משנה זבים פרק ה׳ משנה א׳

היה זוכר לעיקרים אשר ביארנו בתחלת זה הסדר שאב הטומאה הוא אשר יטמא אדם וכלים ולד הטומאה לא יטמא אדם ולא כלים ושכל מה שנטמא באב הטומאה הוא ראשון ונקרא ג"כ ולד:

ואמר בהלכה הזאת כאשר יטמא בזב בעוד שהוא מחובר בו הרי הוא מטמא כלים כשנגע בהן ואע"פ שהוא ראשון לטומאה אמנם כל זמן שהוא מחובר באב יטמא כלים וזה מצינו בפסוק שאמר שהוא יטמא בגדים בשעת מגעו והוא אמרו (ויקרא ט״ו:ז׳) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו ר"ל כי כל זמן שהוא נוגע בבשרו והוא מחובר במטמאין כשנוגע בבגדים טמאים וחזרן ראשון לטומאה לא שני ובספרא אמרו ומטמא שאר כלים כבגדים אלא כלי חרס בלבד אין מטמא אותו אלא אב הטומאה או המשקין כמו שבארנו בתחלת הסדר

וענין אמרו אבל לא במשא הוא שאם נשא אוכלים ומשקין בשעת מגעו בזב אין מטמא אותן עד שיגע בהן וזה הכלל שאמר ר' יהושע הוא קיים הולך על העקרים הקודמין ואין חולק עליה וסמוך עליה:

כל המטמא בגדים בשעת מגעו. כל אדם המטמא בגדים קאמר דהא משכחת כלים שאין מטמאין כלים ואם נגעו מטמאין אוכלין להיות תחלה כדמוכח מתני' דלקמן. דדוקא באין נוגעים מיירי סיפא הא נוגעים מטמאין שנים וכך קתני בהדיא בתוספתא כלים הנוגעים בזב כו' מטמאין שנים כו' ושם מפרש הר"ב דמתני' כל אדם קאמר:

וכלי שטף במגע. כתב הר"ב דתניא בתורת כהנים מנין לרבות שאר כלים כבגדים ת"ל וטמא. דה"מ למימר ורחץ במים בערב. וממילא משמע דטמא עד הערב אלא קרא יתירא לומר דעוד טמא ג"כ כל כלי שיגע בו. וכלי שטף כתב הערוך הן כלים של עץ שנאמר (ויקרא ט״ו:י״ב) וכל כלי עץ ישטף במים. וכמו כן כלי נחשת שנאמר (שם ו) ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים ע"כ. ומה יעשה בכלי עצם וכלי עור. אבל לשון רש"י בפ"ק דחולין דף כ"ה וזה לשונו כל שאר כלים שאינן כלי חרס מקרי כלי שטף עלשם שיש להם טהרה במקוה ע"כ. וכ"כ ג"כ הרמב"ם בהקדמת פירושו לזה הסדר. ומ"ש הר"ב יכול אדם וכלי חרס ת"ל בגד כו' דממעטינן אדם שאינו דומה לבגד. דבשלמא כלי שטף דומין לבגד בצד מה שגם הבגד כלי הוא משא"כ האדם וכן ממעטינן כלי חרס שאינו דומה לבגד שאין לו טהרה במקוה נ"ל:

בשעת מגעו. עיין מה שכתבתי בסוף מתניתין ב' בשם הרמב"ם (ד"ה מטמאין):

מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה. לשון הר"ב מפני שהוא נחשב כאב הטומאה כלומר לענין אוכלין ומשקין אע"פ שאינו אב הטומאה לענין אדם וכלי חרס:

ואת הידים להיות שניות. כחכמים דריש פ"ג דידים:

וכלי שטף ר"ל כלי עץ או מתכת. ונקרא כלי שטף מדיש להן טהרה במקוה כדכתיב גבייהו. ושטף במים:

במגע ר"ל בנגע בהן בשעה שנטמא בזב. וכתב הר"ש אפילו כלי שנגע בזב קודם שפירש מטומאה עושה לאוכלים ומשקים תחלה. [ואייתי ראיה מתוספתא. והא דתנו כלל אר"י כל המטמא כגדים בשעת מגע. מטמא אוכלין להיוח תחלה. והרי כלים שנגעו. אמ"ט לבגדים אפילו קודם שפירש. תירץ הר"ש דהאי כללא לאו דוקא. ורק סיפא אתא לאשמעינן. לאחר פרישתו ממטמאיו וכו'. והא דקאמר במ"י כל הניגע באה"ט מטמא א' ופוסל א'. כתב הר"ש דהתם מדאורייתא עכ"ל. וכתב עלה רמל"מ פ"ו ממשכב ה"ו וז"ל. ונ"ל דטומאה זו דחבורין. אמ"ט לא לגדול ממנו ולא לשוה לו. ולפ"ז אדם קודם שפירש מזב אמ"ט אדם. אבל מטמא כלי. כלי קודם שפירש מזב אמ"ט כלי. אבל מטמא אוכלים. ולפ"ז אוכלין שנגעו בזב. אף קודם שפירש. אוכלין שנגעו כהן אינו רק שני לטומאה עכ"ל. ותמהני עליונו של זב יוכיח דהוי נמי ממש כה"ג. דאדם שהוא עליונו של זב מטמא בגדים קודם שפירש ולא לאדם אחר. וכלי שהוא עליונו של זב מטמא רק לאוכלים. ואפ"ה אוכלין שהן עליונו. עושין קודם שפרשו מטומאה. לאוכלין תחלה כלקמן מ"ב. אלא נ"ל דאפילו אוכלין קודם שפרשו מזב עושין לאוכלין תחלה]:

אבל לא במשא ר"ל בנשא אותן קודם שפירש מטומאה ולא נגע בהן:

כל המטמא בגדים בשעת מגעו נ"ל דבמגע דנקט לאו דוקא. אלא ר"ל כל אדם שמטמא בגדים או כלים שנגע. בשעה שנטמא באב הטומאה שמטמא במגע ובמשא. מטמא אוכלים וכו'. ונקט "במגע" לאפוקי נמי נבלה ומרכב כלקמן מ"י. דרק הנושאן מטמא בגדים קודם שפירשו מטומאה. אבל לא הנוגען כפתיחה סי' ל"ב:

מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה קודם שפירש מטומאה. דאח"כ אוכלין ומשקין שנגעו בו אינן אלא שני:

והידים בנגע בידים של אדם אחר

לאחר אבל לאחר וכו':

מטמא משקין להיות תחלה מדמשקין עלולין לק"ט:

והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים דלאחר שפירש מטומאה אינו רק ראשון:

הנוגע בזב וכו'. (א) פי' הנוגע בזב או שהזב נוגע בו הדבר ידוע דמי שנוגע בזב גם הזב הנוגע בו ולא הוה צריך למיתניי' אלא משום דתרי קראי כתיבי והנוגע בבשר הזב אשר יגע בו הזב תני נמי במתני' וקראי צריכי לכמה דרשות. הרא"ש ז"ל:

במגע אבל לא במשא. אף בשעת מגעו נשא כלים ולא נגע בהן טהורים ואע"ג דשאר כלים ילפינן מבגדיו ואם היה לבוש כמה בגדים גם העליון טמא אע"פ שאינו נוגע בו נמצא שמטמאין במשא בגדיו שאני דבטלים לגביה והוי כנוגע בכולן. הרא"ש ז"ל. וכתב הר"ש ז"ל הא דקתני מתני' כלל אמר ר' יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין להיות תחלה לאו למידק הא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו אינו מטמא אוכלין להיות תחלה דהא איכא כלים דאין מטמאין בגדים בשעת מגען ומטמאין אוכלין להיות תחלה כדאיתא בתוספתא אלא כוליה כללא משום סיפא נקטיה א"נ כל אדם קאמר ולמעוטי אדם הנוגע בשרץ ונבלה דאין מטמאין בגדים בשעת מגען כדתנן בריש מסכת כלים ואין מטמאין אוכלין להיות תחלה עכ"ל ז"ל ועיין ג"כ במ"ש לקמן בסי' י':

ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. אבל מטמא שאר כלים כבגדים והכי תניא בהדיא בת"כ סוף פרשה ב' דפ' זבין דמתני' שנוי' שם: