משנה עוקצין פרק ג׳ משנה י׳

זאת ההלכה כבר קדמה היא ופירושה בסוף שביעית:

כורת דבורים. כבר שנויה בסוף שביעית. ע"ש. וראיתי עכשיו עוד דברים ראוים להוסיף בה:

ואינה מקבלת טומאה במקומה. וא"ת מה טעם נקט גבי טומאה במקומה דאין חילוק בין במקומה. בין שלא במקומה. דהא לאו מחוברת היא. ואומר רבינו תם דשלא במקומה מקבלת טומאה. כיון דמטלטלים אותה ממקום למקום. ודמי לשאר כלים שבבית. וגזרו בה רבנן טומאה. דילמא אתי לאיחלופי. תוס' פ"ד דב"ב דף ס"ו:

והרודה ממנה בשבת. כתב הר"ב דכתיב ויטבול וגו' ביהונתן כתיב. ובדבש במקום גידולו מיירי. הרשב"ם שם:

כורת דבורים במחובר לקרקע בטיט. כ"ע לא פליגי דדינו כמחובר. ובמונח ע"ג יתדות. כ"ע לא פליגי דדינו כתלוש. כי פליגי במונח ע"ג קרקע. ואינו מחובר בה בטיט:

רא"א הרי היא כקרקע לכל מילי. לקנותה בכסף ושטר וחזקה. ולקנות אגבה מטלטלין. והמוכר כל קרקעותיו או הקדישן או נתנן. גם זו בכלל. והוא הדין לענין שאר מילי:

וכותבין עליה פרוזבול דפרוזבול אינו נכתב רק כשיש קרקע ללוה [כשביעית פ"י מ"ו]. דכשאין לו קרקע. לא תקנו שיועיל פרוזבול. דכל ענין פרוזבול תקנתא דרבנן הוא. שלא ימנעו מלהלוות זה לזה. מחשש שיפסיד חובו [כגיטין ל"ז א']. והרי אינו מצוי שילוה לאדם שאין לו קרקע. מדאינו בטוח חובו. ולהכי מדאינו מצוי שאעפ"כ ילוה לו. מילתא דלא שכיחא לא עבדו רבנן תקנתא. כך פירש רשב"ם בשם זקנו רש"י ז"ל [ב"ב ס"ו א']. וכך כתב גם הרא"ש כאן. אמנם הרשב"ם [שם] פי' מדעת עצמו. דמשום הכי אין פרוזבול נכתב רק ע"ג קרקע. משום דכל היתר פרוזבול הוא. מדכתב המלוה לב"ד מוסרני לכם חובי. הו"ל כגבוי. ולא קרינן ביה לא יגוש. א"כ ה"מ כשיש להלוה קרקע שלא יכול להבריחו הוה ליה שפיר כאילו כבר גבוהו ב"ד. משא"כ במטלטלין:

ואינה מקבלת טומא' במקומה ר"ל דוקא בעומדת במקומה שיחד לה שתעמוד שם בקביעות אינה מקבלת טומאה. בין היא בין הדבש שבתוכה. הא כשאינה עומדת במקומה המיוחד לה. גזרו בה רבנן טומאה. מדדמי לשאר כלי בית המטלטלין. ויקילו גם בהן. הא באינך מילי דנקט תנא אפילו בשאר דוכתי דינה כקרקע. מדליכא למגזר בה מידי [כך נ"ל דעת התוספות [ב"ב ס"ו א']. אבל לרשב"ם שם. גם לשאר מילי דינה כמטולטל כשאינה עומדת במקום המיוחד לה. ורק בטומאה נקט מקומה. משום הדבש. דסד"א דגם כשטלטל הכוורת עם הדבש שבתוכו. או כשהוציא הדבש מהכוורת לא יקבל הדבש טומאת אוכלין וכמ"ד דצריך מחשבה לאכלו קודם שיקבל טומאה [כב"ב דף פ' ע"ב]. קמ"ל במקומה דהא שלא במקומה גם הדבש מקבל טומאה אף שלא חישב עליו]:

והרודה ממנה בשבת אם תלש חלת דבש מתוכה בשבת:

חייב חטאת דכמחובר בקרקע דמי. ונ"ל דמה"ט כ"ש כשהעתיק כל הכוורת ממקומה דחייב חטאת לר"א. אלא נקט רודה לרבותא. דסד"א דוקא בעוקר הכוורת דקביע. אבל הדבש סד"א מדתרתי לריעותא שאינו דבוק בקרקע. וגם לא קביע שהרי לבסוף יטלנו משם. לא חשוב כמחובר קמ"ל. [ונ"ל דלהכי איצטריך לכולהו. ולא הסתפק במאי דקאמר הרי היא כקרקע. מדסד"א דדוקא לענין דין עצמה שתהא נקנית בכסף שטר וחזקה דינה כקרקע. אבל לענין מילי אחרינהו לכתוב עליה פרוזבול. לא. ואי אשמעינן הנהו תרתי. סד"א דה"מ ממונא. די"ל דאף דמדאורייתא אין דינה כקרקע. עכ"פ הפקר ב"ד הפקר [כיבמות פ"ט ב']. אבל בטומאה דהוא איסורא. מממונא לא ילפינו [ברכות י"ט ב']. ואי אשמעינן טומאה. הוה אמינא דוקא בטומאה תקנו שיהיה דינה כקרקע ואין מקבלת טומאה. דאפושי טומאה לא מפשינן. אבל לענין חיוב חטאת בשבת. שנקל להביא חולין בעזרה לא. קמ"ל דלר"א לכולהו מילי דינה כקרקע מדאורייתא]:

ומקבלת טומאה במקומה אפילו במקומה. מיהו מדדין הדבש שם כמאכל [וכמשנה דלקמן]. נראה לי דצריך הכשר מים מקודם:

והרודה ממנה ונ"ל דה"ה בעוקר כל הכוורת לרבנן פטור. רק איידי דר"א נקט רודה לרבותא. וכלעיל סי' ס'. נקטו אינהו נמי רודה. וס"ל לרבנן דלכל מילי דינה כתלוש. וגם הדבש שבתוכה מקבל טומאה. ולא בעי מחשבה. וקיימא לן כחכמים:

כוורת דבורים שנויה בסוף שביעית והתם תני לה משום פרוזבול והכא תני לה משום דין קבלת טומאה. ועיין במ"ש שם: וכתוב בנמוקי יוסף פ' איזהו נשך דף צ"ז דעל שם שהדבש עשוי כעין חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה בכמה דוכתי רדיי' רדיית הפת מדובקת בתנור ע"כ: