בעל מום על המזבח כאילו הוא מים ורבנן דרשי למום בם להא עבר מומם ירצו ור' אליעזר מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי. תו גרסינן בגמרא אמר ר"ל לא שנו דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר ואמרי ישפך לאמה אלא שנתערבו דם החטאת בדם העולה לפני מתן דמים דבההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת אבל סוף חטאת שנתערבה בתחלת עולה פירוש שנתערבו שירי חטאת בתחלת עולה אין כאן מחלוקת ויתנם למטה מן החוט דמקום תחלת מתן דם עולה כשר לשיירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאליהם שותתין ליסוד ואין כאן שנוי מקום ור' יוחנן ואי תימא ר' אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת אף בסוף חטאת ותחלת עולה דלאו חד מקום הוא דשיריים צריכין איצטבא שישפכם ע"ג היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט העולה הלכך אף בסוף חטאת ועולה ס"ל לרבנן דישפך לאמה ולר' אליעזר דאית ליה רואין כשר: